|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:34 |
 |
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:39 |
|
| |
| אופק20 כתב: |  |
אם הוא שאל אותה בהצעת הנישואין על כך והיא ענתה "כן", אז היא גילתה דעתה שהיא רוצה להיקבר לידו.
|
|
אם היה לה קצת פלפל בראש היא היתה אומרת: כן, אני רוצה להיקבר לידך, ואני מקווה שגם אחרי 60 שנות נישואין ארצה בכך.
ועל כך נאמר: טוב אחרית דבר מראשיתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:41 |
|
| |
הבהרה:
הדברים הנאמרים לעיל, היו מתובלים בהומור שחור (מוצלח יותר או פחות..)
האייקונים מעידים, לפחות.
על הבסיס של "החיים לאחר המוות הם העיקר" אני עומדת איתנה, אתם גם.
אף אחד מאיתנו לא הולך לחשוב הרבה מאוד על קברים ביום שבו תהיה לו הצעת הנישואין שלו, רק צריך לזכור שיש מבט אמת על החיים, מבט רחב, כולל ו... יהודי.
ע"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:43 |
|
| |
אפשר לאמץ את מה שאמר החסיד (הביא החובות הלבבות בהקדמתו והרמח"ל במסילה בפרק זהירות):
"מן הזהירות שלא תרבה להזהר".
משפט יותר כולל ובעל עיקרון מתאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:46 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | הבהרה:
הדברים הנאמרים לעיל, היו מתובלים בהומור שחור (מוצלח יותר או פחות..)
האייקונים מעידים, לפחות.
על הבסיס של "החיים לאחר המוות הם העיקר" אני עומדת איתנה, אתם גם.
אף אחד מאיתנו לא הולך לחשוב הרבה מאוד על קברים ביום שבו תהיה לו הצעת הנישואין שלו, רק צריך לזכור שיש מבט אמת על החיים, מבט רחב, כולל ו... יהודי.
ע"כ.
|
|
מסכים.
רק שמבט האמת על החיים שהוא רחב כולל ויהודי אינו במחשבה שגדלות הנישואין מתבטאת בקבורה משותפת. אפילו לא בחיים משתופים בעולם הבא (שהם רק פועל יוצא, ובכלל אין לנו השגה מה יהיה שם בדיוק ולמשל בענייני גלגולי נשמות וכו').
אכן לנישואין יש גדלות ועומק עצומים.
מי שרוצה יכול לקנות לו ספר שעוסק בעניין...
נשאר רק לאחל:
חיי שמחה ואושר! :-)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:48 |
|
| |
יש בקהלת פרק ז' כמה פסוקים שנוגעים פה לעניין..
א - טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו
ד - לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה
טז - אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר.
כו - ומוצא אני מר ממות את האישה (אוקיי, אולי זה לא ממש קשור :))
כט - אשר עשה האלוקים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:49 |
|
| |
אופק, אני מבין שברגע שבחור ישאל אותך בפגישה אם את מוכנה להקבר לידו, את מיד קובעת איתו תאריך לחתונה.
טוב, אני מאחל לך בכל אופן שתזכי קודם כל לחיות איתו בעולם הזה עד 120 בשמחה בטוב ובנעימים.
היחס הזה אל המוות - זו בכלל לא דרך מחשבה יהודית.
אנחנו שמחים כאשר נולד תינוק, לא בגלל שבעוד 120 שנה תגיע נשמתו לעולם שכולו טוב, אלא בגלל שנולד עוד יהודי שיזכה לעשות את תפקידו בעולם הזה;
אנחנו שמחים בחתונה לא בגלל שנביא כך עוד נשמות לעולם הבא, אלא בגלל שזכינו להקים בית יהודי, כאן, בעולם הזה.
אנחנו מברכים בכל חג ובכל אכילת פרי חדש "שהחיינו וקיימנו", שהקב"ה נתן לנו חיים, השאיר אותנו בחיים גם בשנה הזאת ונתן לנו את הזכות ליהנות מהפרי החדש .
