ים המלח, וועם מיינסטו יודן? די פאליציי? יא אויף זיי גלייב איך טאקע אז זיי האבן אויסגעטראכט א בלבול, סתם פרומע אידן און אר"י? ווייסן נאר פון די 'פרייע' צייטונגען, יעצט פרשת ויצא איז די ערשטע וואך וואס א פרומע ציייטונג 'משפחה' האט געשריבן קעגן אים, דאס איז דער ערשטע מאל און וויבאלד איך ווייס נאך נישט וואס ס'שטייט דארט קען איך נישט ענטפערן אויף דעם.
זיבענבערגן, דו פרעגסט שוין יא צום זאך און דערפאר וועל איך מוזן אריינגיין אין א פרט וואס איך האב נישט געהאט קיין חשק אריינצוגיין אין דעם.
דו זאגסט עסקנים די פראבלעם איז אז ס'איז כמעט נישטא קיין עסקנים צוליב דעם וואס דער אליאור חן איז געווען א שטילע מענטש גארנישט געהאט כמעט מיט קיינעם חוץ פון זיין קליינע קבוצה תלמידים און די פרשה האט געהאט אזא שטארקע קלאנג און ס'איז נישט געווען ווער ס'זאל נעמן קוראזש ארויסצוגיין קעגן אזא שטארקע שטרום, זיינע תלמידים וואס מ'האט נישט איינגעזעצט זענען אדורך שווערע חקירות און רוב פון זיי צוטערן צו דערמאנען אז זיי זענען זיינע תלמידים חוץ איינצעלע תלמידים וואס שטעלן זיך שטארק אויף זיין זייט און טוען כל מה שביכלתם.
דער רב פון די ביהמ"ד ווי ר' אליאור און זיין משפחה האבן געדאאווענט רוב יארן, א ספרדישע רב אין ירושלים א חשוב'ע איד א מורה הוראה ער הייסט הרה"ג ר' יוסף אוסתר, ער האט יא געשריבן א שטארקע בריוו לטובת אליאור חן.
צוערשט איז דער אליאור חן אנטלאפן קיין קאנאדא ווי דארט האט ער פארציילט די גאנצע מעשה בפרטיות פאר הרה"ג ר' יוחנן וואזנר און ר' יוחנן האט אריבערגערופן איינע פון זיינע תלמידים ווי ער האט אים פונקטליך אויסגעפרעגט אלע פרטים אויף אליאור און ער האט מעורר געווען הרה"ח ר' ש"י פון בראזיל זאל טוהן אין דעם.
די אמת איז אז מען דארף נישט קיין רבנים דא וואס זאלן מצדד זיין לטובתו ווייל ס'איז בכלל נישט דומה צו די מעשיות וואס דו האסט אראפגעברענגט וואס דארט איז די שמועה געקומען פון היימישע אידען איז עס א בחינה פון א רינון א קול וואס איז נתפרסם געווארן וואס געוויסע מאל (נישט אייביג) האט עס א שטיקל משמעות משא"כ דא וואס די גאנצע שמועה האט נישט קיין שייכות צו קיין פרומע איד נאר אלעס קומט פון די פרייע פאליציי צו צייטונגען וואס ס'איז ידוע אז זיי זענען כסדר מעליל עלילות אויף היימישע אידן הייסט עס אפילו נישט קיין קול, ס'איז גארנישט.
יעצט אבער פארוואס טאקע איז אזוי שווער ארויסצונעמן בריווען פון רבני א"י חוץ פון הרה"ג ר' יוסף אוסתר וואס האט אים פערזענליך געקענט, די סיבה איז דערפאר וואס ווען אליאור איז אנגעקומען קיין בראזיל האט זיך אנגעהויבן א שטארקע געיעג נאך אים אין בראזיל און היימישע אידן האבן אים דארט צוגעהאלפן און די ציונישע פאליציי זענען אנגעקומען דארט און גע'שוחד'ט די בראזיליאנע פאליציי זאלן מיטארבעטן מיט זיי און מען האט ממש גע'רודפ'ט געוויסע אידן דארט צו געוואור ווערן ווי ער געפונט זיך די פאליציי האט זיך געוואנדן צו כמה רבנים אין א"י זאלן שרייבן א בריוו אז מען זאל אים נישט העלפן אבער קיינער האט דערביי נישט געהאלטן, איינע פון די רבנים וואס די פאליציי האט געבעטן ער זאל שרייבן קעגן אליאור איז געווען הגאון ר' משה שאול קליין שליט"א און די פאליציי האט ביי אים איבערגעלאזט געוויסע דאקומענטן וואס צייגן כביכול אויף די מעשים וואס אליאור האט געטוהן,
נאך אפאר וואכן וואס די אידן פון בראזיל האבן זיך אנגעליטן פון די פאליציי צוליב די מעשה, האט איינע פון די רבנים אין בראזיל דאכט זיך מיר הרה"ג ר' מאיר אברהם איליאוויטש געשיקט א בריוו צו הגרמ"ש קליין וואס מען זאל טוהן דא האט הגרמ"ש קליין זיך אריינגעלייגט אין דעם דאס הייסט ער האט אריבעגערופן די פאליציי און געזאגט אז ער וויל אז זיין טאכטער וואס טוט אין חינוך מיוחד זי זאל זיך טרעפן מיט די קינדער, די פאליציי האט איר אהין גענומען און זי האט געזעהן די קינד מיט די ברי און זי איז געקומען צו איר טאטע און געזאגט אז די מעשה איז אמת, האט הגרמ"ש קליין געשריבן די ווערטער "קבלתי מפי מורי ורבי אז א מזיק וואס איז מסוכן מעג מען איבערגעבן פאר די פאליציי" ער שרייבט נישט קיין ווארט אליאור חן אבער ער מיינט אים, און די בריוו איז ליידער שטארק נתפרסם געווארן.
איז עס אבער א קשיא די בריוו פון הגרמ"ש? אויף דעם וועל איך ממשיך זיין א צווייטע מאל.
די בי"ד עדה החרדית הספרדית האט דן געווען במשך די לעצטע פאר וואכן אין די תוקף פון הגרמ"ש קליין'ס בריוו, און יעצט (נעכטן פארנאכטס) האבן זיי ארויסגעגעבן א בריוו אז הגרמ"ש קליין'ס פסק בנוגע אליאור חן האט נישט קיין תוקף ואין בו ממש!!!
תוקן על ידי מזלמזל ב- 27/11/2009 15:16:15
נשלח ב-27/11/2009 21:26
ווער איז די עדה החרדית הספרדים? ווער זענען די חברה הבד"ץ?
אליאור חן הוא בכלל לא רב * ילד מבריק אך בעייתי, הוא נקלט בישיבה המשקמת של הרב חיים פינטו, צבר תהילה כבעל כוחות על טבעיים והחל לעסוק באסור מכל - קבלה מעשית * ד' ואשתו הם יהודים אמריקאים מבית טוב שהקימו משפחה רחבה ושלחו את ילדיהם לחינוך חרדי ליברלי * הרוע הבלתי נתפס שהכניס חן באשתו של ד', שהואשמה השבוע בעינוי ילדיה, לא היה תוצר חברתי, כלכלי או סביבתי, הוא היה תולדה של אמונה מעוותת בצד האפל של היהדות * השטן ירד לירושלים: סיפורה המלא של התחפפות ישראלית חדשה
אליאור חן. כל הסובבים אותו מוכנים להישבע כי אין כאן אלא מעשה כשפים, כוחות על טבעיים אפלים שהשתלטו והמליכו עצמם מעל השכל הישר
*-- to *
"לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף; וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים"
(דברים י"ח)
הוא גדל בירושלים בשכונת רוממה, אחד משבעת ילדיהם של בלנית במקווה שכונתי ואיש המועצה הדתית בעיר. לא תמיד היה זה בית חרדי. אביו, שעלה ממרוקו, היה איש מעשה, ציוני שרוף, ששירת ביחידות מובחרות והשתתף בפעולות נועזות. אבל לקראת סוף שנות ה-70 הוצעה לו משרה צנועה, לשמש את הרבנים הראשיים לירושלים, וכשקיבל את המשרה החליט לחבוש כיפה שחורה ולהנחיל לילדיו חינוך חרדי. לבנו חזה עתיד מזהיר כתלמיד חכם, עילוי. קנה לו עוד ועוד ספרים, כולל ספרי קבלה, והילד החל לשקוע בהם כבר בגיל 12. שם, בספרים האלה, נטמן זרע הפורענות של אליאור חן.
כעת נמצא חן, בן 28, מעבר לים, כנראה בקנדה, מקווה לחמוק מצו ההסגרה הבינלאומי שהוצא נגדו. בישראל מייחסים לו אחריות למסכת התעללויות בילדים מהחמורות שידעה המדינה. הקורבנות, אלה שנחשפו, אינם ילדיו שלו, אלא של חסידיו שהיו מוכנים לעשות הכל בשבילו - לוותר על צלמם, לשפוך את דם ילדיהם וילדי חבריהם, להקריב את
*-- *
אליאור חן (שני מימין), יחד עם מאמיניו אברהם מסקלצ'י (מימין), דוד קוגמן (שני משמאל) ושמעון גבאי, בתמונה שצולמה בברית של בנו הבכור של חן, לפני כארבע שנים. קוגמן מואשם, גבאי מבוקש וחן כנראה בקנדה
ילדיהם למולך.
במשטרה ובפרקליטות סבורים שעל פי הוראות רבם חן הלמו הנאשמים והמבוקשים בפרשה בראשי פעוטות בפטישי עץ, הצמידו את גופם לתנורי סלילים, טילטלו, הכו באגרופים, שרפו איברים, זרו מלח על פצעים וכוויות, כפתו בחבלים, חסמו פיות, כלאו במזוודה, תחבו לכוך, האכילו צואה, השקו בערק עד שיקיאו, הריצו הלוך ושוב עד שיתעלפו, צבטו בכל חלקי גופם, השליטו טרור. ברוב המקרים היו הקורבנות שני ילדים, בני שלוש וחצי וארבע וחצי, הצעירים מבין שמונת הילדים של האשה שנאשמה בתחילת השבוע בהתעללות החמורה יחד עם אחד מעמיתיה לקבוצה, דוד קוגמן.
השכל הישר עומד משתאה מול הזוועה, מנסה בכל דרך לבאר אותה. הוא עומד מול הרוע ומול קורבנותיו - פעוט השוכב במחלקה לטיפול נמרץ בבדידות איומה, נטול חיים ותקווה - ומחפש כל דרך למצוא פשר: האם זהו טירוף הדעת? שיטת חינוך חולנית? פנאטיות דתית? האם תלייניו של הפעוט היו קורבנות לסדיזם דומה בילדותם? האם הונעו מתוך יצר חולני?
האם המתעללת בבית המשפט. חן הורה לד' בעלה לעזוב את הבית
צילומים: אמיל סלמן, ג'יני
אלא שבסיפור הזה אין סיבה ומסובב מובנים, אין פשר. כל הסובבים את חן, אוהביו כשונאיו, מוכנים להישבע כי אין כאן אלא מעשה כשפים, כוחות על טבעיים אפלים שהשתלטו והמליכו את עצמם מעל השכל הישר של קבוצת אנשים שילדותם היתה טובה ומאושרת. מדבריהם עולה כי מה שהתחולל בחבורה בהנהגתו של חן היה הרבה מעבר למסכת של התעללות בילדים. גם את זה קשה לתפוס.
"הכרתי אותו טוב מאוד, כמו אח", מספר אחד מחברי הקבוצה בעבר. "כמו שאני זוכר אותו לא היו מושגים כאלה של אלימות, אבל היתה התבטלות מטורפת בפניו. היה אומר תקפוץ מהגג, היית קופץ. ודאי לי שיש לו כוחות על טבעיים, וההוכחה היא שאמא, שאני מכיר אותה כאשה למופת, דתייה, לוקחת את הבן שלה ומעבירה אותו באש, כאילו למולך. אפשר להבין דבר כזה הגיונית? ואני אומר לך, שאפילו אם הילד שלה היה מת, זה לא היה מפריע לה. יודע למה? כי היא בטוחה שהיא עושה הכי טוב לילד".
החפצים שבהם עונו הילדים. הילד הקטן מוגדר צמח
אתה מבין מה אתה אומר?
"תבין, יש אנשים שיכולים לקחת אותך, צפוני מ'הארץ', ולהשתלט עליך. זו מציאות, וזה לא בשליטתך, ואתה תעשה דברים ופתאום תתעורר ורק אחרי שנתיים תצליח לצאת מהתסריט. זה נשמע דמיוני אבל זו מציאות. כמו בימי שבתי צבי. אתה יודע מה הבעיה של המשטרה? הם לא מנסים להבין את הסיפור פה. הם חושבים שהם מתעסקים עם עבריינים, או עם שיטות חינוך. הם לא מבינים שמבחינת האנשים פה זה תיקון, תיקון הנשמה. המשטרה לא מבינה איזו רמת שליטה זו. פה אתה מדבר על אנשים לא אלימים, אנשים שלא קיבלו מכות בבית, אנשים נורמליים לחלוטין. פשוט בא בן אדם, השתלט להם על הסוויץ' וזהו. צריך לשלוח אותם להסתכלות ואולי לתת להם איזה שנתיים שיבינו את החומרה של העניין. לא הייתי מושיב אותם על רצח, הייתי מושיב את זה שתיפעל אותם, כי הוא העיקר".
נא להכיר, "הפצועים"
ב-93' קישטה את חגיגת הבר-מצווה של אליאור חן גלריה נכבדה של רבנים ועסקנים חרדים, אשכנזים וספרדים, שאותם הכיר האב, יעקב חן, במועצה הדתית. לרבנים האלה הוצג ילד הפלא המקדיש שעות לספרי הקודש. אף אחד לא שיער שמדובר בעיקר בספרי קבלה.
למרות שקדנותו, התקשה הנער להסתדר במסגרות החרדיות. בגיל 15 נשלח חן ל"עוז ליששכר", ישיבה שהקים הרב חיים פינטו בשכונת בית ישראל בעיר עבור צעירים שנפלטו מישיבות חרדיות. בישיבה הזאת, המזוהה עם האגף הלא-ממוסד של חסידות ברסלב, בילה חן עשור מחייו. כאן הפך מתלמיד סורר למורה נערץ, כאן הפך למיתוס, גיבורם של צעירים אובדים שחיפשו דמות להידבק בה, "צדיק" ובעל מופתים.
המבקרים בשכונת בית ישראל מוצאים סמטה צרה היוצאת מרחוב יוסף קארו, מתפתלת בין בתי אבן בנויים בצפיפות. מהסמטה מובילות מדרגות אל קומתו השנייה של אחד הבניינים. כאן, מעבר לשער ברזל, בשלושת חדרי הדירה הקטנה, פועלת "עוז ליששכר". העליבות והדלות מושלות בכל: בספרייה, במטבחון ובחדר המגורים.
בשעת הלילה המאוחרת שבה ביקרנו במקום ניסו שלושה בחורים לנמנם, שרועים על מיטות קומתיים מעוקמות. בחדר המרכזי ישב גבר מגודל פאות וזקן, סוכרייה על מקל תחובה בפיו, ועיין ב"ליקוטי מוהר"ן" של רבי נחמן מברסלב. בעוד אנו מחפשים רמזים ועקבות למיתוס שנקרא אליאור חן נפתחה הדלת, ומתוך הלילה הגיחו שלושה בחורים, שניים חבושי כיפות צמר גדולות, השלישי גלוי ראש. כעבור חמש דקות הם יצאו חזרה אל הרחוב. "יש לך אולי שקל, אחי?" שאל אחד, וחברו התעניין אם אנחנו עיתונאים. "עשיתם כתבה על אמא שלי?" הוא שאל. "מנפחים את כל העסק. אמרו שאמא שלי התעללה בי. אני לא יודע על מה מדברים".
עבר רגע עד שהבנו שהנער הדובר, בכיפת הצמר הגדולה, לא קשור לפרשת ההתעללות מירושלים אלא לפרשת התעללות האחרת, זו מבית שמש. הוא השביעי מ-12 הילדים שאמם, רבנית הרעלות, נאשמת כי התעללה והזניחה אותם. באותה ישיבה שבה החל את דרכו החשוד מירושלים נמצא הקורבן מבית שמש, מין צירוף מקרים שכזה. הוא לא תלמיד מן המניין כאן, הסביר הנער, אלא שמאז שנעצרה אמו מדי לילה הוא מחפש מקום לישון בו, ואם אפשר גם להכניס משהו לפה. "עוז ליששכר" נראית כמו אפשרות טובה.
