דובב שפתי ישנים של בלאך - זיוף?

ה'היכל' הנזכר היה הגורם להסתבכותו של בלוך נגד הרב הענקין כמבואר בפאשקוויל הבא

כפי שהזכרתי היום כ' שבט הוא יום השנה של הרב בלוך (ע"פ ויקפדיה בהתאמת התאריך הלועזי לעברי. במפעל הביבליוגרפיה האריכו מעט את ימיו עד תחילת חודש אד"א)
איני בטוח שאכן מתאים ביום זה לקטרג עליו אבל כמדומה שכעת שהוא בעלמא דקשוט ניח"ל שיבררו את השקר והמוץ מדבריו שלא יבאו אחרים ויכשלו בהם ואחריותם עליו.

על מהימנותם של המכתבים עצמם איני רוצה להאריך, ודאי כל זמן שלא קראתי את ספרו של ר"ש וינגרטן, אבל פטור בלא כלום א"א. להלן כמה הערות שעלו אצלי בעיון מהיר בשני המכתבים שפורסמו בהפוסק ולא עמד עליהם ר"ש וינגרטן במאמריו בסיני ובהספר.
במכתב המיוחס לר"י מליסא בעל נתה"מ וחו"ד.
א. נראה שכותב המכתב סובר שהמרדכי והגהות מרדכי חד הם. זו טעות שא"א לייחס אותה בשופ"א לגאון מופלג כהנתה"מ (אגב בהמשך מגלה הכותב בקיאות מפליגה דווקא בתחום ההיסטורי ומספר על המהרי"ט שנלד בצפת ועבר לקושטנדינה ושם גם מ"כ [פרט זה אגב מוטל כיום בספק] בקיאות המתאימה יותר לחוקר מאשר לחכם תורני.)
ב. החתימה בסיום המכתב 'יעקב מליסא לארבעבלים האבד"ק הנ"ל' נראית משונה. בדקתי בספר תשובות רבינו יעקב מליסא (ב"ב תשכ"ט) ולא מצאתי שם חתימה דומה. נראה כי מעולם לא חתם בשם משפחתו אלא בשמו ובשם אביו או בשם עירו (וכמדומה שלא בתואר אבדק"ק אלא החונה פה כמקובל)

במכתב המיוחס למהר"ץ חיות.
א. כמה זרה ומוזרה היא הסברא שנתן הכותב בפי מהרצ"ח 'ובשום אופן אין להאמין שבעל המאמר [בספרי. שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצוות. א'] בא להטיל חוב זה על הדורות דא"כ מה הועיל הקב"ה עם העונש הגלותי'
ב. כמה רחוק להאמין שמהרצ"ח שאי אפשר למנותו עם גדולי ותקיפי אותו דור יכתוב לר"א גוטמרכר 'בשום אופן לא אסכים...' כאילו חכמי ישראל כולם כפופים לו ומצפים להסכמתו.
ג. לא סביר שמהרצ"ח יכנה את החת"ס 'ידידי'. ככל הידוע מלבד מעט חילופי תשובות לא היה ביניהם קשרי ידידות. השווה את מש"כ מהרצ"ח לחת"ס בכ"ו שבט תקצ"ג (שבע שנים לפני פטירת החת"ס) 'אקוה כי אם אדוני איננו מכיר אותי...' [פורסם (לראשונה?) אצל הרשקוביץ רבי צבי הירש חיות ירושלים תשס"ז עמ' קסב] האם בשבע שנים הספיקו להתוודע ולהתיידד כ"כ?

