| נשלח ב-18/1/2010 11:03 |
|
| |
פרשת בא ברי עוז
בס"ד פרשת בֹּא " וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם"(י,ב). בפרשה השבוע אנו קוראים על המכות האחרונות שבורא עולם מביא על ארץ מצרים, לב פרעה מוקשה ע"י בורא עולם, כי באופן טבעי לאחר מכת הברד גם אדם רשע היה נכנע אך כדי שהוא יקבל את כל המכות לקראת הגאולה הקרבה, בורא עולם מקשה את ליבו בניגוד לטבע. בדרך כלל לפני כל מכה באה הכרזה איזה מכה תבוא עכשיו , אבל לפני מכת ארבה מבואר העניין של סיפור יציאת מצרים, פה הולכת לבוא מכה שתשאיר את חותמה לאורך זמן. בד"כ כל מכה לאחר שהסתיימה כעבור זמן מה לא נותר זכר למכה , לדוגמא לאחר מכת ערוב, החיות הרעות נעלמו מארץ מצרים לאחר שמשה מתפלל לקב"ה בעבורם. אבל פה במכת ארבה ההרס היה רב, דבר שבמשך שנים יקח לתקן אותו, הארבה הרס כל נחלה טובה שנותרה עוד במצרים והמכה הנ"ל הותירה רושם לאורך זמן, בנוסף מכת הארבה קבעה את הגבול בין מצרים לארץ כוש באופן סופי. כידוע היה סיכסוך לגבי קו הגבול בין מצרים לארץ כוש, במכת צפרדע ניתנה הוכחה לגבול האמיתי בין שני המדינות בכך שהצפרדעים היו בכל ארץ מצרים כמובא " וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם(ח,א)" הצפרדעים היו בכל ארץ מצרים וכך ניתן היה לדעת את הגבול המדויק, עוד מביא הבן איש חי שבמכת הארבה ניתנה הוכחה נוספת והדבר גרם לפרעה לבושה גדולה ולכן החרטומים גם באו בטענה כלפיו. " מִי וָמִי הַהֹלְכִים(י,ח)" לפני מכת הארבה פרעה מנסה להגיע עם משה רבנו לפשרה בכך שהוא יאפשר רק לגברים לצאת מארץ מצרים ולהקריב קורבן לבורא עולם, מבחינת פרעה כדי לעבוד את עבודת השם מספיק רק שהגברים יצאו , הרי אין צורך בנשים בטף כפי שמשה מבקש, האחריות על עבודת הקורבנות היא של הגברים ולא של הנשים, ע"פ התפיסה של פרעה הדבר לא נשמע הגיוני שיש להביא את הנשים ואת הילדים . משה רבנו מסביר לפרעה שמדובר ביום חג לבורא עולם, ושמחת החג היא משפחתית , כי אין לאדם שמחה אמיתית ללא בני משפחות במיוחד ללא אישתו כי מי שאין לו אישה -שרוי בלא שמחה , בלא ברכה, בלא טובה ( יבמות) אדם כשהוא לבדו אין ... אבל איש ללא אישה זו לא ברכה. והמשפחה הטובה גורמת לשמחה במהותה המזוקקה . כי כל השמחה של אדם ביום חג שהוא יושב עם כל בני משפחתו, אדם יכול לעבור אירוע רוחני בראש השנה באומן , אבל זו לא שמחה אמיתית כי אשתו לא שותפה לשמחה הזאת. גאולת מצרים התרחשה בזכות נשים צדקניות וב"ה הגאולה הקרובה לבוא גם תתרחש בזכותם בכך שהם שולחות את בניהם לתלמודי תורה ואת הבעלים ללמוד תורה. עבודת השם של אדם היא דרך אישתו, גם אם האישה לא שותפה לכל הדברים לה יש החלק החשוב ביכולת לקיום העבודה. כאשר יהודי מקיים מצוות עליו להשתדל שכל ביתו ירגיש את האושר שהדבר נותן לו. אישה צריכה להיות שותפה של האדם, שאדם חוזר בתשובה בני ביתו צריכים להרגיש שקורה פה דבר טוב, בכך שהם רואים את אב