קונטרס "הצפורן"

אנו המאמינים שעולם זה מחודש ונברא ע"י רצונו יתברך, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים וכל אשר בם, וינח ביום השביעי", גם מאמינים שלא ברא לחנם שום נברא, ואפי' על בריאת עכבישים ומדת  השגעון שהתקשה דוד המלך ע"ה, מדוע נבראו, הוצרך הוא עצמו לבריאתם. כמבואר במדרש (שוחר-טוב שמואל א') ולא כ"ש הכוכבים, כוכבי הלכת  וכוכבי השבת אשר לא לחנם נבראו. והכתוב מפורש אומר "והיו לאותות." מכאן ראיית חז"ל וגישתם החיובית לנושא האסטרונומיה והאסטרולוגיה.

חכמת הכוכבים והמזלות נחלקת לשלשה.

א. סדר מהלכם ברקיע השמים, גדלם, קטרם, וכדו'. ונקרא בשם חכמת האסטרונומיה.

ב. השפעתם על כדור הארץ בכלל ועל האנושות בפרט כשבני האדם מחולקים לאומות ויחידים. הנשלטים תחת השפעת כוכב שונה, ונקרא בשם

חכמת האסטרולוגיה.

ג. עשיית מעשה על ידי בני אדם למשוך שפע מקרינת הכוכבים בדרכים מאגיות שונות, וידוע בשם עבודת כוכבים ומזלות. והנה הנושא האסטרונומי לא רק שמותר להגות בו אלא מצוה וחיוב יש בכך, כמו שכתוב "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה". ואמרו חז"ל (שבת ע"ה.) אר"ש בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משם  בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא יראו, אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יוחנן מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנא' "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". איזו חכמה ובינה לעיני סב שער יוסף העמים הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות. וגדולי ישראל השתבחו בידיעתם בחכמה זו כשמואל שאמר (ברכות דף נ"ח: נהירין לי שבילי השמים כשבילי נהרדעא עירי. ולאורך ורוחב תלמודי הבבלי והירושלמי פרושים כיריעה קטעים ארוכים בחכמת התכונה, הגדיל מכולם הרמב"ם שהגדיר ידיעה זו בין ראשוני יסודי התורה. (רמב"ם "מדע" פרקים ב-ד, וראה מס' חגיגה פרק ב'.)

לעומת זאת העסוק במשיכת כוחות הכוכבים ע"י דרכים מאגיות אסור באופן חמור, שכן העבודה אל הכוכבים הופכתם לכוחות הנותנים ולוקחים מבני אדם, ולא כן חלק ישראל היודע כי גבוה מעל גבוה, שומר. הוא הבורא יתעלה אשר לו בלבד אנו מצווים לעבוד ללא שיתוף שום נברא כלשהוא. בין בשמים ממעל דהיינו הספירות ומלאכי עליון, והכוכבים. ובין אשר בארץ מתחת, הם כוחות הטבע, וד' היסודות בכל הרכב שהוא. ועבודה לבורא יתברך בשיתוף כל נברא שהוא, נכלל בגדר איסור "עבודה זרה". אשר נאסרה עוד לאדה"ר ולזרעו, וכוללת את כל האנושות. ואנו עם בני ישראל אף מצווים על קידוש ה' ועל יחוד ה' אשר מתבטאת בפסוק הנשגב ביותר "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד". הוא אחד ללא שום שיתוף, ועל יחודו יתברך שמו נאמר, "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה: כל זאת באתנו ולא שכחנוך, ולא שקרנו בבריתך" (תהלים פרק מ"ד). וההסטוריה  של עמינו מאז היותו לעם, מלאה נהרות ונחלים של דם אנשים ונשים זקנים וילדים אשר הקריבו בשמחה את חייהם על יחודו ומצוותיו, ונגד עבודה זרה זו לחם   אברהם אבינו עליו השלום את מלחמתו בבני דורו, (רמב"ם פ"א מהלכות עכו"ם), וע"ז באו כל אסורי התורה על עבודת האלילים, וכמ"ש הרמב"ם (שם בפ"ב) וז"ל. עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבע היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן, ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלקים והוא עובד הנברא הזה הרי זה עובד כוכבים. אך אין הדבר בא לשלול את עצם הקרנת הכוכבים והשפעתם על האנושות, ואדרבה, הקב"ה המנהיג את עולמו בדרך כלל עפ"י חוקי טבע קיימים, נתן בידי הכוכבים כח להקרין על בני האדם אומות ויחידים, תכונות ותנאים הגורמים להבדלים בין בני האדם,  והמעצבים אישיותו של כל אדם וגורלו, בהתאם למצב הכוכבים בשעת ומקום לידתו, ואשר הופכים אצלו לטבע, וחייו נמשכים כביכול בדרך הטבע המוקרן על ידם. וזה לשון גדול המקובלים האר"י הקדוש מצפת (בספרו ליקוטי תורה דף ז'.) על הפסוק נעשה  שער יוסף סג אדם בצלמנו כדמותנו. "שלכוכבי הלכת אמר הקב"ה דבר זה, שכן האדם עוד בבטן אמו מושפע הוא בהתפתחותו עפ"י כוכבי הלכת". ובזה האמינו חכמי ישראל מקובלים ופשטנים ללא יוצא מן הכלל, ולאורך התלמוד פורשים כיריעה מאמרים רבים המתיחסים להשפעת הכוכבים כדבר ברור באמיתותו ובהיתרו, כגון: במס' שבת (קכט:) אוסר התלמוד להקיז דם  ביום ג' בשבוע משום שבו שולט כוכב מאדים, פירש"י מזל מאדים ממונה על החרב, ובמס' בבא קמא (ב:) ועוד מקומות מפורש שהבדל האדם מהבהמה הוא במזל שיש לו לאדם, ולשון תלמודי ידוע בכמה מקומות (מס' ברכות פ"ג. ופסחים פ"י) "שעה משחקת לו". ובמסכת נדרים (לב.) אמר אברהם