הוא רק בן 18 וחצי, וכבר שבע שנים שהוא נפלט מכל מסגרת. "כשהייתי קטן הייתי בורח מבית ספר להיות בבית. אם זה היה בית שמתעללים בי הייתי בורח הביתה?" הוא מוכיח. הוא לא שמע על חן. "לא יודע. במקרה שלי כל מה שאומרים זה לא נכון, באמת. מנפחים, סתם מנפחים". מה שמעניין אותו כעת הוא לאכול, כי מאז שנחשפה הפרשה שלו הוא מנותק מהוריו ומ-11 אחיו ו"עכשיו אני עובר התעללות באמת. אין לי אוכל, אין לי איפה לישון".
"עוז ליששכר" הוקמה בידי הרב פינטו בדיוק בשביל נערים כאלה. זוהי מסגרת לנושרים, אותם נערים שנקלעו לתחתית הסולם החברתי החרדי, חלקם לאחר שהתנתקו ממשפחותיהם. הישיבה מזוהה עם ברסלב אך לא קשורה לאף אחד מהזרמים המרכזיים בחסידות. חלק מתלמידיה נקשרו לקבוצה אנטי-ממסדית ששמה "פצועי הנחל" - נחל על שם כינויו של רבי נחמן "נחל נובע מקור חכמה", ה"פצועים" בעקבות רדיפתם בידי הממסד החרדי. על הארוניות בישיבה מקושקשות הכתובות "נע ונד", "כובשי היערות", "פצועי העצבים או הזעם", "פצועי הקור".
את חיי הישיבות החרדיות הממוסדות המירו ה"פצועים" בלימוד במסגרות עצמאיות, בשוטטות בין קברי צדיקים, ביערות. לקבוצה, שחבריה רווקים, הסתפחו במרוצת הזמן גם חוזרים בתשובה ופליטים מישיבות של הציונות הדתית. בשנים האחרונות הטיל שמם של ה"פצועים" אימה על עוברי אורח ערבים בשכונת שמואל הנביא, לאחר כמה אירועי תקיפה אלימה שחלקם הסתיימו בהרשעה.
חן עצמו מעולם לא היה מזוהה עם גרעין ה"פצועים" הקשה, אך זו היתה הסביבה החברתית שבה התבגר. על הרקע הזה התבלט בישיבה כתלמיד מצוין, עילוי שהפך לחביבו של הרב פינטו. אחרי כמה שנים כתלמיד מינה אותו פינטו לבעל שיעור בישיבה. אף שמעולם לא נבחן ולא הוסמך לרבנות הוא נקרא מאז הרב אליאור חן, והחל לקבץ סביבו תלמידים נלהבים שהתפעלו לא רק מבקיאותו בקבלה אלא בעיקר מעיסוקו המעשי בה.
משפחת הכלה מנתקת קשר
הרב פינטו היה אחראי גם לשידוך של בחיר תלמידיו. לפני מספר שנים פנה אליו שרון תל-צור, חסיד ברסלב חוזר בתשובה הנמנה עם הפלג של הרב ישראל אודסר ("בעל הפתקה"), שביקש ממנו סיוע ביוזמה להעביר את עצמותיו של רבי נחמן מאומן לירושלים. תל-צור בא לחפש עצמות ומצא חתן לבתו, רות. את יום הנישואים השישי של אליאור ורות חן, שחל השבוע, ציינו בני הזוג ככל הידוע בנפרד: הוא בקנדה, יחד עם אחד מחסידיו, יוסף פישר, היא כנראה בתחומי ישראל, יחד עם ארבעת ילדיהם ושאר חסידיו שטרם נעצרו.
תל-צור חלם להשיא לבתו הבכורה חתן אשכנזי, אבל כשהרב פינטו הציע לו את העילוי של הישיבה, הוא לא יכול היה לסרב. הוא מצא נחמה בעובדה שהחתן המיועד הוא שקדן גדול המשקיע את כל מרצו בישיבה. הזוג התחתן ועבר לגור בדירה בהתנחלות החרדית ביתר עילית.
אלא שדווקא אז נבקע משהו בין פינטו לבן טיפוחיו. הפופולריות של השיעורים שלו גרמה לחן לחשוב ש"עוז ליששכר" קטנה עליו. "הרב פינטו עצמו יכול היה ללמוד ממנו, אולי אליאור היה יותר גדול מהרב. הוא חכם, למד מלידה. אמרו שיש לו כוחות על טבעיים", מספר תלמיד בישיבה.
פינטו התעמת עם חן על שיעורי הקבלה שהעביר בישיבה. "הוא התחיל להתעסק עם קבלה יותר מדי", מספר תלמיד בישיבה. "הרב פינטו היה אומר לו: 'אל תלמד קבלה. תלמד הכל, אבל אנשים צעירים אסור ללמד קבלה'. ילד צעיר שמתלהב אסור ללמד אותו. לפני חמש שנים אליאור הסתכסך סופית עם הרב פינטו. הפיצוץ קרה בגלל הקטע של הקבלה. אליאור הלך". יחד עם חן עזבו גם תלמידים אחרים. "עוד לפני שהוא התחתן היו לו חסידים", מספר התלמיד בישיבה, "אחרי שהוא עזב כבר לא היתה להם סיבה להגיע לכאן".
לאט לאט גיבש חן את הקבוצה העצמאית שלו, שחלק מחבריה היו מתלמידי הישיבה, כמו שמעון גבאי המבוקש בידי המשטרה, ואילו אחרים - כמו ד', בעלה לשעבר של הנאשמת מירושלים שאינו מואשם בפרשה, ודוד קוגמן, הנאשם השני - סגדו ל"כוחות" שאצר בקרבו. תחילה היה מעביר להם שיעורים בבית כנסת בשכונות גאולה והר נוף, ולאחר מכן החל להתכנס עמם בחדר צמוד לבית הוריו בשכונת רוממה.
התגבשות הקבוצה והנאמנות המוחלטת שחן דרש מחבריה לא הביאה רק לניתוק מפינטו, אלא גם לקרע עם בני משפחת אשתו. כשנתיים לאחר החתונה הכירה בתו השנייה של שרון תל-צור את אחד מחסידיו הנבחרים של חן - קוגמן. היום מדובר בנאשם מרכזי בהתעללות בפעוטות, אבל באותם ימים הוא נראה שידוך ראוי. "היא רצתה את קוגמן כי הוא בא מבית עשיר. היא רצתה חיים נוחים. היו לה איתו כמה פגישות והוא נראה לה אדם עדין, נחמד", מספר קרוב משפחתה.
הכלה המיועדת נקשרה לקבוצה של חן, ובני משפחתה מספרים שהחלה להיעלם מהבית. הם הרגישו שהם מאבדים אותה לטובת חן, אבל מספרים שככל שהתקרבה, היא נרתעה מעוצמת השליטה של חן בבעלה המיועד. היא התחילה להביע הסתייגות מכך, "אמרה שהיא לא מעוניינת במישהו שהרב שלו הוא אליאור. היא הרגישה שהוא שולט עליו לחלוטין".
התגובה לא איחרה לבוא, ודווקא מצד גיס הכלה המיועדת. יום לפני ה"וורט" (האקט שבו נסגרת העסקה בין הורי החתן להורי הכלה) ציווה חן, שהסתייגות הכלה לא מצאה חן בעיניו, על קוגמן לבטל הכל. אחרי ההשפלה הזאת החליטו בני משפחת תל-צור לנתק מגע עם חתנם, וכפועל יוצא גם עם רות, בתם הבכורה. היחידה ששמרה מאז על קשר כלשהו עם רות היתה סבתה, שאמרה השבוע שדיברה עמה לאחרונה לפני חודש וחצי, לאחר לידת בתה הרביעית. "אני מאוד דואגת לה. היא נשמה. כל כך תמימה ונאמנה לבעלה".
יתר בני המשפחה לא מתכוונים למחול על ההשפלה ההיא. "רות הבינה שאם בעלה חותך את השידוך, זה אומר שהאבא שלה כבר לא מבסוט מהגאון שלה, מהרב המשיח שלה", אומר בן משפחה. "תל-צור אמר לבתו הרבה פעמים: 'בשבילי הבעל שלך הוא החתן שלי ולעולם לא יהיה הרב שלי'". הוא לא ידע אז מה מתחולל בחדר בשכונת רוממה, אבל שמועות כבר החלו לאפוף את שמו של אליאור חן כדמות פלאית.
במו עיני ראיתי
הרב יצחק בצרי, בנו של המקובל הרב דוד בצרי, מספר כי שמע כבר לפני כשנה וחצי "דיבורים על 'צדיק נסתר', מין כוכב צעיר בעל כוחות על טבעיים, שמנהיג קבוצה של חסידי ברסלב שקשורה ל'פצועי הנחל'. אמרו שהוא מסתובב באיזה חדר, מייעץ לאנשים ועושה להם 'תיקונים' וטקסי קבלה מעשית".
העיסוק בקבלה המעשית המיוחס לחן נחשב לא לגיטימי בעולם הקבלה מאז שאסר על כך האר"י במאה ה-16. בצד פריחתה של תעשיית הקמעות ו"המים קדושים", עוסקים רבים מהרבנים המקובלים בקבלה עיונית, כלומר "חשיפת סודות" הבריאה, להבדיל מהתערבות בה. "התיקונים" שעורכים המקובלים הם על פי רוב סוג של תפילות ולא אקטים של קבלה מעשית - התחום האסור של "השבעת שמות" של מלאכים, כדי להשפיע על המציאות הממשית. "כמעט אף אחד לא מתעסק בדברים האלה", מסביר הרב בצרי. "אני מאמין שזה אפשרי אבל קצת כופר בדברים האלה, ולא מאמין שבחור בן 28 יכול לעשות אותם".
חן אכן עסק ב"השבעת שמות", מספרים חבריו בעבר וקרובי משפחתו. "הוא התעסק בקבלה מעשית ומיסטיקה וזה משך הרבה אנשים", אומר אחד מגיסיו. "הרבה אנשים היו בקשר איתו, ביקשו עצות. כשהוא היה מגיע לאשדוד לביקור היתה ממש רשימה של אנשים שרדפו אחריו כי חשבו שהוא מחולל נסים. היו שמועות שהוא ריפא אנשים בבתי חולים. אני לא יכול לסמוך על זה, אבל בעיניים שלי ראיתי דברים. הוא היה יושב בבית ומזיז דברים על ידי פסוקים, מתעסק עם קלפים. פעם הוא הסתכל לי בכף יד ואמר לי דברים שהייתי מזועזע איך הוא יודע אותם".
חבריו ללימודים מספרים שהעיסוק הנמרץ של חן בקבלה מעשית החל ב-2005, אחרי שכבר עזב את "עוז ליששכר", אבל עוד קודם לכן, מוכנים כולם להישבע, ראו אותו מבצע כשפים. "בהתחלה לא האמנתי", מספר אחד מהם, שכיום כבר מאמין, ולכן נמנע מלחשוף את שמו מחשש שחן יזיק לו. "המציאות היתה", הוא ממשיך, "שהיינו נוסעים בלי דלק, חופשי, מירושלים לתל אביב, ואז מירושלים לצפון ובחזרה. פעם לפני אחד החגים היה לנו מחסור בכסף. היה שואל כמה צריך, ואז אומר למישהו 'תביא ספר', פותח, מוצא שטרות. תקרא לזה איך שתקרא לזה, אני ראיתי את זה קורה".
הרב בצרי אומר שמפרטי פרשת ההתעללות עולה שלא מדובר בניסיונות להוצאת דיבוק מגופם של ילדי המשפחה ולא ב"תיקונים", כפי שנטען בכתב האישום. "לי זה נשמע כמו עבודה זרה גמורה של הקרבת הילדים למולך. זה טקס דתי שלא קיים ביהדות. אין פה טקס דתי משום שאין כאלה דברים בקבלה היהודית, אפילו לא בקבלה המעשית, האסורה. ככה בדיוק מקריבים ילדים למולך. רק בדתות של עובדי אלילים יש מושג כזה, להעביר מעל תנור אש את הילד כדי שיישרף".
כדי להסביר את המעשים הקיצוניים האלה, הוא נדרש לתורת הקבלה עצמה. בצרי משוכנע שמי שעוסק ב"השבעת שמות", כמו חן, נחשף לסכנות מצד "שדים ומזיקים" כמו סמאל ולילית. "רק מי שמנהל שיחות עם שדים יכול להגיע להעברת ילדים באש. זה הדבר היחיד שיכול להוביל בן אדם לזה. זה כמו מתקשרים למיניהם, שאין להם שום קשר לעולם הקבלה. זו הסכנה בדברים האלה, כי זה יכול להוביל לעבודה זרה גמורה".
הממד הימני
הימים שלפני הנסיגה מעזה חשפו פן חדש במשנתו ובמנהיגותו המסוכנת של חן. במאי 2005, ביום שבו עמדו מתנגדי ההתנתקות לחסום כבישים בכל רחבי המדינה, חשף השב"כ התארגנות יהודית שתיכננה פיגוע בהר הבית כדי לחולל מלחמה כוללת במזרח התיכון ובכך לסכל את הנסיגה. עד היום לא ברור עד כמה רצינית היתה התוכנית. מה שברור הוא שמו של הגיבור הראשי, אליאור חן.
השב"כ טען אז כי אבטליון ועקיבא קדוש, שני אחים שהכירו את חן מתקופת לימודיהם ב"עוז ליששכר" והמשיכו להתייצב לשיעוריו מחוץ לישיבה, תיכננו לעלות לגג של ישיבת ברסלב "שובו בנים", בעיר העתיקה, לירות טיל לאו לעבר כיפת הסלע ואז להשליך רימוני רסס על שוטרים שיוזעקו לאזור. בסיום המבצע, אמרו אז בשב"כ, תיכננו השניים להתאבד ביריית אקדח לראשם. לשם כך פנה אבטליון קדוש לאייל קרמני, תושב רחובות, כדי שיסייע לו לבצע את הפיגוע וירכוש בשבילו טיל לאו ורימונים. בשלב הזה התחרט עקיבא קדוש וסירב לשתף איתם פעולה.
אף שהוא חרדי ולא שירת בצבא, ידוע חן בסביבתו כ"דמות מאוד מיליטנטית, כהניסטית". עו"ד נפתלי ורצברגר, שייצג אז את העצורים, זוכר "קבוצה הזויה של חבר'ה ברסלבים, הזויה במובן הלא מזיק. אלה היו חבר'ה שמסתובבים בקברי צדיקים, והתחילו לגלגל שיחות על איך הם מביאים את הגאולה על ידי פיצוץ של הר הבית. השב"כ התייחס לזה ברצינות, חשבו שגילו את המחתרת היהודית החדשה. בסוף הבינו שזה סיפור הזוי שנמצא באזור הדמדומים של המחשבות של האנשים האלה".
ורצברגר זוכר את תפקידו המרכזי של חן בפרשה. "האחרים בקבוצה ראו בו מעין מ"כ שלהם. זה לא היה אחד שהולכים אחריו גדודים, אבל את החבורה הקטנה הזאת הוא הוביל. היוזמה והדיבורים שהם גילגלו היו מיוחסים לו". ורצברגר התרשם כי סמכותו של חן לא נבעה רק מאישיות דומיננטית. "כל הדיבור שלהם היה ברמה הדתית. הרעיון היה להביא את הגאולה באמצעות פעולה גרנדיוזית, והאווירה המשיחית היתה כל הזמן ברקע הדברים. בסוף גם השב"כ הבין שיש לו עסק עם קבוצה הזויה". ההסתבכות של חן בפרשה הזאת פרמה סופית את קשריו עם אנשי הישיבה ועם "פצועי הנחל".
ארבעה גברים ואשה
חן המשיך לטפח את הגרעין הקשה של חסידיו, שמנה 10-15 אנשים. אחרי ששוחרר ממעצר על פרשת הר הבית הוא סגר את שערי הקבוצה ודרש מחסידיו נאמנות טוטלית וציות עיוור לפקודותיו. אף ששמעו כ"צדיק נסתר" המשיך להתגלגל, הוא הורה לתלמידיו לא לאפשר לאנשים מבחוץ להצטרף לקבוצה, שהיתה מתכנסת לסירוגין בביתו בביתר, בבית הוריו ובבית של ד' ואשתו.
