ספר קול התור - אגדה ריבלנאית או מורשת הגר"א

הרב שטרנבוך על קול התור

http://www.UpFile4u.Net/Files/1i2e5u.PDF

האם נכונה השמועה שר"ח פרידלנדר הוריד פרופיל לאחר ההדפסה בתשכ"ט, בגלל התנגדותו של הרב שך?

הרב אליהוא המליץ לקרוא את הספר אחרית כראשית.
ובא אחריו הרב יעקב135 ובטובו ובחסדו הניח את הספר לפנינו כדי שנוכל לקרוא אותו מראשיתו לאחריתו. יישר כוחם וברוכים יהיו!

קראתי את הספר פעמיים, וכך מצאתי:

א.
צדקה גדולה עשה המחבר הנכבד שאסף תחילה את דברי הגר"א, בפרק לעצמם, ורק אחר כך העמיק בהם והוסיף עליהם מחכמתו הגדולה. כך יכולים אנו לבחון היטב את הדברים שכתב הגר"א – הם לבדם, לעצמם.

ב.
כורכים הדנים במשנתו של הגר"א את דבריו עם דברי רמח"ל, ומניחים ששיטה אחת להם. לא נדון כאן במכלול דבריהם, אבל בסוגיית הגאולה שלפנינו ניתי ספר ונחזה. הרב ר' אריה שפירא מביא בראשית ספרו את דברי רמח"ל הידועים על הזכירה ועל הפקידה אשר בגאולה. סמוך ונראה הוא מביא דברי הגר"א על הפקידה אשר בגאולה. וכך עשו גם מחברים נוספים שלא נפרט כאן ספריהם.

אבל יבדקו הלומדים בעצמם: בכל דבריו לא הזכיר הגר"א את הזכירה כלל וכלל. רק את הפקידה זכר, ורק בה דיבר. ואם כן, מנין לנו שסבר הגר"א ששני שלבים בגאולה – זכירה ופקידה? מנין לנו שהלך הגר"א אחרי רמח"ל? אולי דיבר על הפקידה לבדה, שנאמר פקוד יפקוד וכו', והפקידה היא הגאולה כולה (על כל שלביה)?

ג.
לא כתב הגר"א מאומה על חובתו של היהודי לעלות לארץ ישראל או לבנות בתיה או לטעת נטיעותיה כדי לקרב את הגאולה וכדי לזרז ביאתו של משיח צדקנו. ודאי כתב הגר"א על כורש, וודאי כתב שגם הגאולה לעתיד תהיה ככורש וכו', אבל כורש אינו מבני ישראל ואין הוא חייב בתרי"ג. כורש הכריז, אבל הוא מבני האומות, ולא כרך הגר"א את הכרזתו עם מעשה שעשו ישראל.

ד.
אכן כתב הגר"א שצריכים אנו ויכולים אנו לקרב את הגאולה. הכיצד? בתשובה (עמ' נח, עמ' סא), בלימוד תורה (עמ' סג, עמ' סה), בלימוד הקבלה (עמ' סג, עמ' סה, עמ' סו), בתפילה (עמ' סט, עמ' ע), בתקווה לגאולה (עמ' עג), באמונה שהקב"ה יגאל את ישראל (עמ' עז). האם בכל אלה יש מעשה ציוני? האם רשימה זאת מצביעה על אידיאולוגיה משיחית? האם יש בתורה ובתפילה זירוז אקטיבי של הגאולה? ואין לך 'מעשה' גדול יותר מהבקשה שנקווה לגאולה! ואין לך 'אקטיביות' גדולה יותר מהמשפט 'והם מאמינים שאני עתיד לגאלם'!! הגר"א, במקום אחד בלבד (שאר הציטוטים הם מדברי רמח"ל!), כותב: 'כן יקוו באותו זמן לגאולה מהרה'. האם אין משפט זה תואם לכל אשר כתבו גדולי ישראל בכל דור ודור? 'תקווה' אינה 'גאולה אקטיבית', אין בה מעשה כלשהו, אדרבא – עומד היהודי בגלותו, שם בחוץ לארץ, ומייחל ומקווה לגאולה שתבוא מהרה! במה משפט זה מוסיף על 'ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא'? הבעת תקווה באמונה שלמה היא ציונות? יש בה אידיאולוגיה משיחית אקטיבית?

ה.
בעמ' עח הגיע המחבר אל העיקר הגדול והחשוב: 'קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו', והוא הולך ומבאר את עניין קיבוץ גלויות ואת החובה לקום ולעלות ציונה. וראה זה פלא: אין ולו ציטוט אחד מדברי הגר"א שחובה על ישראל לקום ולעלות לציון! בפירוש שיר השירים כותב הגר"א: 'ועשה הקב"ה גם כן והוציא אותם בפועל'. במפורש כתב הגר"א כי הקב"ה מוציא את ישראל מן הגלות, ולא ישראל קמים ועולים בעצמם לציון.

