|
|
| נשלח ב-17/11/2009 09:11 |
 |
| |
מבין דפי הספר עולה הרגשת התסכול של ר"ד כהן שלא זכה (לדעתו) למשרה תורנית הולמת את כישוריו (היה רוב ימיו פקיד במשרד הדתות, ורק זמן קצר רב ביכ"נ ורב חיל האויר).
כמדומני ששנים רבות בימי הפנסיה שלו, ישב בחנות של חמיו בשוק מחנה יהודה (ברחוב הרחב) , שם ישב בחברת כמה בקבוקי שמפו וכו', ועסק בתורה. כנראה נאלץ להחזיק את החנות פתוחה מטעמי דמי מפתח.
אותי ריגש תיאורו האוטנטי על תלמיד חברון - הרש"ז ברוידא. ר"ד כהן שדולרים היו מצויים בכיסו, למד עם עילוי מבוגר - ר' ראובן טרופ. הרש"ז נפל על רגליו בבכי התחנן לפני הר"א טרופ שילמד גם אותו.
נדמה לי שבספר נסיך ממלכת התורה על הרש"ז ברוידא, מובא תיאור לא נכון לחלוטין על הצלתו של הר"ד כהן בפרעות. בספרו של הר"ד הוא מתאר את הימצאותו בבית שננעל בפני הפורעים. בספר הנסיך - התיאור הירואי בהרבה וכנראה מדומיין. הרש"ז עצמו היה בירושלים באותה שבת ולכן ניצל, ולכן הביאו סיפורו של הר"ד כהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2009 18:09 |
|
| |
אלייעזר, לא מצאתי כל זכר לאשכול בנושא זה בפורומנו. אם כוונתך היתה לאשכול זה, הרי שעל פי כתובת הקישור איננו שייך לפורום זה אלא לפורום עלה בקולמוס שכנראה נמחק או נשלח לארכיון הייד פארק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2009 23:38 |
|
| |
[צדקת ממני. ופליטת קולמוס נעשתה אצלי לטעות סופר(ים)]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2009 23:53 |
|
| |
מישהו כאן יודע מי בתכלס' היה העורך של הספר הזה, ומיהו[או מיהי..] א.י. ניקל שחתום שם על כתיבת תולדות ר' דב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 23:51 |
|
| |
לאחר בירור: העורך הוא ישראל כהן בנו של הרב צבי כהן מב"ב אברך מוכשר ויצירתי. תשו"ח על העבודה הנפלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 00:57 |
|
| |
האם את המפתח הוא גם ערך? אני מאמין שלא,וכנראה במקרה זה המחשב קלקל במקום לעזור:בהפניות לאזכור הראי"ה קוק,פעם אחת זה מפנה למקום שמוזכר ספר בהוצאת מוסד הרב קוק ופעם אחרת לאזכור של אחד שגר ברח' הרב קוק,ואיני יודע אם הבוחער זעצער אשם בכך או המחשב הזעצער.[-תופעה שדורשת דיון בפני עצמה]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 05:39 |
|
| |
אחרי רואי גודל ההתלהבות פה על הספר,
קניתיו ביום ה' העבר ובשב"ק עברתי על הספר. חשבתי שאראה שם דברים עסיסיים מעין
מה שראיתי ב"ישיבות
ליטא פרקי זכרונות". אבל למעט איזה ראזינקעס שנפלו בין השיטים לא ראיתי
שם חידושים נוראים.
גם יד הצנזורה שלטה בו. יעו' בהתמונה
בדף 180, נסיעתו של ר' יצחק הוטנר לפולין, דמותן של הנשים העומדות קצת קרוב מדי
כלו בעשן כלו...
גם נראה שצונזר כמה פרטים ממחלוקיות
שונות בהיכלי הישיבות.
איזה שאלות שנשארו לי אחרי קריאת הספר,
אודה למי שיוכל להשיבני עליהם.
- אביו של ר' דוב הי' שותומ"צ? מכל הנכתב אודות האמא מוזר קצת
הקיצור בסיפורו על אביו. ומה גם שאינו מהללו בשמירת המצות אלא בתרומיות
מידותיו ואהבתו אל הזולת, כעין מה שנהוג לכתוב בהקדשה לאדם חילוני שתרם
מהונו...
