ביקורתו של מ. גפני על צירופה של ש''ס להסתדרות הציונית

ח''כ משה גפני תקף בלשון חריפה מעל דוכן הכנסת את תנועת ש''ס על רצונה להצטרף להסתדרות הציונית על בסיס הטיעון הבא שאינו מובא ככתבו וכלשונו אלא מזכרוני העמום:  ''ההסתדרות הציונית נשלטת על ידי הרפורמים והקונסרבטיבים הקורעים את התורה לגזרי גזרים וע''כ אין להכנס לדיאלוג עמם''.

טיעונו של משה גפני הינו בעייתי מכמה וכמה בחינות.

 ישנו הבדל מהותי בין ניהול דיאלוג לבין ישיבה משותפת בגוף קהילתי שרוב חבריו באים משורות הרפורמים והקונסרבטיבים. בעבר התקיים דיון על גבולות ההלכה - מדיניות קהילתית שעסק בשאלת נאותות הישיבה בגוף רבני משותף השונה מגוף קהילתי ועל כן אין לגזור גזירה שווה ממסקנות הדיון הנ''ל.  יכול משה גפני לנקוט בעמדה מבית מדרשו של הרש''ר לפיה אין לשבת בגוף אחד עם רפורמים ושאר עוקרי דת אידיאולוגים, אבל אין בכך מלגרוע מלגיטימיות העמדה המיוצגת על ידי שיטתם של הרבנים במברגר הורוביץ ועוד  הגורסת כי יש מקום לשיתוף פעולה במסגרת קהילתית (במאמר המוסגר יש לציין כי למרות התדמית ''המודרנית'' של הרש''ר הירש ותלמידיו הרי שידיעת קורות העיתים תלמד כי קנאותם של  האחרונים לא שונה משמעותית מהקנאות הבהמית ההונגרית, אם כי ההגינות מחייבת להבחין שבעוד שההונגרים לא משכו את ידם מכל מיני וסוגי אלימות, הרי שהקנאות הרש''רית הייתה במהותה ג'נטלמנית אם כי היא גירדה גם גרד את גבול האלימות המילולית וטמנה בחובה את זרעי יחורי דעת התיירה הגדלים פרא בחצרותינו). 

ועוד יש להקשות שהרי אפילו חסידי סאטמאר הקדושים וק''ו בן בנו של ק''ו  החוגים של ר' מויישה גפני לא נמנעו מלהשתתף בבחירות לועדי הקהילות בגולה ושאר אירגונים שייצוג במועצתם מוביל להקצאת תקציבים - וזאת מבלי לפשפש ולפלפל במשמעות ההלכתית של מספרם הנומינלי והסגולי של ממשיכי דרך אברהם גייגר, מרדכי קפלן, וסולומון שכטר במועצות המנהלים של אירגונים אלו.

גם היודע דבר במגמות הדמוגרפיות של יהדות הגולה יודע כי אילו בחרו האירגונים החרדים לשלוח צירים לועידת ההסתדרות הציונית הרי שמשקלם המספרי היה בא לידי ביטוי משפיע וע''כ לא היו צריכים להשען על גופים חוץ - רחמיים מהסוג של  אירגוניו הקיקיונים של לייבל טרופר  בכדי להשפיע על מדיניות הסוכנות היהודית, ובמקומות מסויימים משקלם הסגולי של האורטודוקסים היה מונע אפילו את הצורך בדיאלוג.  ויוכיחו הרכב מועצות המנהלים של הפדרציות היהודיות  שבגולה את תורף טיעוניי.   

אלא שבעוד שתלמידי הויואל מויישה יכולים לתרץ שיש מקום להבדיל בין הציונות הפסולה מכל וכל לבין שאר אירגונים יהודים של תינוקות שנשבו, מה יאמר מויישה גפני הדבוק לכסאו בבית הנבחרים הציוני כשני עשורים ?  ואף אם תמצי לומר שלא דין הכנסת שמהוה גוף טכני ושניתן להציל באמצעותה יקר מזולל כדין הסוכנות היהודית שכל מהותה היא עקירת הדת, הרי שאנשי ש''ס יכולים לומר שהזמנים השתנו מתקופת מלכותו של השרף מבריסק וכשם שצריכים להלחם על דיינים חרדים כך צריך להלחם על ייצוג חרדי בסוכנות הציונית בכדי להחליש את כוחם של מרשיעי ברית.

יתר על כן, משה גפני בטיעונו כורת את הענף שעליו הוא יושב.  שהרי באם באדון מכתבים למערכת עסקינן, שמן הידוע ששתה מבארות נשברים ואשר למרבית הצער אינו מחוייב לכל מיני דוקטרינות זבל על החיוב לשמוע בקול דעת תיירה מבית מדרשם של וולף שיינפלד וצ'אווס הרי ששרי לו לנעוץ את פגיון ביקורתו בשיקול דעתו התמוה של הרבבודיה ולסובבו בפנוכו בזווית 90 מעלות עד זוב דם. אבל ממשה גפני חניך יסודי התורה, חברת התהילים של צא''י בעיה''ק ת''א, ישיבת גרודנא, וכולל אופקים הייתי מצפה לגלות מעט רספקט לדעת תורה של השכן העירקי שמעבר לכביש. שכן לא מן הנמנע שכל חיטוט ועיסוק יתר בלגיטימיות של דעת תורתו של יו''ר מועצת החכמים, ביסוסה התיאולוגי,  צלילות ועומק שיקול דעתו של המרן יוביל לדיון דומה ועיסוק מיותר בשיקול דעתו של הגרמי''ל או של חיים כהן למשל. וכבר הורונו חכמינו ז''ל כי כל חפירת עומק ארכיאולוגית בשטחו של השכן עלולה להוביל לממצאים מביכים לכל מי שגר ברדיוס ת''ק על ת''ק.

