| נשלח ב-9/12/2009 16:35 |
 |
| |
הגיגים של אינסופית
אסיק, לא לשנות את זה לשירים!
זה לא שירים!
עכשיו זה סתם מכתב.
למעלה חבר שיחה נכנסת,
גניקולוג לעת מצוא בין רעיית עיזים לגילגולי שלג,
וממנו אליו לברוח
לוחם תמורות אמיץ, פראי ועקשן שלי:
והדף נשאר ריק. והבמה נשארת ריקה.
והקהל המאוכזב, עוד רגע ימאס בציפיה וילך.
זה לא יוצא לי. זה לא נהיה.
ואין לי בעיה עם מילים, אתה יודע.
אני לא רוצה לכתוב את זה בכלל!
אני רוצה לחיות את זה. את הדבר הכ"כ מיוחד שהיה שם, שלא מצליח לקבל שום הגדרה.
הרבה מעבר למה שדחסנו שם בכח, תשוקה ואהבה ותלות, כרגיל.
אח לנשק.
והקהל ממשיך לצפות, ואני ממשיכה להתאמץ,
והכי הרבה שאתה מעניק לנו זה סוף כ"כ בנאלי.
הקהל מבולבל מרגע לרגע, הבמאי והמפיק מתכוננים לעגבניות.
העיקר שאתה כבר לא כאן.
ושלשם שינוי זה הדבר הנכון לעשות.
============================
תוקן על ידי אינסופית ב- 09/12/2009 17:26:35
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 17:29 |
|
| |
בס"ד ההתחלה קצת לא ברורה. אבל אח"כ זה הולך ונהיה ברור יותר ויפה יותר... הרבה הצלחה בהמשך 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 17:45 |
|
| |
בכל האולמות אותה ההצגה..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 17:58 |
|
| |
תוקן על ידי תרי_זוזי ב- 09/12/2009 17:58:52
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 17:59 |
|
| |
תוקן על ידי אינסופית ב- 09/12/2009 18:06:51
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 18:06 |
|
| |
תוקן על ידי תרי_זוזי ב- 09/12/2009 18:07:14
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 18:22 |
|
| |
נשמע כמו תיאור של פגישה כושלת.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 18:24 |
|
| |
תרי ואינסו
אתם תקבלו ממני מכות!
לפחות תשאירו רמז למה שקרה שם...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 18:26 |
|
| |
האמת,לא הבנתי כלוםםםםםםם מההגיגים האלה!!! אולי כי אני לא פלספנית וחכמה מידי???? 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 18:27 |
|
| |
אולי כי זה כל הקטע, שלא הצלחתי לכתוב כלום?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 18:28 |
|
| |
אה אוקי....אז לפחות אני לא מרגישה סתומה עכשיו..... 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 19:24 |
|
| |
ואפ אני חושבת שטעית, ולא היה צריך לחתוך כ"כ מהר.
ואם אני משוכנעת שנבהלת, שפעלת מהפחד מכל רגע של קשר מאשר מתוך הרציונל,
ואם אני חושבת שעוד אפשר, שאנחנו עוד יכולים, אולי, לבנות משהו ביחד.
איך אני עושה את זה?
אבל חתכת וברחת.
וכל נסיון מצידי עכשיו מתפרש כאילו אני מפריעה לך בעבודת השם שלך.
אין לי איך להגיע אליך. אין לי.
ולהאמין שמפה אפשר רק לעלות, למרות שמאז אני רק מדרדרת.
"אבל כך רצה בורא העולם, והוא יודע טוב יותר" [מעל ומעבר, נחמה קרמר].
ואם אני מאמינה בלב שלם שזה היצר אומר לי את כל זה.
למרות שזה נכון. בגלל. הוא מכיר אותי.
מה אני עושה אנשים, מה אני עושה.
עוד יהיו יצירות נורמליות, בל"נ, אבל את הבלגן הזה הייתי חייבת להוציא החוצה.
תוקן על ידי אינסופית ב- 09/12/2009 19:26:48
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 20:41 |
|
| |
מה את עושה? מתפללת. רק מתפללת. תתפללי שינחה אותך. שיסלול לך את הדרך. זה באמת מצב מורכב, חוסר אונים כזה. אל תעשי שום ניסיון כדי להגיע אליו, כדי לנסות להסביר לו. תתחזקי באמונה. אם זה שלך זה יגיע. לא לעשות שום השתדלות חוץ מתפילה. בהצלחה מותק.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 20:45 |
|
| |
ואחרי שכל הבלאגן עובר, וכאב הלב נרגע מעט, ונשארת רק צלקת,
יבואו ימים שתגידי תודה לה' שבסוף זה נגמר
כי פתאום תראי את הכל באור אחר, ולא תביני איך פעם היית כזו טפשה, ורצית,,,,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 01:09 |
|
| |
בעקבות הירידה תבוא העליה בע"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 10:00 |
|
| |
תני לזמן לעשות את שלו...
אל תשכחי שבסוף שוכחים ...
|
|
|
|
|
