פרשת השבוע שמות

פירוש  הרד"ק לישעיה פרק כז  פסוקים ו'  -  י"ג

[כז, א] ביום ההוא - הקשה הגדולה והחזקה, הכפל לחזק כריתת החרב בגוים שלא הייתה כמוה, וכל זה במלחמת גוג ומגוג כמו שפירשנו. ולויתן - שזכר הוא משל על מלכי העכו"ם החזקים, ולויתן הוא הדג הגדול אשר בים, ויקרא גם כן תנין, כי כן כתוב: ויברא אלוהים את התנינים הגדולים, לפיכך המשיל העכו"ם הגדולים בלויתן ותנין, והתנין הוא הנחש. ומה שאמר בריח ואמר עקלתון – כאלו היה מבריח הים מן הקצה אל הקצה מרוב גדלו ובמקומות מעקל עצמו מרוב ארכו, לפיכך נקרא עקלתון. ומה שאמר לויתן לויתן תנין – שלשה, רמז למלכות אדום וישמעאל ומלכות ההודיי' שלישי. ויש מפרשים: נחש בריח - התלי שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה גם הוא עקלתון, ועליו נאמר חוללה ידו נחש בריח, ולפירוש הזה גם כן הוא משל על גדולי העכו"ם. וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר: התלי מנוד המאורות ונטוי מן הקצה אל הקצה כבריח נחש עקלתון. [כז, ב] ביום ההוא כרם חמר ענו לה - פירוש לכנסת ישראל שירו לה וענו לה כרם חמר - כרם שעושה יין טוב, ולפי שהנביא בתחילת נבואתו קרא לה כרם שעושה באושים ולא ענבים, לפיכך אמר כי בעת ההיא שהיא עת הישועה אז יקראו לה כרם חמר, שעושה ענבים טובים שיצא מהם יין חשוב אדום טוב, כי חמר עניין אדמימות. וכן אמר: יין חמר, רוצה לומר שאודם היין בו כי כן חשיבות היין אדמימותו, כמו שאמר: אל תירא יין כי יתאדם. ותרגם: יין - חמרא, והאדום יקרא בערבי - אל חמר. [כז, ג] אני ה' נוצרה - הפך מה שאמר הסר משוכתו והיה לבער. לרגעים אשקנה - הפך מה שאמר ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר. פן יפקד עליה - פירש אדוני אבי ז"ל: עליה - מן עלה זית, אמר לרגעים אשקנה פן יחסר אפילו העלים שלה כל שכן הפרי. או פירוש פן יפקד האויב עליה לילה ויום אצרנה, ופירוש המשל אני ה' נוצרה שתהיה השגחתי תמידה עליה, כמו שאמר: ושמתי פני עליהם לטובה. לרגעים אשקנה - שאשפיע עליהם רוח דעת ורוח נבואה כמים לרוב, כמו שאומר: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ונאמר: אשפוך רוחי על כל בשר ואינו אומר כל בשר אלא על ישראל, כמו שאומר אחר כן: ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'. אצרנה - בקמץ חטף הצד"י במקצת ספרים. [כז, ד] חמה אין לי - כי אינה ממדותי אלא ארך אפים, ואע"פ שכתוב: נוקם ה' ובעל חמה, הרי פירש אחריו נוקם הוא לצריו והם העכו"ם, להם הוא נוקם ונוטר לעת יבא אידם, ואע"פ שמאריך להם זמן רב, עושה זה כדי להאבידם ולהשמידם מכל, כמו שאומר: ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואומר: להשמדם עדי עד, אבל לישראל אינו עושה כן, אלא כשחטאו מעט מעט הוא פוקד עונם ואינו שומר להם עד שיכלם, כמו שאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, לפיכך אמר: חמה אין לי, כלומר על ישראל, שאם היה לי חמה מי הוא שיתן לי שמיר ושית, כלומר הכרם שנותן לי שמיר ושית במקום ענבים, אם היה לי חמה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כלה כאחד במלחמה, כשאני נלחם עמה על כל עונותיה. כן פירש לי אדוני אבי ז"ל הפסוק