אלא שכל האמור לעיל הינו בבחינות פלפולי סרק  שכן טיפוסים בעלי עומק אינטלקטואלי כגפני כמו רבותיו בפועל ובכח אינם מאופיינים בתודעה היסטורית או יכולת הפשטה ורטרוספקטיבה החורגת מפלפולי קצייס ותשובתם המתבקשת לכל ביקורת מסוג זה תהיה ''מה אתה משווה''? 

לצד התענוג שהמערכת ומכותביה מפיקים מהטחת בוץ ושיקוצים לכיוונו של גפני הרי שלא זאת המטרה שלשמה נתכנסנו. 

 יודעי דבר לחשו באוזני הישות המתקרית מכתבים למערכת כי למרות תדמיתו הצעקנית  שלכאורה מלמדת על אישיות אימפולסיבית נעדרת כל שיקול רציונלי הרי שר' משה גפני מתברך  בשליטה עצמית מדהימה ואין מילה היוצאת מפיו שאינה מנוסחת מתוך שיקול קר ורציונלי החותר להשגת מטרה ממוקדת. והדברים אושרו לכותב דנן על ידי אדם שזכה להיות נושא כליו ממש במשך שנים מספר.

לאור הנחת היסוד האמור, הרי שברור לכל בר דעת שכוונתו של ר' מויישה לא הייתה להנחיל את דעת תורתם של מעתיקי השמועה המקורים והאמיתיים לבוגרי התיכונים בערי השדה המהווים את רובה ומנינה סיעת ש''ס בכנסת ואמירתו מעל דוכן הכנסת לא היוותה ביטוי אותנטי לנהמת ליבו של בעל השקופע כר' משה קארפ החרד לטוהר קדושתו של המחנה.

ר' מויישה יודע גם יודע כי למרות זעקות החימה של דוברי ש''ס הרי שהם שפוטים שלו עד סוף כל הדורות ושמדובר בשאלה של  זמן עדי יפרוט את התרפסותם הנחיתית של חברי סיעת ש''ס ורבניהם לפרוטות שניתן לקנות בהם צרכי שבת במכולת.   אחרי שהילידים יגמרו להעלב הם יזכרו את ימי ה''וקרני רשעים אגדע'' שרק איזכורם בעקיפין יריצו את העצמאי שבחברי סיעת ש''ס הקובעים לעמדת כניעה וקבלת תכתיבים מגפני וחבריו.

ואין למרגי וחבריו אלא להלין על עצמם.  גפני הוא בסך הכל אופורטוניסט חכם המנצל את הנסיבות לטובת מימוש מטרותיו.  ביום שהאדונים ישי ומרגי יחליטו על ניתוק זיקתם לחרדיות הליטאית הרי שביקורתם של גפני ונתן זאב גרוסמן תגרד להם כביקורתו של המשפיע בישיבה קטנה של מוסדות דארג.

שאלתנו הבאה אם כן תתמקד באם יש לאדונים ישי ומרגי את היכולת לבצע את ההתנתקות הנפשית האמורה, ותשובתה היא שיכולת זו נתונה בספק גדול עד מאוד.

בניגוד לדעתם המלומדת אך לא מבוססת של כמה וכמה אקדמאים ועוד אוכלי קורצא הרי שכל דוקטרינת הדעת תיירה חרדית אינה מהווה מציאה במונחים הגותיים ואינה יותר מאשר עטיפה דקה עדי נבדק  המתוחה על מבנה תרבותי חברתי שיש להסבירו במונחים סוציו-היסטורים. מסיבות שלא כאן המקום להרחיב בהם, החרדיות הספרדית שצמחה בחוגי הרב עובדיה הינה בבחינה טפילה ושואבת את רוב סמליה מהחרדיות האשכנזית.  וכמו בכל העתקה ,הרי שצרימות אסתטיות הינם תוצאה בלתי נמנעת. ומי שלא פגש באופן בלתי אמצעי בשירת ''ימים על ימי  מלך תוסיף'' בכינוסי ש''ס, בשימוש המוקצן בדעת תורתו של המרן בחוגי ש''ס, ואת אופן התנהלותה של חצרו הביזנטית של המרן לא יבין את שורשי געגועי הבלתי נשלטים לרחוב ראב''ד.

תנועת ש''ס שצמחה מסביב לדמותו של מנהיגה הרוחני הינה קריקטורה מוקצנת של הציבור החרדי ותחלואיו וכל ביקורת עליה צריכה להתייחס לשורשיה הנטועים עמוק עמוק בחרדיות האשכנזית.

פותח האשכול
קבל הוקרה צנועה