בעמ' פח כותב המחבר כי 'החובה על ישראל לקום ולעלות ציון אל ה' אלקינו'. זה משפט נכון וצודק מאין כמוהו, אך הוא משפטו של המחבר ולא של הגר"א!

ו.
בעמ' פו-פט כותב המחבר על 'קומי שבי ירושלים'. ושוב אותה תופעה: אין ולו ציטוט אחד מדברי הגר"א שיקרא לישראל לבנות את ירושלים! אמנם הוא מביא מקום אחד מכתבי הגר"א על ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש, אבל מאומה על חובה ועל צורך לבנות וליישב את ירושלים.

ז.
אמת, רבים מתלמידי הגר"א עלו ארצה. האם שמעו מרבם 'קומו ועלו לציון'? אינני יודע. בספר 'אחרית כראשית' לא נכתב על כך מאומה, ולא הובאה קריאה כזאת או אף רמז לה. חזקה על המחבר, שיודע כתבי הגר"א על בורים, שהיה מצטט קריאה כזאת לו היתה ולו מצאה בכתובים. עד כמה שידיעתי מגעת גם בספרים הרבים הנוספים שנכתבו בנושא זה לא הובאה קריאה כזאת מדברי הגר"א.

ח.
אמת, הגר"א עצמו יצא מווילנה לעלות ארצה. וחזר. באמצע מסעו חזר לביתו. כל אלה הן עובדות ברורות. יתר עליהן – איננו יודעים מאומה. לא כלום. השערות – רבות כגרעיניו של רימון. אך כאן דומני לא נתקיים 'תוכו אכל קליפתו זרק'. השערות הופרחו לחלל העולם, והתפתח מרוץ בין המשערים והפליאו אלה את אלה בזריקת הכדור למרחוק. ויותר עשו אלה שהרכיבו שתיים ושלוש השערות ועשו מהן עובדות היסטוריות אחוזות זו בזו, ואף קבעו לכל אחת מהן זמן ומקום, כמעט כז'ול וורן שהקיף את העולם בשמונים יום. (לא כתבתי זאת בחרי אף, אלא בחיוך מר ועצוב על המושכים בקולמוס ובודים להם מעשים ומסעות ומצפים שקוראיהם לא ישגיחו בריתוך המקרים והקורות אלה עם אלה בקורים שנקרעים בקריאה ראשונה ובוודאי בשנייה).

ט.
ציטוטים רבים, רבים מאוד, מדברי הגר"א על הגאולה הביא הרב ר' אריה שפירא בספרו אחרית כראשית. גם בפרק הראשון, בו הם עומדים לבדם, וגם בפרקים הבאים, בהם הם שזורים עם דברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, כיד ה' הטובה על המחבר. קראתי את כולם, ובכל אלה לא מצאתי ולו פסוק אחד שנלמד בגימטריה! רק במקום אחד, עמ' מה, הביא המחבר דברי הגר"א ששזורה בהם גימטריה קצרה ופשוטה של שם אדנות. אף גימטריה זו אינה יסוד הלימוד, ואינה אלא אסמכתא, כסייעתא שמובאת דרך אגב, לשבר האוזן ולהוות בית יד לאחוז בה את הכלי שעומד לעצמו. בכל הספר אחרית כראשית אין ולו פסוק אחד שנדרש בדרך הגימטריה כדרך שעושה וחוזר ועושה מחבר קול התור! והיאך נאמר שהגימטריאות הן מרכזיות בשיטת הגר"א?

י.
שיטתו של הגר"א בעניין הגאולה צריכה בירור אמיתי מראשיתה. היא צריכה להתברר על פי דברי הגר"א עצמו, לבדם, לעצמם. היא צריכה להתברר לעצמה בלא לסמוך אליה את דברי רמח"ל (אלא אם כן נמצאו דברי הגר"א מתאימים במלואם ובפשוטם כמות שהם לדברי רמח"ל), בלא לצרף אליה את דברי הרב קוק (שיאים ונאים וצהירים ובהירים וקדושים ונפלאים לעצמם), ובוודאי ובוודאי בלא לקשר אליה מאומה מדברי קול התור (שעדיין איננו יודעים להם מקור, ועדיין צריכים הם בדיקה עד כמה שידו של אדם מגעת – ומגעת היא אם רק יחפוץ לחקור ולדרוש אחריהם באמת ובפרוטרוט).

כל אלו אינם באים להוציא מעניינה של הגאולה שהתחילה לנגד עינינו בחסדיו המרובים של הקב"ה, שקיבץ גלויות ישראל והעלה אותם לארצם והפריח שממות הארץ וזיכנו לקץ המגולה של 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו'. כן יזכנו ה' ית' בקיבוץ כל הגלויות, בהשבת שופטינו כבראשונה, בבניינה השלם של הארץ ושל ירושלים ובצמיחת מלכות דוד בישועה שלמה וקרובה.

