| נשלח ב-11/1/2010 12:09 |
 |
| |
| מקסוול כתב: |  | נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' שלו שאסור למי שאינו בקיא לעסוק ברפואה. לדעתי זה שייך הן לגבי הומאופתים והן לגבי רבנים. יעויין גם בערוה"ש שם.
מקסמן - אני בהחלט לא סומך על עיתונאים שהתמנו להיות כתבים לענייני רפואה שייתנו ייעוץ רפואי, כמו שאיני סומך על אבישי בן חיים שיפסוק לי הלכה ולא שאמנון אברמוביץ' תפסוק למי צריך להצביע. יש לי רופא במשפחה שכמעט מידי שבוע מתווכח איתו פציינט על סמך שטויות ששמע בחדשות. שתבין, אין צורך לא בעיתונאים ולא בעסקנים: יש לנו רופאים, אנשים מומחים שלמדו שנים על גבי שנים וממשיכים לעסוק בתחום יומם ולילה. אין צורך להתפשר! אני יודע שקשה לחרדי ששומע השכם וערב שרופאים רוצחים קשישים כדי לקצור את איבריהם, מבצעים ניסויים נוסח מנגלה בילד בן שלוש, ונותנים מרשמים ללא סיבה כי מקבלים מימון מחברות פרמקולוגיות להעריך את המקצוע. אבל, חיי ראשי, איני מבין כיצד סומכים יותר על רוח קדשו של רב שידועה דעתו על הליוצנטריות ובקושי יודע את שם הרחוב בו הוא מתגורר (והרשימה עוד ארוכה). כל חוות דעת רפואית שיוצאת מפיו היא 'בפני עיוור לא תתן מכשול', ומסקרן אותי לדעת אם הסטייפלר ראה צורך לעשות תשובה לאחר שמתה אותה אשה, או אם רבנים חרדים בכלל מודעים להשלכות של דבריהם. |
|
מקסוול:
את הסרט השופט ראיתה ? (על השופט ברק, אני ממליץ בחום)
אז הוא מתחיל את הסרט כגדול בענווה, ואומר כך
"כל חולשות האנוש, ישנן גם בשופט"
בהמשך הוא מדבר כבר כאלוקים עצמו, ואומר כך,
"אבל יש לנו כלים להעריך את החוקיות של ההתנהגות האנושית"
"אני לא רופא, אבל יש לי כלים לדעת מתי רופא התרשל",
"אני לא טייס, אבל יש לי כלים לדעת מתי טייס התרשל"
"אני לא רמטכ"ל, אבל יש לי כלים לדעת מתי הרמטכ"ל ביצע את תפקידו באופן לא ראוי"
"זה המקצוע שלי כשופט"
זה האני מאמין שלו, והוא חוזר על זה הרבה פעמים בסרט הקצר הזה,
השאלה שלי למה שלא תקבל את ר' חיים כשופט ? יש לו את הכלים, כמו הרב פירר או רופאים שמקורבים עליו,
אני חושב שלאשים אותו כאדם בלתי אחראי ובלי טיפת יראת שמים, ובלי מצפון,
זה לדעתי לא הוגן,
ואתה יודע למה ?
כי משפחתה של האישה לא רצתה לקבל את האחריות על עצמה,
ולכן זרקו את ההחלטתם על הסטייפלער,
והסטייפלער שהבין את מטרתם, קיבל על עצמו את האחריות, בכדי להקל על המשפחה,
(השיטה הזאת ידוע בשאלה של שידוכים, ששואלים את הרבנים, והבן)
(שבאתי עם הילד שלי לניתוח, הרופא המנתח שאל אותי האם הילד הזה יצביע ביבי והאם הוא ילך לצבא ? אנא על תהיה תמים)
תוקן על ידי maxmen ב- 11/01/2010 12:20:51
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 12:21 |
|
| |
אין טעם להאשים את הסטייפלר על סמך סיפור בעלמא. אבל באמת יש לציין שהיתה לו גישה המאופיינת מאד בשנאה ובוז לרופאים, ודבריו בנושא נדפסו בכמה ספרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 12:29 |
|
| |
איני מאמין לאהרון ברק שיש לו את הכלים שהוא טוען, אבל ברי לי שיש לו יותר כלים מהרח"ק.
