פרשת וארא רעיונות על פרשת השבוע מתורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל [email protected] ללא תשלום לזיכוי הרבים

_________________

  הקישורים שלי 

הפטרה  לראש  חודש  שחל  בשבת...

תיקון  להפטרת  "וארא"

שהיה  בראש  חודש  שחל  בשבת ...

מתוך  ישעיהו   ס"ו  

א כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
ב וְאֶת-כָּל-אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל-אֵלֶּה נְאֻם-יְהֹוָה וְאֶל-זֶה אַבִּיט אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי:
ג שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עוֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה:
ד גַּם-אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא-חָפַצְתִּי בָּחָרוּ:
ה שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהֹוָה הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ אָמְרוּ- אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְהֹוָה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ:
ו קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְהֹוָה מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו:
ז בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר:
ח מִי-שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם-יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי-חָלָה גַּם-יָלְדָה צִיּוֹן אֶת-בָּנֶיהָ:
ט הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר יְהֹוָה אִם-אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ:
י שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ כָּל-אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ:
יא לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ:
יב כִּי-כֹה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹטֶה-אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל-צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל-בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ:
יג כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלַם תְּנֻחָמוּ:
יד וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד-יְהֹוָה אֶת-עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת-אֹיְבָיו:
טו כִּי-הִנֵּה יְהֹוָה בָּאֵשׁ יָבוֹא וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי-אֵשׁ:
טז כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת-כָּל-בָּשָׂר וְרַבּוּ חַלְלֵי יְהֹוָה:
יז הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת אַחַר (אַחַד) [אַחַת] בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם-יְהֹוָה:
יח וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי:
יט וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל-הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעִי וְלֹא-רָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת-כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם:
כ וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהֹוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלַם אָמַר יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ- בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהֹוָה:
כא וְגַם-מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יְהֹוָה:
כב כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם-יְהֹוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם:
כג וְהָיָה מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהֹוָה:
כד וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל-בָּשָׂר:

פירוש  ההפטרה  מפי  חז"ל

פירוש   להפטרת  ר"ח  שחל  בשבת  מפי  הרד"ק   ע"ה

רד"ק לישעיה פרק סו

[סו, א]
כה אמר ה' -
עתה חזר להוכיח בני דורו הרשעים והוכיחם על דברי הזבחים עם מעשים רעים כמו שהוכיחם בתחילת הספר גם כן למה לי רוב זבחיכם וגו'.

אמר השמים כסאי –
כלומר וכי סבורים אתם שהבית שאתם מביאים שם הזבחים שאני שוכן בו ושיכילני הבית כמו שמכיל הגוף, אין זה כי הנה השמים כסאי והארץ הדום רגלי, כמו שאמר שלמה: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי אלא אני לא צויתי על הבית שאשכון אני בו ולא על הזבחים שאוכלם לא צויתי אלא כדי שיכינו ישראל לבם אלי ויהיה להם מקום מיוחד לבא שם להתפלל ולהעלות עולות וזבחים לעורר לבם לבער המחשבות הרעות ולשרפם כדמות הדבר הנשרף על המזבח, אם כן אם אתם עושים הרע ובאים לביתי וזובחים לפני הפסדתם הכונה ואין זה מצותי ואין אתם עושים בזה רצוני אלא ההפך ואתם מכעיסים אותי בזה, לפיכך אמר: השמים כסאי, ומה שאמר כסאי לא שיהיה הוא יתברך גוף שישב בכסא אלא דרך משל כמלך שיושב על הכסא ורגליו בשרפרף ומצוה על עמו מה יעשו, והכסא באמת מכובד משרפרף, לפיכך דמה השמים לכסא והארץ להדום רגלים שהוא השרפרף, וכל מה שבשמים ובארץ הוא סבה לכל והכל נעשה במצותו ובגזרתו מן העליונים על התחתונים.

ואי זה מקום -
כפל עניין במלות שונות.

[סו, ב]
ואת כל אלה -
ולא תחשבו לפי שאמרתי השמים כסאי והארץ הדום רגלי, כי הם קדומים כמוני לא כן אלא אני הקדמון לבדי וחדשתי ועשיתי את כל אלה השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה.

