פעמים רבות, התנ"ך מוצא לנכון לציין יופי כמעלה בולטת, בפרט (אך לא רק) לגבי נשים. לפיכך מסתבר שזהו פרט בעל משמעות רבה גם מבחינה רוחנית.
מדוע אנו נהנים להתבונן בתווי פנים נאים, בנוף או בצמחים יפים?
חלק מההשערות קושרות יופי לסימטריה. תיאוריות אחרות מדברות על התאמה גבוהה לתועלת האדם (יופי = פוריות או איכות. פרי יפה הוא עסיסי ומזין יותר וכד'). לרוב אלה דברים המתקבלים על הדעת, אך הם מתעלמים מן הממד האלוקי שבבריאה.
בנוסף, כפי שקיימת אפשרות להפעיל מניפולציה על החושים באמצעות תפאורה מזויפת, או על ידי הנדסה גנטית של פירות באיכות נמוכה כך שייראו מפתים ובריאים, כך, במקרים רבים, חן על פניו של אדם לא תמיד מעיד על אישיות נעימה.
לכן אני משער שהסתירה הפנימית שחשה כותבת ההודעה נובעת מן ההבנה שמראה חיצוני כשלעצמו אינו מספק מידע שלם באשר לערך האמיתי (והגבוה יותר) של האישיות הכוללת. מצד שני, אף אחד לא היה רוצה שיתעלמו לחלוטין מנכס אישי משמעותי כל כך שיש ברשותו.
לכן אין זו סתירה, כי אם שתי תחושות המשלימות זו את זו.
ההסבר שהביא 'רעיוני2' בשם הגאון מווילנא הוא השלמה מצוינת לנקודת המבט הרוחנית בסוגיה זו.
תוקן על ידי אשראי ב- 07/01/2010 11:01:42
 |
|
|