לא זכור לי שהאשמתי את הרב קנייבסקי בחוסר מצפון או יראת שמיים. אין ספק שאלה מנכסיו המועטים. הבעיה אינה בכוונותיו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 12:35 |
|
| |
| דינוזאורוס כתב: | | אין טעם להאשים את הסטייפלר על סמך סיפור בעלמא. אבל באמת יש לציין שהיתה לו גישה המאופיינת מאד בשנאה ובוז לרופאים, ודבריו בנושא נדפסו בכמה ספרים. |
|
שוב, אם היה לו סיבה לא להאמין לרופאים, (היה לו עשרות שואלים ביום, ומכאן אולי הנסיון העשיר שלו ?)
אז מה אתה רוצה ? שפשוט הוא יאמין בהם באמונה עיוורת ?
אתה טוען שאתה משתמש עם השכל,
אז למה שלא תחשוב שהסטייפלער גם השתמש עם השכל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 12:45 |
|
| |
אני חוזר כדברי מקסוול, שלא העליתי על דעתי לדון לשפוט או להאשים תלמידי חכמים מופלגים, בשום שמץ של רבב. רק הבאתי כמה נתונים לדיון, אם מישהו יכול להסביר ולברר יותר את מקחם של אותם צדיקים שליט"א וזצ"ל ושייכותם לעניני הרפואה - בודאי תצמח מזה תועלת עצום ונורא לכל תחנת האינטרנט דפה. ואם לאו - נישאר בשתיקה, ונחנו מה. ונא לא לייחס לצדיקי המקום הנוכחי כוונות של זלזול בת"ח או בסתם אדם מישראל!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 12:53 |
|
| |
| מקסוול כתב: | | איני מאמין לאהרון ברק שיש לו את הכלים שהוא טוען, אבל ברי לי שיש לו יותר כלים מהרח"ק.
לא זכור לי שהאשמתי את הרב קנייבסקי בחוסר מצפון או יראת שמיים. אין ספק שאלה מנכסיו המועטים. הבעיה אינה בכוונותיו. |
|
אז כל הבדל במי יש להאמין ובמי אין להאמין ?
אתה מאמין בברק,
וההוא מאמין בר' חיים,
אגב, אין לאהרן ברק את הכלים, זה אמירה שאין לה אחיזה במציאות, (לפחות במקצוע שלי, ולדעתי בכל המקצועות,)
נ, ב, לא האשמתי אותך, רק כביכול יוצא כך,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 14:07 |
|
| |
הנה אקליד לזיכוי הרבים את דברי הערוה"ש יו"ד סי' שלו ס"ק ב':
ומיהו אסור להתעסק ברפואות אא"כ הוא בקי ויש לו רשות מב"ד והאידנא צריך להיות מוסמך מהממשלה שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאים וגם לא יהא שם גדול ממנו שאל"כ כשהזיק הרי הוא שופך דמים ואם ריפא שלא ברשות בי"ד והממשלה חייב בתשלומין אפילו הוא בקי אם החולה נתנזק על ידו וצריך להוציא ממון על רפואות וכ"ש אם מת על ידו ה"ז כהורג נפש במזיד אבל אם ריפא ברשות וטעה והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אם היתה ע"י התרשלותו ולא עיין יפה דאם עיין אין לו שום חטא שהרי מצוה לרפאות וכבר אמר החכם שגגת רופא כונת הבורא (?) ואם מת ע"י רפואותיו ונודע לו ששגג ה"ז גולה על ידו כשיש לו מקום לתלות שהוא גרם לו ע"י התרשלות או שלא עיין יפה אבל בלא זה נ"ל דאינו חייב גלות דמי גרע מאב המכה את בנו והרב את תלמידו דפטור מגלות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 14:21 |
|
| |
לפ"ז יש בעיה הלכתית ברפואה אלטרנטיבית, כיון שאין להם אישור מאף גוף מוסמך. אא"כ נאמר שממ"נ מה שלא מועיל גם לא יכול להזיק. אבל מאן ספין ומאן רקיע לידע מה מזיק ומה לאו?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 15:17 |
