שומעת את השיר ההוא שאולי הקדשת בשבילה, שפעם הקדשת אותו לי. ובא לי להרוג את עצמי על זה שהייתי ונשארתי פתטית בכל מה שקשור אליך. מנסה למצוא בו עכשיו משו שמזכיר אותי, משו שאולי גם אתה מתקשה לשכוח. ואני כבר לא בוכה, כי אין למה. לא מצטערת, לא מתחרטת אם הייתי אולי עושה זאת אחרת.. רק רוצה בכל הלב להגיע כבר אל הנחלה, לצחוק בלי לכאוב על זה שפעם ואולי עדיין נשארתי אוהבת אותך. וזה תמיד אהבה, וזה תמיד מסובך. אבל אף פעם, אף פעם לא נמאס. בא לי לצעוק הכי חזק שתשמע אותי, שתרגיש אותי בפעם האחרונה. הסוף של הדרך הלא סלולה הזאת קרוב. וככל שהוא מתקרב אתה מתרחק ממני. בתוך תוכי הייתי רוצה שזה יהיה אחרת. שלא הייתם צריכים להיות בכיוונים מנוגדים כל כך. כל פסיעה חזרה אליך, מרחיקה אותי מהסוף הטוב שנקבע כבר מזמן, כשעוד לא זכיתי לאהוב. נותר לי רק להשתדל ככל האפשר להימנע מטעויות שיעכבו אותו מלהגיע. אבל קשה, קשה כל כך לוותר עליך באופן סופי בחלומות שלי, בגעגועים שלי, בעתיד שאולי היה יכול להיות שייך לי. והסתבכתי, ונכשלתי, ונפלתי, אבל תמיד בסוף חזרתי.. אפילו שלא באמת הייתה לי תשובה ברורה, ושלא כל כך היה ברור לי על מה.. פשוט הרגשתי את השקר שכרוך ב'איתך'. ורוצה לחיות באמת, נכון הכי שאפשר. אז סיימתי לפסוע לכיוונך, גם במחשבה. מתרחקת, מוותרת. ביי בפעם האחרונה. מעניין אם תהיה שלי בגלגול הבא.
תוקן על ידי רוחלה2 ב- 20/01/2010 20:45:05
 |
|
|
