אני כאשכנזי דווקא לא מבין את הדבר הזה,
יש ישיבות ספרדיות טובות פי 10 מישיבות אשכנזיות, מה כ"כ דחוף לבחור ללכת דווקא לישיבה אשכנזית??
תראו לדוגמא את הישיבה של הרב מאזוז, כמה רבנים דיינים ות"ח ייצאו משם, מה צריך דווקא אשכנזים??

כי הדשא של השני תמיד נראה ירוק יותר.

מעשה בעלם חמד ספרדי, שחשקה נפשו להיות אשכנזי.
אמר לעצמו:" את בגדי כבר שיניתי, לא נותר לי אלא לשנות שמי".
אמר ועשה. שינה שמו מטרבלסי לטרבלסקי, והנה בבוקר והוא אשכנזי.
מכאן הדרך לישיבה אשכנזית למצויינים הייתה קלה.
ואפילו לדבר מספר מילים ביידיש למד בישיבה.
אלא שלא רק לעצמו לדאוג רצה, כי אם גם לזרעו שיהיה מאישה אשכנזיה.
לכן כשהוזמן לחתונת חבריו האשכנזים מהישיבה, עשה זאת בשמחה.
ושם ריקד ופיזז, עד שמעל כולם עלה, ומשך את תשומת ליבן של הבנות מאחורי המחיצה.
ולא אחר הנער לעשות הדבר, וכבר הוצע לו שידוך מעל ומעבר,
לא פחות ולא יותר בוגרת סמינר.(וולף)
וכך חיים להם בנחת, אריה (מכלוף) וציפורה (פייגא).
וילדיהם מנדל ושעפסל ויפה(שיינה).
ולמרות שהפסיק לאכול קטניות בפסח כאשכנזי,
זה עדיף מאשר לאכול מרור כל השנה כספרדי.

השנים חולפות עוד שנה ועוד שנה,
ובמשפחת טרבלסקי הכל טוב בלי עין הרע.
וכשהגיע זמנו של מנדל לגדלו לתורה, הולך האב לרושמו לישיבה.
כאשכנזי ובן תורה, הולך בראש מורם ובגאוה, כי לו אין שום מקום לדאגה.
וכששואל ראש הישיבה לשם המשפחה, טרבלסקי אומר האב מלא שמחה.
אכן שם משפחה לתפארה, אך בשם משפחת הסב חפץ ראש הישיבה,,,,,
אבל וחפוי ראש חזר לביתו בן התורה,שוד ושבר צעקה האישה.
זו תורה וזו שכרה? אמר מנדל בתמיהה,
עד השמים הגיע קול השוועה, ובחלום שמע האב קול לחישה.
לך קנה פיס ותבוא עליך ברכה. לא עבר שבוע ונהיה עשיר ככלבא שבוע.
עם מליונים בכיסו, הלך שוב אל הישיבה, וכשהקול נשמע בית ראש הישיבה,
יצא לקראתו  ויחבק לו וינשק לו, למה תעמוד בחוץ אמר לו ואנוכי פיניתי הישיבה,
למנדל לשעפסל ולכל המשפחה.