| נשלח ב-3/11/2009 17:27 |
 |
| |
זו רק אני או שגם אתם תמיד רואים את הסוף?
מישהו בשם גוסטב פלובר כתב את הדבר הבא:
למן הפעם הראשונה שבה אמרנו זה לזה את אהבתנו, את שואלת את עצמך מדוע אני נזהר מלומר שאוהב אותך לעולם. מדוע? כי אני מנחש את העתיד. כי לעולם מתייצבת מול עיני האנטיתזה. מעולם לא ראיתי ילד מבלי לחשוב שסופו להיות זקן, ומעולם לא ראיתי עריסה מבלי לחשוב על קבר. ולכן מראות שמחים מעציבים אותי, ומראות עצובים מותירים בי רושם מועט. אני בוכה יותר מדי כלפי פנים, מכדי שאזיל דמעות החוצה - משהו שאני קורא בספר מרגש אותי יותר מאסון אמיתי.
* הציטוט מכאן
גמני, איכשהו, כשמשהו מתקדם לקראת גמר טוב
תמיד נוטה לחשוב שזה לא, שבסוף הכל איכשהו יגמר רע
שכל האושר הזה הוא רגעי, שעוד רגע הוא יחלוף וישאיר אותי כואבת
זו רק אני או ש..?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 17:37 |
|
| |
יש אנשים שחושבים ככה על הרע..
שבסוף יהיה טוב.
והם הצודקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 18:11 |
|
| |
רק פסימי אמיתי יכול להתחבר לאימרה הנ"ל.
ואפשר לומר שהתחברתי.
נכון שזה עצוב שהתחברתי לאימרה פסימית עצובה.......
?...
תמיד בסוף אחזור ל.....
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 19:36 |
|
| |
ככה זה מרוב שלצערינו היתרגלנו לרע קשה לנו להאמין שכן יש גם מצב טוב! מצב עגום למדי. . . אל דאגה תמי בסוף יהיה טוב "תחשוב טוב יהיה טוב תאמין בעצמך. . ." וחסי אני עדין שואלת: מה לגבי פורום הדיכאון? ניראה לי הוא ירוץ בקצב הדכדוך שהולך כאן. . .שידוכי יסגר לטובתינו. . .
_________________
כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 22:51 |
|
| |
הנושא כבר עלה לדיון במדרש רבה, בפרשת בראשית, על הפסוק "ויתעצב אל ליבו". (אני כותב במילים שלי) אפיקורס אחד שאל את את רבי יהושע בן קרחה, אם הקב"ה רואה את הנולד, איך קרה "ויתעצב אל לבו " ? ענה לו רבי יהושע בן קרחה : מה עשית כשנולד לך בן, אמר לו שמחתי שמחה גדולה , אמר רבי יהושע : ולא ידעת שסופו ככל האדם, שסופו למות , אלא : בשעת שמחה - תהיה שמח, בשעת אבלות ח"ו תהיה באבל.
כן ברור שיש עליות וירידות, יש דברים משמחים שאין אנו יודעים איך ימשיכו בעתיד, אבל צריך וכדאי להשתדל לראות את הטוב ולשמוח בו , לא לדאוג יותר מדי מהתפתחויות לא רצויות. לא תמיד - ולא לכל אחד זה קל, אבל זו הדרך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 22:55 |
|
| |
אויש נו באמת
גוסטב שמוסטב מזה השטויות האלה? הוא רואה עריסה חושב על הקבר?
אפילו הפסימיות אופטימית לידו .
כשלבן אדם אין תכלית ואין לו שמחה אמיתית שתלויה במקור האושר יתברך שמו זו התוצאה שלו שהוא עסוק בקבר ובמות וכמה רע לו ומגעיל לו ובאסה לו ואיך רבינו ארוש אומר, כל משפחת הדיכי למיניהם.
ואני מנסה להבין למה יהודים בכלל צריכים לקרוא את המאמר חסר התכלית הזה, דיי כבר יהודי מקורו אושר שמחה תכלית אמיתית לא עצבות דכאון וגועל
תנו חיוך כבר חלאס עם הבאסה הזו!
וחסויה, עליך שמתי עין במיוחד!
תני חיוך!