שאר המכתבים שבספר דובב שפתי ישנים.
פרט מעניין שמצאתי דרך אגב בחיפוש באוצר החכמה - כל הכותבים להלן גילו חיבה יתירה לדימוי 'קורי עכביש': ר' אהרן האלבערשטאם ('בונים מצודים גדולים על קורי עכביש' ח"א עמ' קו); ר' ברוך עפשטיין ('וכל ההוכחות מיוסדות על קורי עכביש' שם עמ' ריב); ר' יצחק חיות ('מתחילה דומה כחוט של קורי עכביש' ח"ב עמ' קמח. אסייג כי המשמעות שם שונה מבשאר המובאות); ר' משה מרדכי פשערהאפער ('והם שוענים על קרי עכביש' שם עמ' רנב); ר' עמרם הירש (כל היהדות של הערצל תלויה בקורי עכביש' שם עמ' רסח); רי"ל צירלסון 'נאחזים הם הבירונים בחוטי עכביש' (מכתב זה נדפס בהחומה והוזכר במאמרו של וינגרטן בכתה"ע הספר עמ' 45. [לא פורסם בב' חלקי דובב שפ"י המצויים במאגרים. האם בח"ג כן פורסם?])

למעשה באופן כללי ניתן לומר על כלל המכתבים שזיופם עולה מאיליו. כל מי שרגיל לקרוא תשובות ומכתבי תורה של רבנים, בייחוד מרב למשנהו, מודע לכך שקריאתם והבנתם דורשת מאמץ כי שיגם ושיחם בחדרי תורה שאינה נקנית בהעברה בעלמא. ואילו במכתבים הללו אין כמעט שום חידוש או פלפול דבר הבולט מאד לעין הקורא. [כידוע האדמו"ר רממ"ש מליבוביץ כתב לבלוך איגרת חריפה כנגד המכתב המיוחס לרוגצ'ובר (אגו"ק חי"ט ז' קעא) וגוף דבריו שם דומה למש"כ אלא שביחס לרוגצ'ובר הדברים בולטים הרבה יותר כמובן]

ואכן בשונה מזיופים אחרים שהטעו רבים וטובים נראה כי זיופים אלו לא קנו את לבות העם. למעט ר' יוסף שיינברגר בספרו עמוד אש (ירושלים תשי"ד) שהעתיק (בלא לציין זאת) את המכתב המיוחס לר' יעקב מליסא וכן הסופר ר"א סורסקי בספר מרבצי תורה מעולם החסידות (ב"ב תשמ"ו ח"ב עמ' רלו) המציין שמכתבים מר' יוסף ענגיל כנגד הציונות התפרסמו בספר דובב שפתי ישנים, לא מצאתי מי שנכשל בהם.
אפילו מח"ס דת הציונות הידוע במלחמתו העיקשת כנגד הציונות כתב בפורום אזמרך בלאומים שהוא אינו עושה שימוש בספר דובב שפ"י ואף הסתייג ממי שהסתמך על מכתבים אלו. כמובן שדבריו שם כביכול הפגם היחידי שיש במכתבים הוא עובדת היותם העתקות ולא מכתבים מקוריים, מהבל ימעטו. (הוא כותב שהנושא ככללו טעון בדיקה וכי הוא יכתוב מאמר ע"כ בעתיד. וכבר העיר לו שם אחד שעדנה לא זכינו. אגב אותו אחד כותב שהרב וייסמנדל במכתב לבלוך שהתפרסם בספר תורת חמ"ד פקפק גם הוא במקורית המכתבים. אני חיפשתי שם ולא מצאתי שמא אי מי יודע דברים מדויקים יותר ?)
[כמדומה שזה מלמד על חולשתם היחסית של זיופים אלו ומכאן אני תמה על עורכי הקטלוג של קדם שכתבו אודות בלוך 'הוציא ג' חלקי ספר "דובב שפתי ישנים" מכתבי רבנים נגד הציונות שככל הנראה רובם הם פרי יצירה כשרונית של זיוף' (פריט 78/141 ספר קום ריב את ההרים עם הקדשה מהמחבר). הערני לכך חכ"א]

נותר רק לדון האם בלוך עצמו זייף את המכתבים או שכדברי סנגורו הגדול ד"ר הרשקוביץ הוא רק נכשל בזיוף של אחרים.
(אגב כפי שהזכירו הרשקוביץ היה מיודד מאד עם בלוך בכל ספרו על המהר"ץ חיות הוא הולך כעיר אחר סיחה נאה של בלוך. [ע"פ המפתחות מוזכר בלוך בספרו כ17 פעמים]. ולא רק בספרו זה, בהערות למאמרו 'המהר"ץ חיות והמהרח"ן דמביעצר' [קובץ הדרום יד עמ' 282] נתן הרשקוביץ אומן במכתב המיוחס לרי"צ דינר שהתפרסם בדובב שפ"י אף שמכתב זה עומד בסתירה לידיעות אחרות שהוא מביא על ריצ"ד)

