כמו שכתבתי המצב לא היה פשוט, לפי הנורולוג לא היתה סיבה שהוא לא ילך, ואכן בפעוטון הוא עשה כמה צעדים. אבל בבית הוא לא רצה בשום אופן ללכת וגם לא לעמוד לבד, כמו שסיפרתי אצל הפיזיוטרפיסט הוא גם הלך, אבל זה היה נגד רצונו, ומתוך בכייה ורעידות, בקיצור היינו בדילמא קשה, להמשיך לשלוח אותו למטפל לא רצינו פחדנו על תוצאות לא טובות לטווח ארוך, לא לעשות כלום גם לא רצינו, כי הימים והחודשים עוברים ואין התקדמות.
עד ש...
לא תאמינו אולי אבל ככה זה באמת היה.
לפני שבוע בשבת סיפרתי לילדים בסעודת שבת סיפור שקראתי באחת מהעלונים שמפיצים בבתי מדרשות על אשה שהיה לה בן עם מום בלב והרופאים התייאשו ממנו, ובסף היצלחה לכנס להחפץ חיים זצ''ל והוא אמר לה להקדים את השבת בכמה דקות ולהכין את השולחן שבת כבר אחה''צ ולא לעשות מלאכה מעת הדלקת הנרות, והיא הבטחה והיה לה ישועה.
אחרי שגמרתי לספר, חשבתי שבעצם גם לנו יש בעי' עם ההתפחות של בני, לכן שאלתי לאשתי ולכל הילדים אם הם יכולים לקבל על עצמם להיות מוכן כמה דקות לפני הדלקת נרות ולא לעשות מלאכה אח''כ, לזכות האח הקטן. כמובן שכולם הסכימו.
הקטן'ציק היה אז במטה, בשבת בבוקר הוא התחיל ללכת עם עגלה עם בובה גם היה בעגלה בקבוק עם ליטר וחצי מים, בשבת אחה''צ הוא הלך עם העגלה בלי הבקבוק, ביום ראשון הוא הלך בלי כלום.
שהשם יעזור גם להלאה, ולכל היהודים.
תוקן על ידי קיוסק ב- 16/03/2010 12:58:17
 |
|
|
