מאזן האמונה במשיח-בפלוס או במינוס?

האמונה במשיח היא בפלוס או במינוס?

נישטאיך
מקובלני מא"מ שיח' שהמשיחיזם של חב"ד אינו נובע מפוגרומים אלא דווקא מהקמת מדינת ישראל.
הציונות הדתית, במיוחד בגירסת בית המדרש של הרב קוק, ראתה את השינוי הגדול שבהקמת מדינת ישראל, בהרי ישראל הנותנים פרים ובקיבוץ גלויות והכריזה שהנה אנחנו באתחלתא דגאולה.
רמ"מ ז"ל, גם הוא ראה את התופעות, אולם לא יכל להודות שהציונות צדקה בגלל מסורת חב"ד בנידון מימי אדמו"ר מוהרש"ב, וגם מפני שלא יכל לראות ערך בגאולה חילונית שאין בה פרסונה משיחית, לכן הוא פירש את המאורעות בצורה משיחית ממש. חותנו דבר על צחצוח הכפתורים ואצלו, ואיני נכנס לשאלה אם מדעתו או שלא מדעתו, כבר נוצרה דמות משיחית.

בעל בעמיו,

קטונתי מלחלוק על מי שקיבלת ממנו  , אבל לענ"ד די ברור שהמשיחיות בחב"ד צועדת במסלול עצמאי משלה ללא קשר לארועים אחרים, והיא קיימת באופן מובהק לפחות עוד מימי הרש"ב שדיבר כידוע על התמימים בתור 'חיילי בית דוד', שתפקידם להילחם באלו 'אשר חרפו עקבות משיחך' (השכלה וכו'), ומן הסתם עוד לפניו.

תודעה משיחית ברמה זו או אחרת היתה קיימת בחסידות תמיד, וכנראה במינון גבוה יותר בחב"ד.

הארועים שאותם הדגיש הרמ"מ כמבשרי גאולה, עד כמה שזכור לי, הם התקדמות עולמית ואוניברסלית באופן כללי יותר, ולא הציונות ומדינת ישראל, אכן כנראה בגלל מסורת חב"ד, אבל השאלה עד כמה אפשר להעמיס פרשנויות חיצוניות.

כאמירה עקרונית יותר, תמיד כדאי להיזהר מהיסטוריציזם יתר, ומקישור בין תופעות שאכן התקיימו באותו זמן, אך לכל אחת מהם יש חוקיות ומסלול משלה, לעתים קדום יותר, וגם אם יש קשרים, הם לא ברמה של השפעה מהותית ובוודאי לא סיבה ומסובב.

אני נזכר בסוג של חוקרים שיקשרו כל תורה חסידית לארועי הזמן ורוח התקופה, לפעמים זה נכון ולפעמים מוגזם ומאולץ מאד, ומשקף חוסר הבנה וחוסר כבוד לחוקיות וזהות עצמית של תופעות.

אכן זה לא קשור לנושא האשכול, סתם נסחפתי.

במ
ומי חרף את עקבות משיחך?
על התודעה המשיחית בחסידות נחלקו כידוע הדעות וידועה דעתו של גרשם שלום.
בשבועות האחרונים היה במקור ראשון מאמר בנידון על תפיסת המשיחיות בחב"ד. המאמר היה נראה לי מאוד מוזר, אבל עדיין כדאי לעיין בו. אני לא זוכר מתי בדיוק הוא היה אך אני מניח שניתן למוצאו באתר של העיתון וכמדומני שגם הרב ספרן הפנה אליו.

עם העקרון אני מסכים אתך, צריך להזהר אבל אף על פי כן מותר לנסות (בלי הגזמה).