ויהיו כל אלה -
אני עשיתים והיו כמו שצויתי ועם כל זה שאני רם על כל רמים אני מביט אל השפלים והענוים והחרדים אל דברי לקיים מצותי, אף על פי שאין מקריבין קרבן מי שאינו חוטא אין צריך לקרבן, אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון, אבל הם לעון ועל זה אומר -

[סו, ג]
שוחט השור -
אמר מי שישחוט השור להקריבו לפני והוא ברשעו?!
הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאלו מכה איש ומת, וכן זובח השה להקריבו כאלו ערף כלב להקריבו לפני, וכן מעלה מנחה לפני כאלו מעלה דם חזיר לפני, שהם כמו הכלב והחזיר טמאים, וכן מזכיר לבונה, כאלו מברך און ודבר שוא לפני, כלומר גזל שהוא און ושוא.

מזכיר -
מקטיר, כמו: אזכרתה לה'.

מברך -
מביא מנחה כמו קח נא ברכתי שענינו כמו מנחתי, וכן קח נא ברכה מאת עבדך מנחה וכן לשאול לו בשלום ולברכו ולהביא לו מנחה.
ומה שאמר עורף כלב לפי שאינו בן שחיטה אמר בו לשון עריפה, כמו שאמר בפטר חמור וערפתו, וכן וערפו שם את העגלה שהיו מכין אותה בקופיץ ממול ערפה ופירושו כריתות הערף, וערף קריאתו בשני טעמים והוא פעל, כי השם הוא מלעיל ערף ולא פנים.

וזכר כלב וחזיר, לפי שהכלב מפריס פרסה אף על פי שאינו שוסע שסע והחזיר מפריס פרסה ושוסע שסע, והנה שניהם יש בהם צד סימני טהרה והם טמאים, כך הם מראים בעצמם צד מעשה טוב בהקריבם הקרבן והם טמאים במעשיהם הרעים.
ואמר גם המה, פירוש הם ששוחטים השור וזובחים השה גם המה הם כמו עורף כלב ומעלה דם חזיר.

למה?
לפי שבחרו בדרכיהם הרעים:

ובשקוציהם נפשם חפצה -
לא בדרכי ובמצותי שאמרתי להם אל תשקצו את נפשותיכם.

[סו, ד]
גם אני אבחר בתעלוליהם -
כיון שהם משחיתים דרכיהם גם אני אבחר בהשחתת מעשיהם, וכן ובעלילותם הנשחתות, והדומים להם ענינם מעשה הרס והשחתה.

ומגורתם -
מה שהם יראים ממנו והוא החרב והרעב אביא להם.

יען קראתי -
להם על ידי הנביאים להשיבם לדרך הטובה.

ואין עונה -
כלומר אין מקבל דברי.

[סו, ה]
שמעו. מנדיכם -
מרחיקים אתכם בעבור שאתם חרדים לדבר ה' הם שונאים אתכם ומרחיקים אתכם והם אומרים: למען שמי יכבד ה', כלומר כבד הוא עלינו במצותיו אשר צונו, כמו ולא נכבד עליך, הם אמרו זה בעבור ה', אבל הוא האל יהיה נראה ונגלה בשמחתכם שתשמחו בישועתו והם יבשו.

ומתי יהיה זה?
כאשר יהיה קול שאון מעיר, ואם כנגד בני דורו החרדים אל דבר ה' אמר, כמו שאמר וחרד על דברי יהיה פירושו ונראה בשמחתכם על שכר הנפשות כמו שפירשנו,
או לפי שהם עתידים לחיות בתחית המתים לימות המשיח.
ויתכן לפרש כי אמר זה כנגד עולי הגולה החרדים אל דבר ה'.

[סו, ו]
קול שאון מעיר -
אז לימות המשיח יצאה קול שאון מעיר ירושלם על גוג ומגוג והם אויבי ה', וכן אמר בנבואת זכריה: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם.

[סו, ז]
בטרם -
ר"ל כי פתאום תבוא הישועה לישראל, והמשיל ירושלם לאם וישראל לבנים.
ואמר זכר, כי הוא טוב וחזק מן הנקבה ובו ישמחו יולדיו יותר מן הנקבה, כן יהיה אותו הדור שתהיה להם הישועה.

