| נשלח ב-28/12/2009 21:32 |
 |
| |
אליטיזים מנחם ומתעתע
איך אני אוהב לקרוא את הרמב"ם בתרגום התיבוני , בדברו על "ההמון". אוח אני מת על זה. ההמון אשר לא יבינו ולא ישכילו.
ההמון אשר נע כקש נידף על זירמת הדימיון אל עבר פי פחת ותהום. ה "המונים" אשר לא ישכילו להבחין בין האפשר לנמנע. הרי זו נחלת ה"יחידים" ו"המשכילים" אשר כזוהר הרקיע יזהירו לדעת כי לכל משולש שלוש זויות, והחלומות רובם קש ותבן בתרגום התיבון. כמה אני אוהב לקרוא את החרפות לתלמודיים הדורשים בבתי אבלים, אלו המייחסים משמעות לשמות ומגמטרים לשונות. כל אותם קשי קליטה שלא כרו אוזן לשמע אריסטו פסגת שכל האנוש ושרפו את דבריו כאילו לא היו מעשה מרכבה וסוד בראשית לדרוש.
כמה נחת חפנו ידיי בקראי קריאת רהב על ההמונים, הסתתרתי תחת מחסה ל"יחידים" בהרים הגבוהים.איך לא ישכילו הנבערים לדעת שאחד ועוד אחד שווה שתיים, ומה שהשכל שלי לא מקבל, לא יקום ולא יהיה? איך? עד שבא זה מנחם ואמר לי: דברים כהווייתן מה שאינך מקבל, זו סגולת יחידים, ההמונים הם הטיפשים. אם כי, תמיד קינן בי קן חסידה לטעון , שאולי ובעצם כל טמבל יכול לכפור, ואין כאן לא חכמה ולא בינה, אלא נטיה טבעית שאין כמותה. לאדם ולבהמה כאחת.
אך, מי אני שאפריע לי להתנחם כאלים במרומי שבת, על כנפי הבינה והדעה, ידיעת החשבון תכונה, דקדוק ופילוסופיה. לדבר גבוהה גבוהה על דברים שלא קיבלתי ולא ידעו אבותיי. סוד מעשה מרכבה ותחנות שמים, בדברי על האהבה וששת כנפיים.
כל זמן, שידיעתי והשכלתי מרחקת אותי מבועלי בתים וגושי חומר פראיים, אקבל כל פירוש ואברך "שלא עשני ככל המונם".
אך תמיד קוץ וסיר מכאיב מסתתר מאחרי לבי, אולי גם בהמון ישנם יחידים, וגרוע מכך, אולי כל היחידים אינם אלא המונים?
אולי היה הרמב"ם מתעתע בי, ונתן להמוני היחידים את מנת האגו לה הם זקוקים , וניער וברר מתוכם את אלו המשכילים להבין את ה"יחידים שבתוך ההמונים" ?
אבל אני סתם פרנואיד, השארתי את עצמי בהר האלים לשתות נקטר הדעת ולהמתסטל בשכרון חושים וסחרור גבהים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 22:21 |
|
| |
אז על מה אתה רוצה את תגובת החברים? שהרמב"ם ידע להתחנף לקוראים הפוטציאלים, שכך הוא רכש את קהל המעריצים? שכל המוני יחשוב שהוא משכיל יעני?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 23:04 |
|
| |
זהירות !
רק זהירות !
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 23:16 |
|
| |
הנסיון להיכנס לראשו של הזולת , נדון מראש לכישלון. אבל אולי זו דרך להביע את מה שאתה חושב עליהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 08:19 |
|
| |
קוסם העמק
אני מבין שאתה מביע את הסתייגותך מן החלוקה של הרמב"ם בין המון לבין יחידים מיוחדים ביכולותיהם. ואתה מציע הסבר אחר, שגם היחידים יש בהם המוניות.
אני יכול להצטרף לתחושתך הלא נעימה מדברי הרמב"ם האלו. והנה משהו מן הביוגרפיה האינטלקטואלית שלי:
אני משער שזה יכול להפתיע, לא רק על סמך מה שאני כותב אלא גם על סמך הכינוי שבחרתי, אבל הכרותי הראשונה עם מו"נ גרמה לי הסתייגות מרובה מן הרמב"ם. כזו גאוה. כזו שחצנות! (לא שהייתי מעז להשתמש ממש במילים אלו בקול רם, אבל זה מה שחשתי).