נכון אנחנו אבלים בשעת פטירה בגלל הצער שלנו שאנחנו לא זוכים יותר לראות את אותו קרוב משפחה, אך גם בגלל הצער של הנפטר שלא מתאפשר לו יותר לקיים מצוות כאן בעולם הזה.
העולם הזה הוא רק פרוזדור, וזה נכון שהסלון, העולם הבא, יותר יפה מן הפרוזדור, אבל קודם כל אנחנו שמחים ומודים לקב"ה על כל רגע שהוא נותן לנו להשאר בפרוזדור, וליהנות ולשמוח כאן בעולם שהקב"ה נתן לנו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:50 |
|
| |
בס"ד
תרי, עץ השדה 
_________________
תוקן על ידי חנושנוש ב- 15/11/2009 13:52:39
אחרי החגים-
שמח תשמח רעים אהובים 
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:52 |
|
| |
| עץ_השדה_1 כתב: | | אופק, אני מבין שברגע שבחור ישאל אותך בפגישה אם את מוכנה להקבר לידו, את מיד קובעת איתו תאריך לחתונה.
טוב, אני מאחל לך בכל אופן שתזכי קודם כל לחיות איתו בעולם הזה עד 120 בשמחה בטוב ובנעימים.
היחס הזה אל המוות - זו בכלל לא דרך מחשבה יהודית.
אנחנו שמחים כאשר נולד תינוק, לא בגלל שבעוד 120 שנה תגיע נשמתו לעולם שכולו טוב, אלא בגלל שנולד עוד יהודי שיזכה לעשות את תפקידו בעולם הזה;
אנחנו שמחים בחתונה לא בגלל שנביא כך עוד נשמות לעולם הבא, אלא בגלל שזכינו להקים בית יהודי, כאן, בעולם הזה.
אנחנו מברכים בכל חג ובכל אכילת פרי חדש "שהחיינו וקיימנו", שהקב"ה נתן לנו חיים, השאיר אותנו בחיים גם בשנה הזאת ונתן לנו את הזכות ליהנות מהפרי החדש .
נכון אנחנו אבלים בשעת פטירה בגלל הצער שלנו שאנחנו לא זוכים יותר לראות את אותו קרוב משפחה, אך גם בגלל הצער של הנפטר שלא מתאפשר לו יותר לקיים מצוות כאן בעולם הזה.
העולם הזה הוא רק פרוזדור, וזה נכון שהסלון, העולם הבא, יותר יפה מן הפרוזדור, אבל קודם כל אנחנו שמחים ומודים לקב"ה על כל רגע שהוא נותן לנו להשאר בפרוזדור, וליהנות ולשמוח כאן בעולם שהקב"ה נתן לנו |
|
יפה אמרת!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:52 |
|
| |
| עץ_השדה_1 כתב: | | אופק, אני מבין שברגע שבחור ישאל אותך בפגישה אם את מוכנה להקבר לידו, את מיד קובעת איתו תאריך לחתונה.
טוב, אני מאחל לך בכל אופן שתזכי קודם כל לחיות איתו בעולם הזה עד 120 בשמחה בטוב ובנעימים.
היחס הזה אל המוות - זו בכלל לא דרך מחשבה יהודית.
אנחנו שמחים כאשר נולד תינוק, לא בגלל שבעוד 120 שנה תגיע נשמתו לעולם שכולו טוב, אלא בגלל שנולד עוד יהודי שיזכה לעשות את תפקידו בעולם הזה;
אנחנו שמחים בחתונה לא בגלל שנביא כך עוד נשמות לעולם הבא, אלא בגלל שזכינו להקים בית יהודי, כאן, בעולם הזה.
אנחנו מברכים בכל חג ובכל אכילת פרי חדש "שהחיינו וקיימנו", שהקב"ה נתן לנו חיים, השאיר אותנו בחיים גם בשנה הזאת ונתן לנו את הזכות ליהנות מהפרי החדש .