והנה אמר: בטרם תחיל ילדה, ואמר אחר כן היוחל, ואמר כי חלה, הטעם: כי הישועה תבא להם פתאם כמו אם תלד הנקבה בטרם יבא חבל לה, אבל קודם שתשלם הישועה וטרם שיקבצו כל ישראל בארצם ותשלם שלותם, תהיה להם מעט זמן כמו חבלי יולדה, כמו שאמר: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם כמו שפירשנו.
וכן אמר בנבואת זכריהו: ונלכדה העיר ונשסו הבתים וגו',
ואחר החבלים האלה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואמר לעת ערב יהי אור, וזוהי הלידה אחר שחלה, ואמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד:

והמליטה -
הלידה נאמרה בזה הלשון, וכן: שמה קננה קפוז ותמלט.

[סו, ח]
מי שמע היוחל ארץ -
בא בלשון זכר כמו ולא נשא אותם הארץ, והוא משלא נזכר שם פעלו מהנוסף, והנוסף ימצא כן פעל עומד ויוצא, העומד כמו יחילו עמים, ולאשה מה תחילין, והיוצא קול ה' יחיל מדבר, יחילו דרכיו בכל עת, ומלת היוחל פעול מהיוצא כי ממנו יבנה שלא נזכרו פועלו.

[סו, ט]
האני אשביר -
אחר שהמשיל ציון לאשה יולדת אמר האני אשביר ולא אוליד כלומר אם אביא האשה על המשבר ולא אוליד אותה, כן זה לא יתכן, ואם אביא ציון על המשבר במלחמות גוג ומגוג באמת אוליד אותה, והלידה היא הישועה.

אם אני המוליד ועצרתי -
אני הוא המוליד ארצות הגוים עד הזמן ההוא ואז אעצור אותם מלדת כי הגדולה והכבוד יהיה לישראל לבדם.

ויונתן תרגם:

אנא אלהא ברית עלמא וגו'.

[סזו, י]
שמחו. כל אוהביה -
בגלות על דרך כי רצו עבדיך את אבניה ואז בקבוץ גליות תשמחו בה ותשישו בתוכה, שתראו בבנינה כמו שראיתם בחרבנה והתאבלתם עליה, כן תשמחו בה ותשישו בתוכה.

[סו, יא]
למען -
התאבלתם עליה למען שתראו בשמחתה ותינקו ושבעתם משוד תנחומיה, כי ידעתם כי זה יהיה גמולכם.

משוד -
כמו ושוד מלכים תינקי והוא כמו שד בפתח והוא על דרך משל, ר"ל תענוג.

תמצו -
עניין מציצה.

מזיז -
ענינו לפי מקומו כמו זיו.

ויונתן תרגם:

מחמד יקריה.

[סו, יב]
כי כה אמר ה'. שלום -
שלום הגוים שיבאו מכל פאה לשאול שלומם ומביאים להם מנחה.

ומה שאמר כנחל שוטף, לא שיזיק כמו הנחל השוטף אלא כמו שהנחל השוטף יבא במרוצה כן יבא להם כבודם וממונם במרוצה, ועל הדרך הזה בא כוש תריץ ידיו לאלהים.

וינקתם -
על דרך משל, כמו שיונק התינוק החלב מאין עמל, כן תאכלו כבוד העכו"ם שלא יגעתם בה, ואחר שהמשיל אותם לתינוק ביניקה המשיל אותם גם כן ליונק כמו שנושאת אותו האומנת על זרועיה והיא משעשעת אותו האומנת על ברכיה וכל זה ממיני גדול היונק, כן תהיו אתם מנושאים בעכו"ם ומכובדים בכל מיני כבוד וגדולה.

תשעשעו -
מבנין פעל שלא נזכר שם פועלו מבנין פועל שממנו יוצא זה,
וכן ושעשע יונק.

[סו, יג]
כאיש אשר אמו תנחמנו -
מצרה שעברה עליו, כן אנכי אנחמכם מצרת הגלות.