המשפחה משתנה והוא מתקן את דרכיו ועבודת השם היא לא עונש חלילה אלא דרך להגיע לשלמות. ברגע שיהודי לומד תורה במהלך השבוע, ומתחזק בקיום מצוות עליו להשים לב לבני ביתו. ולראות שגם הם שותפים לתהליך שהוא עובר, כי זו לא חכמה ללכת לשיעורים ולהחמיר במצוות ולעומתו שאר בני המשפחה נמצאים מאחור, חזרה בתשובה היא חזרה שלמהֱ בה כל בני המשפחה צריכים להיות חלק ממנה, ואם לאחד מבני המשפחה התהליך קשה יש צורך לעזור ולהמתין קצת בהתקדמות ולגלות רגישות כי רק כך תוכל להיות המשכיות. רבים נוהגים שהם נמצאים בסיום מסכת או בסעודת מצווה בה נאמרים דברי תורה , להביא דבר מאכל לאישה מאותו אירוע, לא שחלילה חסר דבר בבית, אבל פה הגבר מעביר מסר לאישה שהוא היה באירוע רוחני חשוב, מרגש, מחזק ומשמח מאוד ומה שהיה חסר לשלמות של השמחה היא הנוכחות של אישתו, ולכן משה רבנו משיב לפרעה :" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנוּ(י,ט)" שמחת החג של הבורא ושלנו היא בהרכב משפחתי מלא. (בברכות לא:), שאמרו "אסור לשבת" בסמוך למתפלל, ולא אמרו שאסור "להיות יושב" שם. משמע, שאין האיסור אלא אם הוא בא בתוך ארבע אמותיו של המתפלל ומתיישב שם, אך אם המתפלל בא בגבולו, אינו צריך לקום. ויש עוד נימוקים לדין זה. וכן הורה רבינו הרא"ש. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן קב). אף שאסור לשבת בסמוך למתפלל תפילת העמידה, מכל מקום, אם היה יושב, וחבירו בא והתחיל להתפלל בתוך ארבע אמותיו, אינו חייב לקום ממקומו. והמחמיר לקום אף באופן זה תבא עליו ברכה. ואם היה יושב ובא חבירו להתפלל לפניו, באופן שנמצא הוא יושב מאחורי המתפלל, רשאי לשבת במקומו, ואפילו ממידת חסידות רשאי להשאר ולשבת. |
מסכת ברכות: שבת שלום! יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ובריאות ליוסף כהן בן חווה. לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים: [email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2010 18:18 |
|
| |
בס"ד
יישר כ"ח ידידי היקר ...
אכן כך...
גאולת מצרים התרחשה בזכות נשים צדקניות וב"ה הגאולה הקרובה לבוא גם תתרחש בזכותם בכך שהם שולחות את בניהם לתלמודי תורה ואת הבעלים ללמוד תורה.
שנאמר: ציון בצדקה תיפדה ...
ואיזו היא הצדקה = בין היתר בזכות הנשים הצדקניות שמקרבים ומקריבים את בעליהן ובניהם אל אבינו שבשמים ומלא כל הארץ כבודו...
יתברך ויתעלה שמו.....
חזק חזק ונתחזק ...
כן יהי רצון ...
שא ברכה ...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2010 18:25 |
|
| |
בס"ד
ולעניין פרשת השבוע
הבאתי תקציר מפורש מתוך מדרש רבא לפרשת "בא"
מדרש רבה, שמות, פרק י
תוכן הפרק:
פרשה יג: בא אל פרעה
פרשה יד: וימש חושך
פרשה יג: בא אל פרעה
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה
הדא הוא דכתיב: (משלי כז, ג) כובד אבן ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם.
שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה:
אמר להם: הארץ היאך נבראת תחלה?
אמרו לו: אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי. הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא.
אמר לו: שאלה יש לי לשאול אותך!
אמר לו: איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש.
אמר ליה: היאך נבראת הארץ תחלה?
אמר ליה: נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ, וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, שנאמר: (איוב לח, לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, וברור הוא הדבר באזני בני אדם, שנאמר:כובד אבן ונטל החול.
מהו כובד אבן?
מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות, אינו אומר היאך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו!
מהו ונטל החול?
אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם.
אמר הקדוש ברוך הוא: יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני ואינה יגיעה, שנאמר: (ישעיה מ, כח)לא ייעף ולא ייגע.
במה אני ייגע?
במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים, כמה דאת אמר: (מלאכי ב, יז) הוגעתם ה' בדבריכם
הוי וכעס אויל כבד משניהם.
דבר אחר:
כובד אבן
אמר הקדוש ברוך הוא: כבדתי את ישראל בעולם שנקראו אבן, כמה דתימא: (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל.
ונטל החול, אלו ישראל, שנמשלו לחול, שנאמר: (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, שנטלתי אותם בעולם ואמרתי: (זכריה ב, יב) כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו.
רבי יהושע אומר:
תקון סופרים הוא. עיני כתיב.
ועמדו והכעיסו לפני ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני ואמרתי בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן.
הוי, וכעס אויל כבד משניהם.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו.
ב [אני הכבדתי את לבו- א]
דבר אחר:
כי אני הכבדתי את לבו
הדא הוא דכתיב: (דברים לב, כו) אמרתי אפאיהם.
מהו אפאיהם?
מהו אפאיהם? אמרתי באפי איה הם.
דבר אחר:
אפאיהם אמרתי, באף שהכעיסו לפני איה הם לא יהיו, אלא (דברים לב, כו) אשביתה מאנוש זכרם.
ומי גרם להם שיצאו משם?
(דברים לב, כז) לולי כעס אויב.
דבר אחר:
כי אני הכבדתי את לבו
אמר רבי יוחנן:
מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה,
שנאמר: כי אני הכבדתי את לבו.
אמר לו רבי שמעון בן לקיש:
יסתם פיהם של מינים, אלא: (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ,שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא.
אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו.
מהו הכבדתי?
שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה.
כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו וגו'.
ולמען תספר באזני בנך
גלה הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהן, וכתב משה ברמז.
ולמען תספר באזני בנך
זו מכת ארבה כמה דתימא: (יואל א, ג) עליה לבניכם ספרו.
ויבא משה ואהרן, כי אם מאן אתה לשלח את עמי וגו'
מהו הנני מביא מחר ארבה בגבולך ולא בגבול בני חם?
ועל זה נאמר: (ישעיה כו, ט) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו', שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים.
וכסה את עין הארץ ומלאו בתיך ויפן ויצא מעם פרעה
מהו כן?
שראה אותם שהיו פונים זה בזה והיו מאמינים לדבריו.
ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה.
ויאמרו עבדי פרעה וגו' ויושב את משה ואת אהרן וגו' ויאמר משה בנערינו ובזקנינו וגו'. ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם וגו'.
מהו רעה נגד פניכם?
אמר להם: דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף?!
ומי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח, לא כמה שאתם אומרים: (שמות ה, ג; ח, כג) דרך שלשת ימים.
לפיכך, ראו שאותה שאתם מחשבים שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן, הדא הוא דכתיב: לכו נא הגברים.
אמר לו: אם תאמר לא כן מחשבותינו לברוח אם כן יאמנו דבריכם, לכו נא הגברים, כי הטף אינן בני עבודה, למה אתם צריכין להם?!
אלא כי אותה אתם מבקשים, רעה אתם מבקשים לעשות, לברוח אתם חפצים, לפיכך איני שומע לכם לכלום, מיד צוה וגירש אותם משם, הדא הוא דכתיב: ויגרש אותם מאת פני פרעה.