והוא הטוב שבפירושים. שמיר שית - חסר וי"ו השמוש כאלו אמר שמיר ושית, כמו שמש ירח ראובן שמעון, והדומים להם. שמיר שית - הם מיני קוצים. [כז, ה] או יחזק במעזי - או יחזק בתורתי, כלומר הייתי מכלה אותה או היה מחזיק במעזי, כלומר תורתי שהיא מעוז להם. יעשה שלום לי - כלומר יבא זמן עוד שיעשה שלום לי. שלום יעשה לי - הכפל לחזק השלום שלא תהיה עוד מלחמה בין האל ובין ישראל והוא זמן הישועה, וזהו שאמר אחריו - [כז, ו] הבאים - כלומר הימים הבאים והוא זמן הישועה, כמו הנה ימים באים נאם ה' והקמותי לדוד צמח צדיק וגו', ואז בימים ההם ישרש יעקב. ופירוש ישרש – יתן שרש כמו שאמר ויך שרשיו כלבנון, כי עתה בגלות הוא כמי שאין לו שרש, אבל בימים ההם ישרש מלמטה ויציץ פרח מלמעלה. ומלאו פני תבל תנובה - כלומר כתנובה, כמו שאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ. ותנובה - חסר כ"ף הדמיון, כמו: לב שמח ייטיב גהה שפירושו כגהה. [כז, ז] הכמכת מכהו הכהו - כי עתה בזמן הזה תוכלו להכיר ולדעת כי אין חמה לאל על ישראל, כמו שאמר חמה אין לי, כי אם כמכת מכהו הכהו ומכהו הוא מכה ישראל, כמו פרעה וסנחריב וזולתם, ועתה אם בכל אשר חטאו ישראל הכהו האל כמו שהכה מכה ישראל, שהכה בעשר מכות. אם כהרג הרוגיו הורג - כפל הדבר אמר אם הורג ישראל כמו שנהרגו הרוגיו והם אויבי ישראל, והכנוי כנגד ישראל, כי הם הרוגי האל שהרגם בשביל ישראל. או יהיה הכנוי לישראל ואמר הרוגיו - כי בעבור ישראל הם הרוגים והרי הם כאלו הרגם. [כז, ח] בסאסאה - ענינו סאה והוא כפול הפ"א והעי"ן, אמר לא עשה האל עם ישראל כמו שעשה עם אויביו, ששפך חמתו לשם ואבדם מן העולם לא עשה כן לישראל, אלא כשהיו חוטאים לפניו במדה נפרע מהם לא יותר מן המדה שהוא שפיכת חמה, אלא במדה קו לקו הוא נפרע מהם, והמדה שהוא שולח להם תריבנה, כלומר תריב כנסת ישראל בשלחה והוא כלל לשדות התבואה ולעצי הפרי, כלומר ששולח להם השדפון והירקון ארבה וחסיל וכיוצא בהם. הגה ברוחו הקשה - הסיר הפרי ברוחו הקשה שמשיב בהם. ביום קדים - יום שנושבת רוח קדים עזה - רוחו הוא ששולח בהם להנקם מהם, לאכול תבואתם ופירותיהם לא שישפך חמתו עליהם בלא מדה עד שיכלם, זה לא יעשה האל עם ישראל, וזהו שקדם חמה אין לי אלא הכמכת מכהו, ושלחה הוא שם על הגנות ושדות התבואה, כמו ברכת השלח לגן המלך, שלחיך פרדס רמונים. ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן: במדה שמדדת רצית לריב אתה ולשפטה ובשלחה וחרבה רצית להורגה לדון אותה באש כמדת סדום, כי מעשיהם היו כמעשיהם לולי שחמל האל והנה האש הסירה ברוח קדים עזה, לאחר שנזרקה על העיר כמו שמפורש ביחזקאל, הגה עניין הסרה כמו הגה סיגים מכסף הגה רשע לפני מלך. [כז, ט] לכן בזאת יכופר עון יעקב - אע"פ שיש בם עונות אחרים זהו עיקר עונם האשרים וחמנים שהם עובדים אותם, ואם יתץ המזבחות אשר עשו לבעלים, יתשם וינפצם היטב כמו אבני גיר מנופצות ובתנאי שלא יקימו עוד אשרים וחמנים, כי אם ינתצום עתה ויחזרו ויבנו אותה אחר זמן, אין תשובתם שלמה אלא שיעקרו אמונתם מלבם וינתצום וינפצום שלא ישובו לבנותם עוד בזה יכופר עונם. וזה יהיה כל פרי הסיר חטאתו - כי אם יסיר מה יהיה פרי ההסרה?! הסרת כל חטאתו, כי