ובירושלם תנוחמו -
כי שמה יראה כבודי עליכם, ומה שזכר האם ולא האב, לפי שהאשה משדלת בדברים יותר מן האיש.

[סו, יד]
וראיתם ועצמותיכם כדשא תפרחנה -
הפך ורוח נכאה תיבש גרם כי כמו שהדאגה והיגון יבשו עצמותיכם בגלות, כן כשתשובו לירושלים השמחה והששון יפריחו עצמותיכם.

את עבדיו -
כמו עם עבדיו שתהיה יד ה' עמהם לטובה ועם אויביו לרעה ולזעם וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג.

וזעם -
מלרע כי הוא פעל לפיכך חציו קמץ וחציו פתח.

ויונתן תרגם:

ועצמותיכם כדשא תפרחנא וגויתכון כדתאין יזהירון.

[סו, טו]
כי הנה ה' באש נשפט -
כמו שאמר בנבואת יחזקאל: אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו.

מרכבותיו -
גזרותיו היורדות מן השמים להשיב בחמה אפו שלא היה עדין גדול על כל עכו"ם, עתה ישיבנו בחימה, וחימה גדולה מאף, כי חימה לשון חמום, כי כשיתחמם בעל הכעס בדבר שיכעס בו יהיה כעסו גדול.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

לאתבא בתקוף רוגזיה,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

להשיב להבעיר מן שביב אש, והוא על משקל להקל כל נכבדי ארץ, ואם זה בחיר"ק וזה בצר"י אחד הוא.

[סו, טז]
כי באש ה' נשפט -
נפעל עומד והוא קמוץ, ואמר כי יהיה נשפט עם גוג ומגוג באש, כמו שאמר בנבואת יחזקאל ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו'.

ובחרבו -
הוא מה שאמר שם: חרב איש באחיו תהיה והוא חרבו ה' את כל בשר כמו שנאמר בנבואת זכריה: ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה.

[סו, יז]
המתקדשים -
רוב המפרשים פירשו אלו שהם מתקדשים במעשה ידיהם שעושים וזה קוראים בזה הלשון בלע"ז סנטוג"ר.

והמטהרים -
דינו מתטהרים כי הוא מבנין התפעל כמו המתקדשים וכן הוא הענין בענין התפעל, כמו והתברך בלבבו כי לא יהיה ברוך אלא מתברך הוא בעצמו שהוא חושב שיהיה ברוך, וכן מתכבד וחסר לחם הוא מראה עצמו נכבד ועשיר ואינו כי הוא חסר לחם.
וכן המתקדשים מראים עצמם כקדושים והם טמאים, וכן המטהרים והם הפרסיים שהם מטהרים גופותם ורוחצים עצמם תמיד והם טמאים במעשיהם הרעים ומטונפים והנה הם מראים עצמם טהורים ואינם.

אל הגנות -
בברכות המים אשר בגנות.

אחר אחד בתוך -
אחר הבריכה הגדולה המיוחדת שהיא בתוך הגן, הולכים אחריה ושם רוחצים גופם ומעשיהם מכוערים שם בזנות, והכתיב אחד והקרי אחת, כלומר יהיה מעין או בריכה, כי מעין לשון זכר ובריכה לשון נקבה.

ויש מפרשים:

אחר אחת האשרות בתוך הגן, והנה אין עתה עובדי אשרה אולי יש בקצות הארץ.

והשקץ והעכבר -
אלו הפרסיים שהם אוכלים השקץ והעכבר.

יחדיו יספו -
במלחמת גוג ומגוג כי המלכיות אלה הגוברות בעולם הזה, והיא מלכות רביעית במראות דניאל ושתיהן למלכות אחת לפי שלא שלטה אחת לבדה בעולם, והמפרשים הפסוק על ישראל אינו נכון, כי אינו עניין הפרשה אלא על העתיד בימי גוג ומגוג ואין עתה בישראל אוכלי בשר החזיר ועובדי אשרה.

ויונתן תרגם:

דמזדמנין ודמדכן לגיני וגו'.

