|
|
| נשלח ב-21/1/2010 09:18 |
 |
| |
טעיתי בערבבי דין מי שיש לו ג' סעודות שלא יקח מן התמחוי - מזון מוכן. ובין מי שיש לו ר' זוז שלא יקח מן הצדקה - כסף. וכנראה ר' זוז הוא סכום שנחשב כבסיסי לעשיית מסחר המפרנס, כמו בכתובה.
למה לא 210? כי השיעורים תמיד עגולים. למה לא שיערו מומחי מע"ץ כי יש כביש שמהירות הנסיעה המותרת בו היא 52.4? כי "כשקובעים שיעור משתמשים במדות שלמות שיהיה קל ונח לשמרו" (חזו"א).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 10:59 |
|
| |
דינו
במחילה מכת"ר אבל בדיוק ההפך השעור שבתורה על מלקות הוא 40 חז"ל הפכו 39 תספרו 50 יום הפך ל49
אגלה לך אבל תשמור בסוד-- שעורי חז"ל- הרבה מהם מבוססים על גימטריאות, צ ד ק ה בגימטריא 199 ומי שיש לו יותר אסור לו לקבל צדקה!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 11:11 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | |
ד
...
אגלה לך אבל תשמור בסוד-- שעורי חז"ל- הרבה מהם מבוססים על גימטריאות, צ ד ק ה בגימטריא 199 ומי שיש לו יותר אסור לו לקבל צדקה!
|
|
אגלה את אזנך גם אני, בשקט ובהיחבא, כי העברית שפה עשירה היא, וכך גם הגימטריה. כבר מי שיש לו 199 אסור ליהנותו מצדקה, משום ש"כלעכבה לטובהעולה ל-199 בגימטריה.
לא רק צדקה, אלא גם עוד מעט עולה ל-199, ולכן אומרים לבעל ה-200 כי עוד מעט, רק יבזבז מממונו מחצית האחוז - וכבר יהיה זכאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 12:29 |
|
| |
תוקן על ידי ושםהאחר ב- 21/01/2010 12:30:59
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 12:58 |
|
| |
תספרו חמשים יום - הוא בדיוק ענין העיגול, מדובר בשבעה שבועות, אבל קוראים לזה חמשים כי מעגלים. כמו בעוד הרבה מקומות כגון מנין בני ישראל.
מנין המלקות, חכמים הודיעו שהם חיסרו מכה אחת, כדי שלא יתקרבו ל"לא יוסיף" ("אתו רבנן ובצרי חדא"). ובכדי להודיע את ערך הזהירות בענישה.
אני דיברתי על שיעורים, ולא על פרטי המצוות. שיעורים הוא שהמצוה נאמרה בכללות ויש לקבוע לה שיעור מעשי, פרטי המצוות הוא שהמצוה עצמה קובעת מספר כמו מספר הקרבנות בימים מסויימים וכדו'.
אני לא חושב שחז"ל בנו את השיעור על הגימטריא הנ"ל, וההוכחה היא שגם בכתובה מחשיבים ר' זוז כסכום היכול לתת יציבות כלכלית, ולכן מעניקים אותו לאשה גרושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 16:08 |
|
| |
דינו ומואדיב להלן מספר נבחר של הלכות שנפסקו לפי גימטיאות, מואדיב אם יש לך טרוניות ובדיחות על זה הם הכתובת.
נזיר דף ה .במדבר ו+ קדוש יהיה - , יהיה בגמטריא תלתין הוו
שולחן ערוך יורה דעה סימן סעיף א
כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו, כל שהוא; (והוא) שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האזמל הקטן וכיוצא בו; ובמחט, אפילו הוא רחב קצת כאותן של רצענים שחותכין בו החוט, אין שוחטין בו (טור). וכיון דלא ידעינן שיעורא, השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס; אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט. הגה: ומי שלא יוכל לשער, יקח סכין כמלא אורך ב' צוארין של אותו דבר ששוחטין (מדרכי בשם ר"ח); וי"א לשער בי"ד אצבעות, ורמז לזה, שנאמר: ושחטתם בז"ה (שמואל א, יד, לד), מנין י"ד. (שם ושחיטות ישנים).
ראבי"ה ח"ב - מסכת פסחים סימן תצב
וכן לחלה, שהוא שיעור העומר מ"ג בצים וחומש ביצה כמנין חלה
תוספות מסכת חולין דף כח עמוד א
ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה - י"מ דדריש בגימטריא דכאשר אל"ף אחד בעוף שי"ן שנים בבהמה רי"ש רובו של אחד כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ראשי תיבות למפרע של כאשר הוי רובו של א
ראבי"ה ח"ב - מסכת פסחים סימן תצב
וכן לחלה, שהוא שיעור העומר מ"ג בצים וחומש ביצה כמנין חלה
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד שנב ד"ה פירשו חז"ל ומותר
ומנין שצריך טבילה מ' סאה? דכתיב יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכי לאט בגימטריא מ' סאה, הוי שיעור אמה על אמה ברום שלש אמות.
