מיישע ניירא בשלש לחישות

אי שם, באחד המלונות בארץ, בליל שבת פרשת שמות, שנת ה' אלפים תש"ע לבריאת העולם, התגודדה להם קבוצת אנשים, חמי מזג וקרי דעת, או כמו שקוראים להם אצלינו - דתיים פושרים, ליד המעלית בואכה תוך המעלית.

וכידוע, לא הרי מעלית בשבת כהרי מעלית בחול, שזו של שבת יורדת לה לאיטה פחות פחות מארבע אמות, ואינה ממהרת, שלא יהא הילוכה בשבת כהילוכה בחול, עקב בצד אגודל.

והנה, הגיעה לה המעלית, ונכנסו כל המתגודדים אל תוכה. ובחופזה נכנסו, שלא ישתהו ליד הדלת ויגרמו לגרמת חילול שבת. והמעלית, חרש שוטה וקטן שכמותה, לא הבינה שעליה לעלות, אלא נשארה על מקומה וקבעה שבת לעצמה.

אמרו איש לרעהו, לכו ונפילה גורלות, ונראה בשל מי הרעה הזו, שהמעלית לא זזה, משל אינה אלא היפופוטם שנפח את נשמתו.

באותה שעה, עבר רב המלון ליד פתח המעלית וראה במצוקתם, ניגש ליד כפתורי המעלית, לחש דבר מה בשקט והלך לו.
לא עברה דקה אחת, והמעלית החלה לעלות.

שאלו תלמידיו של הרב את הרב: מה אמרת לה, למעלית? ענה להם: לחשתי לה, כל זמן שהיית שלי, כך וכך, אבל כיום את של גוי, אל לך לשבות בשבת.

עד כאן לחישה א
__________________________

כמה שבועות קודם לכן, פגש מנהל המלון את רב המלון, ואמר לו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים: כבר כמה וכמה חודשים שהציבור החרדי לא בא אלינו לשבתות, וגם אלו שבאים מתעקשים דוקא על 2 הקומות הראשונות.

באם הציבור החרדי לא יחזור למלון, אנו פונים למגזר החילוני, או הדל"י, ובך - אין צורך.

נבהל, נפעם, נחרד, אחזתו חלחלה, חיל כיולדה, אימתה ופחד עליהם תפול, ורץ אל בית המשב"ק לענייני מעליות שבת, והתחנן על נפשו לבל יאבד פרנסתו.

והמשב"ק, שכח את ידידותו רבת השנים עם המשגיח, הקשה עורפו כיהלום וכספיר, העמיד פנים בזוית קשוחה, ואמר: אין מה לעשות, זו ההלכה.

הרכין רב המלון ראשו, ולחש כמה מילים לאוזנו של המשב"ק, ומיד נתרככו פניו והבטיח להתיר. וכמובן, שמשב"ק שמבטיח מקיים, כי איש נאמן הוא.

שאלו תלמידיו של הרב את רב המלון: מה לחשת  לו, למשב"ק? ענה להם: לחשתי לו, אם לא יתיר את המעליות, לא יקבל יותר שום שבת חינם במלון, לא הוא לא בניו לא חתנו ולא אף אחת מפילגשותיו.

עד כאן לחישה ב

_________________________

שבועיים קודם לכן, נקלעתי לשיחה עם הניק היקר לונגען. כשרק ראיתי פניו החלתי לצעוק עליו במרץ: מדוע זה חסמוני מהפורום, הרי זה חוצפה, עזות, אטימות, רע לב, פשע עוון וחטאה ונקה.

והוא, עיקש שכמותו, בשלו: אתה חסום ותשאר חסום.

ניגשתי אליו, לחשתי משהו קטן באוזנו, ומיד נתרכך ואישר לי לכתוב.

ואם ישאלו תלמידי: מה לחשת לו? אענה להם, לחשתי לו, שאם יתן לי אישור, אספר לכולם על הלחישות.

עד כאן לחישה ג

___________________

תוקן על ידי הגולם ב- 12/11/2009 12:40:11

יש שאלה הלכתית ידועה בשות"ים,
אם ניק שנחסם, וחזר בחיים לפורום צריך לברך הגומל,
או הגולם.

אני מוחה.

אינני מגלה האם אני מוחה דמעת התרגשות על חזרתו לחיים של מו"ר  שליט"א (זצ"ל),
או על מילה מסויימת שעדיף היה למישבק אותה במקומות אחרים...