תוקן על ידי ליאורר1234 ב- 03/11/2009 22:55:54
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 22:55 |
|
| |
תמי 4 ,כשאת מרגישה שמשהו מיתקדם לגמר טוב את ישר חושבת שזה בטוח לא וממהרת להוריד .כי זה טבע האדם ,האדם מסתכל על העבר שלו ומימנו לומד כביכול לקחים אך אדם צריך להבין ולשנות את דפוס החשיבה ,שברגע שקמתי ליום חדש הכל שונה הכל יכול לקרות ,אבל את מיסתכל (אפילו בתת מודע)על העבר ואומרת לעצמך :עד היום הכל בסוף ניגמר לא יכול להיות שעכשיו זה יגמר טוב ..אבל את (וכולנו )צריכים להבין שמה שקרה אתמול לא משפיע על מה שקורה לנו היום בהווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 23:02 |
|
| |
תמי, הבנתי מה דופק אותך. את שקועה תמיד בנבואה שמגשימה את עצמה.. הציטוט שהבאת מזיק. פוגע בדמיון שלך, באופן בו את חושבת. את תימשכי לך סופים רעים אפילו שהם לא היו מוכרחים להיגמר כך. את חייבת לשנות את כל ההתעסקות שלך בדברים האלה, בספרים האלה שאת אולי קוראת, בציטוטים האלה.. או מאיפה שאת שואבת את כל הדברים האלה.. צאי מזה, ותעשי את זה מהר. החיים לא מתנהלים ככה באמת, לא ע"פ ציטוטים של איזה גויים. אבל הם יכולים להיות כאלה, כי את נותנת להם מדי מקום בחיים שלך. את מובילה את עצמך לזה שהחיים יתייחסו אליך ככה. אנחנו, עמ"י נועדנו לגדולות, לא לסופים רעים. לסופים של התחלות.... ממליצה לך לשנות את הספרים שלך לספרים מעוררי נשמה, נשמה יהודית... נשמה שראויה לטוב, יכול להיות שגם לעצב, אבל לא כזה כמו שאת מתארת.
נ.ב
את כותבת מדהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 23:30 |
|
| |
שמעי רוחל'ה אולי לפעמים אנחנו קצת מגזימות, אבל יש תקופות אפורות בחיים זה לא יעזור.
ואם אתן טוענות שזה רק גויים בדכאון.
קבלי פיוט קדוש של רבי אבן גבירול
. כּאֵבִי רַב וּמַכָתִי אֲנוּשָה / וְכחִי סָר וְעַצְמוּתִי חֲלוּשָה,
. וְאֵין מִבְרָח וְאֵין מָנוֹס לְנַפְשִי, / וְאֵין מָקוֹם תְהִי לִי בוֹ נְפִישׁה.
. שְלשָה אֻסְפוּ עָלַי לְכַלוֹת / שְאֵר גּוּפִי וְרוּחִי הָעֲנוּשָה:
. גְדל עָוֹן וְרב מַכְאוֹב וּפֵרוּד- / וּמִי יוּכַל עֲמד לִפְנֵי שְלשָה?
. הֲיָם אָנִי וְאִם תַנִין, אֱלהַי, / וְכִי בַרְזֵל עֲצָמַי אוֹ נְחוּשָה?
. אֲשֶר כל עֵת יְסֻבּוּנִי תְלָאוֹת, / כְאִלוּ הֵם מְסוּרִים לִי יְרֻשָה,
. וְתִדְרשׁ לַעֲוֹנִי רַק, כְאִלּוּ / לְךָ אֵין עַל בְנֵי אָדָם דְרִישָה!
. רְאֵה נָא בַעֲמַל עַבְדָךְ וְעָנְיוֹ / וְכִי נַפְשׁוֹ כְמוֹ דָאָה יְקוּשָה –
. וְאֶהְיֶה לָךְ לְעוֹלָמִים לְעֶבֶד / וְלא אֶשְאַל עֲדֵי נֶצַח חֲפִישָה.
..
עכשיו קיבלתם שיר דכאון מצדיק... ..
אז אם לו היה מותר,
גם לנו ..
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 23:51 |
|
| |
חסויה, לכאורה את צודקת... יש לך גיבוי אדיר, אבל...
(זה מזכיר לי את הגמרא ששואלת הרי כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" ומצד שני מסופר על ר"י שראה תלמיד מפחד, ואמר לו "אתה חוטא". מסקנת הגמרא: אשרי אדם שדואג על חטאיו, אבל אסור לאדם לפחד בעיקרון אלא עליו להיות מלא ביטחון בה' יתברך)יש שירים עם כאב ולכאורה עצב, ויש שירי דיכאון ועצבות.