"אסור היה להביא אנשים, ואם זה היה קורה הוא היה כועס", אומר חבר הקבוצה בעבר. "הוא לא רצה אנשים אחרים. מי שנמצא נמצא, ואלה היו נדבקים לו לווריד. היו הרבה כאלה שהוא העיף אותם". בין ה"אוהדים החנוקים", כפי שקורא להם חבר הקבוצה, היו האם המתעללת ובעלה ד', יוסף פישר, שמעון גבאי, דוד קוגמן, אברהם מסקלצ'י ולפחות שלושה רווקים נוספים ששמם אסור בפרסום.
הקשר הטוטלי שהתווה חן התבטא בכך שרוב הגברים בקבוצה ניתקו כל מגע עם בני משפחותיהם, ולא התחתנו. "אם מישהו היה מכיר בחורה ורוצה להתחתן איתה", מספר חבר הקבוצה בעבר, "הוא היה אומר לא להתחתן, ואנשים היו מבטלים הכל. ככה היה עם שמעון גבאי, שהתארס ושבר את האירוסים בשבילו, כך היה עם דוד קוגמן שעמד להתחתן עם גיסתו של חן וכך היה עם אברהם מסקלצ'י". חתונה נוספת בוטלה השבוע בנסיבות אחרות: חסיד נוסף, ששמו אסור בפרסום, נעצר ביום ראשון, שעות לפני חתונתו. הוא לא הסכים לקיים את החתונה בבית המעצר, כפי שהציע לו השופט בהארכת מעצרו.
רק מעטים מהשכנים של משפחת חן בביתר הכירו את חברי הקבוצה בשמותיהם. דווקא הילדים המתגוררים ברחוב חזון אי"ש מספרים על תנועה ערה של מבקרים בבית משפחת חן, ועל משפחה נוספת שהתגוררה עמם בשבועות שקדמו לחשיפת הפרשה והיעלמות דיירי הבית. אחת השכנות בבניין ממול סיפרה ששמעה כי חן הוא צדיק קדוש, "משכמו ומעלה". פעם, היא נזכרת, ביקשה מרות חן ש"בעלה שיברך לי את הילדים. בקיץ האחרון נתתי לה את השמות שלהם, לא למטרה מסוימת, והיא אמרה לי שהוא בירך אותם".
סמוך לבית המשפחה פועל, בתוך קרוון, כולל של ישיבת ברסלב "שובו בנים", וגם בו לא נמצאו הרבה אברכים שיודעים לספר על חן. אחד מהם, בעל תשובה, זוכר את הקבוצה התמהונית שהתכנסה תחת מנהיגותו של השכן ממול. הוא זוכר "תיקונים" שהיו עורכים ברחוב באישון לילה. "בקבוצה הזאת הוא היה היחידי מביתר", הוא מספר. "הם היו הולכים ביחד למקווה, עושים התבודדויות. בלילות ראש חודש, ב-2 בלילה, הוא היה עומד פה מתחת לעץ עם איזה 10-15 איש, עושה תיקונים. אם אתה רוצה למצוא אותו, בדרך כלל הוא נמצא בשדות פה באזור. הוא מאוד מסתורי. גר פה שנים ואף אחד לא יודע עליו כלום".
לא כל החברים בקבוצה היו רווקים. הנשואים היו חן, פישר וד', בעלה של האשה המתעללת. ד' ואשתו נולדו וגדלו בארצות הברית, בבתים ציוניים ודתיים. אחרי שעלו לישראל התגוררו כמה שנים בישוב בגוש קטיף ואז עברו לרובע היהודי בירושלים. שם נטש האב את ערכי הציונות הדתית והחל להתעניין במיסטיקה יהודית. בני הזוג וילדיהם חשו בנוח ברובע היהודי, המשופע בתושבי חוץ המצטרפים לקהילות החרדיות בעיר. גם המראה של ד', בגלימה לבנה, אינו זר לתושבי הרובע. את ילדיהם שלחו לתלמוד תורה חרדי-ליטאי, ליברלי יחסית.
ד' הלך עם חן כברת דרך ארוכה. הוא הכיר אותו לפני כשש שנים, כאשר חן התחיל לקבץ סביבו חסידים, והיה לחבר מרכזי בקבוצה שנסעה יחד לקברי צדיקים ויצאה להתבודדויות ביערות הסמוכים לירושלים ולגוש עציון. "למרות שאליאור צעיר ממנו בהרבה, ד' ראה בו אדם חכם מאוד. הוא הכיר את הסגולות שלו, חשב שאליאור חן הוא אדם רוחני עם יכולות", מספר חברו הקרוב.
ד' פתח בפני חברי הקבוצה את ביתו שברחוב משגב לדך, ברובע היהודי, וכך נוצרה ההיכרות בינם לאשתו. בבית הם הכירו את קוגמן ואת גבאי, ש"היו באים אליהם הביתה והיו לומדים, יושבים ומדברים על פרשת השבוע, חסידות, דברים שלומדים בכל ישיבה. זה לא היה ממוקד בחינוך ילדים". ד' ואשתו היו חריגים בין חברי הקבוצה, בעיקר בגלל מצבם הכלכלי המשופר, אף כי חברו של ד' מספר ש"לא קרה דבר כזה בתקופתו שהרב ביקש או קיבל כסף. ד' אומר שאם הוא היה רוצה כסף אז הוא היה נהיה מיליונר, בגלל חסידיו הרבים".
בשנה האחרונה החל הקשר בין ד' לאשתו להיסדק. אם ללמוד מניסיון העבר, רק דבר אחד יכול היה לפרום את הקשר: סדק עם חן. אבל במקרה הזה דווקא החסיד הוותיק, ד', מצא עצמו מחוץ למעגל, ואילו אשתו נותרה בפנים ומעמדה התחזק. האם זה קרה בגלל עניין מיני שהיה לאליאור חן באשת תלמידו? האם ד' החל לפקפק במנהיגותו של חן? לא ברור. "אם היתה קונסטלציה של קרבה מינית בין הרב לאשה, זה יכול להסביר למה חן דאג לנטרל את ד'", מספר החבר.
חן הורה לד' לעזוב את הבית ולתת לאשתו גט. בסוכות האחרון נאלץ ד' לעזוב את אשתו ואת שמונת הילדים ולחדול גם מביקוריו בבית. בד בבד הוא התנתק סופית מהקבוצה. דבר הפרידה נשמר בסוד, כמה אירוני, כדי לא לפגוע בילדים, כפי שמספר חברו של ד'. "היא לא רצתה שהוא יהיה בבית, אבל הם המשיכו כאילו להתנהל כבעל ואשה כלפי הסובבים. גירושים בעולם החרדי יכולים לפגוע בילדים, והוא חשש מזה".
ההתחזקות במעמדה של האשה באה במקביל להתמסרותה המוחלטת לרצונותיו של חן, שאליו פנתה כאשר התקשתה לחנך את ילדיה הקטנים בהיעדר האב. חן הסמיך את גבאי ואת קוגמן "לסייע" בחינוך הילדים, חינוך שהיה רובו ככולו על טהרת העינוי, עד כדי הצמדת גופם לתנורי חימום. גבאי וקוגמן השתלטו על הבית ברובע היהודי, ומאוחר יותר על הווילה שאליה עברה האשה לפני חודשיים. הווילה, חלק מפרויקט היוקרה "וולפסון" בשכונת שערי חסד, שייכת לאמה של האשה, המתגוררת בארצות הברית ובבעלותה עיתון יהודי ידוע.
ד', מספר חברו, "לא באמת ידע מה קורה שם. כשהוא שמע את הסיפור, הוא אמר שזה לא יכול להיות, שהם השתגעו. שאנשים יעשו דברים כאלה לילדים? הוא לא האמין גם על אשתו, אמר שזו אשה ששמה את נפשה על הילדים. זו לא משפחה שהיתה בה אלימות, זו משפחה עשירה מאוד. עכשיו הוא במצב לא טוב, לא ישן בלילה".
רגועה ושלווה
ביום שני יצא אמבולנס מבית החולים הדסה עין כרם לבית החולים הסיעודי על שם הרצוג. בתוכו שכב, מחובר לצינורות ומכונות, פעוט בן שלוש וחצי. מצבו מוגדר צמח. זהו בנם הקטן, השמיני, של האם ושל ד'. רופאי הדסה נואשו מהתקווה כי ישוב אי פעם להכרה.
בהדסה, לפני מעצרה, עוד הספיקה אמו לבקרו פעם אחת, כשהיא מלווה בידי שוטרים. אחד מאנשי הצוות הרפואי מספר על ביקור מוזר. "האמא נראתה רגועה ושלווה, נורמלית לחלוטין, לא שאלה לשלום הילד ואפילו לא ביקשה לראותו. רק דבר אחד היא רצתה. היא אמרה שיש להם קמע מאוד חשוב ויקר, בעל ערך, וביקשה שישאירו אותו על הילד. זה הדבר היחיד שאמרה". הקמע הזה מעולם לא נמצא.*
*--Google adSense - TOPIC PAGE AFTER FIRST POST **************** height="25" src="http://ads.hevre.co.il/Banner_Show_General.asp?LocationId=25" frameborder="0" width="777" scrolling="no"><*
אליאור חן הוא בכלל לא רב * ילד מבריק אך בעייתי, הוא נקלט בישיבה המשקמת של הרב חיים פינטו, צבר תהילה כבעל כוחות על טבעיים והחל לעסוק באסור מכל - קבלה מעשית * ד' ואשתו הם יהודים אמריקאים מבית טוב שהקימו משפחה רחבה ושלחו את ילדיהם לחינוך חרדי ליברלי * הרוע הבלתי נתפס שהכניס חן באשתו של ד', שהואשמה השבוע בעינוי ילדיה, לא היה תוצר חברתי, כלכלי או סביבתי, הוא היה תולדה של אמונה מעוותת בצד האפל של היהדות * השטן ירד לירושלים: סיפורה המלא של התחפפות ישראלית חדשה
"לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף; וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים"
(דברים י"ח)
הוא גדל בירושלים בשכונת רוממה, אחד משבעת ילדיהם של בלנית במקווה שכונתי ואיש המועצה הדתית בעיר. לא תמיד היה זה בית חרדי. אביו, שעלה ממרוקו, היה איש מעשה, ציוני שרוף, ששירת ביחידות מובחרות והשתתף בפעולות נועזות. אבל לקראת סוף שנות ה-70 הוצעה לו משרה צנועה, לשמש את הרבנים הראשיים לירושלים, וכשקיבל את המשרה החליט לחבוש כיפה שחורה ולהנחיל לילדיו חינוך חרדי. לבנו חזה עתיד מזהיר כתלמיד חכם, עילוי. קנה לו עוד ועוד ספרים, כולל ספרי קבלה, והילד החל לשקוע בהם כבר בגיל 12. שם, בספרים האלה, נטמן זרע הפורענות של אליאור חן.
כעת נמצא חן, בן 28, מעבר לים, כנראה בקנדה, מקווה לחמוק מצו ההסגרה הבינלאומי שהוצא נגדו. בישראל מייחסים לו אחריות למסכת התעללויות בילדים מהחמורות שידעה המדינה. הקורבנות, אלה שנחשפו, אינם ילדיו שלו, אלא של חסידיו שהיו מוכנים לעשות הכל בשבילו - לוותר על צלמם, לשפוך את דם ילדיהם וילדי חבריהם, להקריב את ילדיהם למולך.
במשטרה ובפרקליטות סבורים שעל פי הוראות רבם חן הלמו הנאשמים והמבוקשים בפרשה בראשי פעוטות בפטישי עץ, הצמידו את גופם לתנורי סלילים, טילטלו, הכו באגרופים, שרפו איברים, זרו מלח על פצעים וכוויות, כפתו בחבלים, חסמו פיות, כלאו במזוודה, תחבו לכוך, האכילו צואה, השקו בערק עד שיקיאו, הריצו הלוך ושוב עד שיתעלפו, צבטו בכל חלקי גופם, השליטו טרור. ברוב המקרים היו הקורבנות שני ילדים, בני שלוש וחצי וארבע וחצי, הצעירים מבין שמונת הילדים של האשה שנאשמה בתחילת השבוע בהתעללות החמורה יחד עם אחד מעמיתיה לקבוצה, דוד קוגמן.
השכל הישר עומד משתאה מול הזוועה, מנסה בכל דרך לבאר אותה. הוא עומד מול הרוע ומול קורבנותיו - פעוט השוכב במחלקה לטיפול נמרץ בבדידות איומה, נטול חיים ותקווה - ומחפש כל דרך למצוא פשר: האם זהו טירוף הדעת? שיטת חינוך חולנית? פנאטיות דתית? האם תלייניו של הפעוט היו קורבנות לסדיזם דומה בילדותם? האם הונעו מתוך יצר חולני?
האם המתעללת בבית המשפט. חן הורה לד' בעלה לעזוב את הבית
צילומים: אמיל סלמן, ג'יני
אלא שבסיפור הזה אין סיבה ומסובב מובנים, אין פשר. כל הסובבים את חן, אוהביו כשונאיו, מוכנים להישבע כי אין כאן אלא מעשה כשפים, כוחות על טבעיים אפלים שהשתלטו והמליכו את עצמם מעל השכל הישר של קבוצת אנשים שילדותם היתה טובה ומאושרת. מדבריהם עולה כי מה שהתחולל בחבורה בהנהגתו של חן היה הרבה מעבר למסכת של התעללות בילדים. גם את זה קשה לתפוס.
"הכרתי אותו טוב מאוד, כמו אח", מספר אחד מחברי הקבוצה בעבר. "כמו שאני זוכר אותו לא היו מושגים כאלה של אלימות, אבל היתה התבטלות מטורפת בפניו. היה אומר תקפוץ מהגג, היית קופץ. ודאי לי שיש לו כוחות על טבעיים, וההוכחה היא שאמא, שאני מכיר אותה כאשה למופת, דתייה, לוקחת את הבן שלה ומעבירה אותו באש, כאילו למולך. אפשר להבין דבר כזה הגיונית? ואני אומר לך, שאפילו אם הילד שלה היה מת, זה לא היה מפריע לה. יודע למה? כי היא בטוחה שהיא עושה הכי טוב לילד".
החפצים שבהם עונו הילדים. הילד הקטן מוגדר צמח
אתה מבין מה אתה אומר?
"תבין, יש אנשים שיכולים לקחת אותך, צפוני מ'הארץ', ולהשתלט עליך. זו מציאות, וזה לא בשליטתך, ואתה תעשה דברים ופתאום תתעורר ורק אחרי שנתיים תצליח לצאת מהתסריט. זה נשמע דמיוני אבל זו מציאות. כמו בימי שבתי צבי. אתה יודע מה הבעיה של המשטרה? הם לא מנסים להבין את הסיפור פה. הם חושבים שהם מתעסקים עם עבריינים, או עם שיטות חינוך. הם לא מבינים שמבחינת האנשים פה זה תיקון, תיקון הנשמה. המשטרה לא מבינה איזו רמת שליטה זו. פה אתה מדבר על אנשים לא אלימים, אנשים שלא קיבלו מכות בבית, אנשים נורמליים לחלוטין. פשוט בא בן אדם, השתלט להם על הסוויץ' וזהו. צריך לשלוח אותם להסתכלות ואולי לתת להם איזה שנתיים שיבינו את החומרה של העניין. לא הייתי מושיב אותם על רצח, הייתי מושיב את זה שתיפעל אותם, כי הוא העיקר".
נא להכיר, "הפצועים"
ב-93' קישטה את חגיגת הבר-מצווה של אליאור חן גלריה נכבדה של רבנים ועסקנים חרדים, אשכנזים וספרדים, שאותם הכיר האב, יעקב חן, במועצה הדתית. לרבנים האלה הוצג ילד הפלא המקדיש שעות לספרי הקודש. אף אחד לא שיער שמדובר בעיקר בספרי קבלה.
למרות שקדנותו, התקשה הנער להסתדר במסגרות החרדיות. בגיל 15 נשלח חן ל"עוז ליששכר", ישיבה שהקים הרב חיים פינטו בשכונת בית ישראל בעיר עבור צעירים שנפלטו מישיבות חרדיות. בישיבה הזאת, המזוהה עם האגף הלא-ממוסד של חסידות ברסלב, בילה חן עשור מחייו. כאן הפך מתלמיד סורר למורה נערץ, כאן הפך למיתוס, גיבורם של צעירים אובדים שחיפשו דמות להידבק בה, "צדיק" ובעל מופתים.
