| נשלח ב-19/1/2010 18:23 |
 |
| |
מקסמן
ההשקםה הזו רווחת. מידיעה אישית מאוד. פעם לקח אותי מכיר טוב ואיש שאני חושב שהוא איש שמחוייב למערכות מוסריות (כהבנתו) לדין תורה בגין סכום שנבע מטובה שעשיתי לא (ולא הזקתיו מאומה. לאחר פסה"ד (נגדו) שאלתיו אם לא התבייש לתבוע וענה - אם הייתי מצליח להוציא בד"ת סימן שזה מגיע לי. וזו אינה פעם ראשונה ששמעתי סברא זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 18:40 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | מקסמן
ההשקםה הזו רווחת. מידיעה אישית מאוד. פעם לקח אותי מכיר טוב ואיש שאני חושב שהוא איש שמחוייב למערכות מוסריות (כהבנתו) לדין תורה בגין סכום שנבע מטובה שעשיתי לא (ולא הזקתיו מאומה. לאחר פסה"ד (נגדו) שאלתיו אם לא התבייש לתבוע וענה - אם הייתי מצליח להוציא בד"ת סימן שזה מגיע לי. וזו אינה פעם ראשונה ששמעתי סברא זו. |
|
מוכר לי גם, אבל לא האנשים האלה משקפות את החרדי הממוצע,
הפסק של הרב אלישיב, וקיום הפסק של היהודי בסיפור, היא היא משקפת את החרדי הממוצע,
ואני לא חושב שאני כותב כאן לתיירים מהודו,
כל אחד כאן יודע את רמת המוסר וההתנהגות שדורשת המגזר החרדי מעצמם,
והשאר בא או מקנאה או משנאה עצמית מטורפת, (ואני לא מתכוון אליך)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 18:56 |
|
| |
[השכן ומואדיב,
נראה לי שיש חמור מכל אלה - אותה אחת כותבת טור שבועי על הדף היומי באינטרנט...]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 19:21 |
|
| |
והחמור מכל, אם היא גם כותבת בעצכח!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 21:38 |
|
| |
[דינו,
הגזמת. יש גבול לפריצות.]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 21:55 |
|
| |
מקס
נדמה לי מהסיפור שהרב אליישיב לא פסק, אלא אמר דברי מוסר!
והנה סיפור עם פסק בלי מוסר- לפני כמאה שנים הלכה יהודיה בשוק הומה אדם בוורשה, לפתע החלה לצעוק בכאב, אוי לי אני אבודה אבדתי את כל כספי הוא נפל לי, ואיני מוצאת אותו, הכסף אבוד ואני אבודה, מי יכול למצא את הכסף בשוק הומה זה עם אלפי אנשים,
לאחר זמן מה מצאה את הכסף יהודי וורשאי מכובד וגם בר אורין, הקהל מסביב אמר לו, הנה האשה תחזיר לה את הכסף, אבל הוא סירב, הרי היא הצהירה כבל עם ועדה שהיא התיאשה ממציאת הכסף, ולפי כל דין , אין עלי חובת השבת אבידה. כל השוק געש ורגש האשה יבבה, וכמה מהאנשים דחפו את האיש המוצא והאישה בעלת האבידה לבית הדין, אב"ד היה, הרב מנחם זמבא הי"ד, הוא שמע את הסיפור מהאשה ולאחר מכן ממוצא האבידה, בשתיקה, לאחר מכן פנה אל האשה ושאל- האם יש לך בעל? אוי רבי -יש לי- ואוי לי כשידע מה שקרה! אמר הרב זמבא למוצא- החזר לה מיד את כל הכסף. תמה האיש בפליאה ושאל- איך פסקת כך. הרי יש עדים שהיא התיאשה. אולי היא התיאשה-אמר הרב- אבל היא לא בעלת הכסף, בעלה לא התיאש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 22:39 |
|
| |
הסיפור מסופר על ר' אליהו חיים מייזל רבה של לודז' הבירה, הידוע בפקחותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 23:00 |
|
| |
גם הסיפור על החרדי שרץ בשלג אל הרב אלישיב וגם הסיפור שהביא ירוחם מעוררים הרהורים נוגים.(אם הם אמיתיים)