שאלה זו ניתנה להיפתר בעיון מדוקדק בתיאור שנתן להשתלשלות המכתבים בספר מי נתן למשיסה וכו'. תוך השוואה לתיאורו בהקדמות לדובב שפ"י. לא עיינתי כדבעי אבל חכ"א הראני כמה סתירות ברורות שיש בין התיאורים מה שמפיל חשד כבד על כותבם.
[אגב אותו חכם מחזיק בידו ראיות נוספות לזייפנותו של בלוך שלע"ע אינו מוצא אכסניא נוחה לפרסמם וחבל על דאבדין]
[בפורום סמוך הובאה שמועה חביבה על חבורת זייפני המכתבים]

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

פליאות ותמהיות ישנם גם ביצירות אחרות שלו. כדוגמת סיפוריו בהקדמה להיכל לדברי חז"ל על מכתבים מרבנים שונים (החת"ס, ר"מ בענט, מהרצ"ח ועוד. כמובן שגם הם נעלמו כולם בשואה) שהביעו התנגדות להדפסת השמטות הצנזורה בתלמוד. הן מפני שלא לתת נשק ביד המשטינים, והן משום שכיון שנשמטו וודאי יד ההשגחה בכך. והדברים רחוקים מן הדעת ומאידך אופייניים מאד למשנתו האישית של בלוך וכבר עמדו על כך כאן.

גברא קטילא קטיל.

בהמשך לדברי תכלת-דומה, כמדומה שהיתה תקופה שרדצ"ה הסתובב דרך ארעי או דרך קבע בירושלים בצל קורתו של ר"ח נאה ז"ל (אשר מזכירו בספרו).

דרכי ההשגחה הובילו את האנטי-ציוני הלזה לקבוע את מעונו ברחוב שז"ר... ועד שאתה תמה על מגוריו בירושלים ועל הידידות עם בלוך, אני תמה על התואר 'הרה"ח'  [ובכלל כ"ז שייך לאשכול העוסק בו במישרין].  

[תכלת תודה.]

איני סבור כך. רבים וטובים טעו בו. ואם על המכתבים כנגד הציונות רבו הכותבים שהוכיחו את זיופם הרי ששאר יצירותיו לא נודעו כבעיתיים.
נטול כדוגמה את ספרו של ד"ר הרשקוביץ על מהרצ"ח. הרי הוא מקבל כספר טוב ומדויק לתולדות מהרצ"ח אך כאמור רבו בו השמעות שמקורם בבלוך והם טעונים בדיקה. וה"ה לאלו שירצו להסתמך על תולדות המהרש"ם שכתב או על ספרים אחרים.
ידוע לי גם מקרה נוסף - שמטעמים שונים אני מזכירו - בו הסתמכו כותבים חשובים על מכתב שאזכורו היחיד הוא בספר היכל לדברי חז"ל. (כמצוין לעיל אף הפרפראזה שלו שם ל"שפוך חמתך" הטעתה אי אלו אנשים)

גם כותבי תולדותיו של בלוך (כדוג' וודנר במאורי גליציה שהובא לעיל) לא הזכירו את עובדת היותו זייפן מובהק (אף בהשלמות לערכו בח"ו של מאורי גליציה לא הזכיר על כך מאומה)
(נראה לי שהיחס אליו במחקר הוא כאל כותב לא מדעי וכפי שמגדיר אותו פרופ. שלום במאמרו על דמות הגולם 'סופר חרוץ אך בלתי ביקורתי' [פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה מוסד ביאליק ירושלים תשמ"א עמ' 410 הערה 72. אגב ממאמרו של יונתן מאיר (עמ' 6) עולה כי שלום ובלוך הרבו להתכתב ומסקרן מאד יהיה לראות את התכתובת הזו.] וכך מתייחסים אליו גם אחרים כדוג' גולדשמידט הרואה בו פלגיאטור אך לא זייפן [הובא במאמרו של פרופ' בר אילן אודות ר' יהודה רוזנברג הערה 10]. גם ממאמרו של פרופ' ליימן על "אגרת הגולם" [שהזכרת באשכול אחר] לא נראה שהיה מודע להיקף זיופיו. למיעוט ידעתי כל השמעות על זייפנותו הכרונית הם – עד עתה - בגדר תורות שבע"פ.)

