|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:58 |
 |
| |
נערך עקב אי סדר.
מיד אעלה את התגובה.
ואני רואה שליטאית הדגישה את מה שצריך...
תוקן על ידי משגיחשליטא ב- 15/11/2009 13:59:35
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:01 |
|
| |
| עץ_השדה_1 כתב: |  |
נכון אנחנו אבלים בשעת פטירה בגלל הצער שלנו שאנחנו לא זוכים יותר לראות את אותו קרוב משפחה, אך גם בגלל הצער של הנפטר שלא מתאפשר לו יותר לקיים מצוות כאן בעולם הזה.
העולם הזה הוא רק פרוזדור, וזה נכון שהסלון, העולם הבא, יותר יפה מן הפרוזדור, אבל קודם כל אנחנו שמחים ומודים לקב"ה על כל רגע שהוא נותן לנו להשאר בפרוזדור, וליהנות ולשמוח כאן בעולם שהקב"ה נתן לנו
|
|
המשפט הזה לא נראה לי...
מבחינה עקרונית על אדם שעשה את תפקידו כראוי בעולם אין בכלל מה להתעצב בשבילו על זה שלא יוכל לקיים עוד, אדרבה, עכשיו הוא סיים כבר את המסלול וקוצר את הפירות, להצטער על זה שיכל להשקיע עוד זה אולי אפי' כפרני משו...
לפני הפטירה אז וודאי רוצים שישאר גם מהבחינה הזאת לטובתו, אבל אחרי שכבר נפטר... זה מה שכבר נגזר ובוצע, עכשיו נשאר לו רק להנות מפועלו, אין מה להצטער.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:01 |
|
| |
איך פספסתי את האשכול הזה?!?!?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:03 |
|
| |
כתבתי בלי הרבה חשבון, אי אפשר לדייק עם הומור, יאפ?
אם הייתי יודעת שתתפסו אותי על כל מילה, לא הייתי כותבת אותו דבר.
מסכימה לחלוטין עם קוהלת ועם עץ השדה ועם ליטאית.
ליטאית, רק הערה: מוות הוא טוב, לא יודעת אם שמח, אבל טוב הוא כן, מהסיבה הפשוטה (פשטות... לא?) "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:04 |
|
| |
| ליטאית כתב: | | הגענו למסקנה שהדרך הכי אמיתית היא לעשות זאת זה ככה:
"התיקברי לצידי?"
"I do"
ומאז הם הולכים זה לצד זו כשמעליהם שרויה שכינה... מתקרבים יחד אל הסוף.
תחשבו על זה, רוב הזמן שנבלה יחד עם בן הזוג שלנו, לא יהיה כאן ועכשיו, זה יהיה בעולם אחר.
יש למישהו בעיה עם זה?
זה לא שחושבים על הרע כשטוב, לא מה שתמי פרסמה באיזשהו אשכול, זו פשוט הסתכלות ריאלית ולאדם בריא בנפש היא לא צריכה להפריע ולהפחיד. זה דווקא דבר שמח מאוד.
סה"כ אנחנו מתחתנים כדי להגשים שאיפות, כדי להשתלם, כדי שיהיה לנו טוב, וכל זה בשביל העוה"ב.
עוד מס' הערות (סתם , בגלל שציינת שזו הדעה הנכונה והיהודית וכו וכו אז יש לי כמה הסתיגויות:)
1. אי אפשר להגיד שהדרך הכי אמיתית של החיים זה המוות. לחיים יש חשיבות עצומה בפני עצמם. המוות זה סוף הדבר הגדול הזה. THAT'S ALL ולא צריך להעצים אותו יותר ממה שהוא (אפילו שהוא נמשך המוןןןןןןן זמן) ואפילו שהוא נורא מיסטי
באותה מידה להגדיר את החיים כ"התקרבות אל הסוף" זו תפיסה נורא צרה שלהם.
2. תתפלאי לשמוע. אבל יש דעות מקובלות שבעולם העליון בכלל אין קשר בין הנשמות "כי הולך האדם אל בית עולמו". עולמו. לא עולמה של אשתו ולא של עולמה של סבתא שלו.
(אמנם כשסבא שלי נפטר וסבתא שלי התנחמה בכך שעוד כמה שנים היא תיפגוש אותו שוב, לא אמרנו לה כלום אבל זה היה רק כדי שלא לצער אותה.
4. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. אדם שצועד בפרוזדור, אם הוא עסוק בהגדרת הפרוזדור כמקום עצוב, והגדרת הטרקלין כמקום שמח, אזי מרבית הסיכויים שהוא יפספס את מטרת הפרוזדור !!
|
|
2 ו-4, 
לגבי 1...
נראה לי שאופק לא הובנה כראוי...
היא לא מדברת על המוות כשלעצמו אלא על מה שמעבר למוות.. זה בעצם החיי נצח..
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:04 |
|
| |
| רב_סרן כתב: | |
נכון אנחנו אבלים בשעת פטירה בגלל הצער שלנו שאנחנו לא זוכים יותר לראות את אותו קרוב משפחה, אך גם בגלל הצער של הנפטר שלא מתאפשר לו יותר לקיים מצוות כאן בעולם הזה.
העולם הזה הוא רק פרוזדור, וזה נכון שהסלון, העולם הבא, יותר יפה מן הפרוזדור, אבל קודם כל אנחנו שמחים ומודים לקב"ה על כל רגע שהוא נותן לנו להשאר בפרוזדור, וליהנות ולשמוח כאן בעולם שהקב"ה נתן לנו
המשפט הזה לא נראה לי...