במקום לקיים בשמחה את המצווה הנדירה של השבת אבדה הם נזקקים לפסקים של רבנים המאלצים אותם בעל כרחם ובלב כבד להחזיר אבדה לבעליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 23:01 |
|
| |
כל אחד ומקורותיו
בשביל זה אין צורך להיות פיקח- צריך להיות ת"ח עם שכל ישר!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2010 23:49 |
|
| |
ירוחםשמ:
ברור שזה לא היה פסק, אבל היהודי קיבל את זה בתור פסק, (הרי יכול היה לא לקבל את המוסר)
צענערענע:
הנקודה היא שהיהודי הזה למד בחידר והוא ידע את ההלכה שזה שייך לו,
אז למה הלך בכלל לשאול ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2010 08:38 |
|
| |
צענע
פספסת את העניין.במשקפיים הלכתיות - במקרים המוזכרים היה דיון אם יש בכלל מצוות השבת אבידה (שהרי הבעלים התייאשו) ולכן לא רצו לקיים אותה בשמחה. מה שנותר הוא מצוות גמילות חסדים או צדקה, ואם בקגוריות הלכתיות נדון בזה יתכן שאף יש איסור לתת יותר מחמישית ממונו, ואם למוצא לא היו 200,000 דולר(נדיר, כי זהו שווי דירה, שבדר"כ יש לאנשים) לא יוכל להחזיר 40,000. יש לדון אם הרב אלישיב היה מחייבו להשיב לו לא היו לו 200,000.
הדיון הוא אם באמת יש לדון רק בקטגוריות הלכתיות או גם במוסריות (ואם במקרה שזה נוגד את ההלכה, למשל שהסכום מעל חמישית ממונו, גם יש להתחשב סקטגוריות מוסריות, לפחות הצורה של הסתמכות על דעת יחיד בהלכה וכדו').
ואגב, קשה לדרוש מאדם שעבורו 40,000 הם בכום עתק (נניח חצי מעול השאת ביתו) להחזיר בשמחה. די לנו שיחזיר בחריקת שיניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2010 13:37 |
|
| |
פשוט ש"מותר" לתת גם אם אין לו שקל אחד. נאמר "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", בכדי שלא יטיל עצמו על הציבור, זה איסור לנהוג בחוסר אחריות. ואילו כאן, הבעיה היא לא "לבזבז", אלא לקחת את הכסף, אדם מן הישוב יתקשה לקחת כסף שלא טרח עליו, והוא כל מה שיש לאדם אחר בשביל לקנות בית, זו מדת אכזריות. ולכן אף אחד לא יאסור זאת.
מלבד זאת כמדומני שעל פי החוק אסור לקחת את הכסף, ואם אדם מוכיח שהכסף הזה נאבד לו, הוא יכול להוציא אותו על פי צו בית משפט. ולכן יש לעיין גם אם יש יאוש בנושא. כשמדובר בסכום קטן יחסית כמו מאות שקלים כל אחד מבין שלא יגיעו לבית משפט כי קשה להוכיח וכו', אבל כשאדם מוצא 40,000 דולר קשה להסתיר זאת ובהרבה מקרים קל לברר, ואף להגיש תביעה.
[לענין חומש ממונו, לא מדובר על הבית אלא על הכסף הזמין להוצאות].
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2010 14:37 |
|
| |
דינו
הרי צורבא דרבנן אתה, מה ראו חז"ל לקבוע שעור - למי מותר לקבל צדקה למי שאין לו 200 מנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2010 15:00 |
|
| |
שני מנים = מאתיים זוז = שלש סעודות
אבל יש לו בית ואין לו חובות, משכנתא, אובר דרפט. ליסינג על המאזדה 6, אינטרנט מהיר בהתחייבות לשנתיים וסלולרי בהתחייבות ל36 חודש.
אם יש לו אוכל עד היממה הבאה, הרי למחרת הוא יכול לצאת לשוק ולהשכיר עצמו לעבודה.
וכמובן, אם הוא חולה, מוגבל, אינו מסוגל לעבוד, הוא זכאי גם אם יש לו שלש סעודות, שכן מחר לא יהיה לו שלש סעודות, ואין צורך להטריח אותו לבא אלינו כל יום.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2010 15:05 |
|
| |
דינו
רק שאלה אחת שאלתי למה 200 ולא 210 או 300 --כל היתר ברור
|
|
|
|
|