נראה לי שאנו, כלומר בני הדור הזה, אם בגלל נטיות מולדות לחכמה וטוב לב, אם בגלל שכך זכינו להתחנך (וזה אמנם בא לידי ביטוי לא רק אצלנו כחרדים, אלא מצוי גם בגנים אחרים, ושם בחלקים היפים יותר של התרבות המערבית, שאולי מקורם גם בהשפעת התורה, כפי שהרמב"ם עצמו כותב במקום אחר...), בכל אופן אנו עצמנו - אתה, אני, אחרים כאן בפורום ולא רק בפורום - מקבלים את הכשרונות שזכינו בהם ואת האהבה לזולת והענווה שעליהם התחנכנו כמובנים מאליהם. וזו אולי טעות.
כשהייתי צעיר, סרבתי להאמין לביקורת של הרמב"ם על ההמון. היה ברור לי שלא יתכן שה' ברא עולם כזה שבו יהיו יחידי סגולה שזוכים לפילוסופיה ואחרים, הרוב, שהינם מסכנים, מאמינים באמונות טפלות, אינם מסוגלים להתעלות, אינם יודעים מה טיבה של התעלות זו, ועוד.
(כמובן, היו לי מושגים משלי מהי התעלות והם כלל לא היו חופפים למה שמציע הרמב"ם במו"נ. זה היה הרבה יותר קרוב להיבטים של החסידות במידות וביחס החברתי, שאותם קלטתי דרך המסננת שלי שלא הייתי מודע לה.)
אבל במשך השנים, עשרות שנים למעשה, למדתי שהרמב"ם צודק מבחינות רבות. נכון שסף ההשכלה המינימלי עלה מאד מימי הרמב"ם. גם גילינו שהמדע שהרמב"ם הקיף בכשרונותיו הוא חלק קטן מאד מן המדע שניתן ללמוד.
אבל עדיין. העולם מנוהל בידי מי שאינם פילוסופים, או בידי מי שהחלקים השולטים שבו אינם פילוסופיים. ומתוך התחשבות ברמה הנמוכה ביותר.
וזה גם בתוך עולם ההלכה והמנהג.
ומה לי להלין. וכי אני עצמי נוהג בכל על פי המידות הנבחרות שעליהן ממליץ הרמב"ם? וכי לי אין כשלונות?
אז הרמב"ם צדק. ולמעשה, זה קו כבר אצל חז"ל. לא משתפים את מי שאינם תלמידי חכמים בשיקולים המלאים של פסק הלכתי.
שאלה גדולה היא עד כמה זה מתאים לדורנו. ואולי העולם השתפר, כפי שאני עדיין מאמין בתוך לבבי, בתמימות יתר כנראה.
עד כאן ביוגרפיה, ועד כאן לגבי הצדק בדברי הרמב"ם על ההמון והיחידים.
שאלה אחרת היא אם כך ראוי לכתוב ולהתבטא. לא כל מה שיודעים כותבים, והרמב"ם ידע זאת במיוחד. אז מדוע בחר להתבטא בצורה כזו? להתנשא בכתיבתך על אחרים ולהזהיר אותם: לכו מפה, זה לא בשבילכם. ולאותם יחידים לומר שהם טובים וחשובים יותר משאר העולם? איפה הנדיבות? איפה הענווה הפנימית? איפה העיקרון שכל אדם נברא בצלם אלקים ולכן ראוי לכבוד באשר הוא?
אילו הייתי אני צריך לכתוב את הקדמת הרמב"ם מחדש, אזי הייתי כותב אותה ביתר ענווה, ביתר התחשבות בשוני שבין אדם לאדם, לא מתוך התנשאות כה בוטה.
והנה אתגר: איך הייתם אתם מנסחים את ההקדמה של הרמב"ם על פי הנחות היסוד שלו שיש יחידים ויש המון, ולכן יש דברים שהיחיד יהיה מסוגל להבין ולסבול וההמון לא, ולכתוב זאת בספר שיגיע גם להמון. בלי להתנשא, אבל עם העברה ברורה של המסר?