מאחר שעקרו עכו"ם כל כל שכן שישובו משאר עונות, כי מעת שימחו עכו"ם ממעשה וממחשבה ישובו לאל בתשובה שלמה ויעשו מצותיו, כי העכו"ם היא עיקר כל עונות, וגיר הוא סיד. ובארמית: על גירא די על כותל היכלא. [כז, י] כי עיר בצורה - כי עתה שיעבדו עכו"ם העיר שהיתה בצורה הייתה בעונותם בדד מאין יושב בה, ואותו שהיה נוה ומשכן האדם הוא עתה חרב. משלח ונעזב כמדבר - והוא מקום מרעה הבהמות, או פירש: עיר בצורה בדד עתידה, כלומר בעונותיכם עיר שהיא בצורה עתה, תהיה בדד ויאמר זה על ירושלם או על שמרון, כי כשנאמרה הנבואה זו לא גלו עדין השבטים, כמו שאמר: הוי עטרת גאות שכורי אפרים. ונוה - אמר על בית המלכות או על בית המקדש אמר, שיחרב בעונותם ויהיה משלח ונעזב כמדבר ושם ירעה עגל ושאר בהמות כמשמעו או על דרך משל. וכלה סעפיה - אמר סעפיה לפי שהמשיל כנסת ישראל לכרם, אמר כי העגל ירעה אותה וכלה סעפיה כמו שאמר בנבואה הראשונה: הסר מסוכתו והיה לבער. ואדוני אבי זכרונו לברכה פירש: עגל - משל על מלך מצרים, כמו שקרא עגלה יפיפיה מצרים וזה כשלקח יהואחז. ופירש החכם רבי אברהם בן עזרא: סעפיה - משל על ערי הפרזות, ואם עגל משל על פרעה, יהיה סעפיה משל על הכסף והזהב שענש פרעה את הארץ. [כז, יא] ביבש קצירה - קציר הוא ענף העץ כמו וטל ילין בקצירי, תשלח קצירה עד ים, וקצירה הוא לשון יחיד דרך כלל ואמר על הפרט דרך רבוי. תשברנה - רוצה לומר הסעפים והפארות, ואמר דרך משל כמו העץ כשיבש בו ענף ישבר מאליו, כן ישראל בהגיע עת פורענותם ישברו מאליהם ואפילו נשים באות מאירות אותה, פירוש מבעירות ומדליקות אותה, כי כיון שיבש הענף אינו ראוי כי אם לשרפה, פירוש אותה כנסת ישראל, ורוצה לומר כי כל אומה אפילו יהיו חלשים כנשים, ירעו לה וישחיתו אותם. כי לא עם בינות הוא - ישראל עתה אינו עם בינות, שאלו היה עם בינות היה מתבונן בעצמו ורואה כי כל זה הרע בא לו על שעזב ה'. על כן לא ירחמנו - לפי שאינו מתבונן על מעשיו ואינו שב לאל, בבא עליו הרעה לא ירחמנו מי שעשה אותו וגדלו לו על כל עם. ויוצרו - להיות לעבד לו והוא לא כן עשה על כן לא ירחם עליו ולא יחננו והסתיר פניו מהם והיה לאכול ומצאוהו צרות רבות ורעות אולי אז ישוב. ויונתן תרגם: אלה שני הפסוקים על העכו"ם, כלומר אם יעשה שיסיר האשרים והחמנים תהיה עיר בצורה של העכו"ם בדד. וכן תרגם יונתן: ארי קרתא וגו'. [כז, יב] והיה ביום ההוא - בזמן הישועה. יחבט - כמו שהוא חובט חטים מן הקש וכמו שהוא חובט זיתים מהאילן, כן יחבט האל יתברך את ישראל מהאומות כי הם בתוך העמים כחטים בתוך הקש וכזתים בין אילן הזית, שילקט אדם ממנו הטוב שהם הפרי ויניח הקש והעצים. משבולת הנהר - שבולת הוא חוזק מרוצת הנהר, כמו: ושבלת שטפתני. ופירש הנהר – הוא נהר סמבטיון כמ"ש על השבטים: וזרם מעבר הנהר. ואמר עד נחל מצרים – כי עד מצרים יבאו ושם יתקבצו עם אחיהם בני הגלות הזה ויעלו לירושלם. ואמר ואתם, כנגד בני הגלות שהם יהודה ובנימן שהם מפוזרים בכל פאה, לפיכך אמר: ואתם תלוקטו כאלו אמר ואתם בני ישראל אשר מעבר הלז תלוקטו לאחד אחד, כמו שאמר בנבואת ירמיהו: ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ופירוש לאחד – אחד אחד לחבירו, כלומר אחד מזה