ויאמר ה' אל משה נטה את ידך
ארבה למה הביא עליהן?
מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל.
ויט משה את מטהו
למה היה הקדוש ברוך הוא נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהן מיד?
כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה.
ויעל הארבה וגו' ויכס את עין כל הארץ וגו' וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן וגו'
מהו חטאתי לה' אלהיכם ולכם?
חטאתי לה' אלהיכם
שלא שלחתי את ישראל.
ולכם
שגרשתי אתכם מפני ושהייתי חושב לקלל אתכם, שאמרתי: יהי כן, ה' עמכם.
ועתה, שא נא חטאתי, ויצא מעם פרעה.
ויהפך ה' רוח ים
מהו לא נשאר ארבה אחד?
אמר רבי יוחנן:
כיון שבא ארבה, שמחו המצרים.
אמרו: נקבוץ ונמלא מהם חביות.
אמר הקדוש ברוך הוא: רשעים! במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים?!
מיד ויהפך ה' רוח ים חזק מאד, זה רוח מערבית.
וישא את הארבה וגו'
מהו לא נשאר ארבה אחד?
אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם, ויחזק ה' את לב פרעה.
פרשה יד: וימש חושך
ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים
הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, כח)שלח חשך ויחשיך, ולא מרו את דברו.
רבותינו אמרו:
על שלא קבלו במרות דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם.
דבר אחר:
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: המצריים ראויין ללקות בחשך מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו.
מהו שלח חשך ויחשיך? למה הדבר דומה?
לאדון שסרח עליו עבדו.
אמר לאחד: לך והכהו חמישים מגלבין.
הלך והכהו מאה והוסיף לו משלו.
כך, הקדוש ברוך הוא יתעלה, שלח חשך על המצריים, והוסיף החשך משלו.
הוי, שלח חשך ויחשיך.
וימש חשך
כמה היה אותו חשך?
רבותינו אמרו:
עבה כדינר היה, שנאמר: וימש חשך, שהיה בו ממש.
ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפילה
מהיכן היה החשך ההוא?
רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
מחשך של מעלה, שנאמר: (שם יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו.
רבי נחמיה אמר:
מחשך של גיהינום, שנאמר: (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים וגו'.
אוי לו לבית שחלונותיו פתוחין לתוך חשך, שנאמר: (שם)ותופע כמו אפל אור שלח מתוך חשך.
וכן הוא אומר: (יחזקאל לא, טו)ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום.
הובלתי כתיב.
רבי יהודה בר רבי אמר:
במה הרשעים מתכסים בגיהינום?
בחשך.
חזקיה אמר:
הגיגית הזו במה מכסין אותה?
בכלי חרס מינה ובה כשם שהיא של חרס, כך מכסין אותה בכלי חרס.
כך הרשעים, שנאמר: (ישעיה כט, טו) והיה במחשך מעשיהם, לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר: (בראשית א, ב)וחשך על פני תהום, זה גיהינום.
הוי אומר: חשך שבא על המצרים מתוך גיהינום היה.
חשך למה הביא עליהן?
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך.
מהו חשך אפילה?
אמר רבי אבדימי דמן חפה:
אותו חשך כפול ומכופל היה.
רבותינו אמרו:
שבעה ימים של חשך היו.
כיצד?
שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד והעומד בקש לישב יושב, ועל אלו הימים נאמר: ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו.
שלושת ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב, ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף עליהן נאמר: ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים.
ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים, והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם, היו ישראל אומרים להן: הרי הוא במקום פלוני.
באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו.
כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
הדא הוא דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור וגו'.