והמפריש חלה צריך לפרוש אחד מארבעים ושלשה וחומש (בצים) מן התורה, מנין? אותיות חלה בגימטריא הכי הוי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 16:32 |
|
| |
ירוחמש חושבני שגם אתה חושב (קצת יומרה) שהמקורות שהבאת לא פסקו בגלל הגימטריה והיא רמז בלבד, בחלקן מפורש כך. אמת שהגמ' בנזיר אינה משתמעת כך ומימי לא הבנתיה. חושבני שעדיף לפרשה כרמז אף שדחוק להכניס זאת בטקסט (זה אינו תלוש מהטקסט יותר מרוב הפירושים שהובאו קודם על מקרהו של רבא)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 16:53 |
|
| |
תלמיד טועה
מה שאני חושב זה לא חשוב, אבל לדעתך לפי מה קבעו 30 יום נזירות - 40 סאה למי מקוה,- ארוך סכין לשחיטה
מנין לט אבות מלאכה- שעור לחלה - י"ז ברכות המקוריות לפני המינים וכו'
אז אם יש לך הסבר ומקור לדבריהם חוץ מהגימריאות תבורך
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 17:03 |
|
| |
לירוחם וסיעתו,
עד שאתם מתענגים על סיפורים אודות יהודים שהחזירו מציאה לאור פסק של רב, נספר סיפור הפוך:
אדם אחד מצא סכום כסף גדול ע"י איצקוביץ. במקביל בכה אדם אחר - המאבד כמובן. בזכות תיווכו של מאן דהו, החזיר המוצא למאבד את כל הכסף. לאחר מכן נשאל אחד מגדולי הדור* שליט"א על מעשהו והלה השיבו שנהג שלא כדין, שכן כשזכה בכסף היה עליו להפריש מעשר לצדקה, וואיננו רשאי להחזיר למאבד כספי צדקה...
___________
* סביר שהגולשים יכירו במי המדובר, זה סיפור די ידוע, ונדפס בכמה ספרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 17:07 |
|
| |
ירוחמ
שש...
(הש.. בצחוק, לא ברצינות)
1. 40 סאה- מפורש "מים שכל גופו עולה בהם ושיערו חכמים מ"ס".
2. אורך סכין - "ורמז לזה... בזה... מנין י"ד"
3. חלה - שיעור העומר, שיעור חשוב
4. ל"ט מלאכות - כנגד מנין מלאכה שבתורה (וחושבני שגם כאן זה אינו הנימוק האמיתי אלא רמז והאמיתי הוא המלאכות שנראו נפרדות במשכן)
5. נזיר - כאן הגמ' משתמעת כמותך, אך חושבני שהסיבה האמיתית היא זמן חשוב (הברירה היתה בין יום, חודש ושנה)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 17:23 |
|
| |
למאי נפ
אני מכיר את הסיפור במחילה מאותו גדול שליט"א, דברי הבל דיבר- מספיק היה לו לעיין בגמרא בב"מ בסוף פרק השוכר את האומנים, והיה לומד שיש דין אחר גם, מהדין המקובל. לאנשים ומצבים מסוימים,
מה עוד שהשבת אבידה היא מדאוריתא, הפטור מדרבנן, ומעשר כספים עדיין יש מחלוקת אם בכלל חיוב הוא,
תלמיד
40 סאה זה שעור המכסה את הגוף, ואולי 42- דבר כה חשוב היה צריך להעשות לשיטתך, בבדיקה, ולכתוב על כך שנבדקו סך אנשים- וארבעים סאה -בבור של כמה על כמה? גופם כוסה?
אולי יהיו שיניום בגודל האנשים וארבעים לא יספיקו? או יהיו יותר מהדרוש? הרי מדובר- בדבר מאד מאד רציני! טהרה של נידה זב וטמא מת איך משערים שעור כה גורלי וחשוב?
י"ד זו לא גימטריא?
איך שעור העומר עולה מג ביצים?
מנין המלאכות שבתורה?? יש לך מחשב בבקשה מנה את מנין המילה מלאכות שבתורה!
בבקשה תלמד אותי. איפה יש זריעה ודישה וכ' וכ' במלאכות המשכן, ובמספר הזה?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 21/01/2010 17:34:53
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 17:33 |
|
| |
למימוני,
תימא על כבודו, שמתהדר מידי פעם בתואר 'חזון-איש'ניק, שלא ציין לדברי החזו"א המפורשים ביחס לסוגיין:
"קמ"ט א' קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדי לי.
לכאורה קשה, הא כל מזונותיו של אדם קצובים לו כדאמר לעיל י' א', אלא שהאדם חייב בעשיה בעניני (של) [ה]עולם, והכא אין ראוי לת"ח להשתדל להפסיד את רב מרי!
ואעג שאם מת איסור לא היה רבא חייב למסור לרב מרי, ואם היה מוסר אין רוח חכמים נוחה הימנו כמש"כ תו', מ"מ אם איסור נותן לבנו מחיים - אין נכון להפסידו.