ואחד מזה יתקבצו יחד, ומה שאמר עד נחל מצרים, כי במצרים סוף מלכות העמים בהלחם מלך הצפון עם מלך הנגב, ויבא מלך הצפון עד מצרים ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמודות מצרים וכו' כמו שכתוב בחזיון דניאל, ואמר: בעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וגו'. [כז, יג] והיה ביום ההוא - כפל עוד הענין לחזק. יתקע בשופר גדול - כך יתקבצו כאלו היה נתקע בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם, כמו שאמר גם כן וה' אלוהים בשופר יתקע, כך יבאו מכל פאה כאלו תקעו להם בשופר שיבאו האובדים הם השבטים שהגלו מעבר הנהר שהגלם שם מלך אשור והוא בארץ אשור היו שם כאלו אבודים שלא יצאו עוד משם, כי גלות בבל שהיו יהודה ובנימן שבו אחר כן לסוף שבעים שנה ואחר כן גלו פעם שניה והם נדחים בכל פאה ומפוזרים. ומה שאמר בארץ מצרים – כי שם יבאו כמו שפירשנו ומשם יעלו והשתחוו לה' בהר הקדש ובירושלם. פירש בהר הקדש - שהוא בירושלם. בהר הקדש - הוא הר המוריה והוא מקום בית המקדש.



פירוש  הרד"ק  לישעיהו  כ"ח  פס'  א'  -  י"ג


רד"ק לישעיה פרק כח [כח, א] הוי עטרת גאות - עתה דבר על אנשי דורו במלכות אפרים, על השבטים שלא גלו עדין והיו מתענגים בטובה שהיתה להם והיה כל עסקם במאכל ובמשתה ובתענוג בשמן המבושם, עד שבאים לידי שכרות ומקיאים ויוצאים כדרך השכורים והיו נמשכים אחר הנאות העולם ושכחו האל ומצותיו, כמו שאמר: שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וגומר. ואמרו רבותינו ז"ל: חמרא דפרוגיתא ומיא דדורמסקית הם קפחו עשרת השבטים מישראל, ואמר הנביא עליהם הוי ואוי עטרת גאות על דרך משל, כי מן הגאוה היו עושין עטרות להם והיו מתפארים בעשרם ובתענוגם, ודמה חמדתם והתפארותם כציץ העשב או האילן שהוא יפה בצאתו וכשהרוח נושבת בו הוא נובל ונופל לארץ, והנה נשחת יפיו ושב עפר כן יהיה צבי תפארת אפרים ועטרת גאותם. ואמר אפרים – כי היא ראש מלכות ישראל. וצבי - פירושו חפץ וחמדה ופאר, כמו: צבי היא לכל הארצות. ואמר אשר על ראש גיא שמנים – פירוש עטרת הגאות וציץ התפארת שהוא על ראש גיא השכורים האלה, שהם הלומי יין, כלומר מוכי היין שהיין מכה אותם לארץ שנופלים שכורים מתגוללים בקיאם ובצואתם. וקרא ראש גיא שמנים – על דרך הפלגה מרוב השמן המבושם שיוצקים על ראשם, כאלו היא גיא מליאה מים ועתה אומר להם מה סוף תענוגם ואמר - [כח, ב] הנה חזק ואמיץ לה' - הנה יום חזק לה' שיבא עליהם כזרם ברד שמפיל האילנות ומשברם. שער קטב - וכשער, וכ"ף כזרם עומדת במקום שנים. ושער - הוא אומר על רוח סערה שקוטב וכורת הכל, ועוד המשילו לזרם מים כבירים שיבאו וישטפו כל אשר יעבור עליהם ויפילו האילנות הגבוהים לארץ, כן זה היום החזק והאמיץ. הניח לארץ - כמו יניח, עבר במקום עתיד וכמוהו רבים, אמר שזה היום החזק יניח עטרת גאותם לארץ ביד, כלומר בחזקה. [כח, ג] ברגלים תרמסנה - ולא די שיניח עטרת גאונם לארץ, אלא שירמסנה ברגלים לאחר שתפול לארץ וזה כלו משל לרוב שפלותם. ואמר תרמסנה – לשון רבות. ואמר עטרת יחידה, ואמר עטרת דרך כלל, ואמר תרמסנה דרך פרט, על כל עטרותיהם רוצה לומר כל הדברים שהם מתגאים בהם. וכן: כי תקראנה מלחמה. [כח, ד] והיתה