|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:06 |
 |
| |
אנחנו לגמרי מסגימות אחת עם השניה, להלן:
א. שתינו מסכימות שמהות האהבה היא להכיר בחסרונות שחלק ממכלול של אדם אהוב, ששווה לחוות את הרע בו בשביל הטוב. (אגב ילדונת לא חווית זוגיות של שנים, לא יכולה כמעט להבטיח לך שמתישהו זה יכול לחזור להגדרה של "רע". אין לך אחים נשואים? תשאלי אותם).
ב. שתינו מסכימות שבפגישות ואפילו באירוסין לא מפתחים קשר של ממש, ולכן כל הדיון על כן/לא רואה חסרונות הוא לא רלוונטי. וודאי שבחורה תראה חסרונות כשהיא מגיעה לפגישה. זו גם המטרה, לאפשר להחלטה להיות כמה שיותר נטולת נגיעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:07 |
|
| |
ליאור, אני אמרתי בדיוק מה שתכתבת: אין הכרות מעמיקה ואין אהבה אמיתית לפני כן
צריך רק לראות את הבאנדם כולו על טובותיו ומגרעותיו ולהחליט אם את רוצה אותו כך, כמו שהוא
רק לא לבוא בגישה של "הוא מכוער וטיפש וחסר טאקט ו..."
להסתכל בראיה קצת יותר מעמיקה..
אחרי הכל, זה בנאדם, לא בובת שעוה
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:11 |
|
| |
ועוד הוספה קטנה :
שיראור, מקסימה,
חוסר דחיה- זה בפגישות הראשונות. אחרי זה כדאי שתפתחי חיבה כלפי איך שהוא נראה, שתשמחי שיראו אותכם ברחוב ביחד, שתוכלי להסתכל עליו מאה שנה וכד'. את זה שמעתי ממדריכת כלות אחת, שאחרי שכולם שיגעו אותי עם עצות מטופשות שאלה אותי פשוט (אחרי פגישה רביעית): תתגאי ללכת איתו ברחוב? לא? אז מה השאלה שלך בכלל?
בהצלחה, ילדונת. מחזיקים לך אצבעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:15 |
|
| |
אוף, כל השיחות האלו רק מעצבנות אותי יותר ויותר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:38 |
|
| |
"תתגאי ללכת איתו ברחוב?" נשמע שהמטרה היא לעשות רושם על אנשים אחרים. זה הקריטריון הפשוט? ככה צריכים לחשוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:45 |
|
| |
לא, ואתה יודע שלא.
והוא לא צריך להיות יפיוף שלא נולד כמותו.
רק לא להגיע למצב שאת הולכת עם מישהו בעודך מסתכלת לכל הכיוונים שלא יראו אותי איתו.
הכוונה לנעימות כשאת רואה תמונה שלכם ביחד, שאת נהנית להראות את התמונה הזו.
המטרה היא לא לעשות רושם על אחרים, אלא להגיע למצב של נעימות ונינוחות בינינו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:55 |
|
| |
לא אמרתי שצריכים להתבייש ללכת איתו ברחוב. מה שאני אומר זה שבוא נוציא את ה"רחוב" מרשימת השאלות.
"תפתחי חיבה כלפי איך שהוא נראה" נשמע לי סביר.
תגידי למדריכת הכלות הנ"ל שתתעדכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 11:59 |
|
| |
100% ועדיין,
לבחורה שלא יודעת להגיד אם נראה לה איך שהוא נראה או לא,
זה מדד די טוב בינך לבין עצמך.
(כמו גם המדד של להיות מסוגלת להסתכל עליו 100 שנה)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 13:31 |
|
| |
תמיד עוברת בי המחשבה, שאם זה הזיווג- אז גם עם הוא מכוער פחד, הוא ימצא חן בעיניי,
ולכן כשאין התלהבות מהמראה של זה שיושב ממול- אולי זה בעצם מראה לי שהוא לא בשבילי,
מי אמר שאני צריכה להתרגל מתוך חוסר ברירה למראה שלו?
רק אם יש דפקט בולט מותר להוריד?-
ואם בעיני אף משמעותי/ גובה חריג, זה דפקט בולט?