כוחם של הברי והשמא הוא בגבול שביניהם, כאשר ברור לאדם מה ברי ומה שמא אזי ישנם גם ברי וגם שמא, אך כאשר מטשטשים הגבולות וכל ברי הופך שמא לשמא, אזי הברי אמנם אינו ברי אך גם השמא כלל איננו שמא.

קראתי את דבריו המלאים חכמה ובינה של הרב אליהוא, ושמחתי מאוד שמצאתי לי תנא דמסייע.
כי אליהוא מסכים לכל אשר כתבתי – כי דברים רבים שיוחסו להגר"א אכן אינם כתובים במפורש בכתביו, אלא שטוען אליהוא כי אין להסתפק בכתוב אלא יש להבין דבר מתוך דבר בעומק ההתבוננות והעיון. גם לזאת אני מסכים, אבל סבורני שאת קומת ההתבוננות יש לבנות בזהירות רבה, צעד אחר צעד, וחשוב מכל: להודיע עליה במפורש. רבים נוהגים אחרת: סומכים הם על עומק בינתם וכורכים יחד את דברי הגר"א עצמו – מעטים מאוד, כפי שאליהוא מסכים, עם דברי עצמם שהסיקו בבינתם דבר מתוך דבר. כך נבנים בניינים מפוארים, יפים ונהדרים, אבל השמא אכן מנקר ושואל: מה מהם ברי הוא – דברי הגר"א עצמו, ומה מהם שמא – דברי המתבונן בעומק דעתו וברוחב תלמודו.

חשיבות עצומה יש לבירור שיטתו של הגר"א, שכתב הרבה אבל בקיצור לשון, ודווקא משום כך צריכים אנו להשתמש במדת הזהירות וללכת עקב בצד אגודל, ולהודיע במפורש לכל קורא ולכל מעיין – אלו דבריו של הגר"א, שנכתבו במפורש, ואלו דברי שלי, שהסקתי בהתבוננות מעמיקה כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ודברי הגר"א עמוקים מארץ מדה, ואני זיכני הקב"ה בהבנתם ובחריזתם יחד וכו' וכו'.

הערה קטנה לסיום. כתב אליהוא: 'ולסיום סבורני שמדרכי החכמה כי לא יחשוב האדם כי רק לו נגלו שערי חכמה וממילא דעתם של אחרים לפניו כקליפת השום. ולכן יש להוכיח מדעתם של רבים וכן שלמים [אשר אין לפניהם דעות מוקדמות בזה] לפחות כדי להצריך מחשבה שניה'. הבנתי וגם הסכמתי לכל דבריו של אליהוא, אך את השורות הללו לא הבנתי. היכן מצא בדברי מחשבה, או אפילו רמז למחשבה, שרק לי נגלו שערי חכמה וממילא דעתם של אחרים לפני היא כקליפת השום? אתמהא. אילו חשבתי כך לא הייתי עונה לדבריו המאלפים של אליהוא ולא הייתי מתייחס אליהם. קראתי את כל דבריו, והתייחסתי אליהם סעיף אחרי סעיף, פרט אחרי פרט. כל שכתבתי הוא כי אינני סומך על דברי מקדימים לספרים כי דבריהם נכתבים באופן כללי על גדולתו ועל צדקתו של המחבר ועל חשיבות דבריו ואין הם מתייחסים לתוכן הספר בפרטים ובפרטי פרטים. לזאת נתכוונתי, וכאשר מקדים לספר יכתוב על תוכנו ועל פרטיו – אקרא ואתייחס לכל דבריו בכובד ראש ובתשומת לב, כפי שעשיתי עם דבריו המחכימים והמפורטים של אליהוא.

כי החכמה וההתבוננות מושגות – הן הברי הן השמא – רק מתוך עיון מדוקדק בתוכן, בפרטים, במלים. ואלה מונחות לפני הכול, וכל הרוצה יבוא ויטול, ויניח פירותיו לפני כל צמאי דעת ומבקשי תורת אמת.

שמח אני על הסכמת להבנתי בדברי רבינו הגר"א, ובכך הצטרפת לרוב מנין ובנין של ההוגים בכתבי הגר"א.

[הודעתי התעכבה עקב סיבות שהזמן גרמן ואני מוסרה כפי שנכתבה בזמנו]

מש"כ לגבי הראי"ה שראית ואינך זוכר איפה
אולי שמעת בהקלטה של רי"ש זילברמן
שהעלה פה אלייעזר בעבר

תוקן על ידי זחלץ_קליח ב- 12/01/2010 01:56:45

אכן גם שם מוזכר, אך ראיתי גם ציטוטים בכתב, אולי בעלוני שבת הראי"ה?

מי שהספיק להוריד בשעתו את שיחת הרב זילברמן בעניין קול התור ישמע שם (סביב הדקה 25 ו29) את בטחונו של הרב זילברמן בכך שהרב קוק הושפע מקול התור (אם כי יש לציין שאינו נותן סימוכין לכך, ואדרבה הראיה שהוא מביא שם מהדרשה בפתיחת אוניברסיטה. צריכה עיון.)