בארץ גושן לא נאמר, אלא במושבותם, שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר: (תהלים קיט, קה) נר לרגלי דבריך וגו', הרי ששה ימים של חשך, שהיה במצרים והשביעי של חשך זה יום חשך של ים, שנאמר: (שמות יד, כ) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה.
כך היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל כשם שעשה להם במצרים, ועל זה נאמר: (תהלים כז, א) ה' אורי וישעי וגו'.
וכן לעתיד לבא יביא הקדוש ברוך הוא חשך, שנאמר: (ישעיה ס, ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.
ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת
אמר ליה משה: לא תהא סבור שאנו נזבח משלנו כלום?!
אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות שנקריב להקדוש ברוך הוא על שמך, וגם מקננו ילך עמנו.
ויאמר לו פרעה לך, ויאמר משה כן דברת
יפה כוונת שלא אוסיף עוד ראות פניך, שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא כמו שאתה אומר.
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2010 18:53 |
|
| |
בס"ד
ברשותכם הבאתי את הפטרת השבוע...
ההפטרה של פרשת "בא"
ובהמשך פירושי הרד"ק ע"ה
ירמיהו מ"ו פס' - י"ג-כ"ח
יג הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא--לָבוֹא, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, לְהַכּוֹת, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יד הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל, וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס; אִמְרוּ, הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ--כִּי-אָכְלָה חֶרֶב, סְבִיבֶיךָ. טו מַדּוּעַ, נִסְחַף אַבִּירֶיךָ: לֹא עָמַד, כִּי יְהוָה הֲדָפוֹ. טז הִרְבָּה, כּוֹשֵׁל; גַּם-נָפַל אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל-עַמֵּנוּ וְאֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, מִפְּנֵי, חֶרֶב הַיּוֹנָה. יז קָרְאוּ, שָׁם, פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם שָׁאוֹן, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד. יח חַי-אָנִי, נְאֻם-הַמֶּלֶךְ--יְהוָה צְבָאוֹת, שְׁמוֹ: כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא. יט כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ, יוֹשֶׁבֶת בַּת-מִצְרָיִם: כִּי-נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה, וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. {ס} כ עֶגְלָה יְפֵה-פִיָּה, מִצְרָיִם; קֶרֶץ מִצָּפוֹן, בָּא בָא. כא גַּם-שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק, כִּי-גַם-הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ: כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם, עֵת פְּקֻדָּתָם. כב קוֹלָהּ, כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ: כִּי-בְחַיִל יֵלֵכוּ--וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ, כְּחֹטְבֵי עֵצִים. כג כָּרְתוּ יַעְרָהּ נְאֻם-יְהוָה, כִּי לֹא יֵחָקֵר: כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה, וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר. כד הֹבִישָׁה, בַּת-מִצְרָיִם; נִתְּנָה, בְּיַד עַם-צָפוֹן. כה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל-אָמוֹן מִנֹּא, וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם, וְעַל-אֱלֹהֶיהָ וְעַל-מְלָכֶיהָ; וְעַל-פַּרְעֹה--וְעַל הַבֹּטְחִים, בּוֹ. כו וּנְתַתִּים, בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, וּבְיַד-עֲבָדָיו; וְאַחֲרֵי-כֵן תִּשְׁכֹּן כִּימֵי-קֶדֶם, נְאֻם-יְהוָה. {פ} כז וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל--כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד. כח אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אִתְּךָ, אָנִי: כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ. {פ}
ומכאן פירושי הרד"ק ע"ה להפטרה: ירמיהו מ"ו פס' י"ג- כ"ח
[מו, יג]
הדבר -
אחר כן בא נבוכדנצר עוד להכות את ארץ מצרים והתנבא הנביא עליהם טרם בואו ואמר –
[מו, יד]
הגידו במצרים -
זכר תחלה כלל במצרים ואחר כן פרט במגדול והוא שנזכר בתורה בין מגדול ובין הים,
וכן בנוף ובתחפנחס ערי ממלכה לפרעה.
