|
|
| נשלח ב-24/6/2010 22:08 |
 |
| |
האמת מיד אחרי שלחצתי 'שלח' חשבתי כך. טוב, אולי תשאל את הרב זיכרמן בשיעור
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 22:12 |
|
| |
ממתי שלחצת שלח עד עכשיו, כמפרשת שלח לפרשת בלק
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 13:18 |
|
| |
ידועה ההלכה של קידוש השם בפרהסיא של עשרה בני אדם,
שזה מחייב למסור את הנפש במשעת השמד.
נשאלת השאלה האם פרהסיא היא רק של הפעולה, שכולם רואים את העבירה,
או גם של עושה העבירה.
כגון שעושה העבירה מתכסה בגלימה (או בניק) שאף אחד לא יודע מי זה,
אבל כולם רואים שיהודי כלשהו עשה כאן עבירה,
האם זה נחשב פרהסיא ?
וצ"ע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2010 14:22 |
|
| |
היום מצאתי את עצמי לקראת סוף שמונה עשרה בעת שהתחילה קריאת התורה
(לא כי אני מאריך, אלא כי התאחרתי), וע"פ דין אין זה ראוי להאזין לקריאת התורה באמצע שמונה עשרה.
מה אפשר לעשות ?
שמעתי פעם מאחד מחכמי הדור, שאם אדם אמר ברכת התורה וצריך כרגע להמשיך לומר דברי תורה כמקובל לומר יברכך וגו' אלו דברים וכו', ושומע לפתע קדיש ואיש"ר, שלכאור' יש בעיה לענות איש"ר כיוון שזה הפסק,
אבל ניתן לפתור זאת ע"י שיאמר "זו שאלה האם ניתן לענות איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא בין ברכה"ת לדברי תורה", וא"כ יצא שאמר ממש דברי תורה שאינם גרועים מפסוק יברכך ואלו דברים.
לפ"ז חשבתי שאם אני נמצא בשומע תפילה, ואני יכול למשל להוסיף בקשות משלי לתפילה, אז ניתן לכוון לרגע שהבעל קורא מתחיל, ולבקש מכל הלב מהקב"ה שיעזור לי להבין לעומק את פסוקי התורה הבאים וידבר השם וגו' פנחס בן אלעזר וגו' ולומר זאת בשווה עם החזן עד שמסיים, ואז יצא שזה השתלב כחלק מהתפילה.
וצ"ע אם אין זה הערמה הניכרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2010 19:50 |
|
| |
אל-תור
בבית המרקחת נתקלתי היום בשילוט מעניין האומר שאלו שמגיעים עם ילד עד גיל 4
זכאים לקבל שירות באל-תור.
הסתפקתי כעין הספק הקודם, האם מותר לקחת בהשאלה מחבר ילד בן שלוש בשביל לדלג את התור.
אם נאמר שלא, האם מותר לילדה שהוריה שלחוה לבית מרקחת לבקש מהם שיביאו לה את האח הקטן
כדי שבזכותו תיפטר מן התור ?
אם נגיד שכן (מסתבר ש) אם החבר עומד בחוץ ואני "באמת" מציע לו לקחת את הילד לטיול לבית מרקחת ואולי גם אספר לו סיפור מעניין, כבר יהיה מותר ? מה הגדר בזה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2010 19:17 |
|
| |
בא במחתרת
כתוב בשו"ע סימן שכ"ט סעי' ז':
יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללין, (טז) ה שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומ"מ (יז) הכל לפי הענין) (פסקי מהרא"י סי' ק"נ /קנ"ו/).
אומר ע"ז המ"א ס"ק ה':
שאם לא יניחנו - וצ"ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישי' שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת עיין מה שכתבתי ססי' רמ"ח:
לפי דברים אלו יוצא שמה שביחיד עדיף להניח את הממון ולא להילחם ולחלל שבת.
וכולם שואלים על דברי המ"א מגנב הבא במחתרת, שנפסק שיכול להרגו גם תוך כדי חילול שבת,
משום שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ולכאור' שנחייבו לוותר על ממונו ולא להרוג ולחלל שבת
ומ"ש ממצב של מלחמה מול גויים, שליחיד אנו אומרים שיוותר.