[סו, יח]
ואנכי מעשיהם -
אנכי אהיה עם מעשיהם ומחשבותיהם של אלה העמים המתקדשים, אמר העת הבאה לקבץ את כל הגוים, כלומר אני אסבב שיבאו כל העמים עם גוג ומגוג כדי שיראו את כבודי שאכבד בהם כמו שאמר בנבואת יחזקאל ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך, ואמר והעלתיך והביאותך ואמר יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבה רעה כמו שאמר הנה ומחשבותיהם ואמר בנבואת זכריה: ואספתי את כל הגוים אל ירושלם, נראה כי האל יסבב ויתן בלבבם, לפיכך אמר הנה ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם.
ואמר באה, על העת, כלומר העת ההיא העתידה, וכן אמר בנבואת זכריה: הנה יום בא לה', וכמוהו בחסרון עת הנה באה ונהיתה שנאמר בזה הענין בנבואת יחזקאל.

[סו, יט]
ושמתי בהם אות -
זהו שאמר בנבואת זכריה ועיניו תמקנה בחוריהם והוא האות שישים האל, ואלה שילכו בגוים יהיו עדות על המעשה הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג, וכן ושלחתי מהם פליטים אל הגוים הוא שנאמר שם והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה וגו', כי האל יותירם להגיד כבודו בגוים שלא באו לירושלם והם איים רחוקים מירושלם שלא שמעו, ואלה הפלטים ובעלי האות ילכו בכל הארצות להגיד.
ואומר מושכי קשת הם הטורק"ש :

תובל ויון -
ואף על פי שכתוב כי גוג הוא נשיא משך ותובל אם כן יבאו עמו ואיך יאמר כי להם יגידו המגידים, לא יתכן שלא ישארו בארצם רבים מן הגוים אלא בעלי מלחמה ילכו והמגידים יגידו לנשארים בארצות.

[סו, כ]
והביאו ישראל -
שהיו נשארים באיים הרחוקים שלא עלו עם אחיהם אותם הגוים אשר הם בתוכם, כשישמעו זה הפלא הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג יביאו ישראל בסוסים וברכב מנחה לה' ויביאו אותם מלובשים בגדי תפארת ורוכבים בסוסים וברכב כמו שמביאים ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', כן יביאו הגוים את ישראל בבגדים טהורים ונאים ובמרכבות נאות ונכבדות.

ופירש בצבים, כמו שש עגלות צב.
שתרגומו:

כד מחפיין,

והם כלים מעצים מחוברים שנושאים בהם בני אדם על גבי בהמה ועושים אותם מבפנים בבגדים נאים.

ובכרכרות -
הם הגמלים או שאר בהמה שהם קלים בהליכתם, עד שמרוב מרוצתם ידמה שהם מרקדים לפיכך נקראו כרכרות, כמו ודוד מכרכר שפירושו מרקד.

ויונתן תרגם:

מכרכר - משבח, ובכרכרות - ובתושבחן וגו'.

על הר קדשי -
כמו אל, וכן ותתפלל חנה על ה' כמו אל ה', וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו, והדומים להם.

[סו, כא]
וגם מהם -
כלומר אפילו מאותם שהיו משוקעים בגוים באיים הרחוקים, עד שלא נודע זכרם ולא עלו עם אחיהם בית ישראל מן הגולה, ואפשר ששנו קצת מן הדת אף על פי כן מהם אקח לכהנים ללוים אותם, שהיו כבר ממשפחות כהונה ולוויה אקח אותם הכהנים להיות כוהנים משרתים לפני והלוים לשרת כמו הלוים לשוררים בשיר בכנורות ובנבלים.

ובדברי רבותינו ז"ל:

וגם מהם אקח - משהם מביאים אותם ומנחתם והם באים לילך והוא זה ישראל וזה כוהן וזה לוי כגון שנמכרו לעבדים ונשתכחו ועל אונס נעשו גוים.

אמר רבי אליעזר:

וגם מהם אקח - שהם מביאים את ישראל למלך המשיח כל מי שיהיה בהן ישראל או כוהן או לוי, גם מהם אקח מן המביאים ומן המובאים.

ויונתן תרגם:

ואף מנהון וגו',

ואדוני אבי ז"ל פירש:

וגם מהם אקח לכהנים ללוים - לצורך הכהנים להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים, וכן אמר בנבואת זכריה ולא יהיה כנעני עוד בבית ה', ר"ל הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים, כי מגדולי הגוים יהיו עובדים הכהנים.