המבקרים בשכונת בית ישראל מוצאים סמטה צרה היוצאת מרחוב יוסף קארו, מתפתלת בין בתי אבן בנויים בצפיפות. מהסמטה מובילות מדרגות אל קומתו השנייה של אחד הבניינים. כאן, מעבר לשער ברזל, בשלושת חדרי הדירה הקטנה, פועלת "עוז ליששכר". העליבות והדלות מושלות בכל: בספרייה, במטבחון ובחדר המגורים.
בשעת הלילה המאוחרת שבה ביקרנו במקום ניסו שלושה בחורים לנמנם, שרועים על מיטות קומתיים מעוקמות. בחדר המרכזי ישב גבר מגודל פאות וזקן, סוכרייה על מקל תחובה בפיו, ועיין ב"ליקוטי מוהר"ן" של רבי נחמן מברסלב. בעוד אנו מחפשים רמזים ועקבות למיתוס שנקרא אליאור חן נפתחה הדלת, ומתוך הלילה הגיחו שלושה בחורים, שניים חבושי כיפות צמר גדולות, השלישי גלוי ראש. כעבור חמש דקות הם יצאו חזרה אל הרחוב. "יש לך אולי שקל, אחי?" שאל אחד, וחברו התעניין אם אנחנו עיתונאים. "עשיתם כתבה על אמא שלי?" הוא שאל. "מנפחים את כל העסק. אמרו שאמא שלי התעללה בי. אני לא יודע על מה מדברים".
עבר רגע עד שהבנו שהנער הדובר, בכיפת הצמר הגדולה, לא קשור לפרשת ההתעללות מירושלים אלא לפרשת התעללות האחרת, זו מבית שמש. הוא השביעי מ-12 הילדים שאמם, רבנית הרעלות, נאשמת כי התעללה והזניחה אותם. באותה ישיבה שבה החל את דרכו החשוד מירושלים נמצא הקורבן מבית שמש, מין צירוף מקרים שכזה. הוא לא תלמיד מן המניין כאן, הסביר הנער, אלא שמאז שנעצרה אמו מדי לילה הוא מחפש מקום לישון בו, ואם אפשר גם להכניס משהו לפה. "עוז ליששכר" נראית כמו אפשרות טובה.
הוא רק בן 18 וחצי, וכבר שבע שנים שהוא נפלט מכל מסגרת. "כשהייתי קטן הייתי בורח מבית ספר להיות בבית. אם זה היה בית שמתעללים בי הייתי בורח הביתה?" הוא מוכיח. הוא לא שמע על חן. "לא יודע. במקרה שלי כל מה שאומרים זה לא נכון, באמת. מנפחים, סתם מנפחים". מה שמעניין אותו כעת הוא לאכול, כי מאז שנחשפה הפרשה שלו הוא מנותק מהוריו ומ-11 אחיו ו"עכשיו אני עובר התעללות באמת. אין לי אוכל, אין לי איפה לישון".
"עוז ליששכר" הוקמה בידי הרב פינטו בדיוק בשביל נערים כאלה. זוהי מסגרת לנושרים, אותם נערים שנקלעו לתחתית הסולם החברתי החרדי, חלקם לאחר שהתנתקו ממשפחותיהם. הישיבה מזוהה עם ברסלב אך לא קשורה לאף אחד מהזרמים המרכזיים בחסידות. חלק מתלמידיה נקשרו לקבוצה אנטי-ממסדית ששמה "פצועי הנחל" - נחל על שם כינויו של רבי נחמן "נחל נובע מקור חכמה", ה"פצועים" בעקבות רדיפתם בידי הממסד החרדי. על הארוניות בישיבה מקושקשות הכתובות "נע ונד", "כובשי היערות", "פצועי העצבים או הזעם", "פצועי הקור".
את חיי הישיבות החרדיות הממוסדות המירו ה"פצועים" בלימוד במסגרות עצמאיות, בשוטטות בין קברי צדיקים, ביערות. לקבוצה, שחבריה רווקים, הסתפחו במרוצת הזמן גם חוזרים בתשובה ופליטים מישיבות של הציונות הדתית. בשנים האחרונות הטיל שמם של ה"פצועים" אימה על עוברי אורח ערבים בשכונת שמואל הנביא, לאחר כמה אירועי תקיפה אלימה שחלקם הסתיימו בהרשעה.
חן עצמו מעולם לא היה מזוהה עם גרעין ה"פצועים" הקשה, אך זו היתה הסביבה החברתית שבה התבגר. על הרקע הזה התבלט בישיבה כתלמיד מצוין, עילוי שהפך לחביבו של הרב פינטו. אחרי כמה שנים כתלמיד מינה אותו פינטו לבעל שיעור בישיבה. אף שמעולם לא נבחן ולא הוסמך לרבנות הוא נקרא מאז הרב אליאור חן, והחל לקבץ סביבו תלמידים נלהבים שהתפעלו לא רק מבקיאותו בקבלה אלא בעיקר מעיסוקו המעשי בה.
משפחת הכלה מנתקת קשר
הרב פינטו היה אחראי גם לשידוך של בחיר תלמידיו. לפני מספר שנים פנה אליו שרון תל-צור, חסיד ברסלב חוזר בתשובה הנמנה עם הפלג של הרב ישראל אודסר ("בעל הפתקה"), שביקש ממנו סיוע ביוזמה להעביר את עצמותיו של רבי נחמן מאומן לירושלים. תל-צור בא לחפש עצמות ומצא חתן לבתו, רות. את יום הנישואים השישי של אליאור ורות חן, שחל השבוע, ציינו בני הזוג ככל הידוע בנפרד: הוא בקנדה, יחד עם אחד מחסידיו, יוסף פישר, היא כנראה בתחומי ישראל, יחד עם ארבעת ילדיהם ושאר חסידיו שטרם נעצרו.
תל-צור חלם להשיא לבתו הבכורה חתן אשכנזי, אבל כשהרב פינטו הציע לו את העילוי של הישיבה, הוא לא יכול היה לסרב. הוא מצא נחמה בעובדה שהחתן המיועד הוא שקדן גדול המשקיע את כל מרצו בישיבה. הזוג התחתן ועבר לגור בדירה בהתנחלות החרדית ביתר עילית.
אלא שדווקא אז נבקע משהו בין פינטו לבן טיפוחיו. הפופולריות של השיעורים שלו גרמה לחן לחשוב ש"עוז ליששכר" קטנה עליו. "הרב פינטו עצמו יכול היה ללמוד ממנו, אולי אליאור היה יותר גדול מהרב. הוא חכם, למד מלידה. אמרו שיש לו כוחות על טבעיים", מספר תלמיד בישיבה.
פינטו התעמת עם חן על שיעורי הקבלה שהעביר בישיבה. "הוא התחיל להתעסק עם קבלה יותר מדי", מספר תלמיד בישיבה. "הרב פינטו היה אומר לו: 'אל תלמד קבלה. תלמד הכל, אבל אנשים צעירים אסור ללמד קבלה'. ילד צעיר שמתלהב אסור ללמד אותו. לפני חמש שנים אליאור הסתכסך סופית עם הרב פינטו. הפיצוץ קרה בגלל הקטע של הקבלה. אליאור הלך". יחד עם חן עזבו גם תלמידים אחרים. "עוד לפני שהוא התחתן היו לו חסידים", מספר התלמיד בישיבה, "אחרי שהוא עזב כבר לא היתה להם סיבה להגיע לכאן".
לאט לאט גיבש חן את הקבוצה העצמאית שלו, שחלק מחבריה היו מתלמידי הישיבה, כמו שמעון גבאי המבוקש בידי המשטרה, ואילו אחרים - כמו ד', בעלה לשעבר של הנאשמת מירושלים שאינו מואשם בפרשה, ודוד קוגמן, הנאשם השני - סגדו ל"כוחות" שאצר בקרבו. תחילה היה מעביר להם שיעורים בבית כנסת בשכונות גאולה והר נוף, ולאחר מכן החל להתכנס עמם בחדר צמוד לבית הוריו בשכונת רוממה.
התגבשות הקבוצה והנאמנות המוחלטת שחן דרש מחבריה לא הביאה רק לניתוק מפינטו, אלא גם לקרע עם בני משפחת אשתו. כשנתיים לאחר החתונה הכירה בתו השנייה של שרון תל-צור את אחד מחסידיו הנבחרים של חן - קוגמן. היום מדובר בנאשם מרכזי בהתעללות בפעוטות, אבל באותם ימים הוא נראה שידוך ראוי. "היא רצתה את קוגמן כי הוא בא מבית עשיר. היא רצתה חיים נוחים. היו לה איתו כמה פגישות והוא נראה לה אדם עדין, נחמד", מספר קרוב משפחתה.
הכלה המיועדת נקשרה לקבוצה של חן, ובני משפחתה מספרים שהחלה להיעלם מהבית. הם הרגישו שהם מאבדים אותה לטובת חן, אבל מספרים שככל שהתקרבה, היא נרתעה מעוצמת השליטה של חן בבעלה המיועד. היא התחילה להביע הסתייגות מכך, "אמרה שהיא לא מעוניינת במישהו שהרב שלו הוא אליאור. היא הרגישה שהוא שולט עליו לחלוטין".
התגובה לא איחרה לבוא, ודווקא מצד גיס הכלה המיועדת. יום לפני ה"וורט" (האקט שבו נסגרת העסקה בין הורי החתן להורי הכלה) ציווה חן, שהסתייגות הכלה לא מצאה חן בעיניו, על קוגמן לבטל הכל. אחרי ההשפלה הזאת החליטו בני משפחת תל-צור לנתק מגע עם חתנם, וכפועל יוצא גם עם רות, בתם הבכורה. היחידה ששמרה מאז על קשר כלשהו עם רות היתה סבתה, שאמרה השבוע שדיברה עמה לאחרונה לפני חודש וחצי, לאחר לידת בתה הרביעית. "אני מאוד דואגת לה. היא נשמה. כל כך תמימה ונאמנה לבעלה".
יתר בני המשפחה לא מתכוונים למחול על ההשפלה ההיא. "רות הבינה שאם בעלה חותך את השידוך, זה אומר שהאבא שלה כבר לא מבסוט מהגאון שלה, מהרב המשיח שלה", אומר בן משפחה. "תל-צור אמר לבתו הרבה פעמים: 'בשבילי הבעל שלך הוא החתן שלי ולעולם לא יהיה הרב שלי'". הוא לא ידע אז מה מתחולל בחדר בשכונת רוממה, אבל שמועות כבר החלו לאפוף את שמו של אליאור חן כדמות פלאית.
במו עיני ראיתי
הרב יצחק בצרי, בנו של המקובל הרב דוד בצרי, מספר כי שמע כבר לפני כשנה וחצי "דיבורים על 'צדיק נסתר', מין כוכב צעיר בעל כוחות על טבעיים, שמנהיג קבוצה של חסידי ברסלב שקשורה ל'פצועי הנחל'. אמרו שהוא מסתובב באיזה חדר, מייעץ לאנשים ועושה להם 'תיקונים' וטקסי קבלה מעשית".
העיסוק בקבלה המעשית המיוחס לחן נחשב לא לגיטימי בעולם הקבלה מאז שאסר על כך האר"י במאה ה-16. בצד פריחתה של תעשיית הקמעות ו"המים קדושים", עוסקים רבים מהרבנים המקובלים בקבלה עיונית, כלומר "חשיפת סודות" הבריאה, להבדיל מהתערבות בה. "התיקונים" שעורכים המקובלים הם על פי רוב סוג של תפילות ולא אקטים של קבלה מעשית - התחום האסור של "השבעת שמות" של מלאכים, כדי להשפיע על המציאות הממשית. "כמעט אף אחד לא מתעסק בדברים האלה", מסביר הרב בצרי. "אני מאמין שזה אפשרי אבל קצת כופר בדברים האלה, ולא מאמין שבחור בן 28 יכול לעשות אותם".
חן אכן עסק ב"השבעת שמות", מספרים חבריו בעבר וקרובי משפחתו. "הוא התעסק בקבלה מעשית ומיסטיקה וזה משך הרבה אנשים", אומר אחד מגיסיו. "הרבה אנשים היו בקשר איתו, ביקשו עצות. כשהוא היה מגיע לאשדוד לביקור היתה ממש רשימה של אנשים שרדפו אחריו כי חשבו שהוא מחולל נסים. היו שמועות שהוא ריפא אנשים בבתי חולים. אני לא יכול לסמוך על זה, אבל בעיניים שלי ראיתי דברים. הוא היה יושב בבית ומזיז דברים על ידי פסוקים, מתעסק עם קלפים. פעם הוא הסתכל לי בכף יד ואמר לי דברים שהייתי מזועזע איך הוא יודע אותם".
חבריו ללימודים מספרים שהעיסוק הנמרץ של חן בקבלה מעשית החל ב-2005, אחרי שכבר עזב את "עוז ליששכר", אבל עוד קודם לכן, מוכנים כולם להישבע, ראו אותו מבצע כשפים. "בהתחלה לא האמנתי", מספר אחד מהם, שכיום כבר מאמין, ולכן נמנע מלחשוף את שמו מחשש שחן יזיק לו. "המציאות היתה", הוא ממשיך, "שהיינו נוסעים בלי דלק, חופשי, מירושלים לתל אביב, ואז מירושלים לצפון ובחזרה. פעם לפני אחד החגים היה לנו מחסור בכסף. היה שואל כמה צריך, ואז אומר למישהו 'תביא ספר', פותח, מוצא שטרות. תקרא לזה איך שתקרא לזה, אני ראיתי את זה קורה".
הרב בצרי אומר שמפרטי פרשת ההתעללות עולה שלא מדובר בניסיונות להוצאת דיבוק מגופם של ילדי המשפחה ולא ב"תיקונים", כפי שנטען בכתב האישום. "לי זה נשמע כמו עבודה זרה גמורה של הקרבת הילדים למולך. זה טקס דתי שלא קיים ביהדות. אין פה טקס דתי משום שאין כאלה דברים בקבלה היהודית, אפילו לא בקבלה המעשית, האסורה. ככה בדיוק מקריבים ילדים למולך. רק בדתות של עובדי אלילים יש מושג כזה, להעביר מעל תנור אש את הילד כדי שיישרף".
כדי להסביר את המעשים הקיצוניים האלה, הוא נדרש לתורת הקבלה עצמה. בצרי משוכנע שמי שעוסק ב"השבעת שמות", כמו חן, נחשף לסכנות מצד "שדים ומזיקים" כמו סמאל ולילית. "רק מי שמנהל שיחות עם שדים יכול להגיע להעברת ילדים באש. זה הדבר היחיד שיכול להוביל בן אדם לזה. זה כמו מתקשרים למיניהם, שאין להם שום קשר לעולם הקבלה. זו הסכנה בדברים האלה, כי זה יכול להוביל לעבודה זרה גמורה".
הממד הימני
הימים שלפני הנסיגה מעזה חשפו פן חדש במשנתו ובמנהיגותו המסוכנת של חן. במאי 2005, ביום שבו עמדו מתנגדי ההתנתקות לחסום כבישים בכל רחבי המדינה, חשף השב"כ התארגנות יהודית שתיכננה פיגוע בהר הבית כדי לחולל מלחמה כוללת במזרח התיכון ובכך לסכל את הנסיגה. עד היום לא ברור עד כמה רצינית היתה התוכנית. מה שברור הוא שמו של הגיבור הראשי, אליאור חן.
השב"כ טען אז כי אבטליון ועקיבא קדוש, שני אחים שהכירו את חן מתקופת לימודיהם ב"עוז ליששכר" והמשיכו להתייצב לשיעוריו מחוץ לישיבה, תיכננו לעלות לגג של ישיבת ברסלב "שובו בנים", בעיר העתיקה, לירות טיל לאו לעבר כיפת הסלע ואז להשליך רימוני רסס על שוטרים שיוזעקו לאזור. בסיום המבצע, אמרו אז בשב"כ, תיכננו השניים להתאבד ביריית אקדח לראשם. לשם כך פנה אבטליון קדוש לאייל קרמני, תושב רחובות, כדי שיסייע לו לבצע את הפיגוע וירכוש בשבילו טיל לאו ורימונים. בשלב הזה התחרט עקיבא קדוש וסירב לשתף איתם פעולה.
אף שהוא חרדי ולא שירת בצבא, ידוע חן בסביבתו כ"דמות מאוד מיליטנטית, כהניסטית". עו"ד נפתלי ורצברגר, שייצג אז את העצורים, זוכר "קבוצה הזויה של חבר'ה ברסלבים, הזויה במובן הלא מזיק. אלה היו חבר'ה שמסתובבים בקברי צדיקים, והתחילו לגלגל שיחות על איך הם מביאים את הגאולה על ידי פיצוץ של הר הבית. השב"כ התייחס לזה ברצינות, חשבו שגילו את המחתרת היהודית החדשה. בסוף הבינו שזה סיפור הזוי שנמצא באזור הדמדומים של המחשבות של האנשים האלה".
