ניק בשם א. נ. טרח ותירגם כמה קטעים, בלינק שהביא ספרן לעיל. העתקתים הנה ברצף לתועלת הקוראים.
קטעים נבחרים, מתורגמים לעברית, מהספר 'מייקינג אוף א גדול' (Making of a Godol) [=עשייתו של 'גדול']. הספר נתחבר באנגלית ע"י ר' נתן קמינצקי הי"ו, בנו של רבי יעקב קמינצקי זצ"ל.
א. תכלית המכוון בזה הוא, להטעים לדוברי עברית טעימה כלשהו מהספר.
אי לכן, הקטעים לא יעברו עריכה מקצועית, ויופיעו כאן בתרגום יבש מאנגלית.
ב. איני לוקח שום אחריות על תוכן החומר, והכל על אחריותו של מחבר הספר בלבד, והבוחר יבחר.
ג. לפעמים אוסיף בסוגריים נופך משלי, ואציין אחריו א.נ. (=אמעריקא-ניק).
ד. הוספתי 'כותרות' בראש כל קטע, לתועלת הקוראים.
אבא' (רבי יעקב קמינצקי זצ"ל - א.נ.) היה מפורסם במעשיות שסיפר על דורות שעברו.
לא היה סתם מספר-סיפורים (storyteller), רק שהיה רגיל לספר את סיפוריו כתמיכה לרעיונותיו, או ליעוץ שנתן לדופקי שעריו.
ר' פסח דיסקין, נכדו של אבא, סיפר לי (נובמבר 20, 1987), איך שלמד עם 'אבא' בקיץ אחד, אחר פקודת 'ראש ישיבה' שלו - ר' אלי' שוויי - להציל את ההזדמנות להתעשר ב'סיפורי מעשיות' מאוצרו של ה'גאון' הקשיש הזה.
פעם אחת, כשלא הצליח לסחוט ממנו 'סיפור' כלשהו, אז גילה לו את פקודת ר' אלי', וביקשו ישירות שיספר לו איזה 'סיפור'.
תגובותו של אבא היתה: אך!, אי אפשר 'סתם' לספר סיפור, 'סיפור' בא להסביר משהו – בדיוק כמו מלח או פלפל שבאים להטעים את המאכל. האם אתה יכול לישב ולאכול 'סתם (רק)' מלח או פלפל?!
ר' זאב לב סיפר (פברואר 4, 1988): אחר שעבר על ספר 'סדר אליהו' - יומן התמציתי של ה'ארר"ת', הבחין שלאורך ה95 עמודים של הספר מפוזרים איזכורים על 86 רבנים שמחבר ה'יומן' פגש במשך שלושים שנות שרות ברבנות הארופאי.
ושאל את 'אבא': מי הם כל הרבנים האלו שה'אדר"ת' מזכיר בספרו, שרובם לא שמעתי עליהם מעולם?
ענה 'אבא': אתה חושב כמו 'ישיבה בחור' [שבקיאות שלו מוגבלות רק לה'ראשי ישיבות' ששמעם מתהלכת בין כותלי הישיבת], ה'רבנים' שמוזכרים ע"י ה'אדר"ת', המה האריות האמיתיים.
(ראה בפנים הספר, ש'אבא' אמר: שבימים ההם, 'ראש ישיבה' היה בסטטוס נמוך מזה של 'רב').
גם בספרי זה, יש איזכור ל779 רבנים וראשי ישיבות, שרובם היו פעילים מכלפני מאה שנה ויותר, חלקם מפורסם, וחלקם זכותי להציג לראשונה לפני הקורא הממוצע.
עת שראיינתי אנשים אודות 'אבא', נתקלתי בבעיה שהציק את מצפוני לבי; היות שמוכח מה'מאירי' (שבת נו.) ש'מדת חסידות' שאומץ על ידי האב - הופך להיות 'חובה' אצל הבן, והבן נענש אם לא החזיק בו.
אם כן, חשיפת התנהגות נהדרות של 'אבא' מוביל להתחייבות חדשות – שאני מודה שלא קיבלתי על עצמי.
מכל מקום, בהבטה יותר קרובה בדברי ה'מאירי', יש מקום לומר שדבריו מוסבים רק על בן שממלא מקום אביו, מה שאינו ב'בן' הזה (הכותב), והיה מרגוע לנפשי.
ז"ל המאירי:
אף על פי שמדת חסידות בנטיה אל קצה אחרון מדה יתירה היא ולא נתנה לכל עד שיענש הנמנע ממנה, מ"מ מי שנתפרסמו אבותיו במדה זו באיזו ענין ובא הבן למלא מקומו באותו ענין הרי אותה מדה שבה אצלו כמדה ממוצעת שכל אדם ראוי לאחוז בה עד שאם יניחנה ראוי לו ליענש עליה.