[מו, טו]
מדוע נסחף אביריך לא עמד -
והתשובה כי ה' הדפו נסחף מן מטר סוחף,
כאילו סחפו מטר לא יוכל לעמוד בעצמו.
ואמר נסחף –
לשון יחיד.
ואמר אביריך –
לשון רבים, ר"ל כל אחד ואחד מן אביריך.
[מו, טז]
הרבה כושל -
ה' שזכר הרבה בהם כושלים.
גם נפל איש אל רעהו -
כמו על רעהו, כמו שאמר: גבור בגבור כשלו.
ויונתן תרגם:
נפל - כמו אל הכשדים אתה נופל,
שתרגם:
<*>משתמע,
*>
וכן תרגם:
<*>אף אשתמעו גבר לחבריה.
*> ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו -
הגרים במצרים מארצות כי כשהיה רעב היו באים לגור במצרים, כי ברוב השנים יש שבע במצרים יותר משאר ארצות,
וכשיבא חיל נבוכדנצר ואמרו איש לחברו:
קומה ונשובה אל עמנו.
היונה -
האונסת, כי אין מי שיעמוד כנגדה.
וכן והאכלתי את מוניך – אונסיך.
וכן: ולא יונו עוד נשיאי את עמי.
ויונתן תרגם:
מענין יין,
שתרגם:
<*>מן קדם חרב סנאה דהיא כחמר מרויא.
*> [מו, יז]
קראו -
אמרו שם במצרים דרך קריאה על פרעה מלך מצרים, שהיה מלך שאון והמון רב.
העביר המועד -
המועד שנתן למלך בבל לצאת להלחם עמו העביר אותו לו מפחדו אליו ומלך עומד במקום שנים, מלך מצרים ומלך שאון.
ויונתן תרגם:
<*>קראו זמינו.
*> [מו, יח]
חי אני, כי כתבור בהרים -
פירש אדוני אבי ז"ל:
כמו שהר תבור הוא מועד לצוד שם ולפרוש שם רשתות, כמו שאמר: ורשת פרושה על תבור, כן יצודו אותם.
וככרמל בים יבא -
כמו עצי הכרמל שמביאים בים, כן יביאו אותם בשביה.
ויונתן תרגם:
<*>ארי כמה דיציב פתגמא דתבור בטוריא וככרמלא בימא כן ייתי תביריה.
*> [מו, יט]
כלי גולה, יושבת בת מצרים -
את בת מצרים שהיית יושבת, כלומר יושבת לבטח והיית חושבת שתשבי זמן רב בארצך, עתה עשי לך כלי גולה כי תגלו ממנה וזכר נוף שהיתה עיר ממלכה.
ונצתה -
תשם כמו עריו נצתו, נצתה כמדבר.
וכן תרגם יונתן:
<*>ותצדי.
*> [מו, כ]
עגלה יפה פיה מצרים -
יפה פיה - שתי מלות וענינו מלה אחת,
וכן: פקחקוח, והבוז לגאיונים, והוא ינהגנו עלמות( מתוך תהילים),
כל אלו שתי מלות וענינם מלה אחת,
וכן יפה פיה ונכפלו בה העי"ן והלמ"ד לרב היופי,
ודימה מצרים לעגלה יפהפיה לרב יפיה ודשנה,
וכן כינה הכתוב: הנשים היפות והדשנות פרות הבשן.
קרץ מצפון בא בא -
ענין קריצה וגזרה, כמו: מחומר קורצתי גם אני:
מצפון -
מבבל שהיא צפונית ואמר בא בא כפל הדבר לחזק הענין.
[מו, כא]
גם שכיריה -
גייסות ששכרו לעזרם הם בקרבה.
כעגלי מרבק -
כמו העגלים שעומדים בבית לפטמן, כן הם יושבים ואוכלים ושותים ולא יצאו להלחם.
ויונתן תרגם:
<*>שכירים רברבהא,
*>כמו השכירה שפירש גדולה.
