וכתב הגאון המלובן ב"פרי חכם" אגרת ט' כך:
עם ביאורים של הרב גוטליב שליט"א בכתב רגיל.
"ועתה בא נבוא לפרש לכם בע"ה יתברך בשורת הגאולה ושליחות משה,
כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וכו'...כי יאמרו לא נראה אליך ה'..."
פירוש: שפה דקדושה היה בגלות!
(היינו שהעבודה על מנת להשפיע וללא רצון לקבלה עצמית היתה בגלות,
כי לא הייתה נושאת פירות!)
בסוד: "כי כבד פה וכבד לשון אנכי..."
(מכיוון שהפה דקדושה שהוא מלכות שמיים היה בגלות, ממילא לא היו יכולים
להמשיך את השפע מן הפה ולמטה...)
האמונה כאמור נקראת מטה, שנחשבת מטה בחשיבות...
"לכן היה משה רעיא מהימנא טוען לפני ה' יתברך: "והן לא יאמינו לי"...
כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי, ואוריד להם איזה השפעה, הלא קליפת
פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם"
(פירוש: שכל השפעה של קדושה שמתגלה אצלם יורדת לתוך הכוח של מקבל ע"מ
לקבל, ומגדילה עוד יותר את בחינת הקבלה שבהם...)
ואע"ג שדביקים עמי עם כל זה לא ישמעו בקולי, פירוש: שבעוד שיש להם שליטה
לקליפת פרעה, ופה ודיבור (דקדושה) בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא
מהימנא כראוי...
(היינו שהיו מאמינים שבחינת משה שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, היא בעלת כוח יותר משליטת פרעה)
היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה שהוא למעלה מפה ודיבור...
(היינו למעלה מהדעת של הגוף)
ואם היו מתחזקים בזה ודאי היו ניצולים מקליפת פרעה...
(בכוח האמונה! כי קליפת פרעה אינה יכולה לשלוט במקום של אמונה, אלא במקום של ידיעה)
עכ"ל הקדושה.
ועניין קליפת פרעה הוא העקשנות כמו שאמר הלובביצ'ר זצ"ל:
בלקו"ש חלק לא עמוד 31, מסביר הרבי מהי הגדרתו של כבדות הלב שהיה אצל פרעה:
"כבדות הלב ענינה עקשות הלב, שאינו מתפעל משם דבר, וגם כששכלו מורה לו שצריך להתנהג באופן הפכי, הרי הוא מתעקש שלא לשנות את התנהגותו. וזה ענינה של קליפת פרעה – "פרעה" אותיות "הערף",המורה על עקשנות, "קשה עורף"... כי ביטול קליפת פרעה הוא על ידי משה דוקא.
העקשנות של פרעה הייתה למטה משכל והגיון. הוא המשיך להתעקש, גם כאשר באו אליו כל חרטומי מצרים וחכמיו בטענה שהנהגתו נוגדת את כל כללי השכל וההגיון:
"הטרם תדע כי אבדה מצרים".
לפי השכל וההגיון היה על פרעה להפסיק את עקשנותו ולהוציא מיד את ישראל ממצרים.
ובאמת מספר פעמים הגיע פרעה להחלטה זו, אך מיד חזר לעקשנותו. גם צעירי מצרים ניסו להלחם נגד עקשנותו של פרעה, כדרשת חז"ל על הפסוק: "למכה מצרים בבכוריהם". ובכל זאת המשיך פרעה להתעקש."
האמת היא שכל עניין העקשנות שייך בעיקר כאשר אין כאן דחיפה שכלית הגיונית!
אדם הפועל לפי דחף שכלי הגיוני אינו נקרא עקשן. כאשר מוכיחים לאדם שהוא טועה בדרכו ועליו לחזור בו, ובכל זאת הוא ממשיך להתעקש ולא מוותר, זוהי ההגדרה הנכונה של "עקשן".
אותה עקשנות יכולה לפעול גם לצד הקדושה!
עקשנות "למעליותא" לחיוב...להתעקש אצל הקב"ה שישלח לנו הגאולה,
להתעקש להישאר באור האמונה, להתעקש במעשים ולא במילים לשחרור
השכינה מהגלות והצער שהיא נמצאת בה...
וזה בחינת אמונה למעלה מהדעת ונגד השכל, שהיא בחינת משה כאמור...
והיא הדרך היחידה להביא לביטול מוחלט של "קליפת פרעה" כנ"ל.
במהרה בימינו אמן.