ציצת - נזכר בלשון זכר ציץ ובלשון נקבה ציצית וכן נץ ונצה, וציצת אינו סמוך אלא התי"ו תבא במקומות רבים במקום ה"א, כמו עגלת שלשיה, אל תתני פוגת לך, והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלל, ולפי שזכר הציץ בלשון זכר ובלשון נקבה אמר והיתה, ואמר נובל עוד דמה ציץ תפארתם לבכורה בטרם קיץ. ואמר כבכורה בטרם קיץ - כלומר התאנה הבכורה בטרם שיצאו פירות הקיץ, כלומר הבכורה שתבא בתחילה בני אדם קופצין עליה לקחתה והרואה אותה בתחילה לוקח אותה. בעודה בכפו יבלענה - כלומר בזמן שתהיה בכפו תכף יבלענה מרוב חמדתו אותה, כן יהיה עושר אפרים וטובה יבלעם האויב במהרה. כבכורה - מפיק ה"א ואינה לכנוי, רק היא לתפארת הקריאה וכמוהו ותעלומה יוציא אור וגולה על ראשה. ואדוני אבי ז"ל פירש: בכפו - ענף כמו וכפתו לא רעננה, כלומר כשיראה אותה בענף יבלענה מרוב תאותו לה. [כח, ה] ביום ההוא - שיגלו עשרת השבטים כמו שאמר באותו עת יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו והם יהודה ובנימן שנשארו ומלך עליהם חזקיהו שעשה הישר בעיני ה' ובשנת שש לחזקיה גלו השבטים. ואמר לעטרת צבי הפך לעטרת גאות שאמר על השבטים וכפל הענין. ואמר לצפירת תפארה לחזק הענין, כי עטרה וצפירה אחד וצבי ותפארה אחד ומנהג המקרא הוא לכפול הענין במלות שונות לחזק הענין. וצפירה - הוא עניין סבוב, לפיכך נקראה העטרה או מצנפת הראש צפירה, לפי שהיא סביב הראש, ובמשנה הקופה משיעשה בה שתי צפירות והם מה שעושין מן הגומא סביב הקופה, ואמר שהאל יהיה להם לכבוד ולתפארת בימי חזקיהו. [כח, ו] ולרוח משפט - ויהיה האל לרוח משפט למי שיהיה יושב על המשפט והוא חזקיהו, שיהיה מלך ויושב על כסא מלכות לעשות משפט, ואמר כי האל יהיה לו לרוח משפט, כלומר שהאל יתן לו דעת ובינה לעשות משפט אמת. ואמר רוח – כמו שאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, כי החכמה והבינה מחלקי הרוח שהיא הנשמה. ולגבורה - שיהיה להם האל לגבורה וכן יהיה להם לשלום במחנה אשור בעבורם ולא הוצרכו לגבורת אדם כי האל יהיה להם לגבורה, וכן כשנלחמו אויביהם והשיבו מלחמה להם, עד שער עריהם הבצורות, האל היה להם לגבורה ובגבורתו נצחו אויביהם, כמו שכתוב: הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ויונתן תרגם שני הפסוקים כן: בעדנא ההיא יהא וגו', וכן רבותינו ז"ל פירשו הענין הזה: בימי המשיח לעתיד ואמרו לעושים צביונו של הקדוש ברוך הוא ולצפירת תפארה למצפון תפארתו. [כח, ז] וגם אלה - אלה אומר על יהודה ובנימן אמר, כמו שאמר על השבטים שכורי אפרים הלומי יין כן אמר על יהודה ובנימן, כי אפילו הם ביין שגו ובשכר תעו וזה היה בימי אחז, וכן היו אלה ראויים לגלות כמו אלה, אלא שעתיד למלוך מלך עליהם שישיבם אל הדרך הטובה והוא חזקיהו: כהן ונביא. הכהן והנביא – שהיה להם להורות התורה הם שגו כמוהם במשתה ובתענוג העולם, ונביא אינו אומר על נביאי האמת כי אם על נביאי השקר שהיו ביניהם והם היו מתעים אותם ומתירים להם התענוג ואומרים להם: שלום יהיה לכם אל תיראו עשו מה שתרצו. ויונתן תרגם: כהנא וספר רוצה לומר תלמיד. נבלעו מן היין - נשחתו מרוב שתיית היין ותעו מן הדרך הנכונה מרוב שתיית השכר. שגו ברואה