רשאב"ג כתב על עומק הכאב ושורר לנשמתו, לא סתם דיכאון ועצבות ללא מטרה, הכתיבה שלו מביאה אותו לתפילה, ל"ואהיה לך לעולמים לעבד". כשהכאב ממוקד בדבר כואב ואמיתי כמו חורבן ביהמ"ק או הגלות או מצב נשמה, אז אן בכך פסול, אלא אדרבה זה יוביל לשינוי ותיקון.
אבל, סתם שירי דיכאון ועצבות, לא תמצאי להם מקור וסימוכין.
והמבט הפילוסופי העקום הזה... לראות בלידה את המוות?! בדיוק כמו שאמרה מוריה ליאור כשיש מטרה לחיים זה לא נראה ככה, אבל כשאין... אז באמת המבט שלו צודק... כי החיים הם המוות...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 00:35 |
|
| |
חסויה יקרה, זו היא לא עצבות זהו לב נשבר וכמו שרב סרן אמר, זה כאב על הנשמה זה הרצון לדבוק בה' וזה מה שמוביל אותו לתפילה וזה הבדל בין לב נשבר לעצבות, מלב נשבר אפשר להגיע לתפילות עצומות! אבל מעצבות אפשר להגיע רק לשאול תחתית!
כי ליהודי אין מקום בעולם העצבות! יהודי הוא כל כולו שמחה! ועצבות זה רק יצר הרע כי תשימי לב אחותי היקרה שמתי שיש עצבות יש כבדות ואין חשק לכלום רק לבכות לכרית, אפילו תהילים בקושי אפשר לפתוח וזו ההרגשה הכי מגעילה שיש ואי אפשר להשוות את זה בכלל ללב נשבר שזו אחת ההרגשות המתוקות והמדהימות שיש מאשר עצבות מגעילה שאוטמת אותך מכל הכיוונים ומדכאת את הרצון שלך להגיע לתכלית.
ותמי, כמו שאמרה רוחלה המקסימה את סתם גורמת לעצמך עצבות עם הדברים האלה, דיי תפסיקי זרקי תספרים הדפוקים האלה של הגויים המשועממים האלה שאין להם מה לעשות בחיים חוץ מלבכות על מר גורלם ובלה בלה בלה מה את יושבת לקרוא מאמרים של גוים שמתעסקים במוות מזה נותן לך? זה סתם קליפות מיותרות תעיפי תספר הזה ותתחילי לקרוא דברים מעוררים ומשמחים.
איי שה' ירחם איזה עצבויות איזה דמיונות, טאטע תרחם עלינוו אם לא אתה מי ירחםםם
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 00:57 |
|
| |
טוב... טוב...
למען האמת הצלחתם לשכנע אותי...
עניתם לעניין!
(זה לא סותר את מה שארגיש בימים הבאים..)..
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 01:22 |
|
| |
ליאור חמודה! דברייך מזכירים לי את דבריו של ר' לוי יצחק מברדיצוב- "אין שלם מלב שבור" אחח כמה שזה נכון! וחסי בואי כבר נעשה מצ'ו בעיניין הדיכי. . . יצ' גאן א בי גרייט. , .
_________________
כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 01:25 |
|
| |
רק בשביל הסדר הטוב: האימרה שציטטה תמי היא לא אימרה פסימית (למרות שתמי קישרה אותו לעניין הפסימיות) לא צריך להיות פסימי כדי לדעת שכולם מתים בסוף. זה מדבר על עניין אחר: איך אפשר לשמוח וליהנות בידיעה שהחיים הם ברי חלוף. זו לא מחשבה פילוסופית עקומה (וגם לא צריל להתרגש מזה שגוי אמר את זה) - ספר קהלת מלא מזה: "הבל הבלים הכל הבל", "לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זו עושה" - זה דווקא תוצאה של מחשבה עמוקה יותר וחיפוש תכלית בחיים. אלא שכמו שאמרו ליאור ורס"ן ועוד לפני, אם אין את ההכרה בתכלית האמיתית, הרוחנית, אז באמת נגיע למסקנות העגומות שבציטוט של תמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 11:19 |
|
| |
אצלי זה לא רק במחשבהכל פעם שמשהו טוב כמעט קורה (לא רק בשידוכים) זה מתפוצץ לי בפרצוף סוג של מזל 
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 13:14 |
|
| |
| פלונית2 כתב: |  | | אצלי זה לא רק במחשבה
כל פעם שמשהו טוב כמעט קורה (לא רק בשידוכים) זה מתפוצץ לי בפרצוף
סוג של מזל |
|
סוג של ראיה (מוטעית)
|
|
|
|
|