[ככלל צריך להיזהר שלא להתייחס לעובדות הידועות לבודדים כאל נחלת הכלל. כעין זה כתב הרב איתם הנקין  בתגובה לטענתו של הרב בצלאל דבליצקי כאילו ההיטפלות לאי הדיוקים בספריו של ר"מ גרליץ היא 'מלאכה של בטלה' (מאמר עמק עכור המעין ניסן תשס"ט הערה 1 התגובה לכך התפרסמה באותו גיליון בראש המאמר פתח תקוה)
זאת ועוד. גם מי שנודע כזייפן מתיר אחריו חומר רב למחקר עיין ערך פרינלנדר והמחקרים המקיפים אודותיו] 

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦
♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦
♦♦♦♦♦

השלמות

כעת מצאתי בספר דברי ישכר דוב (ועד חסידי צאנז ירושלים תשכ"ד עמ' קמ-קמב) העתקה של שני מכתבים שייוחסו בדובב שפ"י לאדמו"רי צאנז. האחד הא מכתבו של ר' אהרן האלבערשטאם שהועתק מדובב ח"א עמ' קד-קח. והשני הוא מכתבו של ר' ברוך האלבערשטאם מגארליץ שהועתק משם עמ' רח,רט.
[ואם לחשך אדם אדרבה מכאן ראיה שמכתבים אלה מקוריים הם, והעתק מהם נמסר לבלוך. אמור לו צא ולמד ממכתבו של רבי יחזקאל האלבערשטאם משינאווא שפורסם בהשמטות בספר דברי יחזקאל (קרקא תרפ"ב עמ' מט) והועתק בשלמות בדובב שפ"י ע"פ כת"י שצילומו ניתן שם (עמ' שלו-שלח). בשולי המכתב הוסיף בלוך כמה מילים על השתלשלות המכתב שלדבריו ניתן לו ע"י אחד ממשפחת הרב. והנה אותם המילים בדיוק! נכתבו גם בספר דברי ישכר דוב. נראה ברור שלא היה לפניהם מכתב מקור אלא העתיקו הכל מהדובב שפ"י]

ובאותו עניין. אמר לי חכ"א שבגיליון האחרון של כתב העת קולמוס התנצל אחד הכותבים על שנפל ברשת זו של בלוך.

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

חכם אחד המציא לי את המכתב המבוקש וכך כותב שם הרב וייסמנדל: 'מע"כ המציא לפני כי יש לו כמו ר"ן מכתבים מגדולי ישראל שהעתיקם בכתב ידו, מכתב ידיהם שהיה נמצא בוויען באוצרו של הדאקטער בלאך המפורסם [...] הדבר הזה צריך עיון מאחר שגוף המכתב אינו לפנינו ואין כאן אלא העתק ועדותו של מר בלבד ומר בעצמו לא נזהר בדבריו ... ' [תורת חמד ניו יורק תשנ"ה (מהדורה חדשה ובתוספת מרובה. לא נדפס במהדורת תשי"ח) אגרת סב עמ' קכט-קל]
[המכתב כולו, אף שהוא קטוע בקטעים רבים, מעניין מאד מכמה פנים. ולתועלת הציבור העליתהו הרשתה]

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

העיריני חכ"א. רד"צ הילמן לא גר באותם שנים ברחוב שז"ר (מסופקני אם באותם ימים - ימי פעילותו הציבורית של שז"ר – היה קרוי רחוב כלשהוא על שמו) אלא בשד"ר היינו שדרות רוטשילד (והערתו של זיסקיניד בטלה מאיליה...)