נכון אנחנו אבלים בשעת פטירה בגלל הצער שלנו שאנחנו לא זוכים יותר לראות את אותו קרוב משפחה, אך גם בגלל הצער של הנפטר שלא מתאפשר לו יותר לקיים מצוות כאן בעולם הזה.
העולם הזה הוא רק פרוזדור, וזה נכון שהסלון, העולם הבא, יותר יפה מן הפרוזדור, אבל קודם כל אנחנו שמחים ומודים לקב"ה על כל רגע שהוא נותן לנו להשאר בפרוזדור, וליהנות ולשמוח כאן בעולם שהקב"ה נתן לנו
|
|
עץ_השדה,
כתבת יפה! 
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:56 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | הגענו למסקנה שהדרך הכי אמיתית היא לעשות זאת זה ככה:
"התיקברי לצידי?"
"I do"
ומאז הם הולכים זה לצד זו כשמעליהם שרויה שכינה... מתקרבים יחד אל הסוף.
תחשבו על זה, רוב הזמן שנבלה יחד עם בן הזוג שלנו, לא יהיה כאן ועכשיו, זה יהיה בעולם אחר.
יש למישהו בעיה עם זה?
זה לא שחושבים על הרע כשטוב, לא מה שתמי פרסמה באיזשהו אשכול, זו פשוט הסתכלות ריאלית ולאדם בריא בנפש היא לא צריכה להפריע ולהפחיד. זה דווקא דבר שמח מאוד.
סה"כ אנחנו מתחתנים כדי להגשים שאיפות, כדי להשתלם, כדי שיהיה לנו טוב, וכל זה בשביל העוה"ב.
|
|
עוד מס' הערות (סתם , בגלל שציינת שזו הדעה הנכונה והיהודית וכו וכו אז יש לי כמה הסתיגויות:)
1. אי אפשר להגיד שהדרך הכי אמיתית של החיים זה המוות. לחיים יש חשיבות עצומה בפני עצמם. המוות זה סוף הדבר הגדול הזה. THAT'S ALL ולא צריך להעצים אותו יותר ממה שהוא (אפילו שהוא נמשך המוןןןןןןן זמן) ואפילו שהוא נורא מיסטי
באותה מידה להגדיר את החיים כ"התקרבות אל הסוף" זו תפיסה נורא צרה שלהם.
2. תתפלאי לשמוע. אבל יש דעות מקובלות שבעולם העליון בכלל אין קשר בין הנשמות "כי הולך האדם אל בית עולמו". עולמו. לא עולמה של אשתו ולא של עולמה של סבתא שלו.
(אמנם כשסבא שלי נפטר וסבתא שלי התנחמה בכך שעוד כמה שנים היא תיפגוש אותו שוב, לא אמרנו לה כלום אבל זה היה רק כדי שלא לצער אותה.
3. אדרבא, תני לי מקור אחד לכך שמוות הוא דבר שמח.
מוות הוא דבר טוב במובן של "טוב אחרית דבר מראשיתו". "משבח אני את המתים וכו" . כי כשתינוק נולד אתה לא יודע מה הוא יעשה בימי חלדו. כשזוג מתחתן אתה לא יודע אם הם יחיו בשלום או שאש אוכלתם, זה מצב של התחלה ושל סימני שאלה. מהבחינה הזו בזמן המןןת הכל ברור. לכן אנחנו שמחים?
הצדיקים אמנם צועדים אל מותם בלא פחד, אבל אנו- מה נענה ליום הדין? אדרבא, כל רגע כאן בעולם של חיות הוא רגע שצריך לתפוס בידיים ולנצל. במוות אין יותר עשיה. "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי קה"
4. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. אדם שצועד בפרוזדור, אם הוא עסוק בהגדרת הפרוזדור כמקום עצוב, והגדרת הטרקלין כמקום שמח, אזי מרבית הסיכויים שהוא יפספס את מטרת הפרוזדור !!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:57 |
|
| |
טוב, עד שכתבתי , אני רואה שכבר את הרוב כתבו לפני..
|
|
|
|
|
