אני צריך עצה דחוף

ערב טוב,

בראש ובראשונה יש להפסיק את ההפחדות ואת הטיפול הברוטלי בילד. האינטואיציה שלך היתה נכונה, זו לא הדרך ולא רק זאת אלא היא עלולה ליצור בעיה נוספת של מצוקה וחרדה.

אני מבינה את דאגתך אולם מה שלא יהיה אין להפעיל על בנך לחץ מאסיבי וודאי לא של הפחדות וגם לא מסע שכנועים של ממתקים.  נראה לי שהבן שלך מבין למה הוא זקוק ואומר לכם 'אנא הניחו לי לנפשי'. 
כמובן זה לא אומר לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר  

ולכן הייתי מציעה מספר דברים:

1. לגשת לבדיקה נוירולוגית חוזרת ולוודא שגם היום (הרי הבדיקה הקודמת נערכה לפני כשנה) הכל כשורה.אולי חלק מהקושי של הילד ללכת קשור לחוסר שיווי משקל (תוצאה של הדלקת הויראלית?) , תחושה שעשויה להעצים את הפחד ללכת בכוחות עצמו.
2. להמשיך לתת לו יד בהליכה ולהבטיח לו שלא תעזוב את היד אלא רק כשהוא ירצה- הילד חייב להרגיש בטוח וכשהוא ירגיש בטוח ולא יצטרך לדאוג כל רגע ורגע שמא יעזבו אותו או שמא ילחיצו אותו אני מאמינה שבטחונו יגבר ולאט לאט הוא מעצמו ישחרר את ידך
3. לבחון מחדש עם נוירולוג אם יש צורך בטיפול פיזיוטרפי- מדוע פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק ? בכל אופן, אם יש צורך בפיזיוטרפיסט אז שיהיה מומחה לגיל הרך העובד בפיקוח ובליווי של פסיכולוגית לגיל הרך , וכמובן בשימוש בגישה רגישה והדרגתית ומותאמת למצב הרגשי של הילד. אני לא יודעת איך פועל אצלכם באיי פוקלנד, אך בארץ קיימת יחידה להתפתחות הילד המורכבת מצוות מקצועי הכולל נוירולוג, פסיכולוג התפתחותי, מרפא בעיסוק, ועוד והעבודה היא בשיתוף פעולה בין כל הגורמים.

יש לזכור שגם אם לילד אין בעיה נוירולוגית התפתחותית והוא כן יכול ללכת מבחינה נוירולוגית הוא עשוי להימנע מללכת בגלל הפחד ולכן צריך לדאוג שירגיש בטוח, נוח ומוגן בסביבתו (הורים והמטפלים השונים). לאחר תקופה שבה ירגיש בטוח ומשוחרר אפשר בעדינות לעודד את הרגעים שבהם הוא רוצה ללכת בכוחות עצמו.

מקווה שעזרת במשהו
בהצלחה

אם הנורולוג המומחה אומר לא לפיזיוטרפיה והילד סובל אז וודאי וודאי שלא! ותמשיכו על פי המלצתי להעניק לו תחושת ומרחב של בטחון בסביבתו. (על פי תיאורך הוא עבר מספיק סבל בטיפולים השונים ובדיקות החודרניות שחלקם כנראה היו הכרחיות)

הייתי מציעה להפנות את הזרקור מטיפול בילד לסיוע לכם ההורים בהתמודדות עם המצב. .מתוך דבריך עולה הדאגה הכנה שלך כאבא והקושי לחכות בסבלנות להתפתחות של הילד שתגיע בסופו של דבר כדברי המומחה.  

המחקרים מלמדים כי התמודדותם של הורים לילד עם קשיי התפתחות אינה פשוטה ועשויה לפגוע בזהות ההורית ובחלום שלנו לילד מוצלח, בריא, רץ ומשיג בחיים.

לכן אני ממליצה שאתם ההורים תפנו לסיוע מקצועי לפסיכותרפיסט (ולא פיזיוטרפיסט) לגיל הרך שילווה אתכם ויסייע לכם להתמודד עם המצב עם פחות לחץ וחרדה ויותר סבלנות, קבלה והסתגלות.

שנשמע בשורות טובות!