זו רק אני או שגם אתם תמיד רואים את הסוף?

תמי4, המגיב האחרון (missmile) כתב לך שמדובר בסוג של ראייה מוטעית, אך ייתכן שלא תסכימי לדבריו, מאחר שהובאו ללא הנמקה. כיוון שכך, אנסה לעשות זאת במקומו.

אחד מתחומי המחקר הלוהטים ביותר של העשור האחרון נקרא 'חקר הרציונאליות', והוא עוסק בשגיאות לוגיות למיניהן, בעיקר כאלה הנובעות ממקור רגשי; היוריסטיקות, שהן הטיות קוגניטיביות (במילים של בני אדם: אשליות חשיבה), שיקולים רגשיים ורציונאליים וכיוצא בכך.

האמונה ש'הכל מתפוצץ לך בפרצוף' שייכת כנראה לאחד הסיווגים הללו, אך אל תחושי נפגעת: את בחברה טובה מאד, שכן מרבית האנושות מנהלת את חייה בהתאם ל'היגיון בריא' המתברר לעתים קרובות כשגוי לוגית.

אני ממליץ לך בחום לעשות מחקר קטן על אחת התופעות שהזכרתי. שמות מפתח של חוקרים בתחום (רבים מהם ישראלים) הם הפרופסורים דן אריאלי, עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, וכן עורך הדין המפורסם אלן דרשוביץ (שנודע כמי שעשה שימוש מתוחכם בהטיות הללו כדי לנצח קייסים בבתי המשפט).

איפה להתחיל? ובכן, ויקיפדיה היא החברה שלך. בהצלחה.

הא? בשביל מה כל החוכמות האלה לחקור לחפש
מוטעית וזהו כל אדם שיש לו אמונה מינימלית יבין שזו ראיה מוטעית
לא צריך חוכמות! לזרוק תשכל!!! ללכת בתמימות עם ה' !

אשראי

אוקיי,
אז אין לזה שום קשר לאמונה, כי אני בטוחה במלא מאת האחוזים שכל מה שיקרה לי יהיה טוב, גם אם אני אסבול או לוידעת מה- זה טוב, וזה מאלוקים ויש לזה סיבה.

מה שאני התכוונתי אליו היה באמת החשש להפתח שוב למשהו שעלול להסתיים כמו הקודמים,
להכניס את עצמך למצב שממילא בסוף יגמר.. ויש מצב שהוא יגמר בצורה עגומה

ובקשר לסופרים הגויים והכל..
חכמה בגויים תאמין

לראות את הסוף כולנו יכולים וגם לקבוע אותו ממש כמו שמפיק סרט יחליט אם לסיים אותו בטוב או ברע אז אם רק נאמין שיש לנו שליטה על חיינו גם את סופנו נוכל לקבוע

משהו שיכול להיות טוב עומד, נתקע ונעצר..
ומה אם בעוד שנתיים אקלל את עצמי שנתתי לו להמשיך ולא להתקע?
זה החלטות ככ גורליות בחיים שאפשר להשתגע.

מצד אחד- אוקיי, נהדר, הכל נראה מושלם
מצד שני- אבל לא הכל מושלם! ומה יהיה בעוד שנה, שנתיים, שלוש.. עשר?

........

תמי, נכון , ההחלטות גורליות מאד לכל החיים ואין "פתרון קסם" או "נוסחאות פלא" ,  שיכולות לפתור לנו ולהחליט עבורנו. 
 
צריך לנסות  לא להסתכל על רק הרגע, האם השיחה שלי איתו נעימה , זורמת ומושכת, כי למרות שזה חשוב, זה יכול להיות זמני, ויכול בעוד שנה להשתנות.  צריך להסתכל הרבה יותר על המידות של האדם, ובעיקר את ההתחשבות שלו בזולת, טוב לב, היכולת שלו לוותר ולא להתעקש סתם על דברים שאינם חשובים.   בפגישות המידות והתכונות  האלה מתבטאות אולי רק  בפרטים קטנים,  אבל חשוב לדעת להסתכל על הפרטים הקטנים האלה כי אחרי כן , במשך החיים, תהיה להם משמעות  הרבה יותר גדולה. 
צריך לדעת לבדוק, לשים לב לדברים קטנים, לא להתעלם מהם,  אך יחד עם זה להסתכל באופטימיות , לא לחשוש יותר מדי.

את חושבת את זה כי זה הכי קל -
כי זה בעצם לחשוב בלי לחשוב.
העולם של הילדים הוא עולם של מחשבות טובות וחיוכים,
ושל המבוגרים אוטומט הופך להיות הפוך, כי הם רואים יותר חסר מאשר מציאות.
(זה תורה ארוכה ואני מנסה להסביר לך אותה על רגל אחת)

זה פשוט הכי קל, לא להתאמץ - תמיד ללכת על - מה יהיה הסוף - או - מה הכי גרוע שיכול להיות,
זה כאילו (שוב, כאילו) מחשל אותנו לרגל הרוע שהולך להיות-
כביכול את אומרת לעצמך - הכנתי את עצמי כבר להכי גרוע, ומה שיהיה יהיה.

(יש את ההמשך שלא בא לי לפרט עכשיו - מה יהיה אם כן תחשבי טוב, וכל זה - אפילו אם לא יצא באמת כך,
ומה האנרגיה החיובית הזו עושה לנפש... אבל עזבי...)

ו-תמי-
אפשר לומר לך משהו אישי?
בזמן האחרון הדיכאון הזה מדעיך אותך.
זה לא כיף לראות אותך ככה.

_________________

לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.

- אוסקר ווילד

אחת מאלף
אמרתי לך כבר פעם,
אני חוזרת ואומרת שוב:
את הרבה יותר מאלף!
כל מילה שלך בסלע!

ובכן, אחת מאלף אני לא ממש בדיכאון :) ב"ה
במיוחד לא בזמן האחרון (באשכול השירים שלי דווקא טענת שאני מאוהבת / מסנוורת.. אה?)
רק מה,
בכלל אופן כללי טוענים כלפי שאני בנאדם נורא ביקורתי. סוג של ראיה מנתחת על כל מה שקורה או יכול לקרות. ו-כן, בדר"כ אני חושבת לכיון השלילי.
אמנם זו חשיבה הגיונית, חשוב לקחת בחשבון את כל הרע שיכול לקרות. אבל מה?
בשלב בו את צריכה לקבל החלטות חשובות בחיים זה תוקע אותך בטירוף
עם כזו חשיבה אפשר להמשיך לעמוד באותו מקום ולהתבכיין עד 120
מזל גם שנוסף לכל יש בי קצת אומץ, אז זה מתאזן