א בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל. 
ב שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד  בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. 
ג וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. 
ד וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן. 
ה וָאֹמַר אוֹי-לִי כִי-נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא-שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב  כִּי אֶת-הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי. 
ו וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. 
ז וַיַּגַּע עַל-פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל-שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר. 
ח וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת-מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ-לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי. 
ט וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה  שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל-תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל-תֵּדָעוּ. 
י הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע  פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. 
יא וָאֹמַר עַד-מָתַי אֲדֹנָי וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם-שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה. 
יב וְרִחַק יְהוָה אֶת-הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. 
יג וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר  כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ.



מכאן פירוש  הרד"ק  ע"ה  להפטרת  "יתרו"  לעדה  הספרדית


[ו, א]
בשנת מות המלך עזיהו -
תרגם יונתן:
<*>בשתא דאתנגע בה מלכא עזיהו,
והוא כשנכנס להקטיר קטרת בהיכל והצרעת זרחה במצחו.
ויש לפרש מיתה ממש, ולפירוש הזה לא יהיה זה תחילת נבואתו, ומה שספר השנה שראה זאת המראה, לפי שבמותו הרעו העם כמו שנאמר בתחילת מלכות יותם אמר: ואראה את ה' ראה במראה הנבואה כבוד ה' כי פי ה' כבוד ה'.

וכן תרגם יונתן:
<*>יקרא דה',
וכן נאמר על הכבוד: וירד ה' על הר סיני.

ותרגם גם כן אנקלוס:
<*>ואתגלי יקרא דה',

וכן אמר יחזקאל:
על דמות הכסא ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה, וזהו שאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, ורם ונשא הוא על הכסא, והכל הוא דמות במראה הנבואה.

ורבותינו הקשו הפסוקים ואמרו:
<*>כתיב: כי לא יראני האדם וחי
וכתיב: ואראה את ה'?!
לא קשיא, כאן באספקלריא המאירה כאן באספקלריא שאינה מאירה.

ואמרו רבותינו ז"ל:
<*>כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו, יחזקאל למה הוא דומה?
לבן כפר שראה את המלך.
ישעיהו לבן כרך שראה את המלך, כלומר שיחזקאל ספר פרטי הדברים, לפי שהי' חדוש גדול אצלו או אצל בני דורו, אבל ישעיה לא ספר אלא דרך כלל, כי הוא היה שלם יותר מיחזקאל ולא הייתה המראה כל כך חדוש אצלו, או בני דורו היו שלמים יותר מבני דורו של יחזקאל וישעיהו זכר שרפים ולא זכר החיות.

ושוליו -
הכנוי כנגד הכבוד.

וכן תרגם יונתן:
<*>ומזיו יקריה אתמלי היכלא,
או יהיה הכנוי כנגד הכסא והשולים הם תחתית הבגד או זולתו, והמשל הנה, כי ההיכל מכוון כנגד כסא הכבוד.

מלאים את ההיכל -
כמו ממלאים.
וכן וכבוד ה' מלא את המשכן וההיכל הוא היכל בית המקדש.
או פירוש ההיכל השמים כמו ה' בהיכל קדשו, ה' בשמים כסאו.

[ו, ב]
שרפים עומדים ממעל לו -
סמוך לו, וכן: ועליו מטה מנשה, וזבחת עליו.

ויונתן תרגם:
<*>ממעל במרומא,
ותרגם לו:
<*>כמו לפניו - קדמוהי,

ותרגם:
<*>שרפים עומדים - שמשין קדישין,
שמשין קדישין,
תרגם:
<*>עומדים – קדישין,
קדישין, ר"ל עומדים קיימים והם המלאכים הקדושים שהם קיימים לעד.