אלייעזר,
אדם שמזייף שלושה כרכים של מכתבים [לדידי אין ספק בדבר] קשה מאד "לטעות בו".
אדם שטוען על קיומו של יומן זכרונות מלא וגדוש של המדינאי בילינסקי, ואף מצטט מתוכו ידיעות מרעישות בעלות השלכות פוליטיות אנטי-ציוניות, אך היומן מעולם לא התגלה, ולטענתו שלו הוא שרף אותו, איננו מוסיף לעצמו מעטה אמינות, בלשון המעטה [וזאת למרות מענהו של בן יעקב לאלקושי, שלטעמי אינו משכנע בכלל.
כשאתה מוסיף לכל אלה את עברו לגבי זיופים נוספים של מכתב על הגולם ומכתבים מהבעש"ט, את מריבותיו וויכוחיו עם רבים בכל מיני נושאים, צריך להיות – במחילה רבה רבתי – תמים עד כדי טפשות בנסיון לשמר את צביון דמותו כאדם ש"רבים וטובים טעו בו". אי אפשר לטעות באדם כזה.
את טעויותיו של הרשקוביץ, שאגב, בכלל לא "רבו השמועות בספרו שמקורם בבלוך", אלא מקומות בודדים, כבר הסביר לעיל, תכלת, בידידות ביניהם וממנה כנראה האמין בו בתומו.
מוונדר אין שום ראיה ואין זו דרכו באנצ' להכנס לפרטים מסוג זה.
גולדשמידט שראה בו "פלגיאטור אך לא זייפן" התייחס אך ורק ל"פרשת הגולם" ולא לשאר הקונצים.
וחוץ מזה, פלגיאטור איננו בדיוק תואר הדר רבני. למקרה שנשבית בקסמי הצליל הלועזי-מקצועי כביכול, אבקש להזכירך כי כדי שאדם יהיה פלגיאט, עליו להיות: שקרן !!
סופו של דבר, על טיפוס שהואשם ולו פעם אחת בבדיית מסמכים, חלה כבר חזקה מסויימת של שקרן וזייפן, ואם לא ברמת קבלה כי אז לפחות למיחש ליה מבעי. על נידוננו זה בעל העבר הפלילי העשיר – עאכו"כ שאין להאמין לאף מלה שלו, אלא, כמובן, אם מדובר בדברי תורה או רעיון וורטי כלשהו – תפאדל ושכוייח. אך מבחינת אמינות – היהודי הזה קבר את עצמו. לא לחינם נקטו חז"ל בלשון חריגה באומרם – אם באת להיחנק – התלה באילן גבוה.

זיוף נוסף שלו שהובא בעתונות לאחרונה:

[נענטר. תודה רבה! (ראה בהודעתי הקודמת שהזכרתי בשם חכ"א את המכתב בקולמוס אך ללא ציון פרטים שלא ידעתים עד הנה]

[ציטרון היקר. איני יודע לאן השׂאת את דברי. אין בכוונתי להליץ יושר על בלוך וודאי שלא להתלונן על אלו שלא דרשהו לגנות ולא פירסמו את כזביו. הצבעתי רק על העובדה שעדיין לא נעשה שום מחקר על האיש ועל זיופיו ולדעתי זו קצת החמצה כיון שהוא הטביע את חותמו המזויף על כמה וכמה חיבורים. מה גם שדמותו הססגונית מבטיחה שמחקר עליו יהיה מעניין ומרתק. ונקודה נוספת. פלגיאט = גניבה ספרותית = ייחוס עצמי לרעיון קדום. כמובן שזה דבר לא מוסרי אבל הוא רחוק מאד ממדרגת מי שמייחס לאחרים את מחשבותיו שלו. כי אם הראשון פוגע רק בזכיותיו של המחבר המקורי הרי שהשני פגע בכל קוראיו בכך שהוא מטעה אותם וגורם להם להסיק דברים על סמך עובדה שקרית. אל נא נערב או נשווה בין מדרגות של אי אמינות וחוסר יושר וכמה נזהרו חכמינו בכגון דא עד שקבעו כי גם מי שחשד בענייני ממון אינו חשוד להישבע בשקר]

