המילים, השירים, המחשבות, שלי

לא, אינני רוצה להכאיב,

לא אוכל להשיב.

הרהורים מותרים,

חלומות אסורים.

אבל כשעיניה בעיניו,

כמו שמעולם לא הביטה בי.

חיוכה אליו,

כזה שמעולם לא זכיתי.

כשהיא צוחקת,

כך מעולם לא צחקה בגללי,

היא שותקת,

כפי שמעולם לא שתקה בשבילי.

הוא מצית משהו באישוניה.

הולך שבי אחרי תלתליה.

הוא ודאי טובע בעיניה.

פניו אל מול פניה.

והם כולם רואים,

רישום געגועים על מצחה,

וכולם יודעים,

כשצל החיוך מרצד על שפתה,

שיש אי שם מישהו האוהב אותה עד כלות נשימה.

כלות נשמה.

לא אני.

לא אני.

והיא שלו,

כמו שמעולם לא היתה שלי.

מישהו אוהב אותה.

מישהו אחר. זר.

לי אסור.

ולו מותר.