לפני הקב"ה הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד. ובמדרש (בראשית רבה פרשה מ"ג), מזל צדק היה מאיר לו לאברהם. ובמס' בבא מציעא (כ"ז:) בן גילו של אדם דומה לו במבנה גופו, פירש"י, בן מזלו. ובזוהר בראשית (דף קצ"ח) אין לך דבר בעולם שלא תלוי במזל. מכל האמור מפורש שמזל הכוכב משפיע על בני האדם ואף על ישראל, אכן שם בתלמוד אמר ר' יוחנן, אין מזל לישראל שנאמר (ירמיהו י') "כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה", הם יחתו ולא ישראל.

ואף רב סבר שאין מזל לישראל שנאמר "ויוצא אותו החוצה". אמר אברהם לפני הקב"ה,  רבש"ע, נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לו צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל שמזלך שהוא צדק במערב ולכן אינך ראוי להוליד אני העבירהו למזרח ותוכל להוליד. שנאמר "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו." מכאן מוכח שכוונת המאמר אין מזל לישראל אינה כפשטה שישראל למעלה מהמזל, אלא שהמזל משנה מקומו ממקום רע לטוב, אבל עדיין קבלת הקרינה המציאותית היא מהכוכב. אכן במעשים המוזכרים שם (שבת קנ"ו): משמע   שישראל ע"י כח המצוות עוקפים את הכוכב ולגמרי מבטלים את השפעתו המזקת. כמעשה של שמואל, וכמעשה של רבי עקיבא ובתו. אמנם ממעשה של ר' עקיבא אנו למדים שאף גדולי ישראל כר"ע, חששו מהשפעת הכוכבים שהרי ר"ע חשש על בתו שלא תמות בעת נשואיה. ובמס' פסחים (קיג.) נאמר אין שואלים בכלדיים. (פירוש, חוזים בכוכבים) שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך". דהיינו למרות נכונות הדברים אסור לשאול ולחקור אחריהם כדי להשאר בתמימות עם ה' ודרכי הנהגתו. ובזוהר פ' פנחס (דף רט"ז) אמרו, שישראל והאומות היו תחת שלטון הכוכבים, ובמתן תורה יצאו ישראל מתחת שלטונם, ומי שלא משתדל סד שער יוסף בתורה, חוזר לחיות תחת השפעת הכוכבים. וכוונת הזוהר היא, שבעת מתן תורה יצאו ישראל מתחת שלטון הכוכבים לא בתכונות אפיים שקבוע על פי המזל ולא בשינוי גורלם ועתידם שעדיין הוא נשאר תחת השפעת הכוכבים, אלא רצונם לומר שבתפלה הבוקעת מנבכי הלב או בכח למוד התורה, ניתן לשנות גורלו של אדם בנגוד למזלו הקשה, והדברים מקבילים לדברי רבא בתלמוד (מו"ק כה:) שאמר כי "בנים חיים ומזונות לא בזכות תלוי הדבר, אלא במזל". ופירשו התוס' (מס' שבת קנו.) כי כוונת רבא, שבדרך הטבע גם  בישראל בנים חיים ומזונות תלויים במזל, אלא שע"י תפלה ניתן לשנות את זה, ושזה כוונתם באמרם "אין מזל לישראל", דהיינו שיש בידם כח לשנות את המזל לטובה ע"י תפלה ועסק התורה. ובהתאם לאמור נפסקה ההלכה בשולחן ערוך יורה דעה (סי' קע"ט). שאין לשאול בחוזים בכוכבים שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך", אך בדבר שאדם יודע שהוא כנגד מזלו, לא יעשה ולא יסמוך על נס. (ומקורו הוא הרמב"ן בתשובותיו). ובתלמוד (ב"ב טז:) אמרו חז"ל על הפסוק "וה' ברך את אברהם בכל"  אצטגנינות גדולה היתה בלבו של אברהם, פירש"י וכל מלכי מזרח ומערב היו משכימין לפתחו ליטול עצה ממנו. וגישה זו של אברהם אבינו עליו השלום מתבטאת בספרו הנודע בשם "ספר יצירה" שבו משולבים יחד האסטרולוגיה והקבלה, בקשר אחיד המשפיעים אחד על משנהו. וספר זה הדן בעומק חדרי הקבלה הוא אחד המקורות החשובים לספר הזוהר אשר כידוע הוא עמוד התווך לקבלה שבידינו.