היות וכנסו לכאן כמה מקרים של חכמים נפלו שנפלו ברשת הכזבים של בלוך אזכיר כאן מקרה נוסף מהתקופה האחרונה ממש.
חוקר הלשון בן ציון פישלר כתב מאמר על מקור הפתגם "טורא בטורא לא פגע אינש באינש פגע". [ב.צ פישלר, "ההרים לא ימושו". ידע-עם 69-70 (תשע) עמ' 7-30]
בתוך הדברים הוא מציין שבספר היכל לדברי חז"ל עמ' 596,597 רושם בלוך את הפתגם ובהערה שם הוא מביא כי הרב שמשון ורטהימר בספרו חידות שמשון המצוי בכת"י מפרש את המאמר בדרך אחרת עיי"ש.
ע"כ כתב פישלר: "כתב היד (שבלאך קרא בו) איננו נמצא בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. וכל מאמצי לאכנו (באוניברסיטאות ובמנזרים באוסטריה) העלו חרס" (שם עמ' 16).

נראה שהוא לא היה מודע לתעלוליו המרובים של בלוך ולחיבתו המיוחדת לספריות משונות שלא היו אלא בדמיונו.
[גם את הנוסח "העתיק" לפיוט "שפוך חמתך" שהזכרתי לעיל הוא תלה בגנזיו של השר ורטהימר. כנראה שהייתה לו זיקה רגשית אליו]

האם לא ניתן להאמינו בכלום? או האם מצאו אצלו אף דברים מהימנים?
בספרו "מי נתן למשיסה וכו'" מצויים מכתבי גדולים, ביניהם שני מכתבים מאת רי"א הלוי בעל דורות הראשונים. המכתבים נמענים אל ר' משה גידעמאן ואל יוסף שמואל בלוך, מטבעות הלשון המופיעים בתוך המכתבים עשויים להעיד על אמינות המכתבים, לדוגמא "ותמהון הוא לראות עד כמה לא חקרו" "ונפלא הדבר שהמחברים כו' לא הרגישו" "ועתה צללו כל הכתבי עתים בעולם" (לא שמצאתי ביטוי זה בדוה"ר, אולם הוא מתאים מאוד כי רי"א מפרש את הפסוק בנחמיה ויהי כי צללו שער ירושלים, שהיו תלוים בהם פעמונים שצלצלו לפנות ערב).
מצד שני יש לפקפק, כי ר' אשר רייכל בפרקיו ב"אגרות רבי יצחק אייזיק הלוי" כותב (עמ' 11) "שם משפחתו של רי"א הלוי, ראבינאוויץ, הושמט מחתימתו הן על מכתביו והן על חיבוריו שכתב לאחר יציאתו מרוסיה". ושם בהערה 54: "המקרים היחידים היוצאים מן הכלל הן חתימותיו בשם ראבינאוויץ על שני מכתבים שכתב ב-1904, שנתפרסמו בספרו של משה חיים א. בלוך "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" עמ' 172-163, הואיל ושני מקבלי המכתבים, ר' משה גידמאן ור' יוסף שמואל בלאך מוינה, הכירוהו בשם משפחתו הרוסי ראבינאוויץ עוד מימי ווילנא, לא היה זה אלא מובן מאליו שיחתום למענם בשמו המלא".
איני יודע האם יישוב זה מחזיק מים, ומה יאמר על מכתביו לרח"ע גרודזינסקי, ולר' חיים סאלאווייציק, אשר הובאו שם ב"אגרות רבי יצחק אייזיק הלוי"? הלוא גם הם הכירוהו עוד ברוסיה!
אם גם מכתבים אלה הם זיוף, נצטרך לומר שבלוך עשה את מלאכתו יפה בחקותו לשונות מתוך המחברים שאת מכתביהם הוא מזייף.