לפני תשע שנים בעקבות התגברות המהומות בשכם ננטש קבר יוסף, לאחר הנטישה, עטו מאות ערבים פראי אדם על המקום והחריבו אותו כמעט לחלוטין, הם העלו באש את המתחם כולו שברו את כיפת הקבר והניפו דגלי אש"ף לאות ניצחון, מאז ועד היום עומד המקום נטוש ומופקר והחרפה זועקת לשמיים, חרפה אשר הגיע הזמן להסירה לא היום כי אם אתמול.
שכם זו עיר רצחנית ותמיד היתה כזו. מעולם לא נמכרו שם בתים או חלקות קרקע ליהודים {למעט חלקת יוסף}, וגם ישוב יהודי ממשי מעולם לא הוקם בשכם. מה שכן, לפני 29 שנים חזרה הנוכחות היהודית לשכם כאשר קבוצה מצומצמת של אנשים החלו ללמוד במתחם קבר יוסף, מעשה אשר הביא בפועל להקמת הישיבה במקום. ישיבת עוד יוסף חי פעלה בשכם במשך 20 שנה. מאות מתושבי יו"ש ומחוצה לה למדו במקום ובעצם החזיקו את הנוכחות היהודית במרכז שכם. חשיבותה של הנוכחות היהודית בעיר שכם אינה מוטלת בספק.
לדעתי לפחות מדובר באבן יסוד להתיישבות ביו"ש, יסוד אשר מעמיק את אחיזתנו בארץ ישראל, יסוד אשר מהווה תמרור עצור ברור אל מול הכוונות לקבע מציאות של מדינה לערבים בלב הארץ, יסוד שמחבר את העם ליהודה ושומרון, יסוד שהתפללנו וחלמנו לממשו משך אלפיים שנה.
ועכשיו כעבור תשע שנים של הפקרת המקום, תשע שנים של חולשת הרוח וכניעה בלתי נסבלת לטרור הערבי, הגיע הזמן לומר די! מספיק! אנו דורשים לחזור לשכם ובכוונתנו לממש דרישה זו. המקום ננטש בטיעון ביטחוני ובמשך שנות הפיגועים הקשות אולי נעמדנו מן הצד, חסרי אונים, אל מול רצחנותם של הערבים, אבל כידוע כבר מספר שנים ששכם כבושה מחדש ולצה"ל היכולת לשלוט בשכם ביד רמה. תשתיות הטרור קוצצו כמעט לגמרי בעיר, עד כדי כך ששכם אינה מכותרת היום. כל המחסומים סביבה הורדו וכל ערבי מבלטה יכול לצאת ולהיכנס באופן חופשי.
לפיכך אין שום תירוץ אשר מתקבל על הדעת בעניין זה. לא נעמוד מן הצד כשקבר יוסף מופקר ומבוזה, לא נעמוד מן הצד כשצירים במרחב שכם כמו ציר איתמר הישן וכמו הציר למצפה בהר עיבל סגורים ליהודים, לא עוד.
בני ישראל בעודם במדבר צעדו עם עצמותיו של יוסף במשך 40 שנה במאמצים רבים בדרכם אל הארץ הנכספת עד שקברהו בשכם. הלא היא העיר העברית הראשונה, פשוט לא יתכן שלא נשוב.
אסור לתת להפקרות זו להימשך במיוחד בימים אלו בהם מתרברב ראש הממשלה על ה"קונצנזוס" שהצליח ליצור בדבר הקמת מדינה לערבים. במיוחד בימים אלו בהם נעשים מאמצים אדירים בידי כל העולם לבלום ולהקפיא את מפעל ההתיישבות בשטחי יו"ש. נעמוד איתן ונשוב לשכם, פעולה אשר יש בה כדי להעמיק את אחיזתינו בארץ ישראל, פעולה אשר יש בה כדי לבסס מחדש יסוד החשוב כל כך לבניינו של מפעל ההתיישבות ביו"ש ולהרמת רוח העם.
בראש ובראשונה נדרשים אנו לפתוח בוויכוח ציבורי רחב על אי נוכחותינו כיום בקבר יוסף. נדרשים אנו להזכיר שאפילו בהסכמי אוסלו האומללים נשאר שטח זה בידיים יהודיות. אנו צריכים לזכור כי מיליוני יהודים כוספים ומתפללים כל יום על יוסף הצדיק. נדרשים אנו לקרוא קריאה חזקה ברוב עם נגד הכניעה לטרור ונגד חולשת הרוח הלאומית של ממשלת ישראל וצה"ל.
אנו צריכים לדרוש לחזור לשכם ולהשיב את הנוכחות למקום ולכל המרחב. להבנתי אפשרי הדבר. בכל וויכוח שיווצר סביב שאלה זו תהייה ידם של אלו הנאמנים לארץ ישראל על העליונה. מה יגידו? איזה תירוץ יש שיכול להצדיק את אי חזרתינו למקום? אם יגידו מסוכן ביטחונית, נגיד אז למה שכם פתוחה ואינה מכותרת? אם יגידו התנחלות, נאמר שמעולם לא התקבלה החלטת ממשלה וגם לא כל החלטה אחרת לעזוב את המקום. ואם הערבים יאיימו להשתולל עקב חזרתנו, נדרוש מצה"ל לענות להם ביד קשה ובלתי מתפשרת.
לפיכך בימים אלו ממש מתארגנת קבוצה, אשר יחד עם כוחות רבים ומגוונים, תחל בתהליך השיבה לשכם. בכוונתנו לפעול בשלושה שלבים. בשלב ראשון נעמיד דרישה ברורה לחזור לשכם ולהסיר את החרפה, לאחר הצבת הדרישה, בשלב השני נקיים צעדי מחאה שונים ומגוונים. ואם גם זה לא יעזור, בשלב השלישי נתגבש יחד לגרעינים אשר ישובו למקום וישהו במתחם הקבר אשר בשכם.
בכוונתנו לא לנוח ולא לשקוט עד אשר מציאות זו תתאפשר לא נשתוק עוד, חובתנו לעורר את השטח סביב עניין זה. חובתנו לייצר חזית רחבה בדבר דרישה זו. אנו צריכים להניע את המערכת הפוליטית וגם הצבאית בדבר חובה זו שהיא גם חובתם לשוב למקום.
לא מספיק רק לדבר או במקרה הנוכחי לכתוב. צריך גם לעשות. בע"ה כבר ביום חמישי הקרוב ט' בכסליו בשעה 5.30 נתכנס יחדיו בכיכר מחנה חורון בצומת הכניסה המרכזית לשכם ונדרוש לשוב לשכם. בע"ה בחודשים הקרובים יתקיימו פעולות רבות ומגוונות והצלחתם תלויה גם בהתגייסות הציבורית והמעשית לטובת נושא זה. זעקתו של אחינו יוסף לא תענה עוד בקול ענות חלושה אלא ע"י תנועה ציבורית רחבה שמטרתה ברורה ונהירה לשוב אל העיר העברית הראשונה.