והוא שנא' בבני שמואל שלא חטאו בעון הנזכר בהם ר"ל ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט, אלא מתוך שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם ובניו לא עשו כן אלא ישבו בבתיהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם.
ומ"מ כל שמרפה ידיו מן הדין כדי שלא לחייב את העשיר או את האלם או מי שהגיע לידו הנאה ממנו הרי זה בכלל עול שנוא ומשוקץ.
א"כ מה שאמרו כאן מלאי הטילו על בעלי בתים כלומר פרקמטיא לעסוק בה בשבילם עד שמתוכה היו מטים להם את הדין, אין זה התנצלות בגופו של חטא ואין לך שוחד גדול יתר הימנו. עכ"ל.
.
סיפורים מזויפים על גדולי ישראל
ר' וועלוול קרצר דיווח (במרץ 19, 1994); שהרבנית פייגל זאקס - בתו הצעירה של החפץ חיים זצ"ל – אמרה לו: "שמונים אחוז ממה שהם מספרים אודות אבי, הוא שקר".
אני משער, שבכדי להביע באופן בוטה את הרעיון - שלא כל מה שמספרים אודות החפץ חיים הוא אמיתי, הגזימה בתו של החפץ חיים את מדת האחוז של השקריות.
תמיכה בישיבות' או 'הדפסת ספרים''
שמעתי מבני ר' יוסף (בדצמבר 19, 1994) בשם ר' מאיר זלטוביץ (מהוצאת ספרים 'ארטסקרול' - א.נ.), אודות אסיפה שהתקיימה בין 'אבא' ו'פילנתרופ' יהודי, האחרון, בא לשאול בעצת 'אבא', איפה ישקיע את מיטב תמיכתו – אם ב'ישיבות' או לפרוייקט מסויים של חברת 'ארטסקרול?
'אבא' - שהיה תומך נלהב בפעולות 'ארטסקרול' - עד שהתבטא אודות בית הדפוס שלהם שהוא "ישיבה בלי כתלים', אמר להפילנתרופ שיעיין בהקדמת ספר 'אור החיים' על התורה עד תומו, ושם ימצא מענה לשאלתו.
האחרון, חזר לאחר זמן ל'אבא' וטענתו בפיו, שלא מצא כלום בדברי ה'אור החיים' שיתייחס להנושא.
ואז, הראה לו 'אבא' שבסופו של ההקדמה, ה'אור החיים' מזכיר לשבח ולתהלה ארבע אנשים נדיבי לב על שסיפקו לו את דמי הוצאת הספר.
והסביר 'אבא', אלו ארבעה אנשים מסתמא תמכו גם ב'ישיבות', אבל מי יודע מה נעשה מזה. אבל הודות לתמיכתם בהדפסת ספר 'אור החיים', זכה העולם לספרא קדישא הדין עד היום הזה.
.
קבל את האמת ממי שאמרו
הקורא לא יופתע כשיגלה - שבמחקר שעשיתי לצורך ה'ספר' לא נמנעתי מלהשתמש גם עם עבודת מחקר של סופרים חילוניים, ואפילו לא-יהודיים, ואף ציטטתי מהם. כי שמעתי בקולו של הרמב"ם (הקדמה לשמנה פרקים - א.נ.), הקובע – "קבל את האמת ממי שאמרו". ועי' מגילה טז. אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפי' באוה"ע נקרא חכם.
ועי' שדי חמד (פאת השדה – א.נ.) מערכת האל"ף אות ס"ד, שרבה של העיר שאוויל, ר' יהוסף זכרי' שטרן, בעל שו"ת זכר יהוסף, כתב שהאיסור לומר שמועה מפי אדם רשע שהובא בשו"ת רדב"ז (סי' רפ"ז – א.נ.), עיקרו הוא מפיהם ולא מפי כתבם, עיי"ש.
ובענין זה עי' בתנועת המוסר, כרך ראשון, עמ' רפא-רפב ובהערות י"ב וט"ו שם, שבשנת תר"ה הדפיס רבי ישראל סלנטר ספר לתיקון המדות שחובר ע"י הנכרי בנג'מין פרנקלין [ותורגם לעברית ע"י מנדל לֶפין מסָטָנוב]. ספר זה שימש גם כספר לימוד והדרכה בישיבות המוסריות בליטא, ונדפס שם בפעם האחרונה ע"י הסתדרות תלמידי סלבודקה בשנת תרצ"ז.
