| נשלח ב-10/1/2010 11:15 |
 |
| |
איך מתמודדים?
יש לי ממש בקרוב חתונה של חברה קרובה קרובה,
ובתוך כל ההכנות והתתרגשות- עלה בי דחף להישאר בבית,
יש בי צד שממש לא רוצה להגיע לחתונה,
-לא נראה לי שאני מקנאה, אני שמחה איתה מכל הלב-
זה הגיוני שאני פשוט רוצה להתעלם מזה שהיא מתחתנת,
אולי מזה שאני לא,
אולי מזה שהקשר יתרופף,,?
איך מתמודדים עם נישואים של האנשים הכי קרובים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 11:31 |
|
| |
את בטוחה שאת לא מקנאה? דווקא זה בד"כ הרגש הראשון שעולה כאשר חברים קרובים מוצאים את זיווגם, אחרי שמטפלים בו כמו שצריך.. הוא יכול להעלם. רק שימי לב שאת לא מרמה את עצמך.
לעצם השאלה, איך מתמודדים?
התשובה היא אולי תשובה לכל השאלות מן הסוג הזה: פשוט לזרום.
לא ישנה הרבה אם תחליטי שאת מתמודדת בצורה כזו או מתמודדת בצורה אחרת, הרי בסוף יצא לך בערך אותו דבר, תראי מה החיים מזמינים לך ותנהגי בכל סיטואציה איך שנראה לך הכי חכם לאותו זמן.
כשתגיעי לנהר- תחצי אותו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 12:52 |
|
| |
זה קשה--
אפילו מאוד.
את פתאום לא רוצה לקלוט שהאדם שהכי קרוב אלייך כבר לא יהיה קרוב אלייך יותר.
את לא יודעת איך המערכת יחסים שהיתה בינכם תמשיך/אם בכלל,את לא יודעת מה לעשות כדי לשמור על קשר או לא..
ואת פתאום רוצה לברוח מהכול,
לא יכולה להתמודד יותר--
רוצה פינה קטנה וחשוכה משלך--
(שאם עוד מישהו יחלוק אותה איתך היא תהיה גדולה ומוארת וטובה פי כמה--)
יש כמה אפשרויות.
ברגע שמישהי קרובה אלייך מתחתנת:
1.תלכי לחתונה,אוהו...כמה שאת תשמחי,את לא יודעת.את רק תראי את החיוך שלה ותשכחי את כל ההתלבטויות שתכני אותם בליבך טפשיות באותו רגע.את תשמחי איתה..והכי שבעולם..מומלץ:ריקוד אישי עם הכלה כשאת והיא רוקדות בפנים המעגל-עוזר למצב הרוח של שתיכן.
2.אחרי החתונה אל תצרי קשר.זה ימים של החתן והכלה.אם הקשר מספיק חזק הוא ימשיך,וגם אם הוא חזק והוא לא,,"אל תדון את חברך.."
3.אל תשקעי בעצבות!
תשמחי שיש מישהי שאת אוהבת והיא שמחה עכשיו!!!היה לך קשה פי כמה אם היית רואה בשברון הלב שלה אם הכול היה מתבטל ואז היית שוקעת לתהומות רציניים,לא? לפחות כך את יודעת שאם היא כן,אז למה גם לא את?....
4.שכחתי -----
ברכה מהכלה!!!!!!!!!!!!!!!
אל תוותרי!!!!!!
ולא,אני עדיין לא יועצת אבל מדברת קצת מניסיון אישי,
את יודעת--
"אין חכם כבעל הניסיון"...
בהצלחה..
דווחי לי!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 12:56 |
|
| |
נגה, אני ממש לא מסכים איתך שזה הרגש הראשון שעולה..
יש המון אנשים שהרבה רגשות קודמים אצלם לפני הקנאה..
תפוזינה, הייתי מניח שזה דחף טבעי שאומר להתעלם ולברוח מהמציאות הלוחצת והמפחידה..
אל תילחמי בדחף הזה, בזה אני מסכים עם נגה, תזרמי..
ואם זה באמת סתם תחושה כזאת ש"לא בא לי" מהסיבה הזאת, ולא מתוך קנאה, אז כשתגיע החתונה זה באמת יחלוף ותזרמי ותהני.. פשוט לא לחשוב יותר מדי..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 13:26 |
|
| |
כתבתי בד"כ
טבע האדם הוא שהיצר הרע קופץ ראשון ואת היצר הטוב צריך להביא אחריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 13:31 |
|
| |
יצה"ר יכול להיות גם עיצבון וכעס ועוד מליון דברים..
למה את מזהה את הקנאה יותר עם היצה"ר?
זו טעות, כל אחד כפי נטיית טבעו..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 13:36 |
|
| |
בס"ד
תפוזינה,
אני הייתי מייעצת לך לללכת.
את פשוט חייבת ללכת,למענה ולמענך.
למענה-כי אחרי הכל אתם בכל אופן חברות.וחברה כמו כל חברה שמחה במה שקורה לחברתה
למענך-אם לא תלכי את כביכול אומרת אותי לא מעניין כבר מי מתחתנת ומי לא
את עלולה להיכנס למצב נפשי דכאוני
לא כדאי!!
יש כאן אשכול שאולי לא כ"כ קשור אבל אני כן מצאתי לכך קשר בעקיפין
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2642037&forum_id=17053
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 14:00 |
|
| |
ברור שאני אלך לחתונה- אין מצב שלא, זה רק מן תחושה כזו עצובה בפנים,,,
ונגה- זה ממש לא מקנאה- אנ מאמינה ויודעת שאף אחת לא מקבלת משו על חשבון השניה, ואני הכי הכי מפרגנת לה בעולם, ובמיוחד שהיא שתפה אותי בהכול, והייתי איתה בכל שלב ושלב
עדי -את מותק- כבר אמרתי לך?
וכן- כנראה זה מה שיהיה , אני אלך וארקוד ואשמח, ואחכ אתדל להתעלם מהכאב של הפרידה ולהמשיך הלאה,,, אין לי הרבה ברירות!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2010 14:37 |
|
| |
כבר לפני החתונה מרגישה ככה...
בדרכ זה בא אחרי....
בכולופן,
רגשות לא קלים...
עם הזמן והחיים
הכל עובר!!
הזמן פותר אותך מלהתמודד
ותכלס'
התמודדות-
רק אמונה!!!!!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 16:21 |
|
| |
ללכת אם כל הכאב שבענין בריחה היא אופציה כשאין שום ברירה אחרת
אם לא תלכי תמיד ישאר לך הכאב וגם הזיכרון שלא היית בחתונה של חברה טובה
אם תלכי יכאב לך קצת עכשיו אבל כשאת תיתחתני תשכחי את הכאב שהיה לך בחתונה הזאת
|
|
|
|
|