פקו - רואה שם בפלס יורה ומלקוש ופירש שגו בנבואה בנבואת נביאי אמת שגו ולא הלכו בה. ואדוני אבי ז"ל פירש: אפילו בדבר הנראה לעין הם שגו בו. פקו פליליה - כשלו מן ופיק ברכים שפירושו מכשול, אמר כשלו במשפט ולא שפטו דין אמת הכהן והנביא שהיה להם להורותם התורה ולשפטם המשפט - משפט אמת. פליליה - מן: ונתן בפלילים. [כח, ח] כי כל שלחנות - אפילו שלחן הכהנים מלאו קיא צואה. פירש קיא וצואה – חסר וי"ו השמוש כמו שמש ירח, ראובן שמעון. אמר שהם שותים עד שמשתכרים ומקיאים כי כן דרך השכור כמו שאומר כהתעות שכור בקיאו והנה הם מקיאים דרך פיהם ויוצאים דרך נקביהם ממעל ומתחת. בלי מקום - עד שאין מקום נקי במקום משתיהם אלא הכל מלא קיא וצואה. [כח, ט] את מי - אחר שהם משתכרים וכל עסקם במאכל ובמשתה ומשתכרים, המורה שיבא להורותם, למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, מה ששמע הנביא מאת האל לצותם ולהורותם ולהבינם ולמי יורה דעה ולמי יבין שמועה?! והנה הם אינם בני דעה והשכל והרי הם כנערים שמתלכלכים בעצמן ואין להם דעת ללכת למקום מוקצה להפנות. גמולי מחלב עתיקי משדים - הם הנערים הקטנים, אחר שנשלמה יניקתם, כמו: ויגדל הילד ויגמל, עד יגמל הנער. והנערים כשתשלם יניקתם מתחילין לדבר ואין להם עדין מתבונת האדם והבדל מן הבהמה אלא הדבור, כי אין להם עדין דעת, כן הם אלה הגדולים כקטנים. ופירש: עתיקי משדים – מוסרים מן השדים, כמו שאמר ויעתק משם. ואמר גמולי עתיקי – בדרך הסמיכות על אות השמוש, כמו: לנביאי מלכם, האלהי מקרוב, השכוני באהלים. [כח, י] כי צו לצו - צו - הוא שם כמו מצווה ולא נאמרה המצוה בזה הלשון במקום אחר, ורוצה בו באמרו צו מצווה קטנה, אמר כי הם כמו הנערים ולנערים יצוה אדם אותם מעט מעט וילמדם כדי שיקבלו, כי אין להם לב לקבל אלא דברים מעטים. וכן פירש: קו לקו - והקו הוא קו הבנין והבנאי מטה אותו עד שיעשה אותו טור אחד ואח"כ יסלקהו ויטהו לעשות טור אחר, וכן יעשה מעט מעט עד שישלים הקיר, וכן הוא הלמוד וההרגל לנערים, וכן צריך שילמד הנביא לעם הזה, כי הם מעטי הבינה. ועוד כי הם נלאים לשמוע דבר ה' בעבור שאינם חפצים בו, ואחר שאמר צו לצו קו לקו וכפלה לחזק הענין ואמר זעיר שם זעיר שם, כלומר יאמר להם מעט בדבר זה ומעט בדבר זה, ואע"פ כן אינם מקבלים. [כח, יא] כי בלעגי שפה - אמר הנביא שידבר אל העם הזה, ידמה שידבר להם בלעגי שפה כמו הלועג בשפתותיו שלא יוכלו בני אדם להבין את דבריו היטב. או כמי שידבר בלשון אחרת, כן עושין עצמן שלא יבינו דברי הנביא. [כח, יב] אשר אמר אליהם - והנביא לא יאמר להם אלא דברים טובים שינוחו בהם אם ישמעו ויאמר להם זאת המנוחה אם תשמעו אל דברי ה' ותעשו מצותיו - תהיה לכם מנוחה בארצכם ולא תגלו ממנה. והיה אומר לכהניהם ונביאיהם: הניחו לעיף - ישראל שהוא עיף ויגע בצרות רבות שיבאוהו, הניחו לו והורוהו דבר ה' בו ינוח ולא תתעוהו בשקרותיכם ובפחזותכם. ולא אבוא שמוע - נכתב באל"ף, וכן ההלכוא אתו וכן מלת הוא. [כח, יג] והיה להם דבר ה' - שלא רצו לשמוע מעט מעט היה להם למכשול עון מעט מעט מדה כנגד מדה. למען ילכו וכשלו אחור - כלומר כשיחשבו ללכת לפנים ייכשלו לאחור ותהיה בהם יד אויביהם ונשברו ונוקשו ונלכדו.





