גירסאות שונות בהמנון של הרב קוק

כידוע כתב הרב קוק את השיר 'לעד חיה' כתחליף להמנון 'התקוה' הלאומי.
מאמרים שונים ומלומדים נכתבו על שיר זה, (ראה למשל: ספר היובל מנחה לאי"ש עמ' 114, מאמר הסוקר את הדגשות הרב קוק בישור לעומת "התקווה") אך לא מצאתי באף אחד מהם התייחסות לגירסאות הסותרות הקיימות בשיר זה.
בנוסח שפרסם הרב ברוך שולמן זצ"ל, שהיה נאמן ביתו של הרב קוק  מופיעים משפטים שאינם בנוסח המוכר של השיר [מובא באוצרות הראי"ה חלק ב' עמ' 1114], למשל יש בו פזמון של שתי שורות, החוזר על עצמו, אני זוכר חלק ממנו:
"פה נעבוד צורנו... חי חי הוא גואלנו".
(כיום נוהגים תלמידי הרב קוק לשיר כפזמון את הבית הראשון 'לעד חיה בלבבנו'! ואין זכר לפזמון המקורי!).
מצטער שלא הצלחתי למצוא את הנוסחים. אני סמוך ובטוח שמישהו יעלה אותם בהמשך.

מי מביא את זה בשם הרצי"ה קוק?

הרצי"ה עצמו ב'לשלושה באלול'. ואיני לוקח אחריות על דברי הרב ולדמן.
איני בטוח, אך לעניות דעתי כל תלמיד מרכז הרב יגיד לך ש'האמונה' או תחליף ל'התקוה'. יש לי הרגשה כזאת, אך לא עשיתי סקר.

על מנת להעריך נכון את שיר הרב קוק יש לדעת את כל בתי שיר התקווה בנוסחו המקורי

אם כבר הוזכר כאן שיר זה אעלה בעיה בנוגע למי הוא מחבר השיר. בדיואן הנקרא חפץ חיים, שירי אבא שלם שבזי, המהדורה שבידי היא בהוצאת שלמה מקיטון ירושלים תשנ"ג  עמ' סז מופיע השיר הבא:
לעד היה בלבבינו. האמונה הנאמנה. לשוב לארץ קדשינו. עיר בה דוד חנה. (לעד)
שמה נעבוד אלהינו בחדוה בגילה וברננה. שמה נעלה לרגלינו. שלוש פעמים בשנה. (לעד) 
שמה נעמוד לגורלינו. אב המון קנה. שמה נחיה חיינו. חיי עדת מי מנה. (לעד)
 כאן נגמר השיר, חסר הבית הרביעי תורת חיים וכו', סדר הבתים שונה, והנוסח לעד היה לעומת לעד חיה. מי יודע מה היחס בין השירים, האם הראי"ה העתיק וחיבר רק בית נוסף או שמא שירו של הראי"ה התגלגל לדיואן, ואם כן כיצד? 

דשאדרומי,  דבר פלאי העלית לנו. אינני מבין את כל הוויכוחים שלמעלה, כי כל הקורא את 'לעד חיה בלבבנו' ומשווהו לנוסח המקורי של 'התקוה' כפי שכתבו הרץ-אימבר (לזה התכוון מנשה, אבל אין נפק"מ לשאר הבתים ומה שחשוב הוא הנוסח המקורי ולא זה שעבר כמה גלגולים), רואה מייד, אם עיניים לו, שמדובר בלי שמץ של ספק בפראפרזה ישירה. הרי אפילו החרוזים של השורות נשמרו (ואינני יודע מה קשור לכאן מה חושב הרב ולדמן בעניין).

עיניים להם ולא יראו אוזניים? אולי עם ניקוד יעזור. ובכל אופן:

לעד חיה בלבבנו = עוד לא אבדה תקותנו.
האמונה הנאמנה = התקוה הנושנה
לשוב לארץ קדשנו = לשוב לארץ אבותינו
עיר בה דוד חנה = עיר בה דוד חנה

יש עוד שאלות?


ועתה נשוב לסיפור הפלאי של דשאדרומי. למיטב ידיעתי, הרץ-אימבר הוא שהמציא בעצמו את הביטוי "עיר בה דוד חנה" (מבוסס על הפסוק מישעיהו, "קרית חנה דוד"). גש נא וחפש ביטוי כזה מוקדם לשירו "התקוה", דוק ולא תשכח. גם הרב קוק העתיק את הביטוי הזה. נשארו, איפוא, שתי אפשרויות: הראשונה היא שהרץ-אימבר הניח ידיו בשנות התר"מ על איזה כתב יד תימני עתיק של דיוואן בלתי ידוע מאת ר' שלום שבזי, והעתיק ממנו משפטים, ולא רק זאת, בנה את כל שירו "התקווה" על מבנה וחרוזי וביטויי דהדיוואן הזה (גילוי היסטורי מרעיש!). את האפשרות השניה כתבת בעצמך בסוף דבריך: אינני יודע שום דבר על הדיוואן הזה (לפי קטלוג ביהס"ל, נדפס לראשונה בתרצ"ב עם ביאור של ר' יחיא קורח), אבל אין ספק שמלקטו העתיק מסיבה כלשהי שיר לא-לו.

תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 12/11/2009 20:06:41

המאמר של שטראוס הוא בתוך ספר מנחה לאי"ש הנמצא באוצר החכמה
כל הדיואנים העממים כוללים שירים משירים שונים שנתחבבו על התימנים.

תכלת, אני אכן מסכים איתך, רק שמהכרות שלי עם הרב ולדמן, הנחרצות שלו בעניין היתה חריגה.

גלעד שטראוס במאמרו הנ"ל עומד על ההבדל העקרוני בין 'אמונה' ל'תקווה' - ההבדל המרכזי בין שני הבתים הראשונים בכל אחד מהשירים.

על הרוב (חוץ אולי מבית כל עוד רגש אהבת הלאום) יחתמו מרבית חובשי הכיפות (ובלבד שלא ידעו מנין זה בא...). תיקון חצות, קברי אבות, החורבן - נה"א שם את הדגש במקומות הנכונים, מה נאמר ומה נדבר. הוא הדגיש את כמעט-אובדן התקווה, הפסימיות, והרב קוק ענה בשיר עוצמתי פרץ אמונה, האופטימיות. הבדל בולט נוסף הוא הגיאוגרפיה. נה"א רואה את היהודי בפולין המסתכל מזרחה. הרב קוק ראה את כל היהודים. הנה העתק מה שמופיע בויקפדיה:

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה^[1]
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.

רציתי להעיר מספר הערות, אולי הם יעזרו בפתרון הדברים.
א. השיר לעד חיה נקרא 'האמונה'. והוא נכתב כהמנון לתנועת 'דגל ירושלים' של הרב קוק, שהיו לה חברים ברחבי העולם היהודי. [ע"פ ספר 'הראי"ה', קובץ מאמרים].
ב. השיר נכתב בלונדון. [מתוך הספר 'רב ומנהיג', עמ' 418].
ג. שאלה נוספת לדיון - לגבי הלחן של השיר. לשירים האחרים שכתב הרב יש כאלה שהוא הלחין, כמו הרנינו גויים עמו, ומנגינתו ל'ישאלוני רעיוני' של ריה"ל. ויש כאלה שקיבל לחן מחבריו, כמו השיר 'ישמח ליבי', שהולחן ע"י יוסלה רוזנבלט. השאלה מאיפה הגיע אלינו הלחן של 'לעד חיה', כפי שמושר כיום? והאם אלו ששרים את הנוסח שבדוויאן יש להם לחן אחר?

באופן כללי, לא היה הרב קוק 'בעל מנגן', כפי שציין זאת הרב נריה בספרו 'מועדי הראיה' ביחס לשיר 'הרנינו גויים עמו'. בענוותנותו, לא ציין הרב נריה כי כשרצה הרב קוק מנגינה, היה מבקש אותה מהרב נריה עצמו (כפי שציינה זאת בתו, צילה בר-אלי: "מוישה הערש זוגט א ניגון").

http://www.lookstein.org/resources/hatikvah1.htm
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8131

תוקן על ידי זחלץ_קליח ב- 14/11/2009 19:19:27

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41984&st=&pgnum=9&hilite=

מעניין שבקישור האחרון שהובא, כתוב ששרים את 'לעד חיה' במנגינת התקוה! האם זה לפני שהולחן הלחן הרגיל?
אגב, כנראה שבישוב הישן היה מקובל לשיר גם שירי קודש במנגינת התקוה. יש באמתחתי עדויות לא מעטות על כך. וזה כולל גם את אנשי מאה שערים.
לגבי ההלחנה של הרב  נדמה לי שהאמרה הזאת מהרב נריה אינה במקומה, ונאמרה רק לגבי זה שהרב היה מבקש ממנו שישיר שירים, אך לא התכוון שהוא ילחין את שיריו עצמו. אך איני בטוח.
במאמרו 'שירת קודש וזמרת מעלה', כותב הרב מ"ש גשורי זצ"ל כך:

"הוא עצמו לא היה מנגן, אבל היה בעל לב רגש וחובב נגינה וידע את כחה הרב. בנגון הגמרא הקשיב נגינה נפלאה, נגינה שנתגלגלה מדורי דורות דרך בית המדרש ושמדה על אופיה המקורי. הנגון שמש לו יסוד בחבור נעימותיו ותנועותיו כתנועות לוי בתפילה.