[סו, כב]
כי כאשר השמים החדשים -
קראם חדשים כי הם עומדים בחדושם ולא יבלו כמו שהיו ביום שנבראו כן הם היום, וכן יהיו, וכן הארץ עומדת בחדושה לא תבלה אלא שתולדותיה בלים.
וכן אמר שלמה: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ופירוש לפני כי אני סבת קיומם ועמידתם.

ופירוש אשר אני עושה –
שאני מעמידם בחדושם, וכן יעמד זרעכם ושמכם שלא תחשבו אתם שתהיה בימיכם הגאולה שמא זרעכם אחריכם יגלו מארצם ויאבד שמם בגלות, לא יהיה זה כי באותה הטובה שתהיו אתם יעמד זרעכם אחריכם כל ימי עולם, כימי השמים על הארץ כי לעולם לא יאבד שם ישראל ולא יגלו עוד מארצם כמו שחשבו אלו הגוים שבאו עם גוג ומגוג להלחם על ירושלם, שחשבו להגלות את ישראל ולאבד שמם, לפיכך אמר: כי כאשר לא יהיה כמו שהם חשבו כי לעולם יעמד זרעכם כעמוד השמים והארץ.

[סו, כג]
והיה מדי חדש בחדשו -
כמו מחדש לחדשים, ומלת די מורה על התמדת הדבר בלא הפסק, וזכר שני זמנים הקרובים לקרובים והרחוקים לרחוקים, כמו משנה לשנה או יותר לפי רחוק הארצות וקרבתם לירושלים.

כל בשר -
ר"ל כל בני אדם ואפילו שאר העמים, וכן ויברך כל בשר את שם קדשו, והנה ראינו בנבואת זכריה כי כל הנותר מכל הגוים הבאים אל ירושלם יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות, וטעם בחג הסכות כי מלחמת גוג ומגוג תהיה באותה הזמן.

[סו, כד]
ויצאו וראו -
אותם הגוים שיבאו להשתחוות מחדש לחדש או משבת לשבת יצאו חוץ מירושלם לעמק יהושפט לראות בפגרי מחנה גוג ומגוג שפשעו באל וחשבו לעשות כנגדו להגלות ישראל מארצם, וזה יהיה קרוב ליום המשפט, ואף על פי שיקברום בית ישראל כמו שכתוב וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים אפשר כי באותם שבעה חדשים יראו משפט הרשעים ההם.

כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה -
והאש תהיה לאות בהם, וכן התולעת תהיה גם כן אות שלא תמות מפני האש.

והיו דראון לכל בשר -
לאותם שבאו להשתחוות להשם כמו שאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני, וכשיצאו ויראו בהם משפט הנגזר להם ויראו פגריהם מלאים תולעים אוכלים אותם והאש הבוער בהם, יעלה באשם באפם ויהיה מאוס להם וילכו מפניהם אחר שראו משפטם לא יוכלו לעמוד שם שעה מרוב הסרחון.

ומלת דראון –
עניין מאוס.
וכן לדראון עולם.
ועקר מלת דראון - היא תולעת,

מלשון רבותינו ז"ל:

הדרא והכנה שבתבואה כשרץ מפני שאין בהם לחה.

ויש מפרשים:

שזה יום הדין לפושעי ישראל ויצאו הצדיקים חוץ לירושלים בגיא בן הנום ושם יראו בפושעים זה המשפט.

ויש מפרשים:

שזה יהיה אחר תחית המתים ויקוצו גם כן הרשעים ויהיו אחר שיקיצו לדראון עולם כמו שכתוב בדניאל.

ואחרים אמרו:

כי ואשם לא תכבה, רמז לנשמה בהפרדה מעל גויתה אם לא הייתה זוכה לעלות אל מלאכי האל תשאר אצל גלגלי האש.

ותולעתם לא תמות -
אמר על הגוף שהרי אמר בפגרי האנשים.
והנכון בעיני מה שפירשנו.

ויונתן תרגם:

ויפקון ויחזון בפגרי גבריא וגומר.

שבוע טוב........