|
| |
שולחן ערוך יורה דעה סימן שלו סעיף א
נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן, הרי זה שופך דמים. ואם ריפא שלא ברשות בית דין, חייב בתשלומין, אפילו אם הוא בקי. ואם ריפא ברשות ב"ד, וטעה והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואם המית, ונודע לו ששגג, גולה על ידו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 15:29 |
|
| |
ירוחםשמ:
יש גם את הרמב"ן ויקרא כו'
אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים - ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו: וכך אמרו (ברכות סד -) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא, והמשל להם (במדב"ר ט ג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים: וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים:
תוקן על ידי maxmen ב- 11/01/2010 15:31:01
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 15:36 |
|
| |
הרמב"ן מדבר רק בזמן שאפשר ללכת לנביא ומתקיימות הברכות לטובה, לא בזמננו שאין נבואה ולא מתקיימות כל הברכות. הרמב"ן בעצמו היה רופא.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 15:51 |
|
| |
מקס צריך להבין- יש הלכה -ויש הגות ופילוסופיה, ואין מלכות אחת נוגעת בחברתה , הרמב"ן היה יכל לכתוב את דעתו זה בהרבה מהספרים שלו שעסקו בהלכה, הגמרא אומרת- ורפא ירפא- מכאן שניתן הרשות לרופא לרפא, לרופא ולא לרב. כי הרב לא יודע לרפא, הרב יודע לברך, ולפעמים זה עוזר,
קיצור שולחן ערוך סימן קצב סעיף ג
התורה נתנה רשות לרופא שירפא שנאמר ורפא ירפא
, ולכן אין לו להחולה לסמוך על הנס, אלא חייב להתנהג בדרך העולם לקרות לרופא שירפאהו, וכבר כמה חסידי עולם נתרפאו על ידי רופאים. ומי שמונע את עצמו לקרות לרופא, שתים רעות הנהו עושה, האחת דאסור לסמוך על הנס במקום שיש סכנה, ודבר זה גורם שיזכרו עונותיו בשעת חליו, ועוד דהוי יוהרא וגיאות שסומך על צדקתו שיתרפא בדרך הנס, ויש לו לקרוא להרופא היותר מומחה, ובכל זאת לבו יהא לשמים ויבקש רחמים מאת הרופא הנאמן יתברך שמו, ואך בו יבטח לבו. _________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2010 16:01 |
|
| |
| דינוזאורוס כתב: | | הרמב"ן מדבר רק בזמן שאפשר ללכת לנביא ומתקיימות הברכות לטובה, לא בזמננו שאין נבואה ולא מתקיימות כל הברכות. הרמב"ן בעצמו היה רופא. |
|
וגם לירוחםשמ: ברור שאתם צודקים, רק רציתי לעורר את הפולמוס שיש על הרמב"ן הזה,
והנה חלק מהם
שו"ת ציץ אליעזר חלק ה - רמת רחל סימן כ וכדי ליישב דברי הרמב"ן עה"ת צריכים לומר דדבריו שם נאמרים ביסוד עיקרי הדברים בשרשן בזמן שאין שום גורמים חיצוניים מפריעים, אבל מכיון שלפי מציאות הדברים דכמעט רובא דרובא דבני אדם אינם זכאים לכך שתבוא רפואתם ע"י נס מן השמים והתורה בעצמה לא תסמוך דיני' על הנסים (עיין סוף דברי הרמב"ן שם בפי' עה"ת) א"כ שוב כלול נתינת הרשות גם לחולה, ועוד יותר מזה דמצוה וחיובא נמי איכא בדבר כיון דלפי