בס"ד
שנאמר:
ד,ז רבי צדוק אומר, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם: כך היה הלל אומר, ודישתמש בתגא חלף; הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.
א,ג אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם
ד,טז [יג] רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד--ששגגת התלמוד, עולה זדון.
ד,יז רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן--כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן.
ד,יח [יד] רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריי--שחבריך יקיימוה בידך, "ואל בינתך, אל תישען" (משלי ג,ה).
ה,ז [ח] שבעה מיני פורענייות, באין על שבעה גופי עבירות: מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין--רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא. שלא ליטול חלה, רעב של כליה בא. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה. [ט] חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חילול השם. גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ
ה,ט [י] ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ. שלי שלך, ושלך שלך--חסיד. שלך שלי, ושלי שלי--רשע.
ה,י [יא] ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס, ונוח לרצות--יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, וקשה לרצות--יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, ונוח לרצות--חסיד; נוח לכעוס, וקשה לרצות--רשע.
ה,יב [יג] ארבע מידות בנותני צדקה: רוצה שייתן, ולא ייתנו אחרים--עינו רעה בשל אחרים; שייתנו אחרים, והוא לא ייתן--עינו רעה בשלו; שייתן, וייתנו אחרים--חסיד; לא ייתן, ולא ייתנו אחרים--רשע
ה,טו [טז] כל אהבה שהיא תלויה בדבר--בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן
ה,טז [יז] כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו. [יח] כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו; וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה, וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו--שנאמר "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג,כא). ירובעם חטא, והחטיא את הרבים, וחטאת הרבים תלויה בו--שנאמר "על חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו,ל).
שנאמר:
ב,יג [י] הם אמרו שלושה שלושה דברים: רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה--שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.
ב,יד [יא] רבי יהושוע אומר, עין רעה ויצר הרע ושנאת הברייות, מוציאין את האדם מן העולם.
ב,טו [יב] רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך, חביב עליך כשלך; התקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך; וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים.
ב,טז [יג] רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע--אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום, הוא" (יואל ב,יג). ואל תהי רשע, בפני עצמך
ב,יט [טז] הוא היה אומר, לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל. אבל אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה; ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך. ודע, שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.
ג,ח [ז] רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאת ושלך שלו; וכן הוא אומר בדויד "כי ממך הכול, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט,יד).
כי...
ג,יב הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. [י] הוא היה אומר, כל שרוח הברייות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; אין רוח הברייות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו
ותדע....
ג,יח [טו] הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון. והכול לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה.
ג,יט [טז] הוא היה אומר, הכול נתון בעירבון, והמצודה פרוסה על כל החיים. והחנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוחה, והיד כותבת; וכל הרוצה ללוות בא ולווה. והגבאין מחזרין תמיד בכל יום, ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת; והכול מתוקן לסעודה.
ג,כא הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה--לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין: אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.
ד,ג הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.
ד,י [ח] הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד; ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה
ה,יט [כא] בן בגבג אומר, הפוך בה והפך בה, והגי בה דכולא בה, ובה תחזי, סיב ובלי בה; ומינה לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה. בן האהא אומר, לפום צערא אגרא.
והמשכילים יזהירו...
כן יהי רצון....
 |
|
|