יש ישובים שונים לכך, ואני סברתי ליישב על דרך הצחות,
יעויין בספר פרי צדיק פרשת עקב אות י"ט להלן הציטוט:
[יט] גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי (תהלים כ"ג, ד'). הענין על פי מה שאמרו (ברכות ס"ג א) על פסוק (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה וגירסת עין יעקב אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. והיינו אף שעובר עבירה מפורשת שעובר על לאו דלא תגנובו מכל מקום כיון שאינו שוכח את ה' יתברך ומאמין בה' בשעת מעשה דקרי רחמנא על זה נאמר והוא יישר אורחותיך שה' יתברך יישר אורחותיו ולא ידח ממנו נדח ויהיה לו תיקון. דלפעמים משכח היצר הרע הכל ששוכח בה' וכמו שאמרו (נדרים ל"ב ב) דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב. מה שאין כן כשזוכר בה' רק נעלם ממנו שהוא עבירה והיה סבור שעושה טוב אז ה' יתברך יישר אורחותיו. וכן נראה מפירוש הרמב"ם ז"ל (ברכות פרק ט' משנה ה') שכתב לפרש בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע וכו' ואפילו בשעת העבירה והכעס והאף שכל זה הוא יצר הרע כמו שאמר בכל דרכיך דעהו ואפילו בדבר עבירה. משמע שמפרש שעל כל פנים בשעת עבירה ישים אל לבו להאמין בה' וכעין גירסת עין יעקב גנבא וכו'.
ולפי זה יש לומר, שהיות והגנב מתפלל כשבא במחתרת, עלול להיות לו ס"ד מיוחדת, ועל כן צריך להיזהר
ממנו יתר על המידה...
[גם על דרך הצחות יש לעיין שאם יש לו ס"ד, למה שמן השמים יתנו הלכה נגד הס"ד ודוק]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2010 18:24 |
|
| |
ובקום רשעים יחופש אדם [ משלי]
מן הידועות שמותר לברור בשבת אוכל מתוך פסול ביד, ע"מ לאכול לאלתר [טווח של כחצי שעה]
מה קורה למשל, אם מישהו ברר חלב מתוך קום [פסולת נפוצה בחלב לא מפוסטר]
ע"מ לאכול את זה בהמשך היום בעוד זמן רב.
אז הוא עבר על בורר.
אז אם כעת נחפש אדם שיאכל את זה בתוך זמן האכילה כנ"ל, זה יתקן את האיסור למפרע ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2010 15:11 |
|
| |
משקה הורים מעליותיו
יש להסתפק האם בן הלומד בישיבה פטור באותה שעה מקיום מצוות
מצד עוסק במצווה שפטור מן המצווה
כי זה אמנם, תלמוד תורה איננה סיבה מוצדקת לפטור ממצוות, למרות שהיא חשובה ממצוות,
וזה בגלל שתורה ניתנה ע"מ לעשות.
אבל במקרה של בחור בישיבה, יש לומר שבלימוד התורה הוא מקיים גם מצוות כיבוד אב ואם,
שעושה להם נחת רוח בלימודו, א"כ יש להחשיב זאת כמצווה שפוטרת ממצווה אחרת.
מצד שני יש לומר, שהנחת רוח של האבא שלימוד התורה ייעשה באופן כזה שהוא על פי גדרי התורה,
ומכיוון שבגדרי התורה הרגילים, העוסק בתורה איננו פטור מן המצוה וכנ"ל, א"כ אין בזה כיבוד אב
להמשיך ללמוד ולא לקיים מצוות.
וצ"ע
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 19:46 |
|
| |
כולי מים
ההלכה אומרת שמי שטובל בנהר ויוצא, צריך להיזהר שלא לטלטל את טיפות המים הרבות
שעליו ד' אמות, כי זה נחשב לטלטול בכרמלית שאסור מדרבנן.
מצד שני, מי שך ברחוב ונרטב מגשם, אינו צריך לחשוש מטלטול הטיפות כי על זה לא גזרו חכמים,
מכמה סיבות (אחת מהן, שא"א לאנשים להימלט מזה).
יש לעיין במקרה שאדם עובר במקום שעובר שם נחל אכזב, או כל מקום שאחרי גשמים מרובים הופך להיות מיני נחל,
ואז ירד גשם שוטף, ונוצר שם נהר קטן, והוא נרטב מהנהר (אמנם גם מהגשם, אך הנהר הרטיבו באחרונה)
האם זה נחשב שנרטב מנהר שצריך להיזהר בטלטול, או שזה נחשב מגשם.