מבחינה עקרונית על אדם שעשה את תפקידו כראוי בעולם אין בכלל מה להתעצב בשבילו על זה שלא יוכל לקיים עוד, אדרבה, עכשיו הוא סיים כבר את המסלול וקוצר את הפירות, להצטער על זה שיכל להשקיע עוד זה אולי אפי' כפרני משו...
לפני הפטירה אז וודאי רוצים שישאר גם מהבחינה הזאת לטובתו, אבל אחרי שכבר נפטר... זה מה שכבר נגזר ובוצע, עכשיו נשאר לו רק להנות מפועלו, אין מה להצטער.
|
|
איני יודע אם המשפט הזה הוא נכון או לא (טעון בירור).
מה שכן נראה לי שבוודאי מה שעיקר הצער צריך להיות על מה שנחסר האדם מאיתנו זה אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:09 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | ליטאית, רק הערה: מוות הוא טוב, לא יודעת אם שמח, אבל טוב הוא כן, מהסיבה הפשוטה (פשטות... לא?) "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
|
|
בתפיסה הכי הכי כוללת מוות הוא באמת טוב. גם השטן הוא טוב . גם יצר הרע הוא טוב.
בתפיסה הצרה יותר שבה אנו תופסים את העולם יש טוב ויש רע יש חיים ויש מוות
"ובחרת בחיים..."
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:10 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | כתבתי בלי הרבה חשבון, אי אפשר לדייק עם הומור, יאפ?
אם הייתי יודעת שתתפסו אותי על כל מילה, לא הייתי כותבת אותו דבר.
מסכימה לחלוטין עם קוהלת ועם עץ השדה ועם ליטאית.
ליטאית, רק הערה: מוות הוא טוב, לא יודעת אם שמח, אבל טוב הוא כן, מהסיבה הפשוטה (פשטות... לא?) "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
|
|
אם כך אז מצויין.
רק מוזר בעיני שאת מסכימה עם עץ השדה וליטאית ועם דברי תרי ועם דברי לא.
אני חושב שביטאנו את אותן רעיונות.
ואכן כמו שכתבת, מוות עשוי להיות "טוב" מצד כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכן אמרו חז"ל "והנה טוב מאוד" זה המוות.
(אך כבר אמרו חז"ל בגמ' סנהדריו ובאדר"נ: "מיתה לצדיקים רע להם ורע לעולם" ויש להאריך.)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:17 |
|
| |
| ליטאית כתב: | | | בתפיסה הכי הכי כוללת מוות הוא באמת טוב. גם השטן הוא טוב . גם יצר הרע הוא טוב.
בתפיסה הצרה יותר שבה אנו תופסים את העולם יש טוב ויש רע יש חיים ויש מוות
"ובחרת בחיים..."
|
|
נכון... אני מעדיפה תפיסה רחבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:20 |
|
| |
חביבתי, כל עוד את אופק ולא בורא העולם.. אז את תופסת את המוות כמו שאופק צריכה לתפוס אותו, כמו שאמרו לנו חז"ל וכמו שכתוב בתורה
זה לא עניין של מעדיפה ככה מעדיפה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:22 |
|
| |
משגיח את הכתבת נגד אופק אישי, דבר שמיד מעורר ריאקציה ומקומם!
לאומת השאר שפעלו באופן כוללני.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:23 |
|
| |
כן, משגיח, תקרא מה שכתבת...
אני מסכימה עם חלק מדבריך, ומה שלא- לא כתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:23 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | | בתפיסה הכי הכי כוללת מוות הוא באמת טוב. גם השטן הוא טוב . גם יצר הרע הוא טוב.
בתפיסה הצרה יותר שבה אנו תופסים את העולם יש טוב ויש רע יש חיים ויש מוות
"ובחרת בחיים..."
נכון... אני מעדיפה תפיסה רחבה.
|
|
לתת לך לחשוב שוב על הניסוח או לתפוס אותך במילה?
התפיסה:
אז אם היצר הרע הוא טוב, זאת אומרת שטוב לחטוא?
וכנראה כוונתך היתה:
ההסתכלות הכוללת צריכה להיות שאכן הכל לטובה אף שבמקום נקודתי זה אינו כך. ולמשל מעשי הרשעים הם ודאי רעים אך גם הם מביאים באופן מסויים בעל כרחם את תיקון העולם (רק באופן אחר ואכמ"ל).
ואם זו אכן כוונתך אזי מובנת עכשיו השגיאה בניסוח בפתיחת האשכול, שכן ההסתכלות שהצגת על נישואין אינה יכולה להיות הסתכלות שמגולמת במקרה פרטי של הצעת נישואין, גם לא הסתכלות שמגולמת בפועל בחיי הנישואין. זו הסתכלות שמסתיימת בלכל היותר ידיעה שאין לה נפקותא מעשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 14:26 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | כן, משגיח, תקרא מה שכתבת...
אני מסכימה עם חלק מדבריך, ומה שלא- לא כתבתי.
|
|
האם גם תרי הגיב עם כוונות אישיות? (ציטוט: "זו לא הסתכלות ריאלית של בריא בנפשו, זו הסתכלות עם נטיות פסיכופטיות, חסרת רתיעה טבעית מהמוות."
)
גילוי דעת: לא היו בשברי משום אי אלה כוונות אישיות. ומי שחושב שכן, הבעיה טמונה אצלו.
חריפות התגובה נובעת מהעקמות של הרעיון המוצע. מי שנפגע מזה זו בעיה שלו.
|
|
|
|
|