שש כנפים לאחד -
ולא זכר מנין השרפים אבל זכר כי לכל אחד מן השרפים ראה שש כנפים, ויחזקאל ראה לכל אחד מהחיות ארבע כנפים וזה כי לכל תנועה מהם הם ארבע סבות כמו שיתבאר בספר החכם הגדול רבינו משה זכרונו לברכה.
<*>וכנפים -<*>הם סבת התנועה הממהרת מכל תנועות והוא העופפות, וישעיה זכר לשרף שש כנפים, והנה זכר הנגלה, כי בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, והנה מפרש בספרו טעם ההסתר וטעם שתים.

ורז"ל אמרו:
<*>כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול נתמעטו כנפי החיות.

ואני תמה, למה סמך הרב הארבעה לתנועה כי לא היו בחיות אלא שתים לעופף ושתים לכסות גויותיהן, כמו שאמר ושתים מכסות את גויתיהנה ובשתים שהיו פרודות מלמעלה הייתה העופפות, והוא שאמר פרודות מלמעלה, פירוש פרודות מהגוף ופרושות לעופף, כי השתים האחרות היו מחוברות לגוף כדי לכסות את גויותיהן.

והנראה לנו לפי מה שלמדנו מדברי הרב, כי טעם ארבע וטעם שש כי ההסתר בשרפים בפנים וברגלים וזה דרך משל, וההסתר בחיות בגופן, לא ברגליהם וגם לא בפניהם וזה סוד ידוע למשכילים.

ויונתן תרגם:
<*>בתרי מכסי אפוהי דלא חזו ובתרין מכסי גויותיהן דלא מתחזי ובתרין מישמש.

ומה מאד הטיב פירושו למבינים וכל המראה הזה במראה הנבואה ובהשגת השכל ולא בהשגת חוץ לשכל, כי אין למלאכים שקראן שרפים לא פנים ולא רגלים ולא כנפים לפי דעת חכמים הפלוסופים, וכן דעת החכם הגדול הנזכר, וגם בדברי רבותינו זכרונם לברכה דברים מסכימים מורים זו הדעת וקראם שרפים, לפי שראם במראה הנבואה בדמות אש שורף וזה לגלות עון הדור שהיו חייבים כליה.

[ו, ג]
וקרא זה אל זה ואמר -
שמעתי שהיה קורא שרף אל שרף זה והיה אומר אחד לחבירו דרך זרוז והיה קורא אחד לחבירו קדוש קדוש כקורא לחבירו פלוני פלוני, והיו אומרים נקדש האל ביחד, ונאמר קדוש ה' צבאות, כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה.

מלא כל הארץ כבודו -
כי הוא ברא הכל ועל הכל יכבדוהו בעלי השכל.

ויש לפרש: כי השלש תיבות הם על האל, וזכר שלוש פעמים קדוש כנגד שלשה עולמות:
עולם העליון - והוא עולם המלאכים והנשמות,
ועולם התיכון - והוא עולם הגלגלים והכוכבים,
ועולם השפל - והוא זה העולם, והנכבד בזה העולם הוא האדם.
ואמר שהוא קדוש ומרומם ונעלה מג' העולמות ובשני העולמות יקדישוהו וירוממוהו בתהלתם והאדם גם כן בעולם השפל.

ויונתן תרגם:
<*>קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכנתיה קדוש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא,
כלל כל העליונים כאחד, וזכר אחר כן הארץ שהיא עולם השפל.

ומה שאמר קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, רוצה לומר לאורך זמן כן היה וכן יהיה לעולם ועד.

וכן תרגם אנקלוס:
<*>ה' ימלוך לעולם ועד ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא.
והחכם הכוזרי כתב כן:

וקדוש - הוא כינוי שהוא נקדש ומרומם משתאנה לו מדה ממדות הברואים ואם יקרא בהם הוא דרך העברה, ועל כן שמע ישעיה קק"ק קדוש קדוש קדוש עד אין תכלית, והטעם שהוא נקדש ומרומם משהשיגהו מאומה מטומאת העם אשר השכן כבודו ביניהם, וכן ראה אותו על כסא רם ונשא.

[ו, ד]
וינועו אמות הסיפים -
כתוב בסדר עולם:
<*>עמוס נתנבא לפני הרעש, שנאמר שנתים לפני הרעש ישעיהו נתנבא בימי הרעש, היינו הוא דאמר וינועו אמות הסיפים מקול הקורא.