כי זה ברור לכאור' שמי שטובל בנהר ויורד עליו גשם בנהר, אז כיוון שהטיפות מהנהר נשטפו מהגשם,
אז כבר אין לו בעיה בטלטול, כי סוף סוף זה גשם שעל זה לא גזרו.
אבל במקרה הנ"ל יש לעיין, ובפשטות צ"ל שזה נחשב נהר.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2010 23:58 |
|
| |
מים מתוקים - יגנבו
מי שבירך שהכל על כוס תה ושכח שלא שמו לו סוכר,ואח"כ שם לב שאין לו סוכר,
ובא להוסיף, יתכן שהתוספת היא בבחינת גנובה אם לא בירך עליה בנפרד.
כי בברכה הראשונה כיוון לפטור רק מה שבתוך הכוס, וזה שמטפיל את זה בהמשך,
לא גורם שזה ייעלם, אלא זה עדיין צריך להיפטר על ידי משהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 20:10 |
|
| |
והיה עקב תשמעון
אחד מגדולי ישראל טען, שהיות ויש מחלוקת בפסיעות עשה שלום האם יש לעשות שלש או ארבע
[כלומר עד חצי פסיעה להשוות העקבים], אז אם נמצאים בבית כנסת יש לכאורה לחוש
שחלק נוהגים ככה וחלק ככה ועוברים על לא תתגודדו.
בסוף יישב שרוב האנשים בכלל לא עושים כמו שצריך, והמבינים עושים שלש וחצי כנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2010 13:01 |
|
| |
אם המר ימיר - הוא ולא שלוחו
מתקשים האחרונים מדוע צריך למעט את שלוחו, הרי אסור להמיר את הקרבן,
והדין הוא שאין שליח לדבר עבירה...
אחת התשובות האפשריות היא, לפי שיטת הסמ"ע שמומר אפשר לשלוח לדבר עבירה.
סברתי שתירוץ זה גם רמוז בפסוק: אם "המר" [המומר] ימיר...,
אעפ"כ [שאפשר לקיים דרך המומר שליחות] - הוא ולא שלוחו.........
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2010 20:52 |
|
| |
מובא בשם הלב אליהו לרבי אלה לפיאן, שאשה שטורחת וממתנת על בעלה שהלך ללמוד, אז גם אם בפועל לא התמיד כראוי, מכל מקום היא את שכרה מקבלת.
הסתפקתי האם הבעל יקבל שכר על כך שזיכה את אשתו להיות ממתנת על לומד תורה וצריך עיון
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2010 21:38 |
|
| |
בדרך כלל כאשר טועים באמצע ברכה או תפילה,
מתקנים מיד תוך כדי דיבור [כ2 שניות] ואומרים את המילה הנכונה - והכל מסתדר.
למשל במקום "ברוך....מלך העולם שהכל" אמר "ברוך....מלך העולם בורא", אז מספיק לומר
מיד שהכל נהיה בדברו - ולא איכפת לנו שהשתרבבה כאן המילה "בורא", ולא אומרים שצריך לחזור,
"מלך העולם בורא וכו'".
נשאלת השאלה בימים אלו כאשר אדם טעה ובמקום לומר "ותן ברכה"
אמר "ותן טל ומטר לברכה". [סוף סוף הרי אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם].
מה יעשה כאשר נזכר לאחר שאמר "ותן טל ומטר ל....",
האם יכול לומר רק את המילה "ברכה" כדי לתקן כביכול את הרצף "טל ומטר ל..."
ואז יצא שבעצם אמר "ותן ברכה",
או שמא בגלל שסוף סוף זה עדיין ישמע ותן טל ומטר ל.......ברכה [למרות שזה היה במחשבת תיקון]
עליו לחזור ולומר "ותן ברכה"..
וכן מסתבר. שהעניין תלוי בסליק עניינא [משפט רציף]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2010 21:25 |
|
| |
בעניין הנ"ל ביררתי - נחלקו ת"ח האם לחזור לתחילת הברכה
או שמא לחזור על ותן ברכה, או שמא זה בסדר להמשיך רק "ברכה".
|
|
|
|
|
