|
|
| נשלח ב-28/12/2009 14:26 |
|
| |
מקווה גוד 2 סי יו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 14:29 |
|
| |
בובה-ממש ממש לא! גם לשירה מודרנית חוקים ומגבלות.
פירסט, זה הדדי (-:
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 15:31 |
|
| |
או קיי, בואו ננסה ללמוד יחד למה התכוון המשורר...
בקטע הראשון יש חריזה של שורה 1 ושורה 3 חוסר החריזה בשורה 4 נועד להעצים את המשפט "חושך על פני טבת" שהוא מין משחק מילים ל"על פני תבל".
הקטע השני מחורז קלאסית.
בקטע שלוש שוב שורה 1 ו3 מחורזים והרביעית בורחת.
ואילו בקטע הרביעי דווקא החריזה היא בין שורה 2 ו4 וזאת בשביל לסגור את השיר בחרוז, למרות שזגוגית וטבת הם לא חרוזים פיוטיים אלא יותר ווקאליים.
לסיכום, המאחד בין כל חלקי השיר הוא שבכל קטע לפחות שתי שורות מחורזות.
זה מה שאני הבנתי, אם יש מישהו שהבין דברים אחרים או נוספים הוא מוזמן לחוות את דעתו.
| מסתבר_ש כתב: |  | | כבו הנרות נשרפו הפתילות הותירו שובל מפויח ענפים עירומים חושפים צלקות וחושך על פני טבת. רוח שורקת סוחפת עלים ספיחים אחרונים של שלכת מתכנסים לגורן קמוטים ושפלים מבוישים בפינת מרפסת. אנשים קודרים עטויי צעיף ממהרים ברחוב האפור ענן ממרום אליהם מזעיף מאיים להרטיב את ליבם. ורק ילד חמוד שעומד בחלון ומצמיד את אפו לזגוגית מצייר באדים חיוך עם תקווה מחממם לי את חודש טבת. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 16:29 |
|
| |
זגוגית וטבת זה ממש לא חרוז... השיר הזה יפהפה! הילד שמצייר על החלון בסוף... 
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 17:41 |
|
| |
הכי יפה זה אף ולשון לחוצים על זגוגית מהבילה..
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 17:56 |
|
| |
זה חרוז?...........
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 17:58 |
|
| |
אולי תכתוב "חיוך של דמיון"?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 18:02 |
|
| |
רעיון לא רע בכלל, חוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 18:04 |
|
| |
מסתבר,
תעשה לנו סדר בבלגן.
כמה ניקים פה שלך
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 18:06 |
|
| |
אחד בלבד, למה מישהו נראה אליך בדמות דיוקני?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2010 17:12 |
|
| |
בגלל שהייתי עסוק, שכחתי להקפיץ את זה. מישהו עוד זוכר שלפני שבוע היה חנוכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2010 17:31 |
|
| |
אוי הזמן רץ - ויהיה חושך על פני כל הארץ.
מתוק מאוד - ואגב, אנו נזכרים בבובת חוטים שלהערכתי היא כפיל/ה של אחד מיקירנו :)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2010 21:01 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2010 21:04 |
|
| |
| מסתבר_ש כתב: |  | | כבו הנרות נשרפו הפתילות הותירו שובל מפויח ענפים עירומים חושפים צלקות וחושך על פני טבת. רוח שורקת סוחפת עלים ספיחים אחרונים של שלכת מתכנסים לגורן קמוטים ושפלים מבוישים בפינת מרפסת. אנשים קודרים עטויי צעיף ממהרים ברחוב האפור ענן ממרום אליהם מזעיף מאיים להרטיב את ליבם. ורק ילד חמוד שעומד בחלון ומצמיד את אפו לזגוגית מצייר באדים חיוך עם תקווה מחממם לי את חודש טבת. |
|
לא נס ליחם ולא חשך תוארם - נשיקות לשיר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2010 21:06 |
|
| |
טוב שהקפצת, וזיכית אותי לשזוף עיני בעוד שיר שלך. לענין החריזה, הסכימותי עמך למעט בבית האחרון, שלטעמי ראוי לחריזה טובה יותר לסיום אלגנטי. אבל זה באמת ענין של טעם. וחוץ מזה טבת זה חודש מקסים בעיני.
|
|
|
|
|