|
|
| נשלח ב-24/2/2012 01:47 |
|
| |
י"נ אפשטיין במבואות לספרות האמוראים, מתייחס ללשון המשונה של נדרים, נזיר, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד
בתמורה: התלמוד נלמד בע"פ עד סוף ימי הגאונים, ולכן ישנם הבדלי לשון בין הישיבות השונות, בני כלה, ותרביצא:
בנדרים: העריכה היא מישיבת מחוזא ולכן הדיאלקט שונה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2012 20:33 |
|
| |
לא זכיתי להבין את טענתך. רב יהודאי היה פומבדיתאי, והעובדה שהוא כיהן כגאון ישיבת סורא לא הייתה אמורה לגרום לו לשנות את הניב הפומבדיתאי שהיה שפת אמו, ובו כתב מנעוריו.
כך גם רב שרירא ובנו רב האי, שהיו ממשפחה פומבדיתאית, דיברו וכתבו בניב זה, וזה שהישיבה הייתה בבגדד לא היה אמור לשנות את לשון לימודם. אגב, מאן לימא לך מה היה הניב הבגדתאי?...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2012 01:59 |
|
| |
כדי להוכיח שעריכת מסכתות אלו היא של פומבדיתא, צריך להוכיח שאכן זו לשון פומבדיתא. לא ניתן לבסס הוכחה בדרך של "מי יימר". גם י"נ אפשטיין (שם) מתייחס לכך כאל פירכא, ולא סייעתא.
רב יהודאי גאון היה סגי נהור, ולא הוא כתב את תשובותיו. בנוסף, כתיבת התשובות בישיבות הגאונים היתה פעולה קיבוצית ונעשתה על ידי הממונה לכך. השווה רא"ש מו"ק פ"ג ס"ג: "דרב יהודאי גאון בעל ההלכות מאור עינים היה, ופעמים שהיו תלמידיו כותבין בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על לבו".
רב שרירא גאון נולד לאחר מעבר ישיבת פומבדיתא לבגדד.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2012 22:44 |
|
| |
עם כל הכבוד לרי"נ אפשטיין, אין חשיבות בעיני לאופן בו הוא מתייחס לדבר, אלא לגוף טענותיו. בינתיים טרם ראיתי פירכא על הנחותיי.
רב יהודאי גאון הכתיב את תשובותיו בעצמו. כך נראה מסגנון תשובותיו המוכר בקצרנותו הרבה. לפיכך סביר להניח שהן נכתבו בניב שבו הוא הכתיב אותן, הניב הפומבדיתאי, ולא בניב של הכותב בפועל, שאולי היה סוראי או מחוזאי.
רב שרירא ובנו רב האי נולדו בפומבדיתא. לכן אין חשיבות לכך שהישיבה כבר עברה לבגדד קודם לידתם, שהרי הם דיברו בניב הפומבדיתאי עליו גדלו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2012 23:20 |
|
| |
רב הירשמן, ייש"כ על המחקר. ( וכן לדער לץ על המ"מ.).
לעניות דעתי עיסוק בלשונות ושיפוט על פיהם, לאור הנתונים הקיימים, ישליכו את כל מעיין לעבר עולמות אין סוף של תהו וספקולציות .
גם התבטאות הראשונים בדבר "לשון נדרים משונה" לא התיימר לקבוע מסמרות בטיב אותו שינוי וגורמיו, וכנראה מפני התסבוכות העללות לעלות לכל מי שינסה לחרוץ דין ומשפט בתחום.
אם ישנו איזה דבר שממנו ניתן יהיה להסיק משהו, הרי הוא לא במבנה החיצוני של מהלכי סוגיא ולשונות המשמשות בו, כי הכל מעורבב. אלא דווקא בכיוון הערכי של המסכת. כלומר באופן היחס של הגאונים אל המסכת הזו ומסקנותיה. דווקא התייחסותה הקצרצרה של רב האי גאון יכולה ללמד יותר מכל על הכיוון אותו צריך לחקור.
יחס ערכי דומה מצאנו אצל הגאונים לירושלמי, סיבת הדבר לפי הרי"ף היא ראשוניותו ביחס לבבלי. אם אכן יוברר שהיחס לנדרים הוא באופן דומה או דומה לדומה, יש להניח באותה מידה שהסיבה זהה. כלומר מסכת נדרים נטולת עריכה והיא גרסא ראשונה שלא עברה ביקורת חכמים עד תומה יותר מאשר הסיבה שנוספו לה דברים אחרים שאינם ברי סמכא.
בין כך ובין כך לדעתי הכיוון הנכון לפתואר את החידה הוא הכיוון שמתגלה בהתייחסותם של הראשונים ובעיקר הגאונים לסוגיות המסכת הזו. ולדרכי ההכרעה בכל היכא שמהלכיה סותרים סוגיות אחרות.
 |
|
|
|
|
|