הנסיך הפרסי

בתקופה שהגרפיקה הממוחשבת היתה מורכבת מפיקסלים גלויים לעין, וציפצופים שמשו מוזיקת רקע...

בקו התפר שבו היו מחשבים ירוק-שחור, אפור-לבן, ולברי מזל היו מחשבים צבעוניים...

אז היה נסיך, שרצה להגיע לנסיכה, והיו שם (נראה לי) 13 שערים, בדרך לאהבתו.

זה התחיל כשהוא הושלך לתוך מחסן, או מנהרות תת-קרעיות, בארמון. יש שם מרצפות רעועות, חלקן נופלות אם הולכים עליהן, חלקן רועדות עם כל קפיצה. שערים חשמליים נסגרים כל זמן קצוב. שלדי אדם מוטלים במעברים ועצמותיהם זעות לעיתים...

לאחר ניסוי ותעיה נמצאה חרב, שבעזרתה יכל הנסיך לבתר את אויביו...

וחשבתי, משהו ישב, תכנן ותיכנת את הכל.

משהו דאג שאם חייל פרסי עמד בדרכו למטרה – לפני כן נוכל למצוא את החרב. הוא תלה מרצפות על בלימתן, אבל דאג שתהיה דרך לעבור. כל שער שנסגר, חסם משהו, אבל תמיד אפשר היה להגיע לאן שצריך.

במסך אחד, כשהכל היה נראה חסום וללא מוצא, עכבר קטן ובלתי צפוי שבא ממקום לא ידוע, פתח לרווחה את השער...

אמנם אפשר להתיאש, להסתובב בלי להגיע למטרה (למרות שאני חושבת שזה היה מוגבל בשעה), אפשר היה לחזור שוב ושוב על אותו מסלול גם אם ראינו שלא הניב תוצאה רצויה, אפשר היה אפילו להתאבד...

אפשר היה לנסות, להלחם, להיות יצירתיים, נועזים, להרכין את הראש והדעת בפני רצונותיו של מי שאמר ויצר את המשחק, ולעשות הכל כדי לנצח...

כמובן, שכל הנ"ל היה ונברא, וגם משל היה.

בהצלחה בנמשל - - -

תודה לשירה, שהסבירה,

 
לאני_הקטנה, שהחמיאה (פעמיים J ),

לתרי זוזי,

לגבי העכבר - רק עכשיו הותר לפירסום (אירן, אתה יודע)...

 ובקשר למה שאמרת על זה שבמשחק הכל תלוי נטו בהתמדתו של השחקן, צריך רק ללחוץ  על הכפתורים בסדר הנכון –

אז זהו, שכל אחד משחק את  המשחק של חייו בלי קשר למשחק של השני. יכול להיות שאצלו שבמשחק המטרה היא להרוג, ובמשחק של השני דווקא להתחמק (נגיד, מרוץ מכוניות).

אי אפשר להקיש ממשחק למשחק.

 מה שרציתי להגיד, ומה שרב_סרן הסביר, לכל אחד יש את הדרך שלו, אבל אף פעם לא ניתן לאף אחד קושי בלי שתהיה לו דרך לעבור אותו (תמיד קודמת רפואה למכה).

 אתה צודק, זה תלוי בכשרונו והתמדתו של השחקן, צריך רק ללחוץ על הכפתורים בסדר נכון, הקושי והאתגר הוא למצוא את הסדר הנכון  ש ל י, שיגרום לי לנצח במשחק שלי  (כאן אני לא יכולה לבקש מאח שלי שרק יחבר את הנסיך עם הצל הזה שיצא מהמראה)...

 נאות, תודה על מהחמאות (זה חרוזים!)

 חסויה, חחח, אני צריכה לכתוב בחתימה שלי: כל האמור מתייחס לגברים ולנשים כאחד!

 
מנגינה, תודה, גם את הצלחת לגרום לי פלאשבאק, אנחנו חשבנו שתצא גלידה מהמחשב J

 
רב_סרן, היטבת לבאר!

אופק20, תודה!

והמים?! אין מים אלא תורה!

והרעל - זה הרבנים המתחזים.....

נכתב בעקבות אירוסין של מישהי שקרובה לי.

מקווה שזה מובן, בכל אופן – לי זה עזר לשמוח בשמחתה J

מיני צורות לעצמות:

אין עצמות השוק כעצמות כף-הרגל ואין אלו ואלו כעצמות הבריח.

אין דומה צורת צוואר-הירך לחוליות הצוואר והחוליות עצמן - שונות בגודלן.

מבנה כל עצם מתאים לתפקידה, לעומסים שהיא אמורה לספוג, לאיברים שעליהם היא צריכה להגן.

אם כך –

אל-לה ליד ליטול את תפקידי הרגל, וחלילה אם עצמות הגולגולת תחשובנה לחקות את גמישותו של עמוד השדרה.

כי אם, לדוגמא, פרקי האצבעות ירצו גם הם נעלי ספורט, טובות, איכותיות, תוצרת סאקוני. כמו הרגליים!

הם לא יקבלו זאת, כמובן. אבל הם לא ישקטו, ולא יפרגנו. ובעת ריצת רגליים הם יסננו: בולמי זעזועים לא טובים. הסוליה נוקשה. הקשתית גמישה. הלשונית כחושה. הרגל הופכת קרושה...

ולשמע הטיעונים הנ"ל – תפרכנה כפות הידיים את אצבעותיהן, ואחר תלפותנה בחוזקה את ידיות המסילה הנעה ("הליכון" בשפת העם). וכך תורדנה מסך הקלוריות שרצה האדם לשרוף, ותקטנה את סיבולת ליבו וריאתו.

והרגל – לא תעמוד מנגד, אך תעמוד מלכת, בראותה את הישגי היד הנטויה. היא לא תבוא לאחל לפרגן ולרקוד, אלא תעמוד נטועה במקומה.

במקום להבין שיש טוב מספיק לכולם. במקום להבין שלשמוח בשמחת היד אינה מונעת ממנה שמחה עתידית.

ובכלל אינה מבינה שמחתה בחוזק היד - היא השלמות האמיתית של האדם....

אם העצמות תנהגנה כך – זה יביא אסון על האדם אותו הן מרכיבות...

 אם האדם ינהג כך – זה יגרום לרקב עצמות...