ורצברגר זוכר את תפקידו המרכזי של חן בפרשה. "האחרים בקבוצה ראו בו מעין מ"כ שלהם. זה לא היה אחד שהולכים אחריו גדודים, אבל את החבורה הקטנה הזאת הוא הוביל. היוזמה והדיבורים שהם גילגלו היו מיוחסים לו". ורצברגר התרשם כי סמכותו של חן לא נבעה רק מאישיות דומיננטית. "כל הדיבור שלהם היה ברמה הדתית. הרעיון היה להביא את הגאולה באמצעות פעולה גרנדיוזית, והאווירה המשיחית היתה כל הזמן ברקע הדברים. בסוף גם השב"כ הבין שיש לו עסק עם קבוצה הזויה". ההסתבכות של חן בפרשה הזאת פרמה סופית את קשריו עם אנשי הישיבה ועם "פצועי הנחל".
ארבעה גברים ואשה
חן המשיך לטפח את הגרעין הקשה של חסידיו, שמנה 10-15 אנשים. אחרי ששוחרר ממעצר על פרשת הר הבית הוא סגר את שערי הקבוצה ודרש מחסידיו נאמנות טוטלית וציות עיוור לפקודותיו. אף ששמעו כ"צדיק נסתר" המשיך להתגלגל, הוא הורה לתלמידיו לא לאפשר לאנשים מבחוץ להצטרף לקבוצה, שהיתה מתכנסת לסירוגין בביתו בביתר, בבית הוריו ובבית של ד' ואשתו.
"אסור היה להביא אנשים, ואם זה היה קורה הוא היה כועס", אומר חבר הקבוצה בעבר. "הוא לא רצה אנשים אחרים. מי שנמצא נמצא, ואלה היו נדבקים לו לווריד. היו הרבה כאלה שהוא העיף אותם". בין ה"אוהדים החנוקים", כפי שקורא להם חבר הקבוצה, היו האם המתעללת ובעלה ד', יוסף פישר, שמעון גבאי, דוד קוגמן, אברהם מסקלצ'י ולפחות שלושה רווקים נוספים ששמם אסור בפרסום.
הקשר הטוטלי שהתווה חן התבטא בכך שרוב הגברים בקבוצה ניתקו כל מגע עם בני משפחותיהם, ולא התחתנו. "אם מישהו היה מכיר בחורה ורוצה להתחתן איתה", מספר חבר הקבוצה בעבר, "הוא היה אומר לא להתחתן, ואנשים היו מבטלים הכל. ככה היה עם שמעון גבאי, שהתארס ושבר את האירוסים בשבילו, כך היה עם דוד קוגמן שעמד להתחתן עם גיסתו של חן וכך היה עם אברהם מסקלצ'י". חתונה נוספת בוטלה השבוע בנסיבות אחרות: חסיד נוסף, ששמו אסור בפרסום, נעצר ביום ראשון, שעות לפני חתונתו. הוא לא הסכים לקיים את החתונה בבית המעצר, כפי שהציע לו השופט בהארכת מעצרו.
רק מעטים מהשכנים של משפחת חן בביתר הכירו את חברי הקבוצה בשמותיהם. דווקא הילדים המתגוררים ברחוב חזון אי"ש מספרים על תנועה ערה של מבקרים בבית משפחת חן, ועל משפחה נוספת שהתגוררה עמם בשבועות שקדמו לחשיפת הפרשה והיעלמות דיירי הבית. אחת השכנות בבניין ממול סיפרה ששמעה כי חן הוא צדיק קדוש, "משכמו ומעלה". פעם, היא נזכרת, ביקשה מרות חן ש"בעלה שיברך לי את הילדים. בקיץ האחרון נתתי לה את השמות שלהם, לא למטרה מסוימת, והיא אמרה לי שהוא בירך אותם".
סמוך לבית המשפחה פועל, בתוך קרוון, כולל של ישיבת ברסלב "שובו בנים", וגם בו לא נמצאו הרבה אברכים שיודעים לספר על חן. אחד מהם, בעל תשובה, זוכר את הקבוצה התמהונית שהתכנסה תחת מנהיגותו של השכן ממול. הוא זוכר "תיקונים" שהיו עורכים ברחוב באישון לילה. "בקבוצה הזאת הוא היה היחידי מביתר", הוא מספר. "הם היו הולכים ביחד למקווה, עושים התבודדויות. בלילות ראש חודש, ב-2 בלילה, הוא היה עומד פה מתחת לעץ עם איזה 10-15 איש, עושה תיקונים. אם אתה רוצה למצוא אותו, בדרך כלל הוא נמצא בשדות פה באזור. הוא מאוד מסתורי. גר פה שנים ואף אחד לא יודע עליו כלום".
לא כל החברים בקבוצה היו רווקים. הנשואים היו חן, פישר וד', בעלה של האשה המתעללת. ד' ואשתו נולדו וגדלו בארצות הברית, בבתים ציוניים ודתיים. אחרי שעלו לישראל התגוררו כמה שנים בישוב בגוש קטיף ואז עברו לרובע היהודי בירושלים. שם נטש האב את ערכי הציונות הדתית והחל להתעניין במיסטיקה יהודית. בני הזוג וילדיהם חשו בנוח ברובע היהודי, המשופע בתושבי חוץ המצטרפים לקהילות החרדיות בעיר. גם המראה של ד', בגלימה לבנה, אינו זר לתושבי הרובע. את ילדיהם שלחו לתלמוד תורה חרדי-ליטאי, ליברלי יחסית.
ד' הלך עם חן כברת דרך ארוכה. הוא הכיר אותו לפני כשש שנים, כאשר חן התחיל לקבץ סביבו חסידים, והיה לחבר מרכזי בקבוצה שנסעה יחד לקברי צדיקים ויצאה להתבודדויות ביערות הסמוכים לירושלים ולגוש עציון. "למרות שאליאור צעיר ממנו בהרבה, ד' ראה בו אדם חכם מאוד. הוא הכיר את הסגולות שלו, חשב שאליאור חן הוא אדם רוחני עם יכולות", מספר חברו הקרוב.
ד' פתח בפני חברי הקבוצה את ביתו שברחוב משגב לדך, ברובע היהודי, וכך נוצרה ההיכרות בינם לאשתו. בבית הם הכירו את קוגמן ואת גבאי, ש"היו באים אליהם הביתה והיו לומדים, יושבים ומדברים על פרשת השבוע, חסידות, דברים שלומדים בכל ישיבה. זה לא היה ממוקד בחינוך ילדים". ד' ואשתו היו חריגים בין חברי הקבוצה, בעיקר בגלל מצבם הכלכלי המשופר, אף כי חברו של ד' מספר ש"לא קרה דבר כזה בתקופתו שהרב ביקש או קיבל כסף. ד' אומר שאם הוא היה רוצה כסף אז הוא היה נהיה מיליונר, בגלל חסידיו הרבים".
בשנה האחרונה החל הקשר בין ד' לאשתו להיסדק. אם ללמוד מניסיון העבר, רק דבר אחד יכול היה לפרום את הקשר: סדק עם חן. אבל במקרה הזה דווקא החסיד הוותיק, ד', מצא עצמו מחוץ למעגל, ואילו אשתו נותרה בפנים ומעמדה התחזק. האם זה קרה בגלל עניין מיני שהיה לאליאור חן באשת תלמידו? האם ד' החל לפקפק במנהיגותו של חן? לא ברור. "אם היתה קונסטלציה של קרבה מינית בין הרב לאשה, זה יכול להסביר למה חן דאג לנטרל את ד'", מספר החבר.
חן הורה לד' לעזוב את הבית ולתת לאשתו גט. בסוכות האחרון נאלץ ד' לעזוב את אשתו ואת שמונת הילדים ולחדול גם מביקוריו בבית. בד בבד הוא התנתק סופית מהקבוצה. דבר הפרידה נשמר בסוד, כמה אירוני, כדי לא לפגוע בילדים, כפי שמספר חברו של ד'. "היא לא רצתה שהוא יהיה בבית, אבל הם המשיכו כאילו להתנהל כבעל ואשה כלפי הסובבים. גירושים בעולם החרדי יכולים לפגוע בילדים, והוא חשש מזה".
ההתחזקות במעמדה של האשה באה במקביל להתמסרותה המוחלטת לרצונותיו של חן, שאליו פנתה כאשר התקשתה לחנך את ילדיה הקטנים בהיעדר האב. חן הסמיך את גבאי ואת קוגמן "לסייע" בחינוך הילדים, חינוך שהיה רובו ככולו על טהרת העינוי, עד כדי הצמדת גופם לתנורי חימום. גבאי וקוגמן השתלטו על הבית ברובע היהודי, ומאוחר יותר על הווילה שאליה עברה האשה לפני חודשיים. הווילה, חלק מפרויקט היוקרה "וולפסון" בשכונת שערי חסד, שייכת לאמה של האשה, המתגוררת בארצות הברית ובבעלותה עיתון יהודי ידוע.
ד', מספר חברו, "לא באמת ידע מה קורה שם. כשהוא שמע את הסיפור, הוא אמר שזה לא יכול להיות, שהם השתגעו. שאנשים יעשו דברים כאלה לילדים? הוא לא האמין גם על אשתו, אמר שזו אשה ששמה את נפשה על הילדים. זו לא משפחה שהיתה בה אלימות, זו משפחה עשירה מאוד. עכשיו הוא במצב לא טוב, לא ישן בלילה".
רגועה ושלווה
ביום שני יצא אמבולנס מבית החולים הדסה עין כרם לבית החולים הסיעודי על שם הרצוג. בתוכו שכב, מחובר לצינורות ומכונות, פעוט בן שלוש וחצי. מצבו מוגדר צמח. זהו בנם הקטן, השמיני, של האם ושל ד'. רופאי הדסה נואשו מהתקווה כי ישוב אי פעם להכרה.
בהדסה, לפני מעצרה, עוד הספיקה אמו לבקרו פעם אחת, כשהיא מלווה בידי שוטרים. אחד מאנשי הצוות הרפואי מספר על ביקור מוזר. "האמא נראתה רגועה ושלווה, נורמלית לחלוטין, לא שאלה לשלום הילד ואפילו לא ביקשה לראותו. רק דבר אחד היא רצתה. היא אמרה שיש להם קמע מאוד חשוב ויקר, בעל ערך, וביקשה שישאירו אותו על הילד. זה הדבר היחיד שאמרה". הקמע הזה מעולם לא נמצא.*
******* language="">
var pCid="uk_haaretzx_0";
var w0=1;
var refR=escape(document.referrer);
if (refR.length>=252) refR=refR.substring(0,252)+"...";
******* language="1.1">
var w0=0;
******* language="1.1" src="http://server-uk.imrworldwide.com/c1.js">
******* language="">
if(w0){
document.write('');
}
document.write("");
נשלח ב-29/11/2009 02:38
גרינטושי,
ווער זענען די עדה החרדית הספרדית? א ערענסטע בי"ד ערענסטע דיינים פרעג דיך נאך, עכ"פ מער קראנט
און באגלייט ווי די פרייע אנטעסעמיטן וואס דו האסט אראפ געברענגט.
די צייטונגען וואס דו האסט אראפגעברענגט איז קיין נייעס נישט, איך האב דאך דא אנגעהויבן
צו אראפלייגן די אמת'ע מעשה, און געפרעגט שטארקע קשיות אויף די גירסא פון די פרייע
אפיקורס'ישע צייטונגען, איז וואס פונקטליך ווילסטו מיטן אראפברענגן א קאפי פון זיי?
אבער גראדע אז דו האסט שוין אראפגעברענגט די צייטונג וועל איך שוין פארציילן נייעס,
ס'ווערט פארציילט דא אפאר זאכן וואס אליאור חן'ס שווער 'שרון תל-צור' האט געזאגט
קעגן זיין איידים אליאור, דאס איז געווען ביז יעצט, פאר צוויי וואכן צוריק האט ער געגעבן
א אינטערוויו ווי ער זאגט אז אלעס וואס ער האט גערעדט קעגן זיין איידים איז נישט אמת
ווען איך וועל האבן די צייטונג וועל איך עס בלי נדר ארויפלייגן דא.
און יעצט לעצם הענין, איר האט געזהן די בילדער אין די צייטונג פון די פארשידענע
קלאפ געצייג האמער שרויפן ציער וכו'?
איז דאס עפעס א נארמאלע באווייז? ס'איז דאך ממש א ליצנות, א יעדע שטוב האט
דאך די כלים, וואס ספעציעל זעט מען ביי די בילדער?
שטעלט אייך פאר ראובן קומט צום בי"ד אז שמעון איז אים שולדיק צען טויזנט דאלער
און די בי"ד בעט אים א ראיה דערפאר, גייט ראובן און ברענגט פארן בי"ד א שיינע
בילד ווי מען זעט דארט פיל מיט שטרות פון הונדערעטע דאלער און ער זאגט, עטץ זעטס
דאס איז מיין געלד וואס שמעון איז מיר שולדיק, יעדער וואלט אויסגעפלאצט און א געלעכטער
און דא ווען מען ברענגט א בילד פון א האמער מיט שרויפן ציער זאגט יעדער ווי קענסטו
לייקענען ס'איז דאך דא "בילדער" אין לך ליצנות גדולה מזו,
גראדע איז מיר א חידוש אז זיי האבן געברענגט אזא נארישע ראיה פון א טריקענע בילד
וואס פון דעם קען מען גארנישט וויסן, לויט די היינטיגע טעכנאלאגיע וואלט מען דאך לכאורה
געקענט צאמשטעלן א בילד ווי מען זעט ווי אליאור שלאגט מיט א האמער, נאר זעט זיך
אויס אז יודע .... נפש בהמתו און די עולם גלייבט אזעלכע בילדער אויך, אזוי ווי א שרייבער
האט שטאלצירט אז ער האט אליין געזעהן די רענצל וואס מען פלעגט אריינלייגן די קינדער
אין דעם און זיי ארומווארפן, "ער האט עס אליינס געזעהן", איך בין נייגעריג צו ער האט דארט
כאטש געזעהן א ביסל בלוט ס'זאל כאטש אויסקוקן עטוואס אנדערש ווי א יעדע נארמאלע
רענצל,
ביי איינע פון די משפטים וואס איז פארגעקומען אין בראזיל האבן די ישראלים אפיהרגעברענגט
אלץ איינע פון זייערע 'שטארקע' באווייזן, די בילד פון א פארברענטע פוס וואס זיי האבן אויך פארשפרייט
און די מידיא, דער שופט האט זיך צולאכט און נאכדעם זיך גערעגט וואס פאר א ראיה איז
דאס ווי ווייס איך וועמענס פוס דאס איז ווי ווייס איך ווער האט דאס געמאכט, גראדע, האט
דער שופט געזאגט, קוקט מיר די בילד מער אויס א פוס פון א ערוואקסענע מענטש ווי פון
א יונגע בחור'ל.
תוקן על ידי מזלמזל ב- 29/11/2009 02:47:12
נשלח ב-29/11/2009 03:32
נאך א אינטערעסאנטע זאך אז פון די אכט קינדער וואס מען האט אפיציעל אויסגעפייניגט מיט די אלע קלאפ געצייג האט "קיינער" פון זיי נישט קיין שום סימן פון א קלאפ פון א האמער וכדו' איין קינד האט בריען און חוץ פון דעם איז נישטא קיין שום סימנים פון קלעפ, א פלא א גאנצע תקופה האט מען זיי געפייניגט מיט כלי משחיתים אבער אפילו איין סימן איז נישט איבערגעבליבן, זעהט זיך אויס אז דאס איז אויך פון אליאור חן'ס כוחות פון זיין קבלה מעשית...
קודם כל אז ער איז א צמח ווער זאגט אז דאס האט בכלל א שייכות מיט אליאור?