פירוש  הרדק  להפטרת  שמות  של  עדות  אשכנז...

ישעיהו  כ"ט  -    פס'  כ"ב - כ"ג


[כט, כב] לכן - אל בית יעקב אשר פדה את אברהם פירש הפסוק כן, ה' אשר פדה את אברהם אמר אל בית יעקב שלא יבוש יעקב, והענין כי כולם בני יעקב וכאשר יש בהם אנשים רשעים, הרי יעקב אביהם כאלו בוש ממעשיהם אלו היה חי כאדם שהוא צדיק, שיצא בנו לתרבות רעה שהוא בוש ונכלם ממעשיו. וטעם אשר פדה את אברהם – כי כמו שהיה אברהם אבינו דר בין רשעים ופדה ה' אותו מידם והוציאו מארצם, כן היו הענוים שזכר למעלה בין הרשעים ולא היה בידם יכולת להחזיק בדרכי ה' בפרהסיא, אמר עתה יבא זמן וזהו בימי חזקיהו שיחזיקו בגלוי בדרכי ה'. והקדישו קדוש יעקב - והם יקראו בית יעקב באמת ולא יבוש יעקב ממעשיהם, אלא ישמח ממעשה ילדיו בימי חזקיהו שישובו לדרך טובה ויכלו הרשעים במלחמות שקדמו, ואותם שישארו מהם שלמדו ממעשיהם ולא היו רשעים כהם, אותם שהיו תועי רוח ורעים ישובו לדרך טובה ולא יבוש יעקב ממעשיהם אלו היה חי. פניו יחורו - יתלבנו. מתרגום: לבן חיור, והבוש יתלבנו פניו. וכן בדברי רז"ל: המלבין פני חברו ברבים. [כב, כג] כי בראותו - פירש בראות יעקב ילדיו שהם ילדיו ובניו באמת בלכתם בדרך הטובה, ובראותו מעשה ידיו בקרבו והוא מה שאעשה במחנה אשור הבא בארצו, ובראותו כי יקדישו ילדיו שמי על הנס הגדול. והקדישו את קדוש יעקב - שיאמרו בהקדישם שמו קדוש יעקב ואלהי ישראל, שהוא אביהם אז לא יבוש יעקב אבל ישמח, וכל זה דרך משל כמו שפירשנו. ופירוש יעריצו - יתנו לו בתהלתם הכח והמערצה שהכם במחנה אשור בלילה מאה ושמונים וחמשה אלף ולא הועילה להם גבורתם וכחם ורוב חילם. ומה שסמך קדושת האל ליעקב בכל מקום, לא עשה כן לשאר האבות, כמו שאמר קדוש יעקב, ואמר כי כה אמר ה' צבאות קדוש ישראל אביר יעקב, ואמר: קדוש ישראל מושיעך, ואמר: גאלכם קדוש ישראל ואמר: קדוש ישראל ויוצרו, ואמר גואל ישראל קדושו, ואע"פ שמקצתם יש לפרש על כלל ישראל מכל מקום יש בהם שאין להם דרך לפרשם אלא על יעקב עצמו, ואמר זה, לפי שיעקב ראה קדושת האל במראה הנבואה במחזה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.



עד  כאן  הפטרת השבוע  שמות   לאשכנזים  ...

אשתדל  בלי  נדר  בהמשך  להביא  גם  את  הפטרת  השבוע  "שמות"  לספרדים...

והמשכילים  יזהירו  ...

כן  יהי  רצון...

תוקן על ידי 3ברית ב- 08/01/2010 13:19:07