ואפשר דרבא היה לו צורך להמעות בשביל צורכי ציבור, דהא בתענית כ' ב' אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא, - ובודאי קיים, והוי בני אשיתא רעיעתא דעניי, והוי זבין ירקא דפייש בע"ש - ובשביל זה נתחייב בהשתדלות יתירא,
וגם רב מרי לא היה קפיד בזה שידע שבמעות מתעביד צדקה וחסד, ורב מרי היו מזונותיו מצויות וכדמשמע קצת ב"מ ע"ג ב',
ויתכן דהא דאמרו בגמ': "ובי רב הוה", היינו דאי לא היה בי רב - לא הוי רבא משתדל לעכבם, דחשיב כחילול השם, כדאמר יומא פ"ו א' דצריך שיהא דבורו עם בני אדם בנחת, וזה היה בעיני הדיוט הנוטה אחרי הבצע, אבל בי רב הוה וידע דמעשיו לשם שמים, ולא קפיד. (סנהדרין דף ק"ח ב')."
(חזו"א חו"מ ליקוטים סי' כא, עמ' 522).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 17:47 |
|
| |
כמה הערות:
ראשית, כפי שכבר כתבו כאן , אנליטית דומני שיתכנו שלוש דרכי פתרון: (א) לטעון שרבא היה לא מוסרי אלא צייתן יבש של החוק, (ב) ללמוד מספור הזה קריטריונים מוסריים חדשים ושונים מהמוכר לנו. (ג) לטעון שחסר לנו מידע לגבי הסיפור, ולהוסיף כמה אוקימתות, שזה דבר לא מופקע כלל היות וזה לא הנושא של הסוגיה (ומסיבות נוספות), וכן משום שאדם שהתבררה לו מסקנה מסויימת, מעדיף לדחוק בדברים אחרים, כפי שהסביר לעיל בטו"ט המכונה 'דינוזאור' (שהוא, אגב, נראה כאדם מעניין). עלינו להחליט איזה מהאפשרויות הנ"ל מקובלת עלינו, ובהתאם לזה יבוא התוצאות, אם כי סביר להניח שאפשרות ג' תדרוש מידה רבה יותר של יצירתיות. מכאן ראיה לאחד מחשובי הכותבים בפורום בויכוחו עם עמוס עוז - http://ravtzair.blogspot.com/2008/11/blog-post_15.html.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 22:15 |
|
| |
"אבל ככל שמתרחקים ממתן תורה, המרחב הפרשני מצטמצם והולך מפני שהוא מאוכלס יותר ויותר. הולך ומצטמצם החלל, מפני שכל דור מוסיף ולשום דור אסור לגרוע ואסור לגנוז. הבית מתמלא רהיטים, הרהיטים מתמלאים חפצים, אין יוצא ועוד מעט כבר אין בא משום שאין מקום. "
יתכן שעמוס עוז הוא סופר גדול אבל הרעיון שהוא הביע כאן נראה לי גם מופרך וגם שגוי.
הוא מדמה את המרחב הפרשני לבית המתמלא ברהיטים.
הרי המשל אינו דומה לנמשל מפני שלבית יש קירות ואילו למרחב אין גבולות.
ולכן כל דור יכול להוסיף נדבך על גבי נדבך וכשם שלשמיים אין גבול כך אין גבול לפרשנות.
לגבי תשובתו של הרב מיכי נראה לי שהוא טועה גם בפרשנות שלו לעמוס עוז וגם בתוכן דבריו.
עמוס עוז לא דיבר על מוגבלות היצירה אלא על כך שאין כלל יצירה בגלל שצפוף מידי ואי אפשר להכניס סיכה לבית צפוף.
ולכן הוא כתב שבישיבות שמים דגש על בקיאות ואין בכלל יצירה.
כלומר עמוס עוז כלל לא התייחס לנושא :איזו יצירה עשירה יותר יצירה בתנאים של חופש מוחלט או בתנאים מגבילים.
(שזה נושא מעניין בפני עצמו אבל נושא זה אינו קשור כלל לדברי עמוס עוז.
גם בתוכן דבריו טעה הרב מיכי לדעתי מפני שמגבלות תמיד מונעות את מעיין היצירה לנבוע וזה דבר פשוט.
אמנם נדרשת יצירתיות כדי לעקוף מגבלות צנזורה אבל היצירתיות הזאת היא רק חיצונית- ולא במהות הדברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2010 11:27 |
|
| |
קטנתי מלהבין את הדיון על היצירתיות שמני שהיא ערך.
ברור שלא אינשטיין היה פועל במסגרת שמרנית והיה אסור לו לחלוק על ניוטון יצירתיותו היתה מוגבלת. יש ספק בכך?
ברור גם שר' חיים מבריסק היה מאוד יצירתי.
יצירתיות יכולה להיות החוצה או פנימה.
נכון שמצבי לחץ כופים יצירתיות, אבל לא תמיד היא נכונה.
|
|
|
|
|