צווייטנס, ליין מיינע קשיות וואס איך האב געשריבן וועט דיך אויך פארענטפערט ווערן פארוואס דאס
איז נישט קיין באווייז, ביי מיינע קשיות ווערט מבואר אז אנפאנג מעשה האט דאך יעדער געלייקנט
סיי די בחורים סיי די קינדער און סיי די מאמע און דאך אנשטאט זאגן אז ס'איז געשעהן דורך א קלאפ
אדער דורך דעם וואס די מאמע האט אים אפשר עפעס געטוהן ח"ו אנשטאט זאגן אזא סארט סברא
האבן זיי גלייך שוין פארקויפט אז די מאמע מיט די בחורים האבן עס געטוהן ווייל אליאור האט זיי געהייסן
און אליאור האט זיי געהייסן וויבאלד אזוי איז אים אויסגעקומען פון די קבלה וואס ער האט געלערנט, ממש
גג על גג, אן האבנדיג איינע וואס זאל האבן אריינגעווארפן דעמאלץ א ווארט אז ס'האט א שייכות מיט אליאור
און מיט קבלה, איז פרעג איך דיר 'פאררקיסט', קען עס בכלל זיין א באווייז אויב גלייך ביים אנפאנג האט מען
שוין קלאר געזעהן אז די חברה האבן א פערטיגע מעשה זיי ווארטן נאר אויף עדים וואס זאלן זיך מתנדב
זיין צו מעיד זיין?!
דריטנס, איך האב דיך שוין געשריבן אז די באשולדינגען ארבעטן נישט אויפן געווענליכע סיסטעם פון
זייערע געווענליכע בילבולים, ווי למשל: אליאור חן האט ליב געהאט צו פייניגן קינדער ממילא האט ער
גענומען א קינד און ער האט געהאקט זיין קאפ אין וואנט ביז די קינד איז געווארן א צמח. ניין ס'גייט
אינגאנצן נישט אזוי ס'גייט מיט א שיינע לאנגע מעשה אז אלץ בחור האט ער געלערנט קבלה און
ער האט געהאט חסידים און ער האט געמאכט מופתים דורך כישוף וכו' וכו' ביז ער איז אנגעקומען
צו א שיטה אז מען דארף פייניגען קינדער אויף די ערגסטע וועג וואס איז נאר שייך ווייל נאר אזוי
וועלן זיי ווערן גוט מחונך ווייל אזוי טרייבט מען ארויס די רוחות רעות פונעם קינד און די מאמע מיט
אליאור'ס בחורים האבן טאקע אזוי געטוהן, און והא ראיה ס'איז דא קינד א צמח, אבער איין מינוט
איך פארשטיי נישט מען האט דאך אלעמען אזוי געפייניגט און פארוואס איז נאר איינער א צמח?
און אויב נישט א צמח כאטש גוט צוביילט פון אלע זייטן פון די קלעפ פון אלע כלי משחית וואס מ'האט גענוצט,
דעס מאכט מיר נוטה זיין אז קען זיין אז ס'איז געווען א מקרה אזוי ווי איך וועל יעצט מסביר
זיין די אמת'ע גירסא.
איך וועל יעצט פארציילן די ריכטיגע גירסא און נאכדעם ממשיך זיין מיט די פערטע סיבה פארוואס
איך האלט אז ס'איז נישט קיין באווייז דאס אז ס'איז דא א קינד א צמח, די מעשה איז געווען אזוי
דער קינד די יונגסטע קינד איז שוין פארדעם נישט געווען א געזונטע קינד ער האט געהאט
פארשידענע געזונטהייט פראבלעמען, און ס'איז דא דערויף דאקומענטן, איין נאכט איז דער קינד ארפגעפאלן
פון בעט און ער האט געכאפט א שטארקע קלאפ אויפן קאפ ווי דוכט זיך מיר אז ער האט דעמאלץ אפילו
גע'חלש'ט אבער ס'איז בעסער געווארן א וואך שפעטער איז ער נאכאמאל אראפגעפאלן און ער האט גע'חלש'ט
און דעמאלץ האט מען אים נישט געקענט אויפוועקן און מ'איז אריינגעלאפן אין שפיטאל וואס דארט איז
די סאושל סערוויס אריינגעמישט געווארן היות ס'איז געווען צוויי פאסירונגען מיט א אונטערשייד פון בלויז
עטליכע וואכן און די משפחה האט נישט קיין טאטע און זיי פארמאגן 8 קינדער, און פון דארט און ווייטער...
פערדנס, ווען א מעשה, בפרט נאך אזא שרעקליכע מעשה ווי דאס, איז אמת דארף מען גארנישט
צולייגן ס'איז גענוג שרעקעדיג און אינטערעסאנט אז מען זאל דארפן כסדר מגזים זיין מיט גוזמאות,
און דא באמערק איך א אינטערעסאנטע נקודה, מאכט אויף סיי וועלכע באשרייבונג וואס ס'איז דא
אויף די מעשה פון לעצטנס, וועט איר זען ווי מ'איז כסדר מדגיש אז די קינד איז נאך א צמח 'עד
היום הזה' און אזוי אויך דער טאטע דוד ש' מאכט זיכער עס כסדר צו דערמאנען ביי יעדע אינטערוויו
(וואס גרדע א יעדע אינטערוויו קאסט 10 טויזנט שקל, און דער עולם צאלט) ווי למשל זיין אינטערוויו
דא ביי די סייט 'בחדרי חרדים', ווי מען זאגט אים אז זיין קינד איז נאך א צמח איז ער מסכים מיט דעם
ער קען באשטיין מען זאל אזוי מיינען און ביי געוויסע אינטערוויו'ס זאגט ער קלאר ארויס אז ער ליגט
אין שפיטאל א צמח נעבאך. למשל דא ביי בחדרי חרדים געבטס א קוק:
אני בוכה הרבה כל יום. היינו שבויים בידיו"
אבי הילדים שחוו התעללויות, בשליחותו של אליאור חן, מגולל את חיי הסבל • הוא משחזר את התקופה בה היה שבוי בקסמו של חן, ומדבר לראשונה על אשתו לשעבר, שנישאה ל'רב המתעלל' • כתב אישום
אבי וולפסון וצוות קו המידע 'הכול בקול'
תאריך: 09/11/2009 21:40:00
הרבה אנשים נשמו היום (ב) לרווחה. כתב האישום שהוגש בבית המשפט כנגד אליאור חן, היווה בעיניהם התקדמות של ממש בדרך להעמדתו לדין.
פרשת אליאור חן וההתעללויות, ידעה עליות ומורדות. מאז פרצה אל הכותרות, היא הספיקה לזעזע את המדינה, ולצמרר את כל מי שנחשף לסיפורי האימה ולתמונות הקשות שליוו את הפרשה המדהימה. מי שהיה מוכר כרב מחולל פלאות, התברר, לכאורה, כנוכל בעל מאפיינים סדיסטיים. כך, לפחות על פי החשד.
לפני כשבועיים, הוסגר אליאור חן לישראל, לאחר שברח לברזיל עם פרוץ הפרשה, ובכך חשב להציל את עורו. מאז אותו היום בו נמרחו תמונותיו על המרקעים, תמונות בהן הוא נראה כשהוא מובל בידי שוטרים מהמטוס אל חדר החקירות במגרש הרוסים בירושלים - מסרבת הפרשה המסעירה לרדת מעל סדר היום.
עדויות חדשות מצטברות על השולחן, אנשים המקורבים לפרשה מספרים סיפורי זוועה, והתקשורת בישראל כולה מסקרת את ההתפתחויות, תוך שהיא איננה מוותרת על התואר 'רב' המוצמד, במעין חרדת-קודש תמוהה, לשמו של אליאור חן.
מצאו להם רב, אנשי התקשורת.
הראיון הבא, שערכו כלי התקשורת 'הכול בכול' ואתר 'בחדרי חרדים', הוא אחד המדהימים שנערכו מאז עלה סיפורו של חן ושל קורבנותיו אל הכותרות. הסיפורים שלא ייאמנו, הופכים את הפרשייה לאחת הקשות והמזעזעות שנשמעו כאן אי-פעם.
מי שעומד מעברו השני של הקו ומעיד את עדותו המדהימה, הוא ד' ש' מירושלים, אביהם של כמה מהילדים שעברו התעללות סדיסטית, במסווה של 'תיקון לנפש והוצאת שדים'.
מי שעמד מאחורי ה'תיקון' האכזרי, הוא, על פי החשד, מושא הפרשיות המסעירות בימים אלה את ישראל.
זה לא חשד. זו מציאות איומה
אביהם של הילדים שחוו את ההתעללות הקשה, נשמע נסער וכעוס. הוא חסר אונים. הוא מתנחם בכך, שהאמת עומדת לצאת לאור והאשמים בסבלם הנורא של ילדיו עומדים למשפט.
• תראה, הרב ש'. נורא קשה לנו לדבר איתך ביום הזה, בו הוגש כתב אישום עם תוכן חמור ומזעזע, כנגד אליאור חן. זהו יום נורא גורלי עבורך, ובעצם לכל הפרשיה הזאת. איך אתה מרגיש היום?
"תראה, אני לא שקט. אני לא פותח בשמחה, עד שהאיש המסוכן והנוכל יהיה סופית בכלא ולא יזיק לאף אחד".
• איזה עונש אתה מצפה שהוא יקבל?
"אין עונש שיכול להספיק לו, על כל הנוכלות והעוונות. הרעש שהוא עשה והחילול ה', אין לזה תיקון.
"הדבר היחיד שאני דואג, הוא מהעובדה שהבן אדם יודע בדיוק איך להתחבב, ויודע בדיוק להגיד את מה שרוצים לשמוע. הוא יכול כביכול לחזור בו וכו'. בן אדם כזה הוא מסוכן. אין לזה תיקון. זה 'מעוות שלא יוכל לתקון'".
• כולנו ראינו אותו בבית המשפט, איך הוא שמר על זכות השתיקה. הדבר היחיד שהסכים לומר לעיתונאים, הוא המשפט: "חיכיתם למפלצת עם קרניים, ולמעשה הגיעה לפה מפלצת עם אנטנות" - כשהוא מתכון לפאות. איך אתה מתייחס לדברים?
"כמו שאמרתי, הוא איש מתוחכם. הוא מראה את עצמו, ולא מתבייש. בגלל זה אמרתי כמה הוא באמת מסוכן. הוא יודע למצוא את נקודות התורפה של כל אחד ואחד, ומשתמש בזה לטובתו. הוא צבוע, ובגלל זה הוא מסוכן ביותר.
"ברוך השם שהוא לא הגיע לכזו הנהגה. אבל צריך לזכור שיש אנשים שעדיין מאמינים בו".
• כמי שהיה חסיד שלו בעבר, יש עדיין אנשים שמאמינים שיש לו כוחות של קבלה מעשית או מופתים כאלו ואחרים שעשה. אתה לא חושש לגורלך ולגורל ילדיך ממנו?
"תמיד יש חשש, תמיד צריך להיות עם עיניים פקוחות כמה שאפשר. הקב"ה הוא זה ששומר עלינו וב"ה הציל אותנו ממנו".
• הילדים שלך עוקבים היום אחרי ההליך המשפטי נגדו?
"אני מנסה כמה שיותר שיהיו להם חיים רגילים, שיהיו שפחות להיות מעורים בתקשורת".
• איך התפקוד בבית, קשה לך?
"כל משפחה חד-הורית זה דבר קשה. אבל ברוך השם..."
•יותר יש לך ילד ששוכב בבית החולים עד היום ומוגדר כ'צמח', אודות למעשים שעשו, על פי החשד, מאמיניו של חן בשליחותו. מבקר אותו מדי יום?
"דבר ראשון, זה לא חשד... אני מבקר אותו והוא תמיד נמצא בליבי, ואני הרבה בוכה בגלל זה. ככה נפל בגורלי, אין לי תרעומת על השם יתברך. רק שהאיש הזה לא יזיק לאנשים".
אבער למעשה איז דאס שקר וכזב! די קינד איז שוין לאנג געזונט און שטארק!
ער האט נאך עטוואס פראבלעמן מיט רעדן וכדו' אבער ער איז געהעריג אויף און
רעאגירט נארמאל ב"ה, פון ווי ווייס איך עס, דאס איס מופיע ביי די דאקומענטן
פון די בית המשפט אבער דאס טאר מען נישט מפרסם זיין לויט די געזעץ, ממילא
וועל איך אייך ברענגן א צייטונג וואס דער טאטע דוד ש' האט זיך פאררעדט צו זיי
און בטעות מגלה געווען טיילווייז פון די גרויסע סוד א בחינה פון 'מודה במקצת':
האב בפרשת אליאור חן: ילדיי עדיין פוחדים ממנו
לקראת הסגרתו של אליאור חן, מספר אב המשפחה שעברה את התעללות על החיים מאז חשיפת הפרשה. "בבית קוראים לו יימח שמו"
*--
אבישי בן חיים | 27/10/2009 7:21 *--upper kit*
*-- >Article, Credits, Toolbar **-- Article, Credits, Toolbar ******** type="text/" src="/online/nrg/include/js/wmv_player_small.js">******* type="text/" src="/online/nrg/include/js/slider.js"> *--global_section_pic* *******> *--art_global_gallery_picture*"הרשע שחושב שהוא אלוקים מגיע לארץ, הילדים פוחדים ממנו, האמא פוחדת, רק אני לא. אני צריך לחזק אותם", כך אמר אתמול ד', אביהם של הילדים שנפלו קורבן למעשי אליאור חן וחסידיו.
שמונת ילדיו, הוא עצמו וגם האמא מ', שנמצאת כבר למעלה משנה וחצי בכלא, עדיין סוחבים עמם את הצלקות הנפשיות והפיזיות מהתקופה המזעזעת שבה חיו בצלו של מי שהיה הדמות הרוחנית המרכזית בחייהם.
הקטן בשמונת הילדים, אז בן שלוש, הוא כמעט בן חמש היום ועדיין מאושפז במצב קשה. אומנם רפואית הוא אינו מוגדר כצמח, אבל לפי האב, להוציא בכי ולעתים גם חיוך, הוא לא מגיב. סימני הכוויות - שנגרמו על פי החשד מהתעללות חסידיו של אליאור חן - עוד ניכרים בגופו של אחיו, הגדול ממנו בשנה בלבד.
הידיעות על הסגרתו הצפויה לישראל לא הפכו אתמול את ד' לאיש מאושר וצוהל. "אני מחכה לראות אותו כמו שמחכים לראות שירותים מלוכלכים", הגיב אתמול לדברים והתנצל, "אני לא רוצה ללכלך את הפה".
ד' הסביר כי היות שהאם בכלא הוא עסוק עם ילדיו: "יש לי את הילדים שלי, אני עסוק בלוגיסטיקה ומנסה לטפל בהם". דמותו של חן עדיין מרחפת בחלל ביתה של המשפחה, והילדים לעתים מזכירים אותו. האבא מסביר כי הם כבר לא מכנים אותו "הרב", אלא "קוראים לו יימח שמו, לא מזכירים את השם שלו במפורש".
*--global_section*
וואס וויל איך ארויסברענגן מיט דעם? אז דאס אז מען דארף מאכן די מעשה מער שרעקעדיג
מ'דארף עס מאכן מער ווי ס'איז מ'דארף מגזים זיין דאס ווייזט אז עפעס טויג נישט דא און עפעס
ליגט דא באהאלטן.
פשוט מען פארקויפט שקרים אן קיין שום בושה און ב"ה דער עולם גלייבט, דאס איז בלויז
געווען א קליינע נארישע ביישפיל אויפן שפיץ פינגער פון זייערע אפענע שקרים טאג טעגליך,
זיי זענען נישט באגלייבט אויף גארנישט, ווען איך וואלט נישט געוויסט בידיעה אז דער קינד איז
טאקע געוון אין שפיטאל וואלט איך געהאלטן אז די גאנצע מעשה איז אויפגעמאכט, ווייל איך
האלט מיט כסדר ערגערע שקרים ווי דאס, וואס זיי פאבריצירן חדשים לבקרים.
תוקן על ידי מזלמזל ב- 30/11/2009 02:06:36
נשלח ב-30/11/2009 07:23
יישר כחכם מזלמזל
איך האלט אז דו מאכסט א געוואלדיגע ארבעט.
און א עקסטערע יישר כח פאר די בשורה טובה, אז דאס קינד איז נישט קיין צמח.
נשלח ב-30/11/2009 18:32
לאמיר לערנען פשוט פשט,
וואס איז פשט אז אליאור זאל צושיידן א פארפאלק?
און וואס איז דער הסבר אז ער זאל גיין וואונען ביי איר הויז?
און די אליין ביסט מודה אז ער האט נישט ערענסט ווער ס'זאל זיך אנעמען פאר אים, הלא דבר הוא.
נשלח ב-1/12/2009 01:49
נייעס פון די פראנט:
איך וויל יעצט דא פארציילן א זאך וואס האט נעכטן פאסירט וואס מעגליך אז ס'קומט נאך א אטאקע
און די קומענדיגע טעג קעגן אונזער ר' אליאור, איך וועל אבער קודם מקדים זיין מיט א תמיהה וואס
אהרט מיר די גאנצע צייט.
