הגיגים של אינסופית

יפה מאד, שני הערות\הוספות.
א. כתבת 'שעוד לא התגעגתי. (ואולי כן? זה נקרא?)'
אני ממש לא ברסלבר, אבל לפני כמה שבועות ראיתי את הקטע הבא ממעשה 'באבדת בת מלך' : שואל המשנה למלך את הבת מלך (שהיא הנשמה) "איך אני יכול להוציא אותך?" השיבה לו: "אי אפשר להוציא אותי, כי אם כשתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי".
והשאלה מה מטרת הגעגועים? יש בזה כמה הסברים, כל אחד יבין לעצמו.
אבל כתוב כאן שהגעגועים אינם סימן, כי אם כן מה העניין בהם? (וגם לא שייך להתגעגע למישהי שאת לא מכירה). הגעגועים הם מטרה כשלעצמה. (מה העניין בהם? לדוגמא הם מראים את חוזק רצון האדם, שפועל לפעמים יותר מהמעשה עצמו, הם נותנים לאדם תחושה שיש משהו שמחכה בצד השני. ועוד.)
ב. בהתחלת הדרך של השידוכים, את חושבת שאת לא מוצאת מישהו בגלל שאת מושלמת, כי את טובה. בהגיג הזה את עסוקה בהלקאה עצמית, (לפקפק, לשנוא את עצמי, הם שוב יגידו...). אז כשתהיי באמצע הדרך בטח תמצאי אותו. בעז"ה.

אוי, רעיוני
הפלת אותי עכשיו.

כל הזמן חפשתי משו על הגעגועים האלה...
מה זה?

תודה.


(רצה לקרוא את המעשה מאבדת בת המלך..)

תודה.
אם את רצה לקרוא את זה, תקראי את זה בספר 'כנפיים' של ארז משה דורון. זה המעשיות של ר' נחמן, במוסר ליטאי. וחוכמת חיים.

אוי. זה נוגע בלב.

זה רק משחק של הרוח

וכל הדרך לים לא הצלחתי להחליט, ולחדול מלחשוב, עליו.

אם אני רוצה אותו כמו גל
שיבוא וישטוף
ויותיר אותי רטובה ונסערת
ותמיד צוחקת בסוף.
כמו גל שמאיים
כמו גל שעוד רגע
מי יודע
וסוחט ממני צרחה
ולא נשאר ממנו כלום
רק קצה של גל אחר
וקצף לבן למזכרת.

אם אני רוצה אותו כמו דגל לבן
בים שקט ורוגע
טובלת לי בנחת
משתוללת כמו שאני רוצה.
והוא מחבק, והוא מכיל,
והוא תמיד שם בשבילי.
אבל תמיד באותו גובה
ואין לי שום פסגה חדשה.

ואולי באמת את הסוכה אני רוצה
מלמעלה להביט, לסדר מחשבות
קצת שקט, אנשים, קצת שקט.
אבל אל סוכת המציל צריך לטפס
ומשם לצלוח הים,
יהיה אשר יהיה.

(ולצלוח לא בא לי, עכשיו).