שאלה: איך אדע שהבחור רציני ביחס לקשר?

אז איך יודעים לעשות את ההחלטה הנכונה?
עובדים לפי האינטאיציות? שכל? רגש? כולם יחד?

הכל יחד, אני חושבת.
צריך לדעת לתמרן בחוכמה בין השכל, לרגש, לרצון, לחשש, להכל..
לדעתי תמיד אמורה להיות סוג של הרגשה של לקפוץ למים
אחרי הכל זו אשכרה החלטה חשובה!

אנגלה, ספרי לנו על זה :)

בדיוק נכנסתי לכתוב...בלי שראיתי שקראת לי =)


לדעתי זו באמת צרה של בנות גם, אומנם בנים יותר חוששים לדעתי, כי אצלם זה מעבר חד מחיי ישיבה-בוחר נטולי כל אחריות מינימאלית רגשית, כלכלית ואישית כלפי מישהו, להפוך להיות עוגן יציב, המפרנס, המגן, אב ובעל. אם הקב"ה לא היה טובע את המשיכה והאהבה, גברים לדעתי לעולם לא היו מתחתנים...לכן, בנים נלחצים לדעתי אם את רומזת שאת מעוניינת בצורה בוטה מדי. חוץ מזה קראו לי אולד פאשן, אבל לדעתי החיזור הוא תפקידו של הגבר, ואם הוא לא מתעורר לבד להיות רציני כלפייך במסגרת הזמן המאוד מוקצב שבשידוכים נותנים, זה ברור מאליו. הרי אין לנו כאן טווח בלתי מוגבל של שנים כמו בחברה החילונית...

בנות לעומת זאת, רוצות יותר להתחתן, הרי שבידוע "יותר משרוצה האיש לשאת רוצה האישה להנשא" אבל גם כן אני יכולה להגיד לך ללא שמץ של ספק שאין כזה דבר החלטה ללא לבטים!!!! מי שתגיד לך 'ידעתי מהרגע הראשון שזה זה' או שהיא לא חשבה לעצמה אפילו לשניה אחת מה למען ה' היא עושה עם הבחור שלה 5/7/12 פגישות אינה אומרת אמת.

תמי, היטבת להגדיר כמו שאני תמיד מגדירה. אומרים: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" ולמה? כי תמיד צריך לקפוץ מתישהו לתוך המים. אף פעם הרי לא תהיי בטוחה ושלמה במלוא מובן המילה במסגרת המצומצמת של פגישות, וגם אין בחור מושלם.
תמיד יהיה משהו קטן שיפריע, יטריד, יגרום להיסוסים, להתלבטות, וצריך להחליט להניח בצד את כל ההיסוסים ולקפוץ למים, head first.

אם זה שכל או רגש או אינטואיציה?קצת מכל אחד אני משערת. צריך שהשכל יאשר והרגש ימשך, או שהשכל ימשך והרגש יאשר. אינטואיציה, את התחושה הזו בבטן, עמוק בפנים, שהבחור הזה רוצה בטובתך ויהיה טוב אלייך, לטעמי בלעדיה אי אפשר.

אם זה עוזר במשהו, תמיד חשבתי שמישהי מאורסת צריכה לומר פעם את האמת, ועכשיו בתור אחת כזו, אני אאמר את האמת. התלבטתי- כמעט עד הרגע האחרון, היו רגעים שאמרתי לעצמי שבזה זה נגמר גם, ושהתעוררתי באמצע הלילה ותהיתי מה אני עושה עם הבחור הנ"ל.

אבל את יודעת, כשראיתי אותו שוב, הכול נעלם... הרגשתי שהוא מתאים לי, השכל היה בעד, וגם הלב. ומשהו אמר לי שהוא יאהב אותי ויהיה בעל טוב בשבילי...
מקווה שעזרתי =)

תודה לכולם על התגובות..תמי ..ואנגלה ממש עזרת לי..
הייתי שמחה לדעת מה הגברים חושבים על העניין...

גם גברים
גם נשים
תלוי איזה

נלחצים מהשלב הרציני...
וזה לא אומר שהקשר לא רציני

אני חושבת שצריך זמן------------------------------------------


רק לא יותר מדי כמובן------------------------------------------------


מחכה לזה----------------------------------------

זמן? וכשהזמן הוא התעללות?

וואוו תמי ממש קלעת...זה פשוט התעללות...

אז כמה זמן?
בכל זאת, צריך לתת גם קצת מקום לאי ודאות.

זהו, כמה זמן?

מה דעתכם על משפט כזה: אהבה לא זקוקה לזמן. הדבר היחיד שהזמן יכול לעשות הוא להעלים אותה?
יש כאן עוד בעיה מהותית: העניין הוא שנשים חיות את מי שהן אוהבות. זה מה שמעסיק אותנו כל היום 24/7 ואין שום דבר אחר, לא עבודה ולא מלחמה שיסיח את דעתנו. אצל גברים, ככל הידוע לי מנסיוני ה"רב", עד כמה שנהיה חשובות להן, אנחנו עדיין "עוד משהו" בחיים שלהם. הם חיים הלאה, הם לא עסוקים בזה כל היום. עוד ציטוט: אהבתו של גבר מהווה חלק של חייו; אהבתה של אישה היא כל ישותה.

לכן, גברים יכולים לחכות. אנחנו רק נשתגע מזה!

אני חושב שאהבה דווקא זקוקה לזמן. ממש הפוך מהמשפט הנ"ל.
אולי מדובר בתאהבות שטחית שבאה מהר והולכת מהר..?
ולגבי הבעיה המהותית שמעלה תמי - אם היא נכונה - הבעיה הזאת תהיה גם אח"כ, בלי קשר לזמן שלוקח להחליט.

לוידעת. הצורה בה גברים אוהבים לא מובנת לי בכלל
(כאילו היא אמורה להיות..)


אתם מנתחים את מה שאני כותבת כאילו זה חצוב באבן, תהיו בריאים..!