במשנה [אבות פרק ה משנה כא], מצאנו: "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".
אף שמהנאמר במשנה זו ניתן להבין שהגילים שבמשנה זו אינם גילים מחייבים מהבחינה ההלכתית, הרי מצאנו בה גם גילים מחייבים: "בן שלוש עשרה למצוות", ו"בן שמונה עשרה לחופה".
לפי הגירסה במשנה תורה להרמב"ם שלפננו, [פט"ו מהלכות אישות ה"ב], גיל הנישואין הוא בן שבע עשרה, אך ראו מגיד משנה שם: "ישנן נוסחאות חלוקות בספרי רבינו" בגיל הנישואין, כנראה שלפני הבית יוסף, היתה הגירסא ברמב"ם: "אימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שש עשרה או מבן שבע עשרה", [ראו ב"י אבן העזר סימן א אות ג ד"ה ומצוה על], והשאלה הנשאלת היא, האין החיוב לקיום מצוות התורה הוא מגיל 13 עשרה ומדוע שונה מצווה זו שהאדם חייב בה רק מגיל 17שנה או שמונה עשרה?
לפי הסברם של החלקת מחוקק והבית שמואל, [אה"ע סימן א], שונה מצווה זו מכל המצוות, שבכולן חייב בהן האדם כבר מגיל 13, ואילו במצוה זו"מתעכב" החיוב לשאת אשה מספר שנים, מפני שעל האדם ללמוד תורה לפני שהוא נושא אשה, [ראו שו"ע ביו"ד סימן רמ"ב סעי' ב', ש"ילמוד אדם תורה ואח"כ לישא אשה, שאם ישא אשה תחילה א"א לו לעסוק בתורה מאחר שרחיים בצוארו].
אלא שתירוצם זה אינו מספיק, שהרי כשהמחבר כתב, [שולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף ג, מקורו הוא בדברי הטור], ש"מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג שנה לא ישא דהוי כזנות", הוא לא הגביל את הנישואין המוקדמים, רק למי שאינו לומד תורה, או שכבר למד תורה, או למי שאינו צריך לדאוג לפרנסתו, וניתן להבין מדבריו, שנישואין "מוקדמים" הם "מצווה מן המובחר" על הכל.
________
נישואי קטנים
בהלכה נוספת (שו"ע אבן העזר סימן מ"ג סעיף ט, ומקורו הוא הטור שם, וראו גם הרמב"ם הלכות אישות פרק ד הלכות ז ו-כ), בה עוסק המחבר בתוקף נישואי קטן הוא כותב:
"קטן שקדש או נשא אינו כלום, דלא תיקנו רבנן נישואין לקטן ... ".
מהלכה זו העוסקת בנישואי קטין, שבה פתח המחבר ב"קטן שקידש או נשא אינו כלום דלא תיקנו רבנן נישואין לקטן", וסיים ב"אסור להשיאו אשה בעודו קטן" ניתן להבין שנישואי קטן אינן קידושין מפני שהקטן אינו יכול לעשות פעולת קנין וקיחה, אך האם פירוש המשך דברי המחבר בהלכה זו: "… ואסור להשיאו אשה בעודו קטן", הוא, שהדבר אסור מפני שקידושיו אינם קידושין ובעילתו תהיה בעילת זנות, וכמו שכתב בסימן א:?
אלא שהסבר זה קשה מכמה מקורות:
הרמ"א כתב (בסימן מג סעיף א):
"מיהו אם כבר נשאה, אין צריך לגרשה, ומותרת לעמוד עד שיגדיל", ואם קידושיו אינן קידושין למה הייתי חושב שתהא צריכה גט?
ועוד:
במקורות רבים מצאנו את השאת הילדים כשהם קטנים באור חיובי:
בסנהדרין דף עו עמוד ב, וראו ביבמות דף סב עמוד ב, מסכת דרך ארץ פרק המינין הלכה טז :
אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי - עליו הכתוב אומר (דברים כ"ט) למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו. מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר (איוב ה) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא! - סמוך לפירקן שאני.
ובפרש"י:
"סמוך לפירקן - עדיין קטנים הם. סמוך לפירקן שאני - דלאו היינו קטן כולי האי, דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו.
בברייתא המובאת בבבלי, [קידושין דף כט עמוד א], והדנה בחובות האב על הבן כשהוא קטן, מצאנו:
"דת"ר: האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות".
בתלמוד הירושלמי [קידושין פרק א ה"ז], בהסברה לברייתא זו:
"להשיאו אשה: והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטנים".
(ממה שחובת האב למולו, לפדותו, וללמדו תורה, היא רק כשהוא קטן מבן י"ג, ניתן להבין שגם חובתו להשיאו אשה היא כשהוא קטן).
במכילתא דרבי ישמעאל, [משפטים פרשה ג], מצאנו:
"אם אחרת יקח לו. מכאן אמרו, חייב אדם להשיא את בנו קטן".
באיכה רבה [פרשה א ד"ה ב], מצאנו על נישואי בני שנים עשרה:
"כיצד היו ישראל פרין ורבין? היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה, אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה שנה, לא היה מגיע לעשרים ושש שנים עד שהוא רואה בנים לבניו לקיים מה שנאמר [תהלים קכ"ח] וראה בנים לבניך שלום על ישראל".
יש להעיר שבב"ח שם (סימן א) הוא מחלק בין מי שנושא אשה מעצמו או שאביו "דואג" לו לאשה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 31/01/2010 08:57:22
