מחלוקת ולשון הרע כעיסוק היסטורי

העיסוק ההיסטורי ב'כביסה מלוכלכת' ישנה רוויה מאותם יצרים אפלים של מציצנות ושמחה לאיד. אבל בכל זאת השאלה היא לגבי נושאים שאין להם כל רלוונטיות, כי אם דרוש וקבל שכר (או עונש...), כגון המחלוקת של הרמב"ם וחכמי ההר, אבולעפיה והרשב"א. אותה שאלה נשאלת לגבי לשון הרע על חכמי הדורות הקודמים, שכבר אינם אלא כעין 'מושג' ולא בשר ודם שעלולים להפגע או להעלב.
הנטייה המקובלת והטבעית היא להתרחק מעיסוקים אלו, שהנפש היפה סולדת מהם. האם אכן יש בהם טעם לפגם?