מעשה האדם חיותו תלוי בכך. [ואולי נוכל להתאים לזאת גם כוונת הט"ז בסק"א בכתבו כדברים האלה ומסייע א"ע לכך מדברי הרמב"ן עה"ת, ואשר הברכ"י שם כותב עליו דהמעיין יראה שדברי הרמב"ן בצד מה הם הפך דבריו. ודו"ק] או מכיון שבני האדם התחילו להתרפאות שוב הניחם כבר ד' על הטבעים כדברי הרמב"ן שם. ומכיון שכן שוב מצוה כבר איכא להתרפאות משום סכנה. (ד) ולמעשה מסיים הברכ"י שם בעצמו וכותב: ונראה דהאידנא אין לסמוך על הנס וחייב החולה להתנהג בדרך העולם לקרוא רופא שירפאנו ולאו כל כמיניה לשנות סוגיין דעלמא ולומר כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות שנתרפאו ע"י רופאים וכמעט איסור יש בדבר אי משום יהורא ואי משום לסמוך אניסא במקום סכנה ולהזכיר עונותיו בשעת חוליו, אמנם ינהוג כדרכן של בני אדם וארח כל ארעא להתרפאות על ידי רופא ולבו בל עמו רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב ובו יבטח דוקא. כן עיין בספר מטה משה עמוד גמ"ח ח"ד פ"ג שכותב לדחות דעת האבן עזרא דס"ל לחלק בין מכת האדם דנתנה רשות לרופא לרפא בין מכת השם דלא נתנה, וכן דעת הרבינו בחיי דס"ל לחלק בין מכה שבחוץ שנתנה רשות לבין חולי שבפנים דאזי אין תלוי זה ביד הרופא רק ביד השם וכותב דהעולם לא נהגו כוותייהו ברתוייהו, ומביא להוכיח דלא כדבריהם מכמה מקומות בש"ס ומסיים מתוך כך דלכן אל ימנע אדם עצמו מן הרפואות ואין להניח האדם לטבע דמה שאמרו שניתן רשות לרופא לרפאות בכל עניני רפואות קמיירי הן פנימית הן חצונית והאי רשות רשות דמצוה הוא לרפאות, ובלבד שלא יסיר בטחונו תמיד מהשם ושיהי' בלבו שהכל תלוי ברצונו והרופא הוא שלוחו של מקום, עיין בדבריו. וכן כותב בכזאת גם בספר תשובה מאהבה ח"ג דאין כן דעת חכמי התלמוד בכמה מקומות והפוסקים [כהבעל אב"ע] אלא נתנה רשות יחיד חי העולמים לרופא לרפוא כל חלי וכל מכה בין של חלל ובין שאינה של חלל ע"ש. גם בספר שבטי יהודה למהר"י עייאש מאריך להוכיח שלא נגזר עליו שימות באותו פרק, ודומה זה לנכנס למחלתו אצל רופאים ובחריפות דברים על כך הוא פוסק את פסקו בהחלטות גמורה וכותב: דע דענין בקשת הרופא לרפאות הוא דבר מוכרח ויש לו עיקר מן התורה וכמעט שיש חיוב חזק על החולה והקרובים לחזר על הרופא המובהק ולחזר אחר הסמננין המועילין לרפואת אותו חולי, וכל המתעצל ומתרשל בדבר זה ולא יחוש על הרפואה בדרך טבע אלא יסמוך על דרך נס לומר שהקב"ה ישלח דברו וירפאהו בחנם אין זה אלא מן המתמיהין ודעת שוטים היא זו וקרוב הוא להיות פושע בעצמו ועתיד ליתן את הדין, דכמו שצריך האדם לשמור עצמו מהחום ומהקור וממקרי העולם המתהוים בכל שעה וזה שאינו שומר עצמו ונסמך על דבר זה והתברך בלבבו לאמר אם ה' אינו גוזר רע לבוא על האדם לא תאונה אליו רעה דהוא חסיד שוטה דכבר ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים. כן הוא הדין בעניני הרפואות שהשי"ת מסר העולם להתנהג כפי הטבע וסם פלוני מרפה חולי פלוני וכן כמה וכמה עשבים ושרשי האילנות וכמה מיני שרפים ועליו המיוחדים לכמה דברים שאין להם מספר וכו'.
תוקן על ידי maxmen ב- 11/01/2010 16:04:22
|
|
|
|
|