- מה הי' תגובתו של אביו כשנתוודע לו שאשתו ברחה עם בנו?
- מי זה מרגלית –דף 356- שלמד עמה עברית בחורף שנת תר"ץ?
- סתירה בין הנכתב בדף 315-316 שרבנות צבאית היתה רבנות רגילה בימים
ההם, ויעו' דף 424-425 שבשנת תש"י היווה חידוש לתלמידי פוניביז שרב צבאי
יודע ללמוד.
- 439-440 ספרו של "רבי"
מענדיל מסטאנוב עם י"ג מידות בתיקון המידות. יליד סיאטעל הי' לו
לידע מיהו המחדש האמיתי של אותן י"ג מידות...
תוקן על ידי gimpele ב- 22/11/2009 05:41:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 07:44 |
|
| |
הדברים עתיקים. רק ציינתי אותו נגד הכותבים אשר רוממות הספר בגרונם כספר אמיתי בלי היסטוגרופי'. לכך הערתי בקצה המזלג על הדברים שמצאתי שם בקריאה של על המיטה לאחר הצול'נט. והרבה יותר צנדורה ממה שקריתי כאן יש לפניכם בהספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 10:39 |
|
| |
גימפל.
אם אתה תאב לתמונות נשים אני יכול לציין לך הרבה מראי מקומות בספר בהם הם מופיעות ללא שום טשטוש,ובאמת הטשטוש בתמונת ר' יצחק הוטנר מוזרה,וכנראה שלקחו תמונה זאת ממישהו אחר וכדו'.
לגבי אביו אכן נראה כדבריך,וביחוד בהזכירו את עבודת אביו לא הזכיר משום מה את גבורתו כאחד שלא עבד בשבת,אמנם יש לציין שאביו לקח חתן דתי אך זה לא אומר הרבה.
הסתירה המדומה בקשר לרבנות הצבאית מוזרה,יכול להיות שבאותה מידה תלמידי פוניבז' הצעירים היו מתפלאים מבקיאותו של רב עירוני שהיה מגיע בלבוש מוזר כשל רב צבאי,ובכל מקרה כל הסיפור הוא רק מאיזה ראיון עיתונאי.
טעית גם בקשר לחשבון הנפש,שלא יליד סיאטל-ר' דב כתב את הדברים הנזכרים,אלא איזה א.י. ניקל שערך את תולדותיו ואין לצפות ממנו שידע מה שהרבה אחרים לא ידעו.
אני חושב שעדיין לכל אורך הספר ישנם סיפורים ואנקדוטות והתנסחויות שלא מצויים בספרי החרדים הרגילים,ואם יש דברים שר' דב עצמו לא הזכירם זה לא נקרא צנזורה של העורכים. בכל מקרה ההשוואה לספרו של אטקס משונה,וכי ר' דב ראה את הישיבה באותם עיניים חילוניות שראוה חלק מאלו שפורסם זכרונותיהם בספר הנ"ל.יש גבול!
תוקן על ידי rapim ב- 22/11/2009 10:52:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 14:06 |
|
| |
מדוע אתם מנסים להמשיך ולקרוא א.י. ניקל?
הלא כבר כתב אילפא לעיל, שהעורך הוא בן בנו של ר' דב, ואם כן, יש להוריד את הנקודות, ולקרוא איניקל [נכד].
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 15:43 |
|
| |
מירער. הברקה יפה עם האיניקל,ואני חשבתי שניקל זה כינוי חיבה לאיזה ניק מסתתר...
אילפא לא הבהיר חד משמעית האם הנכד ערך רק את הזכרונות או גם כתב את תולדות סבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 16:03 |
|
| |
RAPIM,
על ראשון ראשון.
לא הבנת את דברי בקשר להתמונה. לא אמרתי שצונזרו פני הנשים בעבור היותן נשים, דבר שבאמת לא נעשה בספר זה, אלא שכנראה הי' שם מה להסתיר...