געווענליך ביי יעדע ווילדע מעשה, ובפרט אזעלכע מעשיות וואס מאכן העדליינס
אויף וואכן און חדשים, שווימען ארויף כל מיני קאנספיראציעס אזעלכע וואס זענען ווייט פון מציאות און אזעלכע
וואס זענען נענטער צום מציאות און ס'טוט זיך סברות לכאן ולכאן, ד מעשה מיט אליאור ווי מאדנע ס'הערט זיך נאר
און נאך דערצו איז עס זוכה צו א אויסערגווענליכע דעקונג במשך די לעצטע אנדערהאלבן יאר ווי דערביי
פוטערט מען דער עולם מיט אזוינע מעשיות וואס אפילו ביי א חלום וואלט עס נישט געקומען און באטראכט
וראה זה פלא דער עולם גלייבט.
איך וועל אייך דא אראפ ברענגן א שטיקל פון א לענגערע ארטיקל וואס איז געווען באשריבן אין די
פרייע 'מעריב' צייטונג אנפאנג מעשה, ס'שטייט דאך אזעלכע מאדנע דיבורים דארט און קיינער פרעגט
גארנישט:
פרק ד': אישה תחת השפעה
אולי ההיבט המחריד ביותר בפרשה נוגע לתפקיד שמילאה אם הילדים ובאחריותה למה שאירע להם. נכון לעכשיו הילדים לא דורשים מהאם כל הסברים. מבחינתם היא קורבן כמעט כמוהם. "אמא שלי כמעט לא היתה בבית כשהדברים קרו," מסנגר עליה ש.' "חלק גדול מהיום היא היתה בשליחויות שהם שלחו אותה. בקניות. בדואר. בחנות בדים. בהכנות לארוחת ערב. כל יום היתה קנייה גדולה כזאת."
וכשהיתה בבית?
"כשהיא היתה בבית היא היתה מהופנטת. זה אומר שהיא היתה בבית אבל היא לא היתה רואה אותך. כאילו היא מסתכלת עליך בלי משקפיים. מטושטש. ראיתי את זה בעיניים שלה. הייתי אומר לה, 'אמא אני רוצה לדבר איתך,' ואני רואה שהעיניים שלה כמו פוזלות. בכלל לא מכוונות אליי. אמרתי, 'אמא, את זוכרת מה אמרתי לך עכשיו'? היא שאלה אותי, 'מה אמרת לי,'? מסתכלת עליי אבל לא מסתכלת עליי. הייתי בטוח שהוא נתן לה לשתות סמים בחדר. זה היה מתוך הערצה לאליאור. כשהיתה לא' השלפוחית מהכוויות היא פשוט לא ראתה אותה. אמא שלי היתה בהלם.
"תסתכל על האחיות שלי, היחידות שאליאור נתן להן ללכת כל יום לבית ספר. הן ראו את אבא שלי. למה הן לא סיפרו לו מה קורה? למה לא שיתפו אף אחד אחר? כי הן היו מושפעות. וגם אמא שלי היתה מושפעת. אני בטוח שגם השופט, כשישמע מה היה שם, יגיד בעצמו שהיא היתה מושפעת. אמא שלי, לפני זה, היתה יכולה לקרוע מי שעשה לנו משהו. היא שמרה עלינו. אז עכשיו, ישרפו את הילדים שלה והיא לא תעשה כלום? זה חייב להיות הפנוט. אם היא היתה רואה את זה אני בטוח במאה אחוז שהיא היתה תולה אותו."
מתי הבנת שאמא שלך מהופנטת?
"כשהייתי אצלו בבית הרגשתי את זה. כשהסתכלתי עליה ראיתי בעיניים שלה שהיא מהופנטת. כשניסיתי לדבר איתה היא היתה אפופה. בעננים. אני מדבר איתה על משהו והיא עונה לי על משהו אחר. כל היום היתה שקועה במה היא צריכה לקנות. העיתונים כתבו על אמא שלי שקרים. דברים שאחרים עשו לנו הם כתבו כאילו היא עשתה. יש דברים שכתבו שהיא עשתה וקרו כשהיא בכלל לא היתה בבית. זה הרגיז אותי.
איר גלייבט דאס??? א פערצן יעריגע בחור, אזא מבין ער קען דערקענען אויף אויגן וואס ס'טוט זיך
און ער האט ממש קלאר געזעהן אז זי איז אין א היפנאזיע!
וויפיהל איך האב מיר נאכגעפרעגט האב איך געהערט אז ווען די היפנאטעראפיסטן היפנאטירן א
מענטש איז ער פולקאם דא נאר ער איז ארויס פון די געווענליכע פרעשור זארגן וכדו' וואס מוטשענען
די מענטש, און זיינע אויגן בלייבן די זעלבע אן קיין שום שינוי, דא האבן מיר אבער ערפונדען ב"ה ממש
א 'ילד הפלא' ער האט א מורא'דיגע חוש און ער קען זען אויף אויגן צו דער מענטש איז אין א מצב פון היפנאזיע
אדער נישט.
ווי זענען די אלע קאנספיראציעס נאך אזעלכע מאדנע ווערטער וואס איז ציטירט געווארן
אין איינע פון די מערסט פובליצירטע צייטונגען אין מדינת ישראל???
אבער זעט אויס אז ס'איז נישט גענוג געווען, בקיצור די צייט איז געפלויגן און אנדערהאלבן
יאר איז שוין דורך זינט דאן און אונזער ר'אליאור איז געברענגט געווארן דורך א אומלעגאלע
פראצעדור קיין מדינת ישראל, אנקומענדיק איז ער גלייך צוגעפירט געווארן (נאך א וועג פון 14
אהאלב שעה) צו די באוויסטע 'מגרש הרוסים' ווי דארט האט מען אים חוקר געווען מיט אלע מינע אכזריות'דיגע וועגן און דערנאך האט מען אים צוגעפירט אין א ארעסט צימער ווי דארט האט מען
אים נישט מער און נישט ווייניגער "אים צוגעבינדען די הענד און פוס צום בעט", מיטן הסבר אז
א פסיכיאטר וואס האט דורכגעליינט די זאכן אין וואס מען באשולדיגט אים טענה'ט אז ער איז
זייער מסוכן און ממילא מוז ער זיין צוגעבינדען 24 שעה א טאג, א אכזריות וואס איז נאך נישט
געהערט געווארן, ווער ס'האלט מיט די נייעס אין מדינת ישראל ווייסט אז מען האט די לעצטע
פאר חדשים געליטן פון שרעקליכע רציחות געשעענישן אזעלכע רציחות וואס די רוצחים האבן
גע'הרג'עט א גאנצע משפחה אויפאמאל קינדער טאטע מאמע וכו' און ביי זיי האט מען אפילו נישט
ארויפגעברענגט אזא מעגליכקייט פון צובינדען אויף 24 שעה, אבער עולם כמנהגו נוהג און קיינעם פאלט
אפילו נישט איין צו טראכטן פאר איין רגע, אז ס'גייט דא פאר זייער מאדנע זאכן באגלייט מיט שרעקליכע
רשעות.
למעשה האט אליאור'ס אדוואקאט אפעלירט אויף דעם אין געריכט און געבעטן מ'זאל מבטל זיין די
שווערע גזירה, האט דער שופט געבעטן אז מען זאל טראגן ר' אליאור צו א פסיכיאטר וואס וועט שמועסן
מיט אים אפאר שעה און דערנאך וועט ער ארויסגעבן זיין דיאגנאזיע אויף אים, ס'איז ביי זיי קיין ספק
נישט געווען אז יעדע פסיכיאטר אין לאנד האט זיך שוין אנגעליינט די לעצטע יאר אקעגן אים און ממילא
וועלן זיי אוודאי פסקנ'ן לרעתו, א מענטש טראכט און דער אייבישטער לאכט, דער פסיכיאטר האט געשמועסט א שיינע פאר שעה און נאכדעם ארויסגעגעבן א שטוינענדע דיאגנאזיע, די משפחה האט זיך אבער נישט
באגנוגעט מיט דעם נאר אויך גענומען ר' אליאור'ס שריפט אין געגעבן צו א 'גרפולוג משפטי' דאס איז
א ספעציעלע גראפולוג וואס זיין דיאגנאזיע האט א ווארט אין געריכט און אויך ער האט ארויסגעגעבן
א הערליכע בריוו לטובת אליאור, און ס'איז נאך אלץ קיינעם נישט איינגעפאלן אפשר איז די מעשה
אביסל אנדערש ווי די מידיא פארקויפט, און דא האט איר איינע פון די צייטונגען וואס ברענגן עס אראפ:
פסיכיאטר וגרפולוג: אליאור חן – לא מסוכן
פרסום ראשון: בחוות הדעת שנערכה לנאשם בהתעללות מחרידה נקבע כי הוא בריא בנפשו ולא אלים. הפרקליטות: זה לא הופך אותו לחף מפשע
*-- אבישי בן חיים | 10/11/2009 7:37 *--upper kit*
*-- >Article, Credits, Toolbar **-- Article, Credits, Toolbar ******** type="text/" src="/online/nrg/include/js/wmv_player_small.js">******* type="text/" src="/online/nrg/include/js/slider.js">
*--global_section_pic*
*******>
*--art_global_gallery_picture*"לא אובדני ולא אלים, לא זקוק לטיפול או להשגחה פסיכיאטרית", כך קובעת חוות הדעת הפסיכיאטרית על אליאור חן, המואשם בהתעללות בשמונה ילדים בני משפחה אחת. "נחמד וסובלני, בעל נשמה ועידון(...) בעל דעות ואמונות מושרשות היטב, מתעניין בתרבות ולרוב תומך באומנויות", כך קובע ניתוח כתב היד שלו.
אליאור חן בבית המשפט צילום ארכיון: פלאש 90
לידי מעריב הגיעו תוצאות הבדיקות הפסיכיאטרית והגרפולוגית של חן, מלוות באישור פרסום בחתימתו.
חוות הדעת הראשונה, אותה כתב פסיכיאטר מומחה מטעם שירות בתי הסוהר, נעשתה לאחר שסנגורו של חן, עורך הדין אריאל עטרי, עתר לבית המשפט נגד החלטת השירות לאזוק אותו בידיו וברגליו גם בתאו בבית המעצר מחשש שיפגע בעצמו.
בין היתר קובעת חוות הדעת כי חן "לא מוכר למערכת הפסיכיאטרית, לא ידוע על אשפוזים במסגרת בית חולים או אמבולטורי (...) לא ידוע על מצבים של דיכאון, חרדות, הפרעות נפשיות אחרות בעבר (...), לא ידוע על מצבים של דיכאון, על רצון למות או לפגוע בעצמו".
"הבדיקה לא מגלה הפרעות בבוחן מציאות. ללא סימני חרדה. מדווח על רצון להוכיח חפותו, שיפוט ותובנה שמורים, מכחיש פרטים לגבי אירועים שחשוד בהם ומשוכנע שיצליח להוכיח שלא אשם, לא זקוק לאשפוז".
*--global_section**--<<>>***--header*
"בעל שליטה עצמית טובה"
גם חוות הדעת הגרפולוגית נערכה לבקשת עורך הדין עטרי, שבמהלך ביקור בברזיל ביקש מחן לכתוב כמה מילים עבור הבדיקה. חן, במפתיע, בחר בשירו של יהורם גאון "שלום לך ארץ נהדרת", אותו כתב התמלילן אילן גולדהירש, בו מופיעים בין היתר המשפטים: "הייתי בפריז וגם ברומא, ראיתי את שבעת פלאי תבל (...) אך אין מקום כמו ארץ ישראל".
כתב היד הועבר לגרפולוג בעל ניסיון עשיר, אשר מצא בו תכונות שונות לגמרי מאלה העולות מכתב האישום המזעזע שהוגש היום נגד חן. "אדם ישר, כנה ואמיתי", קבע הגרפולוג. "בעל מוח אנליטי עם כישורי הנמקה ושיפוט
שנון".
"בעל שליטה עצמית טובה. אדם חביב וידידותי, ממושמע, אוהב שלום. בעל יכולת לבטא את עצמו בשפה ברורה ותקיפה (...) מנהל ומארגן טוב ובעל שיפוט מצוין. בעל אופי טוב וכמעט תמיד יימנע מכל מיני ויכוחים ומריבות".
"אישיות פשוטה, אמיתית ולא פוגעת. ספונטני, יוזם, אמיץ ומעז, אדם שאוהב להיות בחברה. חרוץ ובעל מצפון. במידה מסוימת יכול להיות תמים ולעתים נוטה למצבי רוח, במיוחד כאשר החלומות שלו לא מתממשים". גורמים בפרקליטות מסרו בתגובה: "העובדה שחוות דעת מראה שאדם אינו אלים אינה הופכת אותו לחף מפשע".
און די אליין ביסט מודה אז ער האט נישט ערענסט ווער ס'זאל זיך אנעמען פאר אים, הלא דבר הוא.
אזוי האט דער ניק 'פאררקיסט געפרעגט!
לאמיר טאקע לערנען פשוט פשט, וואס איז פשט אז אליאור זאל צושיידן א פארפאלק?
טאקע א שווערע קשיא אויב וואלט ער אזוי געטוהן אבער ער האט דאך אזא זאך קיינמאל נישט געטוהן
אדרבא ווייז מיך אויף אז יא, גלייבסטו נאך די צייטונגען פון די שונאי ישראל נאך וואס איך האב געפרעגט
אזעלכע שטארקע קשיות אויף זיי, און נאך וואס איך האב שוין אויפגעוויזן אז זיי זענען משקר???
דער אמת איז אז זיי האבן זיך ארומגעהארגעט כסדר און אליאור האט יעדע מאנטיג און דאנערשטאג
שלום געמאכט ביז ס'איז געקומען א מצב וואס זי האט געפלאצט און זי האט מער נישט געוואלט הערן
פון אים, דער מאן אליינס דוד ש' איז מודה אז ר' אליאור האט אים כסדר געגעבן עצות וויאזוי די שלום בית
זאל זיך האלטן נאר ער איז זיכער אז צו זיין פרוי האט ער געזאגט עפעס אנדערש אבער קיין ראיה דערפאר
האט ער נישט.
אבער אויב גלייבסטו מיר נישט נאר די גלייבסט נאר די פרייע אנטעסימיטן וועל איך דיר ברענגן א קאפי
פון די 'מעריב' צייטונג ווי דארט זעט מען אז די פרוי האט זיך אפגערעדט אויף איר מאן פאר די חוקרים
און אז זי האט געליטן פון אים דארט זעט מען שוין אויך אביסל בערך אויף וועלכע סיסטעם די חקירות זענען דורכגעפירט געווארן.
האם המתעללת: אני אמא נורמלית מאד
תמלילי חקירותיה של האם שהתעללה בילדיה והפכה לעדת מדינה חושפים את העימותים עם החוקרים, ההכחשות והסדקים בגרסתה
*-- שמואל מיטלמן | 5/3/2009 10:44 *--upper kit*
*-- >Article, Credits, Toolbar **-- Article, Credits, Toolbar ******** type="text/" src="/online/nrg/include/js/wmv_player_small.js">******* type="text/" src="/online/nrg/include/js/slider.js"> *--global_section_pic* *******> *--art_global_gallery_picture*הפרשה הזו מסרבת לרדת מהכותרות: במשך שנה תמימה הכחישה האם החרדית מ' מירושלים את ההאשמות לפיהן התעללה בשמונת ילדיה ושה"רב" אליאור חן, ועוד שלושה מחסידי הכת שלו היו שותפים למעשיה. ולא עזרו כל מאמצי החוקרים לשכנע אותה להודות, לפחות בחלקם של חן ואנשיו, בפרשת ההתעללות המחרידה שהבהילה שני ילדים רכים, פצועים, לאשפוז דחוף בבית חולים: האחד עם כוויה קשה ברגליו והשני, חסר המזל, עם דימום מוחי שהפך אותו לצמח. וכן, היה גם ילד שלישי ששבירת זרועו נראית, למרבה הזוועה, כפחות דרמטית.
האמא מירושלים החשודה בהתעללות צילום ארכיון: פלאש 90
בחקירותיה התבצרה האם בעמדתה, שתקה שתיקות ארוכות, התעמתה עם החוקרים, והרחיקה את עצמה ואת חבריה, אותם כינתה "הצדיקים" ו"אחי היקרים", מהמעשים הקשים, בבחינת "לא היו דברים מעולם" ו"אני לא יודעת מה רוצים ממני".