פירושים שונים בסיפורים
יתכן שימצאו סיפורים ב'ספר' זה שכבר ידוע לכמה מהקוראים [ולבני המשפחה של בעלי המעשה], ולמחבר ספר שלנו יש לו הבנה שונה ממה שיש להם.
לדוגמא, בני ר' יוסף מסר לי (בערך נובמבר 18, 1993) שרבי שלמה פישר סיפר לו איך שר' יצחק קוליץ - רבה של ירושלים - נרתח מהריאקציה של 'ראש ישיבה של היום' לסיפור ששמע אודות רבי איסר זלמן מלצר. ר' איסר זלמן עלה במדרגות ביתו, ושמע במקרה את קול זמרת משרתת הבית. אי לכך, חזר וירד לרחוב, וצעד ברחוב הלוך וחזור למשך זמן ארוך עד שהמשרתת סיימה את עבודתה, ואז חזר הביתה.
ה'ראש ישיבה' הבין את המניע של ר' איסר זלמן, שמצביע על זהירותו המופלגת במניעת שמיעת קול זמר אשה, ואפי' רק על זמן קצר, זמן הילוך חצי העליון של המדרגות עד עת כניסתו לביתו - שאז ממילא היתה מפסיקה מלזמר.
אבל באמת – אמר הרב קוליץ – ר' איסר זלמן היה מודאג, שבכניסתו הביתה, יגרום אי-נוחות להאשה שנהנתה לזמר בעת עבודתה, כשתזקק להפסיק את הזמרה לשארית זמן עבודתה.
הרב קוליץ התרתח ביותר על ההסבר השגוי של ה'ראש ישיבה' על המניע של ר' איסר זלמן. כי ע"י ההסבר השגוי הוא מחסר על פרט חשוב, והוא - התחשבות יוצא-מן-הכלל עם בני-אדם מצד ר' איסר זלמן.
במקרה זה, הבנתו של אחד על התרחשות מסויימת, מתנגש משמעותית עם הבנתו של אחר.
אני מרגיש שכמי שנתגדל בביתו של גדול בישראל, שהאקסטרופלציה שאני מציע לסיפורים היא לא פחות טובה משל מישהו אחר.
'פרומקייט' לא על חשבון של אחרים
ב'ראיון' שנתן רבי יעקב יצחק רודרמן לבוגרי 'ישיבת רבי ישראל מאיר הכהן', הוא הבליט את ההדגשה המיוחדת ששמו בישיבת סלבודקה על יחסים בין-אישיים, וסיפר את הסיפור הבא:
(היה ניכר בטון שלו, שלא היה בטוח אם להגיד את הסיפור להמראיינים שלו, אבל בפועל הוא הגיד).
בשנות התר"ץ, הוזמנתי לשבות את השבת בביתו של רבו של אליזבט ניו ג'רסי.
קודם כניסת השבת, הרב לקח אותי הצדה להחלפת-דיבור סודי. הוא אמר לי – האורח שלו, שיש לו כמה בנות אוכלי שולחן-שבת שלו, והן מענגים את השבת ע"י ששרים עמו יחד את זמירות-שבת.
(כאן העיר הרב רודרמן - שבאותם הימים לא היה שום בתי חינוך 'בית יעקב' באמריקה. ורצה לציין בזה שבוגרות 'בית יעקב' יודעות יותר מזה ולא תעשו ככה).
רבה של אליזבט אמר לי, שרבי ברוך בער לייבאוויץ התאכסן בביתו באיזשהו זמן לפני זה, וכשהבנות התחילו לשיר, הוא עמד וברח מהחדר החוצה, ובזה הפיר את השבת להבנות והשפיל את אביהם.
המארח שלי שאל אותי אם גם אני אעשה ככה.
השבתי לו, שלאור הרקע הסלובודקי שלי, אני לא יהרס למשפחה את המצב-רוח של שבת, או לבייש את מארחו. אני ימשיך לשבת, ולא אאזין להבנות. "ה'פרומקייט' שלי לא צריך לפגוע במישהו אחר".
תגובת אחד הקוראים:
סיפור כעי"ז שמעתי על הגה"צ ר' י"מ. לוין זצ"ל בצעירותו כשהיה מפורסם לעלוי וגאון וחסיד גדול בהתחלת עיסוקו בעסקנות כשהאדמורי"ם רצו להכניס אותו להווי העולם בלא החריפות שלחו אותו לגרמניה להתאכסן אצל אחד מגדולי היעקעס והזהירו אות שאע"ם שהם לא מתנהגים כהחסידים שלא יבייש אותם. כשהגיע שם אכל על שולחן השבת ביחד עם האשה ובנות של הגדול שלא כדרך החסידים בפולניה, ובשעת הזמירות כל הבנות שרו ג"כ, והפריע לו מאד אבל עשה בחכמה שלא יכירו וסתם האוזניים בלי שאף אחד יכיר בזה. כשחזר לפולניה סיפר להאדמורי"ם אמרו לו רצינו שתדע שיכולים להיות יהודים טובים גם לא בדרך החריפות.