ובדרש עוד:
<*>כי אותו יום שנכנס עזיהו להיכל להקטיר היה הרעש, ואמת הוא, כי הרעש היה בימי עזיהו כמו שכתוב בנבואת זכריה ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו מלך יהודה, אבל פסוק זה אינו מן הדומה אלא במראה הנבואה דבר הלמד מענינו, ואמר כי הקול אשר שמע במראה הנבואה שהיה קורא זה אל זה ואמר קדוש קדוש אותו הקול היה גדול עד שנעו וזעו אמות הסיפים ממנו, וראה גם כן שהבית נמלא עשן פירוש בית המקדש, ראה במראה הנבואה שהיה מלא עשן כמו שראה אברהם אבינו עליו השלום במראה הנבואה, שאמר: והנה תנור עשן ולפיד אש.

ותרגם יונתן:
<*>וזעו אלנות ספי היכלא מקל מלולא ובית מקודשא אתמלי אמטתא,

והסיפים -
הם מזוזת השער.

ואמות -
הם האלים אשר על הסיפים מבית ומחוץ שהם עשוים כמין כפה, ובסמכו אמות אל הסיפים רצה לומר, כי האמות נעו עם הסיפים.

ויש מפרשים:
<*>אמות - כמו אמה ארכו כלומר הסיפים נעו ממקומם, אמות שתים או שלוש כמו שהיו.
כמו כלומר הסיפים נעו ממקומם, אמות שתים או שלוש כמו שהיו.
והבית ימלא עשן -
זה היה משל על חרון האף על ישראל, כמו: אז יעשן אף ה'.

[ו, ה]
ואמר אוי לי כי נדמתי -
כיון ששמע הקול הגדול וראה הבית שנתמלא עשן פחד שימות, כי חשב שלא היה ראוי להסתכל בכבוד אלא להסתיר פניו כמ"ש במשה: ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים וזהו שאמר כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, כיון שראיתי הכבוד אמות, כמו שאמר מנוח: מות נמות כי אלוהים ראינו.

ופירוש המלך - כבוד המלך.

וכן תרגם יונתן:
<*>ארי ית יקר שכינת מלך עלמיא ה' צבאות חזו עיני,

ופירוש נדמתי –
נכרתי, כמו נדמה מלך ישראל.

ויונתן תרגם:
<*>וי לי ארי מבית ארי גברא חייב לאדכאה אנא ובגו עמא דמגעל בחובין אנא יתיב,

ואדוני אבי זכרונו לברכה:
<*>פירוש נדמתי נשתתקתי, ופירוש טמא שפתים הראשון סגור שפתים, כמו נטמינו בעיניכם ונטמתם בם, ר"ל כי חשב בעצמו עון שלא הקדיש האל עם כחות השרפים, כי לא נתן לו רשות לדבר עד שהגיע המלאך הרצפה אל פיו.

והנראה בעיני כי לפיכך זכר טומאת שפתים ולא טומאת הגוף, כי כששמע הנביא דברי השרפים המקדישים האל, אמר להם נאה לראות הכבוד ולהקדיש האל כי הם טהורים ודבריהם טהורים ולהם נאה לראות בשכליהם הכבוד, ולהקדיש האל בדבריהם, אבל אני שאני טמא כי כל גוף בשר טמא ושפתי טמאים מלהזכיר בפי קדושת האל, כשאעריך עצמי כנגדם כל שכן שאני שוכן בתוך עם טמא שפתים, כמו שנאמר עליהם: וכל פה דובר נבלה, ואיך אני ראוי לכל זה הכבוד?!
לפיכך אני ירא שאמות מהמראה הזאת שראיתי והקול הזה בעבורי נהיה לכלותי ולאבדני מן העולם, לפי שנסתכלתי בכבוד ואני בשר ודם טמא.