מה אז?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 13:53 |
|
| |
אני מסכימה ולא מסכימה עם הדברים שאתן אומרות כאן על חיצונית...כי הרי גם אם הוא מכוער רצח ואת לא תורידי אותו בגלל זה בסוף את תיתרגלי לאיך שהוא ניראה כמו שמתרגלים לכל דבר...
השאלה אם זה מה שאני רוצה להתחתן עם בחור בדיעבד כי התרגלתי לאיך שהוא ניראה או שאני מחפשת להתלהב מהשניה הראשונה??
אני אישית מחפשת לרצות מהרגע הראשון ולא להתרגל למראה שלו....
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 13:58 |
|
| |
מוכח בשטח - לומדים לאהוב.
אז אם למדנו, אבל בסוף אוהבים - באמת אין בעיה. כשתהיי שם, שירה, זה לא יפריע לך.
אבל הרבה פעמים לא לומדים לאהוב, לומדים להשלים. ואז זה באמת תקוע.
ואז את לא גאה כ"כ להראות אותו, ואז את מרגישה החמצה.
אז הכל ההרגשה שלנו, תסמכו על עצמכן קצת, אתן יודעות מתי זה זה ומתי זה לא. (למרות שכשנפגשים עם מישהו מעינות האינטואיציה נסתמים מרב לחץ לפעמים, אני יודעת).
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 14:11 |
|
| |
שירה, נראה לי שליאור התכוונה, שאם העיקר בשבילה ויותר חשוב זה דברים אחרים, אז היא מוכנה שהחיצוניות תהיה בדיעבד כי הרי בסוף היא תתרגל..
אבל לדעתי התאוריה הזאת תלויה בפרקטיקה, זא"מ.. מי שבמציאות יכול לבחור ככה ופחות אכפת לו מהחיצוניות, אשריו ומה טוב חלקו..
אבל מי שבמציאות לא נמצא במצב כזה, אז שלא יעבוד על עצמו ואח"כ פתאם זה יפריע לו..
בקיצור, להיות ראלי..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 14:55 |
|
| |
זה נראה כאילו שטחתם את התלבטותי מעל גלי הפורום....;-)
אלו בדיוק הדילמות שאני מתמודדת איתם,
תכלס מה שאני אומרת לעצמי, שחשק מתישהו חייב להיות ו-ל פ נ י האירוסין,
אני בכלאופן לא מסוגלת להחליט רק מהשכל,
כשאני מדברת על חיצוניות אני לא מתכוונת שזה העיקר, אלא שחייבת להיות נשיאת חן
שתגרום לך לרצות אותו לא רק כי הוא חושב כמוך, בן תורה, או בעל מידות,אלא משהו שיגע לך בלב.
לפעמים יכול להיות שהמידות שלו נגעו לך ללב והעלימו חסרונות בחיצוניות, אבל חיייבת להיות נשיאת חן ר ג ש י ת ולא רק הבנה שכלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 15:33 |
|
| |
אני מנסה להבין איך בדיוק דרך שידוך של כמה פגישות בודדות אפשר כבר לפתח רגש?
תשבי מול האדם ותחשבי, אני יכולה לחיות איתו? הוא נוח ? הוא יהיה אבא טוב לילדי? יש חיבור בדיבור הכל זורם? נו אז מה יש לחשוב יותר מידי ואך אפשר מתוך זה לפתח רגש?
זו רק אשליה שהאדם יוצר לעצמו לפני החתונה זה רק שכל וכל הקטע של רגש בשידוכים זה אשליה כי אי אפשר לפתח רגש אמיתי בכמה פגישות בודדות זה סתם הריגוש שיוצא מהעניין ולא יותר מזה.!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 16:00 |
|
| |
נכון, הכל נכון, רק שהאשליה או הריגוש האלו הן משהו טיבעי שגם אותו ה' טבע בנו ונתן לנו כדי שנוכל להגיע לבחירה, את מסוגלת להחליט רק מהשכל, רק כי כל הפונקציות תואמות? אני לא, ואני חושבת שהריגוש הזה שנוצר הוא מעין חסד שה' עשה איתנו אחרת לא הינו מתחתנים...
אז משהו צריך להיות גם אם הוא לא אמיתי, כמובן בנוסף לכל הדברים המשעותיים והאמיתיים.
תוקן על ידי SHIRאור ב- 10/12/2009 16:02:19
|
|
|
|
|