ההקדמה הזוכה תוכל להתפרסם בספר מורה נבוכים לזמן בהוצאת עצור חושבים. אם פעם יצא לאור כזה ספר...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 08:37 |
|
| |
מיימוני,
[ ברוך שובך. קצת פסיכולוגיה בגרוש: החזרה לכתיבה (בכמה פורמים) מיטיבה איתך. ועוד הערה צדדית: כתבת "ההקדמה הזוכה תוכל להתפרסם בספר מורה נבוכים לזמן בהוצאת עצור חושבים" הח"מ חושב שעצכ"ח יצטרך בבוא היום למצוא שם מקורי ולא לעשות העתק הדבק לשם ספרו של קרוכמאל (רנ"ק) ]
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 08:42 |
|
| |
ספרן סמיילי. שכחתי את שם ספרו של רנ"ק, אבל שם זה "מורה נבוכי הזמן" להבדיל. ולקוסם וכולם אגב חיפוש אשכול ישן נתוודעתי לקטע הבא באיזה בלוג (נראה שהוא ישן ומי יודע מה קרה בינתים לכותבת). הנה, פילוסופית טובת לב. האם לא כולנו היינו כאלו כשהיינו צעירים? אם כן, איך הופכים יחידי סגולה להמון? זו שאלה! ואף זה מענינו של אשכול זה. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1374967_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:12 |
|
| |
מיימוני
כתבת: <אבל עדיין. העולם מנוהל בידי מי שאינם פילוסופים, או בידי מי שהחלקים השולטים שבו אינם פילוסופיים. ומתוך התחשבות ברמה הנמוכה ביותר.
>
חוששני שהעולם אם היה מנוהל ע"י פילוסופים לא היה נראה יותר טוב (ע"ע היידיגר)
נקודה נוספת
האליטיזם של הרמב"ם מתבטא גם בכך שלהמון גם אין חלק לעולם הבא.
וראה גם http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2260436&forum_id=1364
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 29/12/2009 09:15:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:41 |
|
| |
.
קוסם העמק:
לעולם אל-לו לקורא ב"מורה הנבוכים" לשכוח למי מיועד הספר.
"חיברתי אותו לך ולשכמותך והם מועטים" כותב הרמב"ם באיגרת לתלמיד שבפתיחה. לאותם שלמדו חכמה כללית, מתמטיקה ולוגיקה וכו'.
והמשיך והוסיף בהקדמה:
"אין מטרתו של ספר זה להסביר את כולם לציבור הרחב, ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד את מי שעיין במדע התורה בלבד, דהיינו, בהלכה; שכן מטרת הספר הזה כולו וכל מה שמסוגו היא חוכמת התורה לאמיתה. יתר על כן, מטרת הספר הזה להעיר לאדם דתי, אשר נקבעה בנפשו והושׂגה באמונתו אמיתת תורתנו, ואשר הוא שלם בדתו ובמידותיו, והוא עיין במדעי הפילוסופים וידע את משמעויותיהם, והשׂכל האנושי משכו והביאו לתת לו את מקומו (הראוי לו), אך מנעוהו מכך פשטי התורה, ומה שהבין - או הוסבר לו - ממשמעויות אותם שמות משותפים או מושאלים או מסופקים, וכתוצאה מכך הוא נשאר נבוך ונדהם. או שילך בעקבות שׂכלו וישליך מעליו מה שידע מאותם שמות, בחושבו שהוא משליך מעליו את יסודות התורה, או שיישאר עם מה שהבין מהם ולא יימשך אחר שׂכלו, ונמצא שהוא פנה עורף לשׂכלו וסר ממנו ויהיה סבור עם זאת שהזיק לעצמו ופגם בדתו. הוא יישאר עם אותן אמונות מדומות, פוחד וחולה, ולעולם בכאב לב ומבוכה רבה"
(תרגום שוורץ. ההדגשה אינה במקור)
הרמב"ם אכן מפנה את ספרו לא להמון - ואין הכוונה כאן להמון הנבער מדעת, אלא להמון שהשכיל בתורה - אך בתורה בלבד. לאנוסי התבונה וההשכלה מכוון הרמב"ם את ספרו זה, והם - אכן - מיעוט. חשים הם את עצמם כאליטה נבחנת, נבדלת משאר העם שלא מוצא עצמו נבוך מהסתירה בין המדעים שלמדו, לבין התורה שלמדו.
