|
|
| נשלח ב-27/12/2009 03:20 |
 |
| |
לא רמוז מפני שהשאיפה המושלמת היא רק באשר האדם משוכנע שהוא יכול להגיע לשם. אבל כמו שהיטבת להציג בראשית האשכול אין לנו את האפשרות האמיתית להגיע אל מקום בו אנו לא דואגים בסופו של דבר לעצמנו. אשר על כן כוונת המשנה להציג את השאיפה, ואת החתירה לקראת, אל עבר.
זו הפרשנות שלי למשנה בעקבותיך והיא נראית לי הגיונית ותובענית ביותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 03:55 |
|
| |
| אי_הכי כתב: |  | | קוסם: לא הבנתי את המשפט האחרון שלך - < וככל שתגדל אהבת עצמך - כן תגדל אהבת הבורא > הרי גם אדם שבחכמתו הגיע להבנה שאהבת ה' תיטיב עמו - ולכן הוא אוהבו - עדיין עושה זאת אך ורק מכח אהבת עצמו. וכיצד תוליד אהבה עצמית תולדה שהיא ההפך הגמור ממנה?
נ.ב. אני נמצא בחו"ל, ולכן עדיין איני שובת ממלאכה. |
|
אהבת עצמך תוביל לציות, וציות יוביל לאהבת הבורא. ( כמובן באופן סובייקטיבי, יען האל אינו אוהב ולא שונא.)
תבין דבר אחד, אהבת עצמך היא הדבר הנפלא ביותר שטבע האל בבריותיו
ובאנוכיות פתח את הגילוי המרעיש ביותר עלי אדמות:
אנכי !
אלמלא אהבת עצמך, עד לאחת, אין תקומה לשום ציווי ואמונה.
ניתן להתווכח בטיבה של אהבה דרכי ביטויה ואופיה, אך אין ספק שהאהבה היא יסוד הכל, היא צלם האדם, היא תמונת האל שבתוכינו, והיא המניעה אותנו לטוב ולהטיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 04:56 |
|
| |
אפשרי:
ראשית, אם הבסיס העיקרי לפרשנות מרחיקת הלכת בדברי המשנה הוא הקושיה, ומבלעדי הקושיה לא היית מפרש בניגוד לפשט הפשוט, הרי שחסרה לפרשנות זו - ולהתאמתה בלשון המשנה - עצמאות לוגית, בהיותה נשענת בעיקר על הצורך בתירוץ השאלה. וכבר אמר החכם: מוטב להשאר עם קושיה טובה, מאשר אם תירוץ פחות טוב. שנית, הרמב"ם כותב מפורשות שניתן להגיע לעבודה מאהבה, כאן בעולם הזה, ואינו מזכיר דבר אודות שאיפות.
קוסם:
א. עדיין לא הבנתי איך ציות יוביל לביטול הנטיה לעונג וכבוד. ב. אתה לא צריך לשכנע אותי בחיוביות שבאהבה עצמית, רק הואל בטובך לבאר לי איך מקיימים את דברי המשנה, והרי כפי שהיטבת לבאר - הם סותרים את מציאותו של האדם.
תוקן על ידי אי_הכי ב- 27/12/2009 05:01:19
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 05:03 |
|
| |
אי הכי,
אתה עוסק בשאלת טיבה של האהבה העצמית, ולא בהכרחיותה.
אם אנחנו מסכימים כי האהבה העצמית הינה מוכרחת וחיובית, דומני ששאלת האשכול באה על פתרונה.
כעת שלב ב:
עזוב את המשנה. לא משם תצמח השאלה.
כאשר אתה אומר "עונג" ו "כבוד" אתה צריך להגדיר זאת. בהנחה כי "עונג" הוא רוחני, הרי שאהבת עצמך תוביל אותך לעונג עצום. כי בבקשתך את העונג תבקש את הרוחניות הטובה ביותר שיכולה להיות. כלומר הדבקות באל.
וכיוצא בזה, כאשר אתה אומר "כבוד" אם נגדיר זאת ככבוד אמיתי ולא מדומה, הרי שנאמץ את הפסוק "כבוד?- חכמים ינחלו!" ודברי המשנה, אין כבוד אלא תורה. והנה אתה רואה איך כל הדברים שבים אל שורש אחד.וכך לגבי כל דבר ועניין. עונג, כבוד, אושר, שמחה, עצב, גאוה, וכדומה. הכל תלוי בהגדרה.
מה שברור לך ולי הוא, כי על שאלת האשכול, האם אהבת עצמך היא לגיטימית? התשובה תהיה לא רק חיובית, אלא מעודדת !
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 08:34 |
|
| |
אי הכי, זו 'עובדה' שהאדם לא יכול להתנתק מעצמו באופן מוחלט, ועבודת ה' לשמה במובן המוחלט של המילה בלתי אפשרית, זה לא קשור לרמב"ם ולא קשור לשום דבר אחר. יתירה מכך, אין אנו יכולים בכלל לתפוס את אותו מצב בו האדם מתקיים, ועדיין אינו מתקיים עבור עצמו, אין אנו יכולים בכלל תתאר מצב של אובקייטיביות מוחלטת, של ביטול האני. על כן ב'שיח היומיומי' נשתמש הרבה פעמים בביטוי של אהבת ה' לשמה, וכיוצא בזה, אף שאין הכוונה למובן המוחלט של המילה, אדם לא יכול לעולם לכבוש את הלשמה, הוא יכול לשאוף ולחתור. אני לא מבין מה כל כך מוזר לך? כאחד ששואל ממקורות, דווקא אתה אמור להסכים איתי, כבר הפסוק מדבר על כך שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכל המעשה של ראיית אחורי האל מתפרש גם כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 09:32 |
|
| |
| אי_הכי כתב: | | | מקסמן:
אם המינוח "אהבה עצמית" מעורר אי הבנה, נוכל להמירו ב"נטיה לכבוד ועונג", בטוחני שכבודו יסכים על קיומן של נטיות אלו בכל אדם. |
|
באמת התכוונתי למינוח, שלדעתי לא קיימת,
לעצם הענין:
שואלים: האם לעשירים יש אהבה לכסף ?
או הם רואים בזה אמצעי ?
שהשופטים דורשים כבוד,
האם הכבוד היא המטרה ?
או אמצעי ?
אלוקים נטע בנו תאווה,
האם התאווה היא המטרה ?
או אמצעי ?
אלוקים נטע בנו קנאה,
האם הקנאה היא המטרה ?
או אמצעי ?
לשאלתך האם זה לגיטימי ? כן
אבל ברור לך שכל זה רק אמצעי
ולא מטרה לעצמו,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 10:30 |
|
| |
צענע
ואהבת לרעך כמוך. למשל. ואהבת את ה' אלוקיך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 10:50 |
|
| |
לירוחם
בפסוקים שהבאת מדובר על אהבת הזולת.
השאלה היא האם במקורותינו דנים בכלל איך מתבטאת אהבה כשמדובר באהבת האדם את עצמו .
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 11:15 |
|
| |
צענע
אדם לא מסוגל לאהוב את זולתו כמו את עצמו, מבלי לאהוב את עצמו, הרי אם הוא לא אוהב את עצמו הוא לא מסוגל לאהוב את זולתו ולקיים מה שכתוב. אם את מחפשת ממש אהבה עצמית הכתוב במפורש נדמה לי כי לשוא את מחפשת, יש משהו במכילתא מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש יתרו פרשה יא ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם תבא לביתי, אבא לביתך, ואם לא תבא לביתי, לא אבא לביתך, מקום שלבי אוהב, שם רגלי מוליכות אותי
אגב מאד מענין יש בש"ס שני אמוראים לפחות הנקראים אהבה,
תדמייני - אדם חרדי היום- כמו רבי זירע יקרא לבנו אהבה, ויש את ר' אחא בר אהבה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 12:04 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | | לירוחם
בפסוקים שהבאת מדובר על אהבת הזולת. השאלה היא האם במקורותינו דנים בכלל איך מתבטאת אהבה כשמדובר באהבת האדם את עצמו . |
|
ברשותך אני אנסה להסביר לך במקום ירוחםשמ,
אדם לא יכול לאהוב את עצמו, הוא צריך להיות מחוץ לו בכדי לאהוב את עצמו, והביני
מה שאנו מתכוונים לאהבה עצמי ? רצונינו לומר, לעשות דברים שאנו נרגיש טוב, או שיהיה לנו שמח חיים וכו'
בקיצור: סיבה לקום בבוקר,
כל זה נטועה בליבנו מלידה, כלומר היא אפשר לצוות לזה ? כי היא פשוט קיימת בתוכינו,
ולכן היהדות אומרת "ואהבת לרעך כמוך", כלומר "הכומך" זה כבר נטועה בתוכינו,
רק התפקיד שלנו לאהוב את הזולת כמו שאדם אוהב את עצמו,
כלומר, כמו שאני רוצה סיבה לקום בבוקר ?
כך תדאג לזולת, שיהיה להם סיבה לקום בבוקר,
ככלל: האדם שאכזרי לעצמו ?
הוא יהיה אכזרי לסביבתו,
כהיום האנושות דוגלת בלעשות דברים, שטוב לעצמך ולסביבתך,
זה השיטה שהוכיח את עצמו,
לאן נגיע אם כל אחד ידאג רק לעצמו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 12:05 |
|
| |
תוקן על ידי maxmen ב- 27/12/2009 12:05:35
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 12:53 |
|
| |
למקסמן
"אדם לא יכול לאהוב את עצמו "
כך כתבת.
וכאן בדיוק טמון הקושי בהגדרה.
אתה הבאת הגדרה הדומה להגדרה שנתן צ'רלי צ'פלין.
אני שאלתי אם יש במקורות היהודיים הגדרה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 12:58 |
|
| |
והערה טכנית
אם לאחר שליחת ההודעה תתקלו בכתובת:
The website cannot display the page
אין זאת אומרת שיש בעיה ולכן אין צורך לשלוח את ההודעה פעם נוספת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 14:17 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | למקסמן
"אדם לא יכול לאהוב את עצמו "
כך כתבת.
וכאן בדיוק טמון הקושי בהגדרה.
אתה הבאת הגדרה הדומה להגדרה שנתן צ'רלי צ'פלין.
אני שאלתי אם יש במקורות היהודיים הגדרה אחרת.
|
|
אולי זה יספק אותך ?
ספרא בהר פרשה ה': וחי עמך, חייך קודמים לחייו.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך.
או שאני לא מבין לאן את חותרת ?
תוקן על ידי maxmen ב- 27/12/2009 14:21:45
|
|
|
|
|