[ו, ו]
ויעף -
העי"ן נקרא בקמץ חטף ויעף דוד העי"ן נקרא בפת"ח שהוא עניין אחר עניין עיפות, וזה עניין עופפות ושניהם שרש אחד, אמר אחר שנבהלתי מהמראה ומהקול וחשבתי שאמות, עף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה והיא גחלת אש ואני ראיתי שהוא לקחה מעל המזבח במלקחים להגיעה אל פי.

וכתב אדוני אבי זכרונו לברכה:
<*>כיון שהוא שרף, למה לקחה במלקחים?!
אלא עשה כן כדי שלא ישרף הנביא אם יגע על פיו בידו.

ויונתן תרגם הפסוק על דרך משל:
<*>ואשתדי לותי חד מן שמשיא ובפומיה ממלל דקביל מן קדם דשכינתיה על כורחיה יקרא בשמי מרומא עיל מן מדבחא.

[ו, ז]
ויגע על פי -
הגיע הרצפה על פי להסיר העון במכות אש ההיא ומכאן ואילך יהיה לי רשות לדבר.

ויונתן תרגם דרך משל:
<*>וסדר בפומי ואמר הא שויתי פתגמי נבואתי בפומך ויעדון חובך וחטאתך יתכפרון.

ובדרש:
<*>העון הוא שחרף ישראל ואמר: ובתוך עם טמא שפתים.

[ו, ח]
ואשמע את קול ה' -
מזה הפסוק אמרו: כי זה היה תחלת נבואתו וכבר פירשנו הענין בפתיחת הספר, ופי' לנו בעבורנו, ואמר לנו לשון רבים, כאלו היה מדבר עם השרפים ונמלך עמהם בזה הדבר וכן הבה נרדה.

ובדרש:
<*>את מי אשלח שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי היינו הוא דאמר בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוסא אמרו: לא היה לו להקדוש ברוך הוא להשרות שכינתו אלא על הדין פסילוסא פירוש קטיע לישנא?!
אמר רבי פנחס::
<*>למה נקרא שמו עמוס?
על שהיה עמוס בלשונו, ואומר הנני שלחני.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה, בני טרחנים הם סרבנים הם אם אתה מקבל להתבזות לך? ואמר לו: על מנת כן, היינו הוא דאמר גוי נתתי למכים.

[ו, ט]
ויאמר -
יש מפרשים:
שמעו וראו לשון צווי כמשמעו.
וכן השמן וזה דין ומשפט מאת האל יתברך כשירצה החוטא לחטוא, הקדוש ברוך הוא מונע ממנו דרכי התשועה עד שיקבל עונשו.
וכן נאמר בפרעה ויחזק ה' את לב פרעה.
וכן בסיחון כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו ואמץ את לבבו.
וכן בבני עלי ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם ושם פירשנו.

ויש לפרש שמעו וראו צווי במקום איתן, כאלו אמר תשמעו ותראו, כלומר אתם שומעים באזניכם דברי הנביאים המוכיחים אתכם ואין אתם מבינים ותראו נפלאות הבורא ואין אתם יודעים, כלומר לא תשימו לבב ואין אתם משגיחים אלי ואתם משמינים בכונה לבבכם ומכבידים אזניכם ומשיעים עיניכם שלא תשמעו ולא תראו ולא תבינו ולא תדעו, כי אינכם חפצים בתשובה ולא ברפואה שהיא הסליחה אחר התשובה.

ואל הדרך הזה תרגם יונתן:
<*>דשמעין משמע ולא מסתכלין חזן מחזי ולא ידעין.

[ו, י]
השמן -
פירשנוהו על שני פנים.

השע -
כענין שנאמר כי טח מראות עיניהם.
ותרגום:
<*>וטח את הבית - וישיע ית ביתא,
וישיע ית ביתא, כאלו טחו על העין כדי שלא יראו.

ולבבו יבין -
כמו ובלבבו.

ורפא -
רפואת הנפש והיא הסליחה.
וכן כתוב: רפאה נפשי כי חטאתי לך:

[ו, יא]
ואמר עד מתי -
לפירוש הראשון יהיה פירושו: עד מתי תמנע מהם התשובה כבר לקו בעונם וקבלו עונש חטאתם, עתידים הם לקבל עוד עונש.

ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב -
ולפירוש השני יהיה פירושו: עד מתי יהיו מקשים לבבם ואינם רוצים לשמוע תוכחות ויאמר ידעתי כי לא ישובו, עד אשר אם שאו ערים.

אשר אם -
זה פירושו, כי כמו: ואם תקריב מנחת בכורים שהוא כמו וכי תקריב.
וכן אם יהיה היובל לבני ישראל כי יהיה היובל והדומים להם, שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו וזה גם כן כמותם, כאלו אמר עד כדי שאו ערים.

ואמר אשר ואמר אם –
שפירושו כי כפל הענין במלות שונות כמנהג הלשון לחזק הענין.

ושאו -
עבר במקום עתיד ואפשר שישאו הערים שיהיו מעטים היושבים בהם, אבל ישארו קצת בתים בעיר שימצא בהם אדם.
אמר גם זה לא יהיה אלא כל הבתים גם כן יהיו שאיות מאין אדם והאדמה גם כן תשאה שממה, כי אין עובד אותה על דרך: והאדמה לא תשם.

[ו, יב]
ורחק ה' -
שמא תאמר יגלו למקום קרוב וישובו לארצם?!
לא כן אלא ירחק אותם בקצות הארץ כמו עשרת השבטים, שגלו לחלח וחבור ויהודה ובנימן לבבל וכן אמר בנבואת עמוס והגליתי אתכם מהלאה לדמשק, כלומר לא תחשבו כי תגלו למקום קרוב לארצכם כמו דמשק אלא רחוק מדמשק מאד.

ומה שאמר את האדם - אינו אומר על המין כולו כמו אמחה את האדם, אלא על ישראל.
וכן ונפלה נבלת האדם.

העזובה -
שם בשקל מלוכה, כלומר העזובה שתעזב הארץ מהם.

רבה תהיה -
כלומר זמן רב.

[ו, יג]
ועוד בה עשיריה -
שם בשקל תחתיה וענינו כי עוד ימלכו בארץ עשרה מלכים מעת נבואה זו ונבואה זו הייתה בשנת מות המלך עזיהו ועשרה מלכים הם יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיה יואחז יהויכין יהויקים צדקיהו, ואחרי כן ושבה האדמה והיתה לבער שיכלה הכל שיגלו כולם וחרבה ירושלם.

לבער -
ענין כליון, כמו: ובערת הרע כאשר יבער הגלל:

כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם -
ובעורם יהיה כבעור האלה והאלון שישירו עליהם בזמן החורף ויראה שהם יבשים, וזהו פירוש בשלכת פירוש בהשליך עליהם ואף על פי כן מצבת בם, פירוש העמדה, כי עמדה לחותם בהם, אף על פי שנראין יבשים כי בימי ניסן ישובו ויפרחו העלים.

כן זרע קדש מצבתה –
כי אף על פי שיגלו כולם לא תחשבו כי יכלו בגלות ולא ישובו לארצם, כי עוד יפרחו ויצמחו וישובו לארצם.

וכן תרגם יונתן הפסוק:
<*>כבוטמא וכבלוטא וגו',
פירוש מצבת כמו מטע

כתרגום:
<*>ויטע ונציב'
וכנוי ה"א מצבתה כנגד האדמה, כמו שאמר ושבה והיתה לבער.

ויונתן תרגם:
<*>ועוד בה עשיריה - וישתארון בה חד מן עשרא.
וישתארון בה חד מן עשרא.
יש מפרשים:
<*>בשלכת - שם שער שהיה בבית המקדש וזה זכר בדברי הימים עד שער שלכת ושם היו נטועים אלה ואלון ואמר המשל בהם.
שם שער שהיה בבית המקדש וזה זכר בדברי הימים ושם היו נטועים אלה ואלון ואמר המשל בהם.


אם  תרצו  גם  את  הפטרת  יתרו  לעדה  האשכנזית ...

(אשלח  בלי  נדר  בהמשך)


והמשכילים  יזהירו ...

כן  יהי  רצון ....