ואכן זכה דורנו ומה שהיה בעבר נחלת יחידי סגולה בלבד, נפוץ היום בשכבות רחבות. אין לך ילד כיום שאינו יודע כי כדור הארץ עגול הוא, וכי הירח אינו מפיץ אור משל עצמו, אלא משקף את אורה של השמש. בתקופת הרמב"ם, מתי-מעט ידעו זאת, וההמונים נבעתו כשחזו בעיניהם ליקוי חמה.
ובכך אני חולק לגמרי על דבריו של ה"ה מיימוני דלעיל. לו היה מיימוני כותב את מורה הנבוכים היום, לא רק את ההקדמה היה צריך לשנות, אלא את הספר כולו. הרמב"ם היה צריך להתמודד עם מציאות מסויימת, בעוד שנבוכי דורנו חיים במציאות שונה בהחלט. המון העם בתקופת הרמב"ם האמין במציאות ה' ובהשגחתו. המון העם היום אינו שומר תומ"צ. המוני האנשים הפשוטים כיום מחזיקים בכיסם ידע מדעי וטכנולוגי שאז אף הרמב"ם עצמו לא היה יכול להשיגו בדמיונו. שערא לעצמך - ספינה מברזל שטה באוויר!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:48 |
|
| |
"ואזכיר כאן מה שכתב הגר"א על הרמב"ם שהפילוסופיה הארורה הטתו ברוב לקחה בעניין מסוים "
(ציטוט מהלינק שהביא בע"ב.)
"אבל עדיין. העולם מנוהל בידי מי שאינם פילוסופים, או בידי מי שהחלקים השולטים שבו אינם פילוסופיים".
כך כתב מיימוני.
האם ידע בפילוסופיה הוא ערובה לחכמה?
האם כל הפילוסופים חכמים?
חכמה היא מתנה שנולדים איתה ולא יועילו ספרי פילוסופיה או ספרים אחרים .
האם העולם היה מאושר יותר אילו ניטשה למשל היה ראש מדינה?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:48 |
|
| |
מואדיב
ומכאן שאולי לא כדאי לכתוב בכלל בסגנון מו"נ, כי אם המטרה היא להתמודד עם המבוכה המדעית של שמננו, הרי אנו יודעים כבר מהנסיון של מו"נ הקודם, שהצלחתנו תהיה לכל היותר זמנית בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:50 |
|
| |
משום מה אני לא מתילח לערוך הודעות קודמות. בהודעה הקודמת נפלה שגיאת הקלדה והנה התיקון:
ומכאן שאולי לא כדאי לכתוב בכלל בסגנון מו"נ, כי אם המטרה היא להתמודד עם המבוכה המדעית של זמננו, הרי אנו יודעים כבר מהנסיון של מו"נ הקודם, שהצלחתנו תהיה לכל היותר זמנית בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:52 |
|
| |
ושוב נפלה שגיאה, אבל זו כבר חזקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 09:56 |
|
| |
ואני ידעתי שהמון מורכב מהמון יחידים. וגם למדתי כי הרבה הרבה פילוסופים ואנשי רוח משכילים היו חלאות תת אדם ולא רק במאה האחרונה, שחשנו לאן הדרדרה פסגת התרבות הארופאית, אלא הרבה לפני ואחרי,
ר' מימוני היקר, תחושות הנעורים של אדם חכם ,טובות פי אלף מתחושותיו כ מבוגר, בצעירותו מחשבתו טהורה
בלי מסה של אינפורמציות שלפעמים רבות מהן מגמתיות ולא נכונות. מפי עוללים ויונקים יסדתי עוז אמר דוד
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 10:00 |
|
| |
"ומכאן שאולי לא כדאי לכתוב בכלל בסגנון מו"נ, כי אם המטרה היא להתמודד עם המבוכה המדעית של זמננו, הרי אנו יודעים כבר מהנסיון של מו"נ הקודם, שהצלחתנו תהיה לכל היותר זמנית בלבד. "
לפי קו ההגיון שלך גם עדה יונת לא היתה צריכה לחקור את הריבוזום מפני שעוד מאתיים שנה מן הסתם הרעיונות יהיו אחרים.
כל דור כותב וממציא בהתאמה לידע שבזמנו והוויכוח עם תוכן הידע שנמצא בספרי הדורות הקודמים מעשיר את הידע של הדור הנוכחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 10:04 |
|
| |
מואדיב - יישר כוחך ששיברת !
...ואין אדם נידון אלא לפי שעתו.
_________________
|
|
|
|
|