בקשר לאביו, גם לי הי' קשה מש"כ בענין שבת, וגם חשבתי שהכתיבה מסביב לנושא זה נערך באופן שמי שלא יעיין בעומקן של דברים יעלה על דעתו שאביו הי' שומר שבת. הביאור שרק מי שהי' לו עסק של עצמו הי' יכול לשמור את השבת, באירוסי אחותו כ' שהוריו, מ' שניהם, ביקשו שומר שבת בעבורה. אבל לעולם לא נכתב הדבר מפורש, דבר שמדבר בעד עצמו.
לענ"ד, אם לבושו של רב צבאי מוזר הי' ללומדי תורה, משמע שגם משרתו הי' מוזר.
לא צפיתי שר' דב יסתכל על הישיבה בעינים חילוניות. אבל עכ"ז הוא מספר סיפורו של הישיבה כמעט באותו רומנטית חרדית שרגילים בו במגזר שלנו. ועכ"פ חסר משם הרבה על חיי היום יומי של בחורי הישיבה, והשערתי הוא שנשמטו בדרך לבית הדפוס.
אם תעיין בדבריו של אותו א.י.נ.י.ק.ל. נראה שידע היטב מיהו מחברו של ספר זה ונשמר בלשונו. ורק הבאתיו לראי' שהעורך ניסה לכתוב בכמה מקומו דברים שלא יהיו לצנינים בעיני הקוראים החרדים. והיינו טעמא של כל הדברים שכתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 23:59 |
|
| |
גם אני כגימפל ראיתי את ה'טררם' הגדול שעשו כאן מהספר, והלכתי וקניתיו. ומה אומר, אכן, באמת ספר עם עריכה חדשנית, גדוש בתמונות [עם ניחוח אבק..] וגם צבעוניות, הספר גם מתאר מן הצד, מלבד את החיים בליטא, בארה"ב ובחברון, גם כמה אטרקציות [למשל, הצלם הערבי שצילם בשטח הרשות הפלסטינית והיו צריכים לצייד אותו באישור דמיוני מאוניברסיטת קליפורניה. הם גם כותבים בהקדמה שעזרו להם 'אישים ערבים שונים' (נשמע בדרג של אבו מאזן ודחלאן ...). וכן כמה גויים, 'בכירים' במובן-מה, שצילמו להם בליטא. גם הסיפורים על הצבא והמלחמות שניהל ר' דב שם, יכולים לפרנס כמה מערכונים, כמו למשל הסיפור שר' דב האמריקאי דיבר שיחה ארוכה בעברית שכללה דרישות דתיות גדולות, עם קצין בחיל האויר, ויצא מרוצה מאוד מהשיחה, ולבסוף הוברר שהלה דובר רק אנגלית ולא הבין דבר, ועוד כהנה, וזה מלבד כל המעיישה'לך שיש שם על הבורות של יהודי אמריקה בענייני דת].
בינתיים ציינתי את הפיצ'יפקעס. הערות לעומק אכתוב כשאקרא באופן מסודר. הערה אחת כעת:
לגבי מה שגימפל שאל על שמירת שבת, ראה עמוד 48 מעשה מעניין שאביו של ר' דב התעטר בתפילין ביום הראשון לשהותו בארה"ב, וגיסו שכבר קדם לו בארה"ב, העיר לו בעדינות שאין זה מקובל כאן במדינה... אמנם אין זה מוכיח על מה שהיה אחר כך, [ועוד באמריקה...], אבל בעמ' 57 מסופר שבנה מקוה בביתם, שהיה נשיא הת"ת ומבוני ביהכ"נ, ועוד כמה דברים בענייני חינוך יהודי לברהמ"ז בכוונה וכהנה, שמורים לכאורה שהיה שתומ"צ.
לעת עתה, בחופזי, עדיין לא מצאתי בספר התייחסות האב בדיעבד למעשה אשתו, שנטלה את בנו הקט והוליכתו לישיבה רחוקה ללא ידיעתו. מוזכר רק שהוא תמך בו כלכלית בלומדו בחברון, עד שנחשב כבחור עשיר, ואולי אפשר ללמוד מזה שהוא הסכים בדיעבד.
ולסיום, הריני להצטרף לברכת היישר כח לצנזור הראשי שנרדם בשמירה, כמו שכבר העירו כאן, [ולבעלי החרמות שעדיין ישנים....].
|
|
|
|
|
|
