חג שמח ומואר...וראש חודש טוב..
בספר "קהלת" פרק ז' מובאים דבריו של שלמה המלך:"טוב ללכת לבית האבל מלכת אל בית המשתה".
נשאלת השאלה:מה עניין גדול כלכך ללכת אצל האבל,הרי שהולכים לנחם האבלים הופכים מיד לעצובים (בד"כ העצבות היא נגזרת של הקרבה לנפטר) ומידי פעם אף מזילים דמעה. האם זהו רצונו של הקב"ה? האם רוצה בורא עולם שנהיה עצובים,חס ושלום---ודאי שלא! ואם כן מהי הסיבה שאומר שלמה המלך (החכם באדם) שכאשר אדם מצוי במצב שהוא חייב לבחור בין ללכת לשמחה מסוימת (חתונה/ברית) או ללכת אצל האבלים---אזי טוב לו שילך אצל האבלים וינחמם וילוה את המת בדרכו האחרונה?
והדברים הם כאלה:רוב בני-האדם מעדיפים שלא לחשוב על היום בו הם יעזבו את העולם ויהיו מכוסים תחת האדמה הרטובה. לכל זאת מצטרפת מחשבה נוספת (במוחם של רבים),מחשבה זו הינה נגזרת של צפייה נוראית והיא למעשה הרצון העז והכיסופים ל"תרופת פלא",כזו אשר תשים קץ למוות. תרופה זו הינה כלום ושום דבר ומחשבות אלו עולות בקנה לצד ילד בן 5 שחושב שמחרתיים הוא מתגייס לצה"ל!
חברים יקרים אין אדם בכל הדורות,בכל הזמנים,ויהי מה----לא קיים אדם שאין לו קץ,לא קיים אדם שלא יכסוהו בבלוקים,הרי שזוהי דרך שקבע הקב"ה בעולמו,היינו כל תכלית האדם בעולם הינה אך ורק לשפר ו"לנגוח" במידותיו הרעות ולהפכם לטובות ולאחר מכן לעלות ולקבל שכר על מעשיו (לטוב או לרע).
על-כן חייב שאדם יחזור לעליונים,בזמן כלשהו,וזאת כדי "לסגור חשבון" ולנקות הדפים לחלוטין,שאילו היה מחליט הבורא יתברך להשאיר את כולם באותה מתכונת (ולא משנה אם מדובר על אנשים שכל חייהם "מבלים" או כאלו שכל חייהם עובדים),ודאי שהיו הופכים משועממים תוך זמן מסוים ומכאן-למה להם חיים?
כעת,נחזור לעניננו,כאשר שלמה המלך אומר "טוב ללכת לבית האבל מלכת אל בית המשתה",אין זו אמירה פשוטה,אלא אם אדם יתבונן היטב,אפשר שיבין כי אמירה זו הינה סוד החיים האמיתיים (חיי העולם הבא),כלומר אומר שלמה המלך:בן אדם,כמה יהיו ימיך,כמה אתה חושב עוד להתולל,לבלבל את המוח לעצמך ולכל הסובבים אותך,לעבוד בשביל מכונית יוקרה מן הבוקר ועד הערב,לקנות הבגדים הכי משובחים,עד מתי תחשוב רק על כבוד-----לך אצל האבלים,לך תראה הלויה,תראה לאן תגיע בסופו של דבר,אל תהיה טיפש,עזוב את חיי העולם,הכל הבל ושוא נטעה,אל תלך למסיבה שרק תכהה את חושיך הרוחניים,לך אצל האבל,לך וסחוב את האלונקה ותרגיש היכן מקומך בעוד כמה שנים.
הרי אם תלך לשמוח,אף אחד לא אומר ששמחה אינה טובה,אך מן השמחה(שאינה שמחת מצוה) לא יוצא לך דבר ולהפך היא רק "הורסת" אותך,מצד שני לך לראות את חברך המת ואפשר שתתעורר בתשובה—ומכאן,ע"פ ניווטך,אפשר שתזכה לחיי עולם הבא משובחים.
רבותי היקרים,דוד המלך אומר בתהלים (פרק צ):" ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה "
אומר דוד המלך אדם חי 70 שנה!אם היה גיבור על יצרו (ולא גיבור ברחוב וחושב עצמו מיוחד מתוקף הסכין שמונחת בכיסו---זהו סתם בנאדם—אפס,כלום) יחיה 80 שנה ---ורובם עמל וכלום,הינו רוב שנות חייו של האדם מסתכמים בעמל,צרות למניהם וכו'!
לאן אתה הולך,לאן פניך מועדות,הרי בסוף,אחרי 100 שנה,גם את/ה תגיע לקבר,ולאחר שיכסו אותך תבין שלא תוכל לקחת איתך כלום,ולאחר מכן תעבור לה שנה ואם לא היית "הר עולם" בתורה אז בוודאי שכמעט רוב האנשים ישכחו אותך (הרי שאף אחד לא עולה לקבר של ראש-ממשלה ולעומת זאת לקברו של רבי שמעון בר יוחאי ועוד אלפי צדיקים-עולים מידי יום ביומו אלפי אנשים)!
נשמות טהורות,תהיו אמיתיים,תפסיקו לבלבל לעצמכם את המוח ולא לחשוב על המוות,הרי כולנו נמות באחד הימים ומה אז?כדאי להצטייד,הרי ילד בבית ספר, שמגיע לטיול ואין לו ציוד,לא עולה לאוטובוס!
כעת,בוודאי שיקפצו חכמים ונבונים ויגידו:"יאלה,מבלבל תשכל,הוא עצוב ורוצה למות ובגלל זה מפיל על כולנו,לא רוצה לחשוב על המוות,אני חי לפי האמירה "חיים פעם אחת".
אגיד לך תשובה ידיד יקר:"חיים פעם אחת,אבל לכאן אתה תחזור עוד הרבה פעמים וישנם שלא יצטרכו לחזור אף לא פעם אחת"!!!
לעלוי נשמת מורנו ורבנו,האיש הבאמת קדוש,שהלך לבית עולמו ביום שישי האחרון(והוא בן 100 ועוד),מעבר לזה שהיה קדוש ונורא,גם היה סבא של כולנו,"מורי עוואד בן יחייא". יהי רצון שבזכות הדברים יעלה הנרנח"י שלו למקומות הגנוזים והנסתרים ביותר וכן יזכה ללמוד תורה מפי תנאים קדושים ובפרט מרבי שמעון הקדוש, בעל הזוהר.
