פשרה של הקנאה מהי?

איננו בני אדם שלמים, אף לא מתוקנים, יש בנו יצרים, קיימים בנו תאוות ומקוננים בתוכנו מידות רעות. איננו מנסים להתכחש להם כי אם לעבוד  עליהם, לתקנם ולהיות אנשים טובים יותר.

אולם אע"פ כי מידות רעות המה ויש למגר תופעתם, אכן סיבה יש להימצאותה של הרעה כל מידה באשר היא מביאה הנאה לאדם, אם כי הנאה פסולה אך סוף כל סוף הנאה לפי מחשבתו של האדם אם זה גאוה, כבוד, שליטה, תאוה וכו' וכו' וא"כ יובן כי ימשך ליבו של האדם אחר הרעה אשר הנאה יש לו בה.

אמנם כאשר אתבונן במידת הקנאה אשר יקנא האדם את רעהו במעלותיו הטבעיות, עושר, כבוד וכו' אם נשייך את הקנאה לרשימת מידות הרעות אשר יצרו מושך ליבו אליהן מאד אתמהה במה ימשך ליבו לקנא את חברו אחר שאין לו בזה תוחלת כלל ומה הנאה יש לו בה? רק ההיפך הוא הנכן כי הקנאה תאכלהו ולא תתן לו מנוחה עד אשר יפול בשחת רגליו וכמאמר החכם רקב עצמות קנאה, והוא ענין פשוט במציאות כי הקנאה רק גורמת רעה לאדם אף לפי מחשבתו ואינה מועלת לו במאומה אף לא הנאה בת רגע כי אם ההיפך מזה.

על כן אבקשכם לפתור לי תעלומה זו מאין בא לו לאדם הדחף לקנא את רעהו המצליח יותר ממנו.