והנה אברהם אבינו עליו השלום, בפרק רביעי מספר יצירה מזכיר את שבעת כוכבי הלכת,  והקשרם לתורת הנסתר לשבעת ימי השבוע, ושבעת הרקיעים ושם בפרק ה' הוא מביא את שתים עשרה המזלות וסודם כנגד י"ב חדשי השנה וכנגד אבריו של אדם, וביאר את דבריו הראב"ד בהקדמתו לפירושו על ספר יצירה כי לשתים עשרה צירופים אפשר לצרף את שם בן ד' אותיות (שם ההוי"ה) ומכל צירוף נובע מזל אחר בעולם, כנגדו יש חודש בשנה ושבט בעם ישראל. לדוגמא: טלה במזלות הוא כנגד ניסן בחדשים, וראובן בשבטים, ומשם נמשך מזל החיים. ונכתב בשם ההוי"ה בכתיבתו הרגילה. מזל שור = אייר = שמעון = השפעת הממון לאדם תלוי בו, וצירופו הוא שם ההוי"ה בסדר זה י'-ה'-ה'-ו' וכן ע"ז הדרך. וכתב ר' שמעון לביא בספרו "כתם פז" על זוהר בראשית בסוף הספר, וזה לשונו "ודע כי מסוד הצירופים האלו היו יודעים קדמונינו כל העתידות שער יוסף סה המסורות לבא כפי מה שחייבה וגזרה חכמתו יתברך, וקבלנו כי הזוכה לכוון השעות האמיתיות אשר ישלטו בהם המזלות והתחלת ממשלתם בכל חדש וחדש, ידע וישכיל ממוצא דבר, כי בהשכילו שם ההוי"ה המושלת באותו מצב ועל אותו מזל וכוכב אשר תחתיו משבעת כוכבי הלכת אשר אליו יתחלק, יגיד העתידות, וזאת היתה חכמת ישראל אשר עליה נאמר, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ואמרו חז"ל, אלו תקופות ומזלות. וגם כי האומות הם יודעים חיוב המזל והכוכב, הם חסרים העיקר שהם סוד ההויו"ת אשר עליהם, והם שופטים כפי מה שיחייב המזל ולא כפי שם ההוי"ה המחייבת, כי היא העיקר, עכ"ל. ור' שבתאי דונולו בפירושו "חכמוני" לספר יצירה כתב, שלפי הכח שיש לכוכבים האלה, כן יהיה אף  ממשלתן וכח מעשיהם וכח התולדות של בני אדם הנולדים בהם. וכח הארצות אשר ממשלתם עליהם. כיצד, שבתאי הוא ממונה על המות ועל העוני ועל העצלות ושולט בשבת. וכוכב צדק ממונה על החיים והשלום ושולט ביום ה' בשבוע. ומאדים ממונה על הכעס והחרב והברזל ומפולת ושממה, ושולט ביום ג' בשבוע. חמה ממונה על המלכות והממשלה ועל כל מלאכה ושולט ביום א'. נוגה ממונה על התאווה והשמחה וחן וחסד ואהבה, ושולט ביום ו' בשבוע. כוכב, ממונה על חכמה ושכל וכשרון מוסיקאלי, ושולט ביום ד'. לבנה ממונה על חסרון ומקבלת השפעת כל כוכב הנקרה בדרכה, ושולטת ביום ב'. ובתלמוד (שבת קנו.) אמר ר' חנינא שלא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם,  והנולד בשעת מזל חמה, יהיה עשיר וישר, ונאה ולא יכול לשמור סוד. והנולד בכוכב נוגה, יהיה גבר עשיר ובעל יצר לוהט בתאוותיו. והנולד בכוכב "כוכב", יהיה חכם ופקח, הנולד בלבנה יהיה גבר שומר סוד ונצרך לבריות ובעל חלאים, הנולד בשבתאי, יהיה אדם החושב הרבה ועושה מעט בקושי, הנולד בצדק יהיה בעל צדקה וחסד, והנולד במאדים יהיה שופך דמים, או של בני אדם, או של בעלי חיים. אף בזוהר רבים הם המקומות ששבעת כוכבי הלכת, והקרנתם מוזכרים בו.