במיוחד בשבילך, מיש :)
נשענת על אדן החלון, מסתכלת החוצה, אל הרחוב השקט, אל ריחות הפעלתנות הרחוקים.
כולם שם, בפארקים, עם כולם. משפחות עליזות וזוגות צוחקים.
הרחובות מתחת לחלון שלי, רק הם, רייקים ושקטים.
והיום, אני זוכרת, שיש עוד חלון, איפה שהוא שם בעולם, אחד מתוך כולם ואתה עומד לידו, נשען על אדן החלון ומסתכל החוצה, אל הרחוב השקט, אל ריחות הפעלתנות הרחוקים.
ונאנח. מתגעגע אלי, אל מי שעוד לא הכרת, אבל חלמת עליה המון. אל מי שתפרת לכבודה תילי תילים של תכנונים ותוכניות. אל מי שקיוות אליה, אל מי שיחלת, אל מי שהתפללת, אלי.
מתכווצת, מבוישת. בחיוך קטן שעולה לו על דל שפתי, מהוסס.
זו אני? כן, זו שחיפשת אחריה. זו שהתגעגעת אליה. זו שהיית רוצה לצידך יותר מכולם, עכשיו.
עוצמת עינים לרגע ורואה אותך בקצה הרחוב, שומעת את פסיעותיך, את הנשימות הכבדות, אתה ממהר. מסיטה את הוילון ואתה מתקרב, בדיוק כמו שתארתי אותך לעצמי בכל הדמיונות, בדיוק כמו שהיית בכל החלומות, עולה במדרגות, נוקש בדלת.
ובשנה הבאה לא אעמוד עוד, נשענת, על אדן החלון, מסתכלת החוצה אל הרחוב השקט. בשנה הבאה אהיה גם אני, איתך, משפחה עליזה וצוחקת, עמוק בתוך ריחות הפעלתנות הקרובים.