מרבק -
ענין פטום.
וכן: עגל מרבק.
וכן בדברי רבותינו ז"ל:
<*>הכניסה לרבקה.
*> הפנו -
פירש הפנו ערף.
[מו, כב]
קולה כנחש ילך -
קול צעקת מצרים ילך למרחוק כקול נחש.
ויונתן תרגם:
<*>קל ניקוש זיניהון כחוין זחלין.
*> [מו, כג]
כרתו יערה -
מחלוקת במלה הזאת:
יש קוראים: כרתו צווי, כמו חרבו מאד כאילו מדבר כנגד החיל.
ויש קוראים: כרתו פעל עבר, כמו שמרו זכרו.
ובמקצת ספרים מדויקים הכ"ף מעמדת בגעיא וזאת היא הקריאה הנכונה, לפי הענין.
ויש אומרים:
כי לא יתכן היותו פעל עבר בעבור שאמר אחריו נאם ה' ואין המנהג לבא נאם ה' אחר פעל עבר בדברי הנבואה, והנה שכחו: ירדו לטבח נאם המלך ה' צבאות שמו.
ובדברי תוכחה: כלכם פשעתם בי נאם ה',
ואמר כרתו לשון עבר ואף על פי שענינו לעתיד, כי כן המנהג במקומות רבים בדברי הנבואה, כי דבר הנבואה העתיד הוא קיים כאילו בא.
יערה -
רוצה לומר עצי יערה והוא משל על עם מצרים, או על גדוליה.
וכן תרגם יונתן:
<*>רברבהא.
*> כי לא יחקר -
חיל נבוכדנצר הבא עליהם, לא יחקר מרוב.
[מו, כד]
הובישה -
פעל עומד וכן הובישו אכרים וזולתו,
ויש יוצא כמו הובשת היום את פני עבדיך אמר בשת יהיה לה לבת מצרים כשתנתן ביד עם צפון שהם הכשדים,
כי הם הגלו תחילה הכשדים מעל ירושלם ועתה נתנה בידם ודין הוא שתבוש.
[מו, כה]
אמר ה' צבאות אלהי ישראל -
זכר אלהי ישראל לפי שהפורענות הבאה למצרים הוא לעונש שהרע לישראל, שישק מלך מצרים וכן פרעה נכה שהמית יאשיהו, כמו שאמר נקמה להנקם מצריו כמו שפירש למעלה.
אל אמון מנא -
כמו על אמון הוא מלך העיר הנקרא נא והיא ממלכות מצרים.
ויונתן תרגם:
<*>אמון - כמו המון.
ותרגם:*> כמו המון.
<*>נא – אלכסנדריא,
*> אלכסנדריא,
וכן תרגם:
<*>הא אנא מסער על אתרגשות אלכסנדריא.
*>
[מו, כו]
ונתתים, ואחרי כן תשכן -
כמו שנבא יחזקאל: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים וגומר,
ומה שאמר כימי קדם לא אמר שתהיה במעלתה שהיתה מימי קדם,
שהרי אמר ביחזקאל והיו שם ממלכה שפלה אלא פירושו שתשכן בארצה כימי קדם.
[מו, כז]
ואתה אל תירא -
פרשה זו עתידה וכבר פירשתיה למעלה במקומה ושנה אותה הנה עם שנוי מלות מעט והענין אחד,
והטעם: לפי שזכר הנה פורענות הגוים אמר כנגד ישראל ואתה אל תירא, שאינך כמותם ואף על פי שהם ישובו בארצם אחר גלותם, לא יהיו שלוים ושקטים אלא סופם שיכלו מהיות גוי ולא יזכר שמם,
וישראל לא יסוף שמם וזכרם יעמוד כימי השמים על הארץ.
עד כאן פירוש הרד"ק ע"ה להפטרת השבוע "בא"
והמשכילים יזהירו....
כן יהי רצון ....
 |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|