הסטוריה לא משכתבים
הרבי מליאבוויטש
ר' שמעון דויטש (הנקרא 'האדמו"ר מליאזני', מחברו של ה'בוך' הידוע*) סיפר לי (נובמבר 26, 1997), ששאל את הרבי מליובאוויטש - רבי מנחם מנדל שניאורסון, אם כשבא לכתוב את פרשת המאסר והשחרור של חמיו רבי יוסף יצחק שניאורסון, יתן איזכור או ישמיט - את העובדה שהמזכיר של הריי"צ; ה"ה ר' חיים ליברמן, נאסר ונשתחרר עמו. (ר' חיים ליברמן התנגד לעלייתו של רבי מנחם מנדל על כס ליובאוויטש, ולא הכיר בו כ'רבי' אחר שקיבל על עצמו משרה זו).
הרבי מליובאוויטש הגיב: "הסטוריה חובה להיות רשום 'אמת לאמיתה'". והוסיף: "זה כולל לא לצחצח שום מלה" (ניט צופוצען קיין ווארט).
הרב דויטש הציע דוגמה מרשימה, איך שהרבי בעצמו הלך בעקבות הנ"ל, כשמימן את הוצאתו לאור של ספר זכרון לעיר יקאטרינוסלב-דנפרופטרובסק, עיר רבנותו של אביו, על אף שהספר חשף שאחד מאחי הרבי "הצעיר שבהם, העילוי, ישראל ארי' לייב, נתפס בהשכלה, מרקסיזם, וטרוצקיזם, אח"כ היגר לפלשתינה כשהיה רחוק מתורה וחב"ד". והאח האחר, דובבער, היה מותחם בבית מחסה ל... "וכרווק נפטר בדכאונו בקזחסטן". [ראה ספר יקאטרינוסלב-דנפרופטרובסק (הוצאת יוצאי יקאטרינוסלב-דנפרופטרובסק בישראל, ירושלים תל-אביב, תשל"ג) ב'מאמר' ע"י העורך הרב ד"ר צבי הרכבי, הנקרא 'שלשה רבנים'].
"Larger Then Life"*
השמטת פרקי התנגדות הגר"א לחסידים
פרופ' זאב לב, כותב ב'מאמר' שנדפס ב'המעין' תמוז תשנ"ב: "לפני שנים יצא לאור ספר של סופר דגול על הגאון מוילנא, ספר זה זכה בשבחים גדולים, גם בני קיבל כמה עותקים כמתנת בר-מצוה. ביקשתי מבני לגנוז את הספר משום שהמחבר השמיט במתכוין פרקים על התנגדותו של הגר"א לחסידות... השמטות פרקים חשובים אלו מסלפים את דמותו של הגאון מוילנא. כשהרציתי את דעתי למו"ר הגר"י קמנצקי זצ"ל, ענה לי שטוב עשיתי, אסור להעלים דברים מהותיים וחשובים כאלו, סילוף כזה הוא גם מעין שקר
הפרקים גנוזים באוצרותיו
על השאלה איך התיחס 'אבא' לספר מסוים הנ"ל – שהוא בלי ספק 'הגאון החסיד מוילנא' – אני רוצה להדגיש שהמחבר של הספר לא התעלם כפשוטו מכל הנושא של עמדת הגאון כלפי החסידים, ב'הקדמה' למהדורה שלישית (מפעל 'תורה מציון' – ירושלים תשל"ח) מצהיר המחבר, שכתב 'כמה פרקים' אודות הנושא שזעזע בית ישראל באותם הימים, אבל הם גנוזים באוצרותיו
איסור חיתון
אני (ר' נתן קמנצקי) הייתי נוכח, כשהמחבר הנכבד, ר' בצלאל לנדוי, היה לו דיון עם 'אבא' אודות ענין הנ"ל, במשך ימי ביקורו של 'אבא' בשנת תשמ"ב, ומסר ל'אבא' ש'ראש ישיבה נכבד' האשים אותו (כמו פרופ' לב כנ"ל) בזיוף דמותו של הגאון, בהשמיטו את הנושא של התנגדות הגאון. ר' לנדוי הפציר ב'אבא', האיך יכול אני להדפיס את איסור-חיתון (עם חסידים) של הגאון, יתכן שאגרום בזה למשפחות שיתפרדו?
אם נשאת לא תצא
על טענה מסוימת זו, הגיב 'אבא' – היה נראה רציני – שאף בין איסורי חיתון יש כמה מהם ש'אם נשאת לא תצא', ואם כן אין שום חשש להתפרקות משפחות כתוצאה מהדפסת איסור של הגאון.
משיח'יזם
למעשה, הסכים 'אבא' שחמש פרקים שהכין המחבר ישאר בכתובים, אבל לא להעבירו מן העולם, באמרו: "הפרקים יהיו מוכנים אצלך להדפסה, אבל תמנע מלהדפיסם עד אם יבוא עת שה'מאורעות' יכריחו את הדפסתם". הוא הוסיף ופירש את דבריו ברמז: "הם צריכים להיות מוכנים במקרה שמישהו-מסוים (יענער) יעשה דבר מכוער (א מיאוס'ע זאך)". הוא התיחס בזה למשיח'זם שהתבשל בחוג חסידי בישראל, ואף גרמו למשטמה פולטיקאי בקו חסידים-מתנגדים, ו'אבא' הרגיש שההדפסה הסופי של הפרקים הנ"ל יעזרו לכלליות הציבור החסידי להפליט (להוציא\לגרש) את המשיחיים אם יבא למצב שהפנטזיה שלהם יצא מהקו.
אנו רואים למעשה, שחששו של 'אבא' היה די מבוסס, כשחלק גדול מאותו חסידות הכריזו על מנהיגם שהוא המשיח.
את האפשרות הזאת, ש'עשור' אחר פגישתו של ר' בצלאל, כמה מהנמנים על החסידות ינסחו את פרי דמיונם שהרבי הנפטר יגיע שנית (כמשיח), זהו מה שמאמינים ומפרסמים בימינו אנו. דבר זה לא עלה מעולם בתחומו של דמיונו הבריא והנורמלי של אבא.
הסכמתו של 'אבא' לספר 'הגאון' של דב אליאך!
בעקבות הנ"ל, יכולים לנחש, ש'אבא' היה מאשר בהתלהבות את ספר "הגאון" על ידי דב אליאך שנדפס לאחרונה (מכון 'מורשת ישיבות', ירושלים, תשס"ב), כשבספר נחשף מאבקו של הגאון מוילנא עם החסידים.
אימון בהיסטוריונים
בביקור בביתו של ר' יוסף היינמאן במונסי (בדצמבר 1, 1997), הראה לי המארח את 'ספר חסידים' שלו – עם הערות על שולי הגליון ממה שרשם משיעורי 'אבא' בספר זה
בהערה אחת שם, באה לידי ביטוי את אי-אימון של רבו (רבי יעקב) בהסיטוריונים, בטענה ש"אנו מוכרחים להסתדר בלי היסטוריה". "יתכן ש[רבי יצחק אייזיק] 'הלוי' (בעל דורות הראשונים)*, שיש לו הסכמות [מגדולי התורה], יכולים להסתמך עליו".
ביקורת על 'הלוי''
הסתייגות של 'אבא' לגבי 'הלוי', בא פעם לידי ביטוי, בהבהרה לר' דוד צימט [שראיינתי בינואר 6, 1988]: "הוא נוגע [א.נ. בנגיעה שיש בה פגיעה] (ער ריהרט אן) בה'מלבי"ם', ופוגע קשות בכבודם (שטארק פוגע בכבוד) של 'ראשונים'."
אריכת ימים של אבא בשביל...
ר' אברהם חיים פוייר מסר לי (מרץ 25, 1988), ש'אבא' אמר: "הרבונו-של-עולם נתן לי אריכות ימים (א.נ. נפטר בן 95) כדי שאוכל לספר לדורות הבאים איך שדורות הקודמים היו נראים, כדי לגשר את הפער".
סלובדקה היא מסכתא ששוה ללמוד
הייתי נוכח כשרבי מיכל זילבר ביקר אצל 'אבא' במונסי בשנת תשמ"ד, ו'אבא' אמר משהו מקורי אודות התדיריות של ה'שיעורים' של רבי משה מרדכי אפשטיין. רבי מיכל הגיב, שהיה כדאי לרשום את זכרונותיו מסלובדקה. ואמר 'אבא', "הלואי היו עושים את זה, סלובדקה הוא מסכתא שיש מה ללמוד בו". ("הלואי וואלט מען דאס געטהאן, סלובדקה איז א מסכתא וואס איז דא וואס צו לערנען").
