| נשלח ב-22/4/2010 15:12 |
 |
| |
יואו, חברים! אתם מוכשרים! מישהו כבר אמר פה שכאב מעצים את הכתיבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 13:41 |
|
| |
ערימת ספרים נטושה
מספרת את סיפור אדוניה
שעזב מדעתו
לחול הים והשמש
שוב אין בו כח לדפדף
בחיי נערות
לעלעל
במה ואיך הן עושות
קופד ראשו מלילות של מלון
ומבטים של סרק
על מחלצות
שכל כולן פיתוי עמום
תמו חיוכיו
לעלמות של סתם
שהותירו בו
משהו מריר
ואת היחידה
שיושבת לך עדיין
על ערימת הספרים משלך
התמצאיני?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 14:46 |
|
| |
יש לך סיכוי לזכות בארבע מאות שקלים, הידעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2010 18:15 |
|
| |
מקווה, מתנדבת להסביר איך וממי אני יכול לגרוף 400 שקל כסף?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2010 17:32 |
|
| |
זאב כמו תמיד מדהים 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 12:40 |
|
| |
ניבטת אלי מעבר לעשן המדורות
כשרסיסים של אור כתום
עפים ברוח ועשן
צובעים את הריח החרוך בנקודת מבט
הם דואים בעלעלי החום
עד המפגש עם האויר הקריר
שם הם נמוגים לחדלון שחור
משהו שלעולם לא היה באמת
הם סובבים עדיין פה ושם בשחרותם העלובה
כאילו יש להם חיים
אבל האמת המרירה היא
שהם נדים לטלטלת הרוח
הגם אני הייתי מאורות התבלחה?
הגם אני אנוד לרוח?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2010 14:09 |
|
| |
תנוד לרוח בסיפור הזה. שלא היה באמת.
תיוולד כסלע, כעוגן, כזריחה - בסיפור אחר.
באמת שזה יקרה בסוף.
בעזרת השם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2010 16:11 |
|
| |
בצללים של ערב שחרורי נוגה
ערב שכולו מרגוע
ננסך בי עצב שכולו מתוק
עונג של שקיעה ביגון עצמי
שתיתי, מציתי, את כוס הראש
התעלסתי עם טיפות התרעלה
שברתי את עצמות הנוחם
כדי למצוץ את הלשד המר
הזיתי בהקיץ איך שאת ברחת
כשכמעט נגעתי
רצתי
ואור נעלם
ברגע קטן של התפכחות
גיליתי
ששם אני חי
ששם אני מת
תוקן על ידי זאב1 ב- 14/05/2010 16:53:52
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2010 17:54 |
|
| |
תגובה ראשונה:
וואו.
תגובה שניה:
יאפ.
רק למה פרספקטיבה של זמן
הופכת
יסורים של גסיסה, וכאב, ולידה,
לרסיסי מתיקות. משכרים.
אין בזה שום הגיון.
|
|
|
|
|
