בחורי ישיבה????? כולם ככה?????

אנגלה,
הייתי קצת בוטה, אבל לי עשה רושם שממש עשית העתק/הדבק..

לא מהרתי להתיר, אבל מהרתי לבדוק מה הבסיס ההלכתי, והבאתי את מה שמצאתי, כמו כן מצאתי גם פסקים בני זמננו שמתירים אבל לא ראיתי לנכון לצטט, כי בפרקטיקה כל אחד ישאל את רבותיו..
אני חושב שאת מדי יוצאת מתוך הנחה שאצל אחרים זה עובד בדיוק כמו אצלך, אצלי למשל אני עלול להתנסח בצורה שבדיבור לא הייתי מתבטא וכן להפך, ככה שזה ממש משתנה מאדם לאדם..
אני באופן אישי בפן ההלכתי יותר רואה את הצד להתיר ובכ"ז לא חש צורך לכתוב בהכרח אלוהי-ם אלא מסתפק באלוקים. (אגב, המקורי הוא גם ללא ו' כך שגם איך שהוא כתב זה לא שם שמים)

עד כמה שאני יודע, ואיני מומחה בעניין, תורתו של דארווין מתעסקת בעיקר בהשתלשלות אחרי הבריאה ולא בנקודת ההתחלה, אמנם במבט נוסף את צודקת כי הרמב"ם אמר "מנהיג" ולא "בורא", כך שגם אם הוא מסכים עם הימצאות הבורא הוא עדיין כופר בהנהגתו התמידית ולכך התכוון הרמב"ם ז"ל, א"כ יוצא לכאורה שדארווין כן עונה להגדרה "מין".

אז אם את הגננת והוא הילד אני מעדיף להיות צופה מן הצד..;)
בכולופן, בין אם הוא מאמין במה שאמר או לא, (אישית, אני מניח שלא) הוא יצג את הניק שלו בצורה מוצלחת..

אבל אלו באמת טענות שחולפות אצל כל מתבגר בעולם החרדי..
(מקווה שלא תעלב פרובוקטור, אתה או הניק שלך..)

אנגלה.

הנושאים שנדונו היו ההבדלים בין מגבלות תרבותיות-סוציולוגיות לבין איסורי תורה,האבולוציה והתורה,קריאת ספרי מינות,והזכרת השם.אשתדל לגשת לנושאים אחד אחד ולבאר את עמדתי.
אומר מראש שלא כל אמירה שיצאה ממני במהלך הויכוח היא אכן הבעת עמדה אישית,החשיבות העליונה בעיני נתונה לדיון אובייקטיבי והוגן על כל נושא מבלי לערב דעות קדומות לכן מטבע הדברים העליתי את הטיעונים שנוגדים את דעת כולם,לא כדעה אישית כי אם כהצגת הדברים בצורה אובייקטיבית.
א.ספרי מינות,אין ספק שישנם מקורות תורניים לאסור קריאת ספרי מינות,למרות שיש גם המתירים כפי שהבאתי לך את הרמב"ם שקרא בעצמו את כתביו של אריסטו ואת כל ספרי ה'צאבה' שהוא ספר שעוסק בעבודת אלילים.
אך הגישה שלי לעניין היא בצורה שונה,כיון שאני ניגש לאותם ספרים מתוך רצון לבחון בצורה אובייקטיבית את אמיתות הטיעונים של שני הצדדים,אני אדם ספקן ומאמין בדיון אובייקטיבי ולכן רוצה לבחון את הנושא לעומקו.מבחינתי, העובדה שהוריי ומוריי לימדו אותי על היהדות אינה מספקת את חקר האמת.באותה מידה שהשקעתי בקריאת ספרי פילוסופיה בעלי אופי כפרני כניטשה ויום השקעתי גם בקריאת ספרי יהדות כמורה נבוכים כוזרי וקרקרש.
ב.נושא הצפייה בסרטים וקריאת ספרים.דעתי היתה שישנו הבדל תהומי בין איסורי תורה לבין מגבלות סוציולוגיות שנולדות מתוך התהוות של חברה שמרנית ובדלנית.בלשון הרע יש ללא ספק כמה וכמה איסורי תורה מובהקים מול צפייה בסרט או גלישה באינטרנט שאינן אסורות מהתורה,ואפילו במקרה של סרטים עם נשים שאינן צנועות במידת הצורך יש פוסקים המתירים.
תשאלי כל אדם חרדי מה הוא מעדיף, שבנו ידבר לשון הרע או שתהיה לו חברה והוא ישמור נגיעה,למותר לציין שחברה עם שמירת נגיעה היא לפי רוב הפוסקים אפילו לא איסור דרבנן ולפי חלק מהפוסקים זהו איסור מדרבנן,אין כל ספק שהתשובה תהיה שהוא מעדיף שבנו ידבר לשון הרע (אל דאגה עשיתי מחקר אמפירי בקרב אוכלוסיה מייצגת),הסיבה היא כי עבירות מסוימות הינן עבירות סוציולוגיות שמפקיעות חברתית את עובריהן מכלל הקוים האדומים של החברה החרדית.
ג.האבולוציה.כבר הזכרתי שאין כל סתירה בין האבולוציה (למי שמכיר את התיאוריה מעבר לרמת הכותרות) לבין התורה,ישנם מדרשים שמוסיפים גישות שונות לנושא בריאת העולם כמו שיש מדרש בפרקי דרבי אליעזר שמשמעותו היא שהעולם לא נברא יש מאין,כך שצריך לבחון את הנושא לעומקו ויש אנשי אקדמיה ורבנים שדנים בנושא.מה שחרה לי זו השלילה המוחלטת מבלי לחשוב בכלל על הנושא,אני עצמי לא מביע דעה אלא רק מציג טיעון שיש לבחון אותו עניינית.
ד.הזכרת השם.יש הבדל בין כינוי לאלוקים שבו אנו מאמינים לבין הזכרת הישות בפני עצמה.כמו שיש אדם כישות ואדם כשם לאותה הישות כך ניתן להזכיר את השם כהגדרת הישות ולא כהזכרת השם עצמו.