| בן_זוטא כתב: |  | | מענין לענין. השבוע בעלון הבלזאי 'עלים לתרופה' מוקדש המדור 'יומא דנשמתא' לר' נתן אדלר רבה של לונדון בעל 'נתינה לגר'. בהערה 2 שם נאמר כך: "ובכך יצא חוצץ נגד המשכיל האיטלקי שד"ל שר"י, שחיבר ביאור משלו על תרגום אונקלוס בשם 'אוהב גר', בו פוער פה כאילו התרגום נועד לפשוטי העם ולשונות התרגום אין להם משמעות וכו', עפ"ל". עד כאן תובנת ה"ה ישכר בעריש ווייס ברוקלין נ.י. |
|
הכותב הנ"ל מסתמך ככה"נ על דברי ר' נתן אדלר בסוף הקדמה כוללת לפירושו שם יצא חוצץ נגד הנחת שד"ל שהתרגום נעשה אך עבור ההדיוטות. אלא שכל העובר בין בתרי הספר יראה כי רנ"א נמנע מלהתבטא בחריפות גם על משכילים מובהקים. ואדרבה [ראו שם בהערה החותמת את 'הרב הגדול מהר"ז פראנקיל' ומעיון בדבריו בפרשתנו מצאתי כי הוא דן בדברי שני אבות ההשכלה: נתיבות שלום למנדלסון (שמות ט. ד. לא מצאתיו בהקדמה ואולי הוא בגוף החיבור) ושירי תפארת לויזל (שמות ז ט)]
בהקשר זה של שי"ר ושד"ל מעניין להביא את דברי הנצי"ב במכתבו לפרופ' הרכבי: '[ ...] הגעיני ע"י הרב המוכ"ז נ"י ס' זכרון לאחרונים אשר הדפיס מע"כ נ"י מכתבי עט סופר מהיר הה"ג שי"ר ז"ל ונכבדות מדבר בם. אכן אז עוד ילדות היתה בו והתרפס הרבה לפני המשתדל. ורוח אחרת היתה בו בימי זקנה כאשר זכה לעלות על מרומי הרבנות בפראג. והדברים עתיקים אין זה המקום לבוא בהרחבה' (התפרסם בספר שנות דור ודור [א ירושלים תש"ס] עמ' קצג)
[והרי זה הצלע הנגדית לתזת חזרתו בתשובה של מהרצ"ח...]
|
|