גם במשפטה היא כפרה באשמה, ואילצה את התביעה להעלות לדוכן העדים את ילדיה.
כל זאת עד לתחילת השבוע, כאשר הפרקליטות וסניגוריה של האם הודיעו במשותף, בצעד מפתיע, לבית המשפט המחוזי בירושלים על הסדר טיעון שהושג ביניהם. על פי ההסדר, הודתה האם בכתב אישום מתוקן ובעבירות קלות יותר מאלה שיוחסו לה ("אלימות במחדל" - בכך שנמנעה מלדווח על מעשי אחרים, במקום התעללות פיסית ממש, במו ידיה).
זאת תמורת הפללת ה"רב" חן, הנתון במעצר בברזיל וממתין להחלטה בבקשת הסגרה מישראל וחסידיו, העומדים לדין בנפרד בפרשה זו: דוד אברהם קוגמן, אברהם מסקלצ'י ושמעון גבאי.
*--global_section**--<<>>***--header*
"העדות פרצה את הדרך לפענוח הפרשה"
חברי הכת התמהונית והאלימה מואשמים שביצעו "תיקונים" בשמונת הילדים, ובעיקר בשניים הרכים, בני ארבע וחמש, וזאת על פי הוראת חן. "תיקונים" אלה כללו טלטולים, הכאות, כפיתה, שריפת איברים והאכלת הילדים בצואה. הם כופרים באשמה.
האם, שנמחקו נגדה האישומים שהשתתפה עם חבריה בהצמדת בנה לתנור חשמלי לוהט ובטלטול בנה השני עד לאובדן הכרה קבוע, התחייבה להעיד במשפטם ולהצביע עליהם כעל מבצעי המעשים. היא הסכימה לעונש של חמש שנות מאסר בפועל, שנראה קל יחסית למעשים בהם הואשמה במקור.
אין פלא שסניגוריה, עורכי הדין ראובן בר חיים ודבורה אטיה מרוצים מההסדר ורואים בו הישג. גם נציגי התביעה, עורכי הדין נורית בלובשטיין ודניאל מור, מרוצים. האם הנאשמת, שהיא עדת המפתח בפרשה, יצרה מפנה דרמטי בתיק, כאשר שברה את שתיקתה הממושכת ואפשרה התקדמות דרמטית בהליכים נגד
הנאשמים האחרים.
עד כה לא נחשף מה בדיוק תאמר האם בעדותה החדשה, "שפרצה את הדרך לפענוח הפרשה", כדברי הפרקליטות. ברור שהיא מצביעה על מבצעי ההתעללויות בילדיה ועל ההוראות שקיבלו ממנהיגם אליאור חן, אולם הפרקליטות שומרת את הקלף החזק שלה צמוד לחזה.
אבל דווקא על רקע זה, מרתק לעיין בהודעות שמסרה האם במשטרה במהלך חקירתה, עד לתפנית בגרסתה.
ההודעות, הנחשפות כאן לראשונה (עם קיצורים הכרחיים), השתרעו על פני עשרות שעות של חקירות ומעידות על מאבק המוחות בין חוקר לנחקר, על שתיקתה ואמונתה הקשוחה של האם (סניגוריה טוענים כי היא נשלטה והופנטה על ידי אליאור חן) ועל הדמויות והאירועים החריגים, באותה דירה ירושלמית ששימשה זירה נוחה לפגיעה מכוונת ובלתי נסלחת בילדים. אבל הם גם מעידים על השינוי ההדרגתי שחל בה והביא בסופו של דבר להפיכתה לעדה.
*--global_section**--<<>>***--header*
סיפור בלשי למתחילים
שלושה חוקרים עמדו בעימות חריף מול מ' בחקירה ב-18 במרץ 2008. ראש הצוות, עליזה ארוך, חוקרת מנוסה, שידלה את האם שוב ושוב לדבר.
חוקרת: ספרי לנו כבר את האמת. צאי מהקיבוע שלך. אנחנו יודעים הכל. תגידי לנו בדיוק מה קרה. מ' (בדמעות): "סיפרתי לכם כבר את האמת על בעלי, ד'".
בסדר, אנחנו יודעים עליו הכל. . . שלדברייך הוא התעלל בך, הרביץ לך. אני נוטה להאמין לך. אבל בואי תספרי לנו מה קרה בבית. אזרי אומץ, תתנקי, תיטהרי, תוציאי את זה ממך. הדמעות האלה לא שוות אף אחד. "הלב שלי הוא קשה".
אז בואי תספרי לי, אני מחכה. הבטחתי לך שתראי את הבת שלך. עמדתי בזה. אז בואי, תני קצת משהו מעצמך, ראבאק. מה את חושבת שיש לך עסק עם מטומטמים?
כשהאם ממשיכה לשתוק, חוקר נוסף מנסה טקטיקה אחרת: סיפור בלשי למתחילים. "תחשבי", הוא אומר לה. "שיש עכשיו שלושה ילדים שלך במטבח, ואת שומעת כוס נשברת. את באה למטבח אבל כולם שותקים. את שואלת: 'מי עשה את זה?', אבל אף אחד לא עונה לך. את רואה שאחד מהם עומד על השיש ומנסה להוריד כלי מהארון ואז ברור לך שהוא שבר את הכוס. אז את תכעסי עליו עוד יותר. אבל אם הוא יגיד לך: 'סליחה אמא, בטעות נפל לי', אז את תגידי לו: 'לא נורא, חמודי. קורה. בפעם הבאה תיזהר'.
"מ', תראי , זה המצב שאת נמצאת בו כרגע. את עכשיו מחזיקה את שבר הכוס ביד, ויש לך אפשרות לשים את כל האמת על השולחן ולנקות את עצמך".
גם התחבולה הפשוטה הזו לא מעודדת את האם לדבר. בנקודה זו החוקרת מחליטה לשאול אותה ישירות: "מה קרה עם התנור?". האם: "כבר אמרתי לכם את האמת".
מה, שהילד נצמד לתנור ושמיד לקחת אותו?
"כן".
אבל לכאלה כוויות צריך להיות מגע עם התנור... אני רוצה שתגידי לי עכשיו את האמת.
"הילד, הילד. . . זה הוא שנשרף. הוא זה שלא זז".
ילד שנוגע באש בורח מיד.
"נכון, זה הפלא שהוא לא...".
לא הצליח לברוח? וואי, וואי. אנחנו לא מאמינים.
חוקר שלישי מצטרף ומטיח בה: "על מי את מגוננת? שייגזר דינך בבית דין שלמטה. את יודעת, רב ידוע שראה אותך, מכוסה פנים ועם ספר תהילים ביד פשוט נחרד! אני מרגיש שאני מדבר עם חומה אטומה".
ואז החוקרת מאבדת שליטה, כנראה במתכוון ומסכמת: "איפה האזיקים שלך? בואי אחזיר אותך. נאריך לך מעצר ולא תראי אותנו שמונה ימים. היינו שטיח בשבילך שתגידי את האמת. אף אחד לא יראה אותך. שתישרף באש הגיהנום... מגינה עליו... כפרה על הילדים שלך... אני מאחלת לך שננקום דמך ולא תראי אור יום".
*--global_section**--<<>>***--header*
מפגש עם הילדים
האם התבצרה בשתיקתה. בשלב זה הפגישו החוקרים את האם עם חלק מילדיה, שפרצו בבכי, בתקווה שמהלך זה ישנה את גישתה - אך לשווא. "והכי חשוב, מתוקי", היא אמרה לאחד הילדים, "זה להתפלל כל הזמן. תבקש מה' שיוציא אותי מכאן... הם צועקים עלי ומקללים אותי דברים רעים, אבל אני לא עונה... אני אהיה חזקה".
כמה ימים אחר כך, ב-1 באפריל, נפתחה יותר האם. היא אמנם עדיין לא הצביעה על חבריה כאשמים במשהו, אבל החלה להסיט את האחריות על הילדים לכיוונם. היא גם סיפרה שהיא "מפוחדת ומבולבלת", וקשה לה מאוד להיות בלי הילדים, "בהם טיפלתי כל השנים במסירות נפש ואהבה".
לדבריה , היא ובעלה נקלעו למשבר, והיא ביקשה ממנו לעזוב את הבית ולהכניס לביתם את הגברים כדי "להקל על המתח בינינו". קוגמן, גבאי ומסקלצ'י היו, לדבריה, אנשים שלמדו תורה עם בעלה. עקב המשבר בין ההורים גם הילדים, לטענתה, "החלו להתנהג בצורה פראית, להרוס ולהשחית".
על רקע זה הודתה שגם הגברים בדירה סייעו לה לחנך אותם, ללמד אותם ולשמור עליהם: "הרגשתי שהיה בילדים משהו נפשי שהציק והזיק להם, והם היו צריכים הרבה מעבר לרק מילה קשה פה ושם או מכה על היד".
"בסך הכל", היא הוסיפה תוך שהיא מתחילה להסיט במרומז את האחריות לכיוונם של הגברים, "רציתי את טובת הילדים. לא הייתי נוכחת כל הזמן במה שנעשה אבל החברים היו מספרים לי מה קורה לילדים. לגבי המעשה (הכוויה הקשה) שקרה לילד עם התנור - לא הייתי באותו זמן בחדר, ואני יודעת שהגברים סיפרו לי שהוא נכווה בגלל שעמד ליד התנור. אני באמת לא יודעת, והם אף פעם לא שיקרו לי. האמנתי להם. ממה ששמעתי מהם הבנתי שהם ישבו ודיברו והילד עמד ליד התנור ונשרף תוך כדי שהם מדברים".
*--global_section**--<<>>***--header*
"הם סך הכל אנשים טובים שרצו לעזור לי בתקופה קשה"
עוד הודתה בחקירה הזו כי שני הילדים עברו "תיקונים בגלל שסבלו ממשהו שהציק להם", אבל טענה שהאמינה שהדבר יעזור להם.
"היו ניעורים של הילד שיקשיב ומי שעשה את זה היו אברהם ושמעון. פעם אחת ראיתי שהם קשרו לו את הידיים עם חבל כדי שלא ישרוט עצמו בפנים... האמנתי שבסך הכל זה לטובתם. לא שמעתי שהגברים הרביצו לילדים עם פטיש על הראש או שכפתו אותם באזיקים. אני יודעת שהם לא כיבו עליהם סיגריות... לא לי ולא לחברים שלי יש עבר אגרסיבי ואלים.
"לא נטרפה עלינו דעתנו פתאום והחלטנו להתעלל בילדים חפים מפשע. חלילה. זה לא התחיל במכות או בדברים קשים. לא היה משהו מתוכנן לגרום חבלות לילדים, כדרך חיים. אני והם קיווינו בכל רגע שהמצב ישתפר... קרו טעויות ומכות חזקות ואני מאמינה לחברים שמה שהם סיפרו לי זה אמת, כי הם לא אנשים רעים... הם סך הכל אנשים טובים שרצו לעזור לי בתקופה קשה וכוונתם היתה לעזור לילדים ולא להזיק להם... לא אני ולא החברים שלי אנשים מסוכנים לחברה".
ה''רב'' אליאור חן. צילום: ארכיון מעריב
גם לגבי אליאור חן, עמו התייעצה, היו לה בעיקר דברים טובים לומר: "איש ירא שמיים, רגיש, שדרכו אינה חינוך באלימות. הוא תמיד שמר על צניעותו ועל השם שלו.
"הוא לא אהב שתהיה לו קבוצה גדולה אבל בגלל שהיה אהוב וחכם כולם רצו להיות איתו. האמנתי שהעצות שלו טובות... הוא יעץ לבעלי לצאת מהבית ולא להטריד אותי... הוא אמר שיש לערוך תיקונים לילדים, והוא זה ששלח את קוגמן וגבאי לעזור לי בבית".
כאמור , לטענת הפרקליטות, התמונה השתנתה לחלוטין עם מסירת עדותה החדשה של האם והסדר הטיעון שחתמה עליו. אבל הסניגורים של "חבריה, הצדיקים" יקשו עליה בעדותה המפלילה, ויעמתו אותה מן הסתם עם תיאוריה בהודאות הראשונות. או כפי שטען אתמול סניגורו של אליאור חן, עו"ד אריאל עטרי: "אם האם תמסור עדות אמת-אליאור חן יכול להיות רגוע. אם היא תשקר-נחשוף זאת בבית המשפט".
"און וואס איז דער הסבר אז ער זאל גיין וואונען ביי איר?"
אויך א גראבע שקר, ער האט נישט געוואונט ביי איר,
נאך וואס זי האט זיך נישט קיין עצה געגעבן האט
ער מסכים געווען אז "זי" זאל זיך אריינציען צו אים אויף אפאר וואכן, דאס האט ער פשוט געטוהן אלס הכנסת
אורחים און גמילות חסדים וואס קומט פון זיין ריינע ווייעכע הארץ פאר ווער ס'קען אים, נאך אפאר וואכן איז געשעהן
די שריפה וואס דאס קינד האט זיך פארברענט דעמאלץ האט אליאור מחליט געווען אז ס'איז נישט קיין תכלית און ער
האט איר געבעטן זי זאל אהיימגיין זי האט אנגעהויבן צו וויינען אז זי קען זיך נישט אליין אומגיין מיט אכט קינדער
האט אליאור איר געזאגט אז ער וועט אריינשיקן יעדן טאג אפאר פון זיינע בחורים אויף במשך די צייט וואס די קינדער
זענען אויף.
"און די אליין ביסט מודה אז ער האט נישט ערענסט ווער ס'זאל זיך אנעמען פאר אים, הלא דבר הוא."
ניין ס'איז נישט אמת איך בין נישט מודה, איך האב דאך אויסגערעכנט ביי די ערשטע הודעה אין די אשכול
א רשימה אדמורי"ם ורבנים מפורסמים וואס נעמן זיך אן פאר אים, נאר אין א"י צוליב די שרעקליכע פרסום
הדברים און פון די אנדערע זייט זיין ווייניג באקענונג מיט מענטשן האט גורם געווען אז ס'זאל זיין שווער
ארויסצונעמן חתימות לטובתו.
אבער כ'האב שוין געשריבן אז א חשובע ספרדישע מורה הוראה וואס ער איז געווען אלע יארן די רב
פון משפחת חן אין ירושלים, הרה"ג ר' יוסף אוסתר שליט"א, האט יא געשריבן זייער א שטארקע בריוו
לטובתו, און אזוי אויך איז דא אסאך בריוון פון חשובע ת"ח, ספרדים, אשכנזים, חסידים, פון א"י וואס
קענען אים און זיי שרייבן אז דאס איז א 'עלילת דם', נאר היות זיי זענען נישט צו באוויסט איז נישט
קיין גרויסע אופטוה צו פארשפרייטן די בריוון, דאס איז אבער זיכער אז יעדע איינע פון די בריוון,
סיי פון די רבנים וואס קענען אים פערזענליך און סיי פון די וואס קענען אים נישט, איז טויזנט
מאל שטערקער ווי אלע פרייע צייטונגען (אפילו פרומע) אין א"י.
תוקן על ידי מזלמזל ב- 01/12/2009 02:48:56
נשלח ב-1/12/2009 15:04
פאררקיסט, ביטע מגיב זיין צו מיינע ענטפערס האבן דיך צופרידן געשטעלט אדער נישט טאמער נישט ביטע שרייב אראפ פונקטליך וואס איז דיך שווער און איך וועל דיך ענטפערן בעז"ה.
נשלח ב-1/12/2009 16:25
יא טייערער מזל, דיינע ענטפערס זענען מורא'דיג, און איך האף (באמת) אז דו שרייבסט אמת'ע פאקטן, ביי יעדע פרשה וואס ס'נאר ארויפגעקומען אויפן טיש זענען שטענדיג דא מיימינים ומשמאלים, און ביידע האבן זעק מיט טענות און ראיות אז זייער ווערסיע איז דער אמת'ע, איך האב ביזדערווייל נאכנישט געטראפן דא אויף היידפארק א שרייבער וואס מ'זאל אים קענען גלייבן אויף הונדערט פראצענט, אבער ניכרים דברי אמת, דיין ווערסיע אין די מעשה צייגט זייער אמת'דיג, און אוטענטיש, און איך האף אז ס' טאקע אמת.
א דאנק פארן מיר אויפקלערן, און איך האף אז דו וועסט אונז טאקע ווייטער אפדעטן מיט די ווייטערדיגע אנטוויקלונגען.
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
