*--

הדיסק ''שמו של מלך'' של להקת ישיבה בויז צילום עטיפה

העיבודים החדשנים מפתיעים למדי. אלי גרסטנר, מי שאחראי כאן על הלחנים, העיבודים והניצוח, אחראי על הכל חוץ מהקול; רק ברצועה 8 שמעתי מבוגר נכנס ונותן כמה מילים על המיקרופון, ביגון המנצח של 'מיאמי', עשה את זה הרבה יותר.

אם אצל מיאמי וביגון הכרזתי על התכווננות מסויימת לכיוון הדאנס העכשווי, אז אצל הבויז אומר שהתקדמנו (או שמא התרחקנו) בעוד כמה דברים;  כאן אפשר למצוא בכיף צרחות גיטרה בדיסטורשן של להקות רוק שמכבדות את הגיטרה יותר מעצמן. לא פעם קולו של אחד הילדים 'נשרף' בצרימה והודה לאקטרוניקה שהביאתו עד הלום, והעיבודים נשמעים חדשנים בצורה מפתיעה עד מטורפת.

הפיירוביט שלי  הוא 'תורה ציווה'; קטע מזרחי-חסידי בעל אומץ נדיר. הוא מתחיל כמו קטע רוק חסידי, נוגע במזרחי בארוכה, חוזר לרגע (עם ילד אחר) לרוק, ואחרי שניות חוזר שוב לקצב מזרחי. קשה לי לנחש אם הקהל יכעס כשאניח על הפלטה את הקטע המבלבל הזה. מעבר לפייבוריט הלזה; תמצאו כאן  מגוון; שירי רגש כמו 'המלאך' המשובח, שיר חתונות בשם 'עוז והדר' שיצא פחות מדליק, אך בהחלט הרבה יותר מרעיש. אם אתם זקוקים לשמחה ומוכנים ללכת על זה בכח - לכו פשוט על זה.
אם נצא לרגע מהכותרת המלחמתית בין הישיבה-בויז לפרחי מיאמי, נמצא שאולי הכל רק בדמיון.

למען האמת האחראי על הבויז הנ"לו הוציא את הדיסק לשוק בדיוק בזמן הכי פחות מלחמתי. הפרחי יצאו לאור עוד בתקופה שהיה אסור לשמוע מוזיקה, והבויז הגיעו הנה עם אלבום חדש בתקופת החגים, עת מי שלא שומע מוזיקה נעמד מעצמו בפינה וממתין לענישה. נחזור לרגע לזירה; הישיבה-בויז הביאו פייט נאה לפרחי-מיאמי, אך נדמה לי שהפרחי לקחו את המתכת אחרי קרב שכולו נחמדות.

באדיבות עולם קטן. את נדב תוכלו לשמוע גם ברדיו וגם ברשת בתוכנית­סבבת שלום

מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/973/038.html?hp=1&loc=41&tmp=1207

_________________

תוקן על ידי פסנתר_